"אנחנו מתואמים בכל דבר, אוהבים את אותם דברים ומשלימים זה את זה בעבודה ובחיים", מכריזה מעצבת הפנים רותם גולן למסי, בת 46, על בן זוגה לחיים ולמקצוע, טרוי למסי. לפני כשנתיים, בזמן ששיפצו יחד מטבח ללקוחה בקנדה, שם הם מתגוררים, היא הפצירה בהם להירשם אצל המלהקת של תוכנית בערוץ הבית האמריקאי HGTV. "היא אמרה לי שנהיה מושלמים לתוכנית", נזכרת גולן, "ומכיוון שזו לא הפעם הראשונה שמישהו המליץ לנו להופיע בתוכנית, החלטתי להיות רצינית ולהירשם", היא מוסיפה.
לאחר שמילאה את הטפסים קיבלה את ההודעה המשמחת שהם התקבלו לתוכנית, והצילומים החלו בקיץ 2022. "צילמנו במשך שבעה שבועות מפרכים, אבל נהנינו מכל רגע", היא אומרת. הדובדבן שבקצפת: השניים קטפו את המקום הראשון וזכו בפרס הגדול, שעמד על 100,000 דולר. "התוכנית שודרה בקנדה במרץ 2023, בארצות הברית ובאוסטרליה ביולי 2023, והייתה מלווה בהרבה יחסי ציבור ותשומת לב תקשורתית", נזכרת גולן למסי. "ואמנם היינו ברקיע השביעי, אבל התחושות התחלפו עד מהרה בעקבות אירועי 7 באוקטובר 23". התוכנית, תחת השם "משחקי עיצוב", שודרה בארץ במאי 2024, והיום אפשר לצפות בפרקים בשידורים חוזרים ב-yes. בהחלט משמח לראות זווית ישראלית בזירה הבינלאומית. אגב, אפשר לנפוש בבקתה המנצחת, שנמצאת בקמבלפורד, אונטריו ומתהדרת בשם Mediterranean Escape. בהפקה החליטו להשאיר אותה כפי שעוצבה ולהשכירה למטיילים ולתיירים.
סרטון שהכינו רותם גולן וטרוי למסי עבור ערוץ גלובל ניוז לקראת הקיץ
(צילום: רותם גולן למסי)
ממלחמת המפרץ ועד מלחמת חרבות ברזל
גולן למסי, אם לשתי בנות, נולדה וגדלה בהרצליה, מוקפת במשפחה גדולה וחמה, אבל כשהייתה בת 12, קיבל אביה הצעת עבודה בקנדה, והם עברו לשם. "עד אז סבא וסבתא שלי מצד אבא גידלו אותי בזמן שההורים עבדו שעות נוספות, אבא במפעל ואמא בצבא קבע", היא נזכרת. "אבא עדיין שקל את ההצעה, אבל כשהחלה מלחמת המפרץ החלטנו לעזוב". המעבר, לדבריה, היה לא פשוט. "חונכתי על ערכי אמונה, ציונות ואהבת המולדת, והייתי צמודה ללא פחות מ-16 בני דודים שהקפדתי לראות מדי יום. גדלנו כמו אחים ממש, והיה לי קשה מאוד להתנתק מכל זה", היא מסבירה. גם המעבר לחורף הקשוח בטורונטו לא היטיב עמה. "עד אז בכלל לא ראיתי שלג מקרוב", היא אומרת, "אבל הכי קשה היה לעזוב חיים מוכרים ואת המשפחה מאחור".
לדבריה, הקנדים היו מסבירי פנים, אך קשיי השפה והתרבות היו מאתגרים עבורה. "למזלי, אחותי ואני נהגנו לטוס בכל קיץ למשך חודשיים, לבלות עם המשפחה, וזה העניק לי מעין עוגן של חמימות", היא אומרת. לדבריה, החיבור שלה לארץ התבטא גם בכך שהחליטה להירשם לתחרות מלכת היופי של הקהילה היהודית, למרות ביישנותה. "ברגע שנודע לי שהפרס הראשון הוא כרטיס טיסה לישראל, לא ראיתי בעיניים", היא מספרת. התחרות, שבה קטפה את המקום הראשון, הושקה בטורונטו בפעם הראשונה, ולדבריה הייתה מרגשת מאוד. "אמרתי שאני רוצה לשרת בצבא כשאהיה גדולה, וגם שרתי את 'כאן' כסוג של מחווה לבת דודתי, אורנה דץ", היא אומרת.
אבא קבלן, אמא מעצבת
שני הוריה של גולן למסי השפיעו על אהבתה לעולם האסתטיקה. כנערה היא התלוותה לעתים לאביה, קבלן במקצועו ובעל חברת בנייה, וספגה את האהבה לחומרים, את החשיבה המעשית ואת היכולת לראות פוטנציאל בכל קיר. "אבא שלי אדם טכני מאוד ויש לו ידיים טובות, ואני אהבתי לראות את מה שהוא עושה ואיך הוא מוצא פתרונות לכל אתגר", היא אומרת. "גם אמא שלי, בין שלל עיסוקיה, עיצבה חלונות ראווה, וקרוב לוודאי שאת היצירתיות קיבלתי ממנה".
לאחר שסיימה את לימודי התיכון החליטה לקחת פסק זמן ולהתנדב בישראל למשך שנתיים. היא ניסתה להשתקע בארץ, אך בסופו של דבר הגעגועים למשפחה הכריעו – והיא שבה לקנדה. מיד לאחר חזרתה נרשמה ללימודי עיצוב גרפי והחלה לעבוד בסטודיו קטן. "בחופשות הסמסטר התלוויתי לאבא בפיקוח על עבודות הבנייה ורכשתי הרבה ידע מקצועי", היא אומרת. זמן לא רב לאחר מכן פגשה את מי שיהפוך לבן זוגה ולאבי בנותיה. "התיידדתי עם אחד מהקליינטים, ויום אחד פגשתי את החבר הכי טוב שלו, טרוי, שהיה בעל חברה לאוטובוסים תיירותיים בטורונטו", היא מספרת. "הוא הציע לי שאעבוד אצלו כארט דיירקטור, אעצב להם את הלוגו ואת האוטובוסים. מפה לשם התאהבנו".
איך הגעתם מתחום התיירות לעולם השיפוצים?
"טרוי הוא יזם באופי וגם הוא אוהב מאוד אתגרים ולמצוא מענה לבעיות. גם באוטובוסים הוא אמנם היה במראה של 'ביזנס מן', עם חליפה ועניבה, אבל אהב ללכלך את הידיים כשהיו בעיות במנועים. כשהחלטנו להתחתן וקנינו את הבית הראשון שלנו, אבא שלי הציע שנשפץ אותו ביחד, וטרוי ישר הביא חגורת כלים והצטרף לכוח. זו הייתה ההתחלה המשותפת שלנו בעולם השיפוצים".
בדרך כלל יש מריבות על שיפוצים. איך זה עובד כשמשפצים ביחד?
"רכשנו בית ישן שלא היה לנו ספק שהוא זקוק לשיפוץ. אבא שלי הציע את עזרתו והיה לרשותנו בכל מה שרצינו. למזלי שנינו מתואמים ואוהבים את אותם הדברים, והדינמיקה בינינו, עד היום אגב, היא שאני רואה את החזון בעיניים וטרוי נותן לי להוביל. גם סמכתי מאוד על אבא שלי, על הביצוע, ומבחינת העיצוב – היה לי עוד מה לגדול, אבל כבית ראשון זה היה חלום שהתגשם".
מה כלל השיפוץ?
"היו בבית הרבה קירות, ואנחנו ביקשנו לפתוח כמה שיותר. פתחנו וחיברנו את חדר האוכל והמטבח, החלפנו את הרצפה, בנינו מטבח חדש, שיפצנו את השירותים. זה לא היה שיפוץ מסיבי, אבל הוא נתן לנו תיאבון לעוד".
איך בכלל מצליחים להיפרד מהבית אחרי השקעה כזאת?
"אני יכולה לומר, בדיעבד, שהתמזל מזלנו, כי כשקנינו את הבית זה היה רגע לפני המשבר הכלכלי של 2008. קנינו את הבית במחיר זול יחסית, ב-320 אלף דולר, השיפוץ עלה לנו 50 אלף, ובסוף מכרנו את הבית ב-680 אלף – בערך פי שניים מהמחיר ששילמנו. בעגה זה נקרא 'פליפינג' – רכישת נכס במטרה 'להעיף' אותו במהירות יחסית. אמנם גרנו בו כשנתיים, אבל רגע לאחר המכירה ידענו שאנחנו הולכים לעשות את זה שוב. היקום כנראה היה בתיאום איתנו, כי באותה התקופה הייתה תחרות גדולה בשוק התיירות, וטרוי קיבל הצעה לרכישת העסק שלו. זה עבד לנו נהדר, כי הוא הספיק להתאהב בעסק של הבתים והבין שהוא צריך להיות בפוקוס מלא על הנושא הזה. אחרי הבית הראשון קנינו בית נוסף ומכרנו אותו ברווח שנה לאחר מכן. במהלך השיפוצים חברים התחילו להתעניין ולשאול אם נוכל לשפץ להם את הבית, וככה זה התגלגל".
פליפינג שנהפך לעסק מניב ויצירתי
בני הזוג השקיעו בלימודים: גולן למסי נרשמה ללימודי עיצוב פנים, וטרוי למד כדי להוציא רישיון לעיסוק בתיווך. בשנת 2015 רשמו את העסק הראשון בבעלותם, Ace of Space, כשברזומה שלהם רכישה ומכירה של ארבעה בתים מעוצבים. "השם של העסק מגיע מאופי הבתים באזור שלנו", מסבירה גולן. "הבתים בדאון טאון קטנים מאוד, והיתרון שלנו הוא במקסום כל אינץ'. החוזקה שלנו היא סידור מחדש של הליי-אאוט, כדי שיהיה מקום לכל מה שצריך", היא מוסיפה.
אז בעצם אתם גם משפצים ללקוחות וגם עושים פליפינג?
"אנחנו עושים הכול. זה יכול להיות בית שלקוח קנה ואנחנו נשפץ את כולו, נוריד את הקירות עד לרמת השלד ונעשה תכנון חדש לגמרי, או 'רק' נבנה מטבח חדש. במקביל אנחנו מחפשים נכסים, משפצים ומעצבים אותם עד לפרט האחרון, מתוך מטרה למכור ברווח".
מה היה הדבר הכי מאתגר שעשיתם?
"הגענו לבית שלא נכנסו אליו חמש שנים והוצע למכירה. העירייה סגרה אותו מבפנים והיה בו חור ענק בחדר שבגג. עשינו המון סרטונים באינסטגרם על השיפוץ של הבית הזה, ומפיקים פנו אלינו ורצו להציע לי ולטרוי תוכנית טלוויזיה משלנו. זה עדיין במגעים".
ובינתיים מצאתם את עצמכם בתחרות?
"כן, זה היה בתקופה של המון פרויקטים, אבל חשבנו שזה יכול להיות רעיון טוב להזניק את עצמנו. נבחרנו עם עוד שלושה זוגות נוספים שלא פגשנו עד ליום הצילומים עצמו. חוץ מאיתנו היה עוד זוג נשוי אחד עם 300 אלף עוקבים באינסטגרם, נגר ומעצבת שעובדים ביחד וזוג של רצף ומעצבת. המשימה של כל זוג הייתה לעצב בקתה בסגנון בית נופש. קיבלנו את הנתונים עוד לפני הצילומים, כדי שנוכל לעבוד על תוכניות ורעיונות, וביום הראשון של הצילומים קיבלנו את המשימה הראשונה: לעצב בתוך שבוע את אזור חדר השינה והשירותים בקדמת הבית".
איך זה עובד? בכל פעם אתם מציצים על מה שהאחרים עושים?
"ממש לא. בכל שבוע היה פרק על חלק אחר בבית, ובסוף השבוע היינו מצטלמים מסביב למדורה, כשהודיעו לנו מי זכה באותו שבוע. בשבוע הראשון והשני זכינו במקום השני, בשבוע השלישי לא זכינו בכלל, ובשבוע הרביעי זה היה תחום ההתמחות שלי, המטבח, ובו זכינו במקום הראשון. התחרות הייתה די צמודה ולא ידענו מי הולך לזכות עד הסוף. רק בסוף הצילומים, ביום האחרון, נתנו לנו לראות את הבתים של הזוגות האחרים, כשהכול עמד גמור כמו שצריך".
ומה חשבתם?
"ברגע שטרוי ראה את הבתים האחרים הוא אמר לי שאנחנו נזכה בטוח. אני לא הייתי בטוחה, וממש הופתעתי והתרגשתי כשזכינו. זה היה מטורף".
ציינת שהיה לך לאן לגדול מאז הבית הראשון שעיצבת. איך את רואה את הדרך שעברת?
"בהתחלה עיצבתי בעיקר לפי מה שטרנדי ומה שאנשים אוהבים, עיצובים ממש כמו ממגזין. אבל עם השנים הבנתי שהבית הוא המקום הפרטי ושצריך בו דברים שאוהבים. בעיניי, כשאוהבים משהו, זה אף פעם לא ייצא מהסטייל. לאט-לאט התחלתי לגבש את הסגנון שלי, שהוא יותר אקלקטי, עם אלמנטים שחשובים ומשמעותיים לבני הבית, כמו אוספים ופריטים עם אופי, שעוברים מדור לדור, דברים משוק הפשפשים. מעבר לכך אני אוהבת דברים מהטבע – לשלב בבית גוני ירוק והרבה עץ. הם מעניקים תחושת שלווה, להבדיל מהסגנון המודרני והקר. הרעיון הוא להרגיש בנוח, לחוש את הקרקע, את האדמה, מאיפה שבאנו. אני אוהבת גם את הסגנון הים-תיכוני, שיש בו קישוטיות אבל גם הרבה עומק. מבחינתי עומק מביא אופי – וזה הדבר האמיתי".
יש בך המון אהבה לנוסטלגיה. את חושבת שזה קשור לגעגועים לישראל?
"וואו. זו תובנה מעניינת. ייתכן שיש בזה משהו! בכל אופן, העבודות שלי נשענות על דיוק טכני ועל יצירתיות עיצובית, וזה שילוב שנרקם בי עוד מהבית בישראל. אני חושבת שהגעגועים שלי לארץ השפיעו על האופן שבו אני מעריכה נוסטלגיה, ושעם השנים הסטייל שלי התפתח למעין 'לב מודרני עם נפש עתיקה', בדיוק כמו העם שלנו".
