בית של אהובה סייר צבעוני ומפתיע במבט ראשון, אבל אחרי ששומעים קצת על הקריירה רבת השינויים והתהפוכות שלה מבינים בקלות את הקשר בין דמותה ובין ביתה. "בעבר עבדתי בדפוס ואחר כך במכירות לעיתונים", היא מספרת. "לימים פתחתי בעצמי עיתון שנקרא 'מגזין פאוזה', מגזין מקומי שרובו התייחס להעצמת נשים. אחרי כעשור הייתי זקוקה שוב לשינוי, סגרתי את המגזין ועברתי לעבוד כסוכנת נדל"ן, עיסוק שנתן לי הרבה חופש והתאים לי מאוד. אבל אחרי עשר שנים נוספות שוב הרגשתי צורך בשינוי, ונרשמתי לקורס הום־סטיילינג אצל גילי אונגר, שאת העיצובים ואת העבודה הצבעונית שלו אני אוהבת מאוד".
לימודי ההום־סטיילינג, מסבירה סייר, בת 59, הגיעו בדיוק בשלב בחייה שבו רצתה לשפץ את הדירה שבה היא גרה עם בעלה סמי בהוד השרון. "הילדים שלנו כבר בוגרים וכולם עזבו את הבית, ונשארנו בדירת חמישה חדרים שיש בה ממש חדרי רפאים", היא מסבירה. "רציתי לעשות שינוי שיתאים גם לאירוח של המשפחה המורחבת – יש לנו כבר שלושה נכדים – וגם ישרת אותנו ביומיום. חוץ מזה, אני חושבת שהזמן הזה, בפתח השליש השלישי של החיים, הוא בדיוק הזמן לעשות שינויים שיתאימו לי. נפתחה לי האפשרות לנהל הכול ולעשות בחירות והחלטות בעצמי, וכך לעצב את הבית בדיוק כמו שרציתי. בעזרת איש מקצוע נהדר שזרם איתי בשם דימה קמינסקי, שיניתי בדרך שאני חושבת שהיא מדויקת יותר ממה שהיה אפשר אם הייתי צריכה לעבוד עם מעצבת".
התחילה מארון אמבטיה
השיפוץ התנהל חדר אחרי חדר, כדי לאפשר לבני הזוג להמשיך לגור בבית הזמן העבודה, ולמעט החלפה של הריצוף ושבירה של קיר אחד התמקד ברובו בצביעה, בהחלפת חזיתות ונגרות, בריהוט ובאבזור חדשים, ולא בשינויים מהותיים יותר במבנה החדרים. מבחינה תקציבית ייעדה לעצמה סייר סכום שבין 150 ל־200 אלף שקל, ועמדה במשימה באמצעות בחירות מושכלות, שימוש בקיים וקניות מיד שנייה, כך שהשיפוץ עלה 170 אלף שקל.
ההתחלה, היא מספרת, הייתה בחדר הרחצה הכללי. "זה התחיל בבחירת ריצוף. בחרתי ריצוף צבעוני מאוד של חברת מוטינה, וכדי להוסיף עוד צבע לקחתי את ארון האמבטיה שכבר היה כאן לנגרים סעיד וחליל מטירה לצביעה בתנור. לפני השיפוץ הארון היה בצבע שמנת עם משטח בוצ'ר מעץ, והנגרים צבעו אותו בכחול עז והחליפו את המשטח לשיש לבן. את הקירות והתקרה צבעתי בפודרה, והמראה שהתקבל מרהיב בעיניי ונתן לי זריקת מרץ להמשיך".
בן הזוג הסתגל לשינויים לאט־לאט, מספרת סייר. "בהתחלה הוא הרגיש שבחרתי בלי לשאול אותו מה הוא רוצה, אבל ידעתי שהוא תמיד מאמין בי וסומך עליי, ואחרי רגע של הסתגלות זה אכן מה שקרה", היא אומרת, "ובאמת, כשהמשכתי מחדר הרחצה הראשון לשני חשבתי לבחור בריצוף שחור־לבן וקיבלתי ממנו וטו. הוא אמר שאני צריכה להמשיך עם הצבעוניות החיה שאני אוהבת". חדר הרחצה השני הסתיים עם ריצוף פרחוני כחול־ירוק ותקרה וקירות צבועים בתכלת. משם, מספרת סייר, קצרה הדרך להמשיך ולהעז בבית כולו.
חדר לנכדים ולעבודה
החלל המרכזי בדירה היה לפני השיפוץ קטן יותר, וסייר מספרת שאחת המטרות הראשונות שלה הייתה להגדילו. היא התכוונה להרוס לגמרי את קירות החדר הצמוד לסלון, אבל בן הזוג התנגד והשניים התפשרו על ביטול של קיר אחד בלבד, זה שפונה למטבח. קירות החדר הפתוח נצבעו בכחול מעושן שנראה לעין ומוסיף צבע מנקודות שונות בחלל. בחדר מוקמה פינת זולה לנכדים, עשויה מזרנים שרופדו בשלל צבעים בווילה מרוק, ולצידם פינת עבודה לסייר עם שולחן ושידה שהביאה סייר מבית אמה, כיסא שמצאה במרקטפלייס בפייסבוק וקיר מקושט בשערים ממוסגרים של המגזין שלה.
"ממילא אם הנכדים בבית, אני בכל מקרה לא עובדת", היא מסבירה את שילוב הפונקציות. "וכך, כשאני במטבח אני רואה את הנכדים, ואנחנו יכולים לארח את המשפחה בכיף עם פינה שמיועדת להם וקרובה למבוגרים שיושבים בסלון".
ממול נמצא המטבח, שהארונות בו נשארו כפי שהיו אבל החזיתות שלהם – שהיו בצבע שמנת וחלקן כבר סבלו מפגעי הזמן – הוחלפו אצל הנגרים בחזיתות לבנות. האי גם הוא היה פה קודם, אבל נשלח לנגרים לצביעה בירוק בהיר ומלא נוכחות ולשיוף והבהרה של משטח הבוצ'ר הגדול שעליו. מעל לאי נתלו גופי תאורה מקרמיקה של המעצבת נועה ראזר. שינוי נוסף שעליו החליטה סייר היה ביטול של הארון העליון שמעל למשטח העבודה והחלפתו במדף עץ קליל. "פשוט נפרדתי מהרבה כלים וגיליתי שאם רוצים אפשר להסתדר עם פחות", היא מסכמת.
בין המטבח וחדר העבודה נמצאת פינת האוכל ובה שולחן עץ חדש על גבי שטיח אתני ומסביבו כיסאות עץ מבית אמה של סייר. את הפינה מקשטים הרבה הדפסים וציורים ממוסגרים – חלקם של סייר עצמה – וגוף תאורה בהיר וגדול שהיה בבית עוד קודם, והיא תכננה בהתחלה לצבוע כחלק מהשיפוץ. "אחרי שצבעתי את כל הקירות ותליתי את המנורות הצבעוניות מעל לאי, הבנתי שעדיף דווקא להשאיר אותו ככה ולא לצבוע", היא מספרת.
חיפוש אחר מציאות
החלל המרכזי ממשיך לסלון. הקירות כולם צבועים בגוון פודרה שנבחר בין היתר משום שהחמיא לדלתות הקיימות, שמטעמי תקציב הוחלט לא להחליפן. "הדלתות בצבע שמנת, אבל אחרי שהקירות נצבעו הן פתאום נראות לבנות יותר", מסבירה סייר. הקיר הארוך שמוביל מהסלון אל דלת הכניסה חולק באמצעות הצבה של ארון ויטרינה בהיר שעמד לפני השיפוץ במטבח ומפריד כעת בין אזור הכניסה ובין הסלון.
הספה הייתה כאן קודם, וסייר מספרת שהתכוונה להחליף אותה ("היא הדבר הראשון שחשבתי שאני מעיפה מהבית"), אבל אחרי הצביעה והשינויים הבינה שהגוון הניטרלי שלה דווקא משתלב היטב בחלל. מולה עומד מזנון שגם הוא היה פה קודם, תלוי על הקיר וללא רגליים. "היה כאן מבנה גבס עם נישה לארונות, ואחרי שביטלנו אותו העברתי את המזנון לנגרים שהוסיפו לו רגליים וצבעו אותו באותו גוון כחול של ארון האמבטיה שהתאהבתי בו", היא אומרת.
משני צידי הספה ניצבות כורסאות שרופדו בווילה מרוק. אחת היא כורסת טלוויזיה ישנה שהייתה כאן עוד קודם והייתה נוחה מכדי להיפרד ממנה, והשנייה היא כורסת וינטג' שנקנתה במרקטפלייס בפייסבוק.
"בזמן השיפוץ נסעתי בכל הארץ לקנות פריטים שמצאתי במרקט בזול", מספרת סייר. "את הכורסה הזאת הבאתי מלוד, את כיסא העבודה שלי מנס ציונה ואיתו גם את שולחן הצד הקטן שליד הספה, שאת הרגליים שלו צבעתי בכתום. הכיסאות במרפסת הגיעו מגבעתיים, ממשפחה שיצאה לרילוקיישן. כשהגעתי לשם לאסוף את הכיסאות ראיתי את השטיח הגדול בסלון – במקור של טולמנ'ס – וביקשתי לקנות גם אותו. סיפור דומה קרה עם מנורת הקשת הגדולה. הגעתי לקנות אותה ואז ראיתי גם את השולחן בסלון, שאלתי לגביו ובסוף חזרתי גם איתו הביתה".
חלונות גדולים מובילים למרפסת, שסייר ריצפה בעצמה באריחי עץ של איקאה. לצד הכיסאות הוורודים שנקנו במרקטפלייס בפייסבוק ניצבת כאן ספה זוגית שהגיעה מבית האם ורופדה מחדש בשילוב של ריפוד פרחוני עם נגיעה של פסים. היא הוסיפה הרבה עציצים ירוקים ופורחים, שמבליטים עוד יותר את רקע הנוף הירוק שמחוץ לדירה.
סייר מספרת שמלבד הפרקט שהונח בכל הבית, בחדר השינה לא נגעו בינתיים. "גם כי היה לי עמוס לעשות הכול בבת אחת וגם כי רציתי לחיות קצת זמן בכל הצבעוניות הזאת ורק אז להחליט אם אני ממשיכה בזה או בוחרת בחדר שינה רגוע יותר", היא אומרת. "היום, בערך חמישה חודשים אחרי השיפוץ, אני שמחה להגיד שבכל פעם שאני נכנסת הביתה אני מופתעת ממנו לטובה מחדש ונהנית מאוד ממה שנוצר כאן".
