בית פרטי בן שתי קומות בשטח בנוי של כ־350 מ"ר על מגרש בן שני דונמים באחד מיישובי המרכז נבנה בלי שיש משפחה או דיירים ספציפיים עבורו. "זה הקנבס המושלם", אומרים בני הזוג דורית סלע וניצן הורוביץ שהובילו את התכנון ואת עיצוב הפנים של המבנה היוקרתי.
בעוד שרוב הדירות והבתים נתפרים לפרטי פרטים בהתאם לאורח חייהם ולצרכים של מי שגר או עתיד לגור בהם, הפעם מדובר בפרויקט שונה, שדרש מהמעצבים לחשוב ולפעול אחרת. זהו בית פרטי שתוכנן בסטנדרט הגבוה ביותר שרק ניתן לחשוב עליו ומיועד, לפחות בשלב זה, להשכרה. הורוביץ וסלע נקראו לתכנן את הפרויקט עבור יזם נדל"ן ובני משפחתו שבחרו לא לגור בו.
על תכנון הבית עבדו הורוביץ וסלע יותר משלוש שנים. בעליו הכירו את השניים מפרויקט קודם שתכננו עבורם והפעם בחרו לאתגר אותם. "זהו בית שתוכנן מלכתחילה באוריינטציה משפחתית לכל דבר ועניין ונתפר בהתאם לצרכים של חמישה אנשים", אומר הורוביץ. "התחלנו כשלנגד עינינו המשפחה של היזם – הוא, אשתו ושלושה ילדים ובהם שני מתבגרים – אך די בהתחלה הם החליטו שלא יגורו בו. עם זאת, ההחלטה לא מנעה מכל הנוגעים בדבר להמשיך ולתכנן בית מהוקצע שבו כל פרט מנומק וכל בחירה עבורו בוצעה במחשבה יתרה ובהשקעה רבה".
האדם במרכז
"פני המגרש ואחוזי הבנייה אפשרו לנו לייצר מבנה מאוד פרופורציונלי ונעים לעין בן שתי קומות: קומת מגורים ומפלס מרתף בשטח כולל של כ־350 מ"ר. בהלימה לכך, גם החזיתות אינן גבוהות יחסית ומיתמרות לגובה של ארבעה מטרים וחצי - כך שמרנו על פרופורציה רגועה בין המסה הבנויה למשתמש", אומר הורוביץ. "הרציונל הוא שהאדם הוא המרכז ומבחינתנו יש חשיבות מכרעת לייצר עבורו סביבה נינוחה שאינה מתיימרת או מאיימת. התוצאה שהתקבלה מאוד ענווה ונטולת אגו וככזאת היא מצליחה לרגש דווקא בזכות האיזונים הנכונים בין הממדים והנפחים, החומרים המדויקים שבהם בחרנו להשתמש ובזכות הקשר ההדוק בין החללים שבפנים לחצר שבהיקף, שממנה אפשר ליהנות כמעט מכל פינה וזווית".
סלע מוסיפה: "הפרוגרמה הראשונית, שנקבעה עוד כשנראה היה שבני המשפחה הם שיגורו בבית, היא שהנחתה אותנו לאורך התהליך. ההתייחסות בכל שלב הייתה מאוד פרסונלית ובני הזוג היו מעורבים ברבות מההחלטות, מתוך רצון לייצר בית משפחתי ונעים, בסטנדרט הגבוה ביותר, שיקלע במדויק גם עבור אלה שישכרו אותו. התעמקנו גם ברבדים השונים של תשתיות מתקדמות כמו אודיו־וידיאו, מערכות אבטחה וכדומה, שדרשו מאיתנו להיות מאוד מוקפדים. אף על פי שהבית תוכנן למידות המשפחה הזאת, המכלול שנוצר מותאם לצרכים של אחוז גבוה מסך המשפחות עם ילדים שמתעתדות לגור באזור".
איך מתכננים חדרים כשאין לקוח בצד השני?
"זה בית גמיש עם מחשבה על העתיד, ומיועד למשפחה עם ילדים גדולים יחסית. יצרנו תוכנית שבמסגרתה מאסטר ההורים, סוויטה לילד וחדר השירות ממוקמים בקומת הקרקע, בנפרד מהאגף המרכזי שכולל את המטבח, פינת האוכל והסלון. בנוסף, באזור נפרד תוכננו פינת משפחה ומשרד ביתי. בקומת המרתף יש שתי יחידות דיור מאובזרות ועצמאיות עבור שני מתבגרים, ושם גם תוכנן חדר שירות מרכזי גדול נוסף בהנחה שיום יבוא ויצטרפו לילדים בני זוג. בעוד שלרוב אנחנו משתדלים שלא לתכנן פונקציות מגורים במפלס המרתף, בפרויקט הזה התכנון התאפשר בזכות החצרות האנגליות שנבנו בגובה הקרקע ומאפשרות אור ואוויר ממש כמו בקומת המגורים עצמה. הן משמשות גם כוויטרינות שדרכן אפשר לצאת החוצה לחצר".
מבט פנורמי כבר מהחזית
כיוון שהבית ניצב על מגרש גדול, החזית הקדמית - זו הפונה למפלס הרחוב - רחבה. "בתהליך התכנון בחרנו להרחיק את המבנה מקו המגרש על מנת לייצר חנייה גדולה ותחושה של כניסה קודם לחצר", מסביר הורוביץ. "מהכניסה זוכים למבט פנורמי. הלוברים מאלומיניום במראה עץ ששולבו בה מייצרים חלוקות, מקצב ועניין".
איך מייצרים תחושה ביתית במבנה כל כך גדול וריק?
"הפרופורציה האנושית המאוזנת נשמרת גם בפנים, כשבפרט בקומת הכניסה הקפדנו שלא לייצר שטחים מוגזמים בגודלם או מסדרונות ארוכים. ככל שמתקדמים בשביל הגישה, נחשפים למבואה פתוחה עם תחושת אינטימיות. משני צידי דלת הפיבוט הגבוהה והמרשימה, שעשויה מאלומיניום כהה, יצרנו חזיתות זכוכית שמטרתן להכניס אור טבעי פנימה לקומה כולה, בפרט לאזור פינת האוכל שעתידה להיות ממוקמת בסמוך.
"ממש מול הדלת נגלה גם הפטיו הפנימי שפתוח לשמיים ודרכו נכנס לרחבי הקומה שפע של אור. בהמשכו נגלות גם חצר האירוח ובריכת השחייה. אותו פטיו, שממוקם בלב הקומה, מגדיר היטב גם את מיקומי הפונקציות - משמאלו הסלון והמטבח ומימינו גרם מדרגות שמוביל לקומת המרתף. המרחב שמתקבל מאוד פרופורציונלי ומאוזן ודווקא הנראות הנקייה היא שמצליחה לייצר את אפקט הוואו".
השניים התבקשו לתכנן גם מטבח, חיפויים וחומרי גמר, אך לא לשלב רהיטים בשלב זה, אם כי יש טלוויזיה, ארונות קבועים בסלון ולאורך המסדרונות ואפילו צמחייה ואמנות מודרנית על הקירות (חלקה בהשאלה). "מתוך רצון להמשיך את קווי האורך של הקומה, נגרות המטבח ממשיכה גם לסלון, בהתאם לפתחים", מסבירה סלע. "האזור הגדול שבו ממוקמות שתי הפונקציות הללו מתוכנן כ־open space והנגרות היא שמקשרת ביניהן ותוך כך יוצרת רצף הרמוני נעים לעין. לאפקט הזה תורמים מאוד גם החומרים והגוונים שאיתם בחרנו לעבוד - החל מרצפת הפרקט שמלווה את כל הבית, דרך הנגרות הבהירה ועד לפתחי האלומיניום בגוון טבעי שבמפגש עם האור נראים בהירים ומעצימים את הקשר ההמשכי בין הפנים לחוץ. יצרנו במתכוון קנבס בהיר ומינימליסטי שיהווה פלטפורמה אופטימלית לפרטי הריהוט, לאקססוריז ולטקסטיל שישתלבו בשלבים הבאים, כשתיכנס משפחה לגור בווילה".
בתוך כך, גם החוץ טופל באהבה ולא נשאר ריק. "בחרנו לשתול ולנטוע צמחייה בוגרת שנראה כאילו נמצאת שם שנים, וממש כמו בבית עצמו גם בגינה יצרנו חלוקה מוגדרת לאזורי אירוח ובישול. בנוסף, תכננו גם ביתן בריכה שיכול לשמש כחדר כושר וכחדר משפחה כשמבלים בחוץ", אומרים סלע והורוביץ. "בדומה לפנים הבית, גם בחוץ הקפדנו על צורניות וחומריות נקייה שבאות לידי ביטוי בחזיתות, בגדרות ובמשטחים ובסביבת הבריכה, עבורה נבחר פסיפס בגוון תכלכל בהיר שמתכתב עם הצבעוניות המונוטונית ששולטת במרחב".
לסיום מוסיף הורוביץ: "החלטנו להפוך את המקום למעין גלריה. הבית אמנם ריק אך בעזרת אמנות ופריטים מסוימים ששילבנו הצלחנו להפיח בו חיים ורגש, ולהמחיש אוסף של סיטואציות יומיומיות. לטובת העניין פנינו לשתי חברות אהובות, האחת היא גלריית האמנות הישראלית 1of135 שסיפקה לנו את היצירות הנפלאות, והשנייה היא חברת התאורה 'כלי אור', שממנה הגיע ריהוט עשוי מנייר שנפתח לאקורדיונים. הם עוזרים להמחיש את הפרופורציות והדינמיקה שמתקיימת בין החללים. כל אלה הכניסו חיים לתוך המעטפת הדוממת".
