יש בתים שהצבע בהם מיד תופס את העין, ויש כאלה שבהם צריך להתבונן מעט יותר כדי להבין מה בדיוק יוצר את התחושה. זהו סיפורם של שני בתים, שבהם העושר לא נבנה באמצעות צבעוניות מודגשת, אלא דווקא דרך בחירה מדויקת של חומרים, מפגשים ביניהם והאופן שבו הם מגיבים לאור ולחלל.
עץ בגוון עמוק, אבן בעלת עורקים טבעיים, מתכת בגימור מוברש, טרקוטה, זכוכית ומשטחים מינרליים, כל אחד מהם מביא איתו גוון, טקסטורה ואיכות אחרת. יחד הם יוצרים פלטה עשירה ורבת שכבות, גם כשהבסיס הצבעוני נשאר טבעי ושקט.
הפרויקטים של מעצבות הפנים שירי היימן וליאת אליהו שונים מאוד זה מזה באופיים, ודווקא משום כך החיבור ביניהם מעניין. כל אחת מהן לוקחת את החומר למקום אחר, אך אצל שתיהן הוא לא משמש רק כרקע לעיצוב. הוא הופך לגורם שמגדיר את האווירה, מעניק לחלל עומק ומייצר את הזהות שלו.
שירי היימן: חומריות עשירה שמייצרת אופי
מעצבת הפנים שירי היימן מביאה עמה הסתכלות רחבה על עיצוב, המושפעת מעולמות שונים של יצירה, אמנות ואופנה. בעבודתה היא מחפשת את הסיפור האישי של האנשים שחיים בבית ומתייחסת אליו כנקודת מוצא ליצירת חללים בעלי אופי וזהות משלהם.
שירי היימן
(צילום: לימור הרצוג אהרוני)
בבית שתכננה ניכרת אהבה גדולה לחומר ולמפגש בין חומרים. העץ מופיע בגוונים עמוקים ומעניק לחללים חום, אך לא עומד לבדו. לצידו מופיעים מתכות בגוונים חמים, משטחים מינרליים, נירוסטה, טרקוטה וצמחייה טבעית. כל חומר מביא איתו איכות שונה, והחיבור ביניהם יוצר בית בעל נוכחות, עומק ועושר חזותי.
צבע לא חייב לבוא ממניפת צבעים. עיצוב מעצבת הפנים שירי היימן. באדיבות MODY.
(צילום: נמרוד לוי)
אחד האלמנטים הבולטים בפרויקט הוא השימוש בעץ. הוא מופיע בנגרות, בריהוט ובאלמנטים אדריכליים ומשמש מעין חוט מקשר בין החללים. הגוון הטבעי שלו מקבל בכל פעם אופי אחר בהתאם לחומר שניצב לצידו – פעם אלגנטי יותר לצד מתכת, פעם רך וטבעי לצד הצמחייה ופעם מודגש באמצעות קונטרסט עם משטחים בהירים.
צבע לא חייב לבוא ממניפת צבעים. עיצוב מעצבת הפנים שירי היימן. באדיבות MODY.
(צילום: נמרוד לוי)
בחדרי הרחצה הופכת החומריות כמעט לקומפוזיציה בפני עצמה. במקום לייצר עניין באמצעות צבעוניות או דוגמאות בולטות, העיצוב נשען על נגרות מדויקת, טקסטורות, ברק עדין של מתכת ומשחק בין משטחים חלקים למחוספסים. התוצאה עשירה אך מאוזנת, ומעניקה לחלל אינטימיות לצד תחושת אלגנטיות.
טון על טון. עיצוב מעצבת הפנים שירי היימן. באדיבות MODY. צילום נמרוד לוי
(צילום: נמרוד לוי)
בבית הזה, הצבע לא מגיע כתוספת לחומר, הוא קיים בתוכו. גון העץ, האדמדמות של הטרקוטה, הברק של המתכת והירוק של הגן הם למעשה פלטת הצבעים של הפרויקט.
ליאת אליהו: דיוק, אלגנטיות והרמוניה חומרית
מעצבת הפנים ליאת אליהו מדגישה את החיבור האנושי בין עיצוב בחומר לבין האהבה לאנשים וסיפורי חיים שהופך חלל פשוט לבית עם נשמה. אצלה החומריות מקבלת פרשנות שונה. עבודתה מתאפיינת בקווים נקיים, פרופורציות מדויקות וחיבור בין אסתטיקה לפונקציונליות, תוך שימוש בחומרים שמעניקים לחלל איכות על־זמנית. אליהו לומדת את ה־LIFESTYLE של הלקוחות ומאפיינת את הצרכים שלהם כך שהבית יותאם אליהם מבחינת פונקציונליות, פרקטיות והנדסת אנוש.
ליאת אליהו
(צילום: אבי קבלו)
בבית שתכננה נבנית השפה העיצובית מתוך פלטה בהירה והרמונית של גוני אבן, שמנת, אפור ועץ, שאליה מצטרפים פרטים כהים במינון מדויק. אלא שהשקט הצבעוני לא מייצר חלל חד־ממדי. להפך: הוא מאפשר לכל חומר לקבל נוכחות ולהדגיש את האיכויות הטבעיות שלו.
החומריות היא אמצעי הביטוי. עיצוב מעצבת הפנים ליאת אליהו. באדיבות MODY.
(צילום: שי אזולאי)
האבן היא מהכוכבות המרכזיות בבית. משטחים גדולים בעלי עורקים טבעיים הופכים לאלמנט עיצובי בפני עצמו, כזה שלא זקוק לקישוט נוסף. במטבח, האי רחב הממדים נראה כמעט כאלמנט פיסולי, והטקסטורה של האבן מעניקה לו תנועה ועומק בתוך מעטפת אדריכלית נקייה.
לצד האבן, הנגרות משתלבת כחלק בלתי נפרד מהאדריכלות. חזיתות חלקות, יחידות אחסון בגובה מלא ופתרונות שתוכננו כחלק ממעטפת החלל מאפשרים לשמור על תחושת רציפות, סדר ודיוק. גם האלמנטים השחורים מופיעים במשורה, במסגרת, בגוף תאורה או בפריט ריהוט – ומעניקים לחלל קו גרפי שמחדד את הקומפוזיציה.
החומריות היא אמצעי הביטוי. עיצוב מעצבת הפנים ליאת אליהו. באדיבות MODY.
(צילום: שי אזולאי)
גם בחדרי הרחצה נשמר אותו דיוק. משטחים בעלי טקסטורה, זכוכית ומתכת מתחברים למכלול אלגנטי ומאוזן. האור הטבעי והאור המלאכותי מדגישים את פני החומרים ומוסיפים להם ממד נוסף לאורך שעות היום.
שתי פרשנויות, שפה אחת של חומר
שתי המעצבות מוכיחות בדרכן הייחודית עד כמה עושר עיצובי לא תלוי בהכרח בריבוי צבעים. דווקא כשפלטת הגוונים מצומצמת, אפשר לראות טוב יותר את הדברים שמרכיבים את החלל באמת – את עומק העץ, את עורקי האבן, את הברק העדין של המתכת, את החספוס של החיפוי ואת האופן שבו האור משנה את פני החומר. כך הופכת החומריות ממעטפת לאמצעי ביטוי. היא מייצרת חום, מגדירה היררכיה, מוסיפה שכבות ומעניקה לכל בית אופי משלו. ובשני הבתים הללו, בסופו של דבר, החומר הוא הצבע והדיוק שבו הוא שמעניק לחלל את העומק.
