בזמן האחרון קשה לפספס את האגרטל בצורת תרמיל פרח הלוטוס (Lotus Pod) שמככב ברשתות החברתיות ובקבוצות וירטואליות של חובבי עיצוב. בסרטון של המשפיען והאדריכל איתי ארליך עם האגרטל המדובר – המורכב מחורים לפרחים אחדים – הוא גרף יותר ממיליון צפיות ויותר מ-60 אלף לייקים. סרטון אחר, עם אגרטל שונה המבוסס על אותו עיקרון, נחשף ליותר מ-250 אלף עוקבות ועוקבים.
מתברר שהצורה המחוררת המעניקה לכל פרח מקום של כבוד הפכה את אגרטל תרמיל הלוטוס לאחד הפריטים המסקרנים כרגע. מי שנחשף לסרטונים ולפוסטים ברשת מיהר לשאול איפה משיגים אחד כזה. ארליך עדכן את העוקבות והעוקבים שלו שרכש אגרטל אחד, מוזהב ופראי יותר בצורתו, בחנות יד שנייה תל אביבית, ואגרטל נוסף בצבע כחול קנה בכ-50 שקל בלבד בעלי אקספרס ואף צירף לינק. שיטוט ברשת מגלה שאפילו אפשר למצוא אותו בפחות. אגב, ארליך מרבה לשתף את העוקבים בעיצוב דירתו החדשה, כולל השראה ששאב מהספר "ארץ יצורי הפרא", אימוץ בחום של צמח מטפס והדבקת מדבקות המדמות אריחים חדשים מלבניים במטבח. "סוף סוף הדירה החדשה שלי קיבלה אווירה ביתית. גם כאדריכל לקח לי הרבה זמן לגבש טעם אישי לחלל שארגיש בו בבית ועברתי כבר מספר דירות בחיי. אחד החלקים המרגשים בדירה, עיצוב המטבח, מדבקות הקרמיקה שינו לגמרי את המטבח, ויחד עם הוילונות וקצת אקססוריז יצא מראה חדש ומקסים", כתב באינסטגרם שלו.
אבל מה סוד הקסם של האגרטל? זה ככל הנראה שילוב של השראה מהמזרח הרחוק, מלאכת קרמיקה עדינה ומעט מחוספסת והסמליות של תרמיל הלוטוס. פרח הלוטוס מוכר כסמל לטוהר, איזון, רוגע, התחדשות רוחנית וצמיחה מתוך אתגר. הוא נובע מתוך מים עכורים אך נותר נקי וטהור, תזכורת עדינה לכך שמשהו יפה יכול לצמוח גם מהמקומות הקשוחים והמאתגרים ביותר. בתרבות הסינית והיפנית הוא מייצג הארה והתחדשות, ותרמיל הזרעים שלו, שצורתו מעוגלת ומחוררת, נתפס כסמל לפוריות ולמחזוריות החיים. כשאמני קרמיקה החלו לעצב כלים בהשראתו, הם גילו משהו מעבר ליופי: מבנה טבעי ומאוזן להפליא, כמעט גיאומטרי, הרמוני, שמחבר בין סדר לטבעיות. ההתלהבות ברשת כללה פרסום פוסטים בחיפוש אחר האגרטל, בין היתר בקבוצת הפייסבוק הפופולרית "זה לא יושב בול".
מסין ויפן ועד המערב
האגרטל בצורת תרמיל לוטוס נוצר בעבר הרחוק בסדנאות קרמיקה במזרח אסיה, בעיקר בסין, שם אמנים שילבו בין מסורת עתיקה לחופש יצירתי, ובעיקר למה שהם ראו סביבם בטבע. בהמשך אומץ העיצוב גם ביפן, שם קיבל פרשנויות עדינות יותר, עם קווים רכים וזיגוגים בהירים. במהלך השנים נהפך האובייקט הזה לאלמנט נחשק בעולם העיצוב המערבי, ואפשר למצוא אותו כיום גם בבתים מודרניים בעל העולם.
הייחוד של האגרטל טמון לא רק בסמליות שלו אלא גם במבנה שלו: עשרות פתחים קטנים שנראים כאילו נוצרו בטבע, אך למעשה כל אחד מהם עוצב ביד. כל חור מאפשר החדרה של גבעול או ענף, כך שהסידור כולו מקבל מראה טבעי ולא מתוכנן מדי, כמעט כמו צמחייה שצומחת מתוך מים, מה שהופך כל אחד מאיתנו לשוזר פרחים.
עם זאת, הכנת האגרטל דורשת דיוק טכני ומיומנות בקרמיקה. הקרמיקאים יוצקים את הצורה הבסיסית, ולאחר הייבוש הראשוני הם יוצרים את החורים בזה אחר זה, בעבודת יד. הזיגוג הוא שלב קריטי: שכבה דקה של חומר זכוכיתי שנשרפת בטמפרטורה גבוהה ומעניקה לפני השטח את הברק או את מראה המאט שרצה היוצר. בזכות עבודת היד כל כלי יוצא מעט שונה מהשני, יחיד במינו. פלטת הצבעים האופיינית לכלי הלוטוס מבוססת על גוונים טבעיים ורכים: ירוק בהיר, טורקיז, כחול־אפור ולבן־שנהב, אבל כבר יש לו גרסאות בכל צבע וגודל.
ומה הקשר למרתה סטיוארט?
אפשר למצוא אגרטלי לוטוס משומשים או ישנים בחנויות יד שנייה ובשוקי פשפשים או ברכישה אונליין של מודלים חדשים. אפשר למצוא אגרטלים בסגנון הזה באתרי מכירה כמו אטסי ואמזון, לצד עלי אקספרס וטימו, ובאופן מפתיע מצוין שהאגרטלים עשויים בעבודת יד. מי שהתלהבה מהגרסה האירופית של האגרטלים בעבר היא לא פחות מאשר כוהנת הבית מרתה סטיוארט. בעוד שבמזרח הרחוק התפתחו אגרטלים בצורת פרח הלוטוס – באנגליה, בהולנד וביתר אירופה התפתחו אגרטלים ייעודיים לפרחי צבעונים, Tulipiere שמם. "אם אתם מחפשים דרך מקורית להציג פרחים טריים בבית, כדאי שתנסו אגרטלי טוליפייר. האגרטלים האלה, הידועים גם כקערות טוליפים, הם כלי קרמיקה דקורטיביים עם כמה גומחות נפרדות, כך שכל פרח (בדרך כלל טוליפ) מוצב בנפרד, אך כל הגבעולים שותים מאותו מאגר מים משותף", כתבה סטיוארט באתר שלה. אגרטלי הטוליפייר הופיעו לראשונה בלונדון במאה ה־17, בשיא תקופת "טירוף הטוליפים". הם נוצרו במקור כדי לגדל צבעונים – כל בצל הונח כך שפרח יחיד יצמח מכל פייה. כיום השימוש העיקרי בהם הוא לסידורי פרחים חתוכים, ללא הבצלים. חלק מהאגרטלים היוקרתיים כללו עד 18 חורים נפרדים. היום הם משמשים למגוון פרחים ולא רק צבעונים, ואפשר להשיג אותם בירידים ובחנויות יד שנייה ואחרות. האגרטלים הראשונים יוצרו מקרמיקת דלפט (Delftware) הכחולה-לבנה, בהשראת חרסינה סינית. כיום אפשר למצוא גרסאות מודרניות בעיצוב זכוכית, קרמיקה ובצבעים עכשוויים.
9 צפייה בגלריה
כלי לצבעונים, הגרסה המערבית לאגרטל עם פתחים נפרדים לכל פרח
(צילום: Lippert Photography, shutterstock)
"הוא יפה גם כשהוא כמעט ריק"
"האגרטל בהשראת תרמיל הלוטוס הוא אחד הכלים המסקרנים שנכנסו לעולם העיצוב והשזירה בשנים האחרונות", אומרת איריס מוסיוף, מעצבת שולחנות ושוזרת פרחים. "יש בו משהו מרתק. מצד אחד טבעי וגולמי, ומצד שני נקי ומודרני. הצורה הייחודית שלו, מלאת הפתחים העגולים במבנה פיסולי, נובעת מהלוטוס, צמח מים עתיק שמקורו בתרבויות המזרח. הלוטוס מסמל טוהר, איזון והתחדשות, והתרמיל שלו, שמופיע אחרי הפריחה, מייצג את היופי הבשל והעמוק יותר – זה שמגיע אחרי התקופה הזוהרת".
מוסיוף מסבירה: "כשאני עובדת עם אגרטלים, אני תמיד נותנת לצורה של הכלי להוביל אותי. באגרטל בהשראת תרמיל הלוטוס יוצרים הפתחים השונים קומפוזיציה כמעט מעצמם – בלי צורך בידע מקצועי. גם אם אני לא שוזרת בכלי כזה בפועל, אני אוהבת להמליץ עליו כפריט עיצובי עם נוכחות טבעית ורגועה. מספיקים כמה גבעולים עדינים של אקליפטוס, אספרגוס, גרברות או שיבולים כדי לספר סיפור של רוגע ופשטות. גם מי שלא שוזרת מקצועית יכולה פשוט להניח כמה גבעולים בגבהים שונים ולהניח לקישוט בבית".
מוסיוף ממליצה להתייחס לאגרטל הזה כאל יצירה בפני עצמה. "הוא לא חייב להיות מלא בפרחים, לפעמים הוא יפה דווקא כשהוא כמעט ריק. הצורה שלו כבר מספרת את הסיפור", היא אומרת. "הפתחים תומכים בגבעולים, כך שאין צורך בבסיס או בספוג אלא רק בעין רגישה והרמוניה בין החומרים. מבחינת בחירת פרחים, אני ממליצה על קווים עדינים וצבעוניות רכה. הכלי מתחבר נהדר לגבעולים דקים, לעשבי תיבול, גרברות קטנות, אקליפטוס או ענפי שלכת. הוא נראה נפלא גם לצד טקסטיל טבעי, עץ או זכוכית חלבית. זה אגרטל שמשתלב נהדר גם במרכז השולחן. אפשר להניח אותו במרכז שולחן ארוך ולפזר סביבו נרות קטנים או פירות העונה. הוא יוצר מראה טבעי, רך ואלגנטי בלי לגנוב את ההצגה. כדי לשמור על קו נקי כדאי לבחור פרחים בעלי ראש עגול ועדין כמו גרברה, ורד קטן, חרצית בייבי או כדורי קרספדיה, פרחים שמדגישים את הצורה של התרמיל ומשתלבים בהרמוניה עם פתחיו העגולים".
