קו הרקיע של הונג קונג מוכר כאחד הסמלים הבולטים של הצפיפות העירונית בעולם – מרחב עמוס של מגדלי בטון, זכוכית ומזגנים, שבו נדמה כי לטבע אין מקום. אך בסדרת צילומים חדשה נחשפת זווית אחרת של העיר, המוכיחה שגם בהזנחה יש יופי. בין הגגות, המרפסות ומגדלי המגורים מסתתרת מערכת חיה של עצים, ציפורים ואנשים שמצאו את דרכם לגובה, לצד אלמנטים שמוכרים לנו היטב מהמרחב האורבני בישראל – מזגנים תלויים ובולטים, צנרת חיצונית, סדקים, טלאי בנייה, טיח מתקלף, פיח, חוטי חשמל חשופים וגגונים בלויים. עם זאת, הונג קונג, שנראית לעתים כמו ג'ונגל אורבני מנוכר, מתגלה בצילומים כמקום שבו הטבע ממשיך להתקיים ואף לשגשג עם צמחייה שמוצאת דרכה למרפסות, לגגות ולאדני החלונות. אולי דווקא מלמעלה, כשהעיר נראית כמעט בלתי אנושית, מתגלה בה הרמוניה חדשה – כזו שמעלה את השאלה מי בעצם מסתגל למי: האדם לטבע, או הטבע לאדם?
מי שביקר בהונג קונג יודע עד כמה זו אחת הערים הצפופות והאנכיות ביותר בעולם – עיר שנבנתה לגובה מתוך אילוצי מקום, צפיפות אוכלוסין ומחירי קרקע גבוהים. על פי נתונים של המועצה הבינלאומית לבניינים גבוהים וסביבת מחיה עירונית, בשטח הונג קונג יש יותר מ-9,000 מבנים בגובה של יותר מ-100 מטרים, מה שהופך אותה לאחת הערים עם מספר המגדלים הגבוה ביותר בעולם. בין המגדלים והרחובות הסואנים נפרשת רשת כמעט אינסופית של גשרים עיליים, כבישים מהירים ומעברים תת-קרקעיים. הרחובות שוקקים כמעט בכל שעה ביממה, האורות מהבהבים מכל עבר, והמראות הן של מטרופולין עירוני תוסס. אולי תוסס מדי. נדמה שאין כמעט פינה פנויה שאין בה נגיעה של אדם או של תכנון. וגם של הזנחה.
10 צפייה בגלריה
גגונים, צבעים מתקפלים וחוסר אחידות שיוצרים ייחוד. On Top of It All
(צילום: Romain Jacquet-Lagrèze)
10 צפייה בגלריה
חוטי חשמל, מזגנים וגם פיגומי במבוק. צילום בשם Above the Canyon
(צילום: Romain Jacquet-Lagrèze)
הפוגות של טבע בכרך הצפוף
דווקא בתוך המארג העירוני הבלתי נגמר הזה, שלעתים מזכיר את הערים הגדולות בישראל, מתעד הצלם הצרפתי רומן ז'אק-לאגרז (Romain Jacquet-Lagrèze) רגעים שבהם העיר עוצרת לרגע את הדופק המהיר שלה. בהפוגות האלה מתגלה הצצה לפן אחר, שקט ומאופק יותר. בספרו החדש Echoing Above ("הדהוד מעל"), שיצא לאור לאחרונה, מתעד ז'אק-לאגרז את המתרחש בממד השמיים של הונג קונג – את העצים, הציפורים וחזיתות המגדלים המאכלסים את גובהה המשתנה של העיר. דרך עדשתו נחשפת נקודת מבט אחרת על המרחב העירוני, כזו שמבליטה את הדיאלוג המתמשך בין האדם, הבניין והטבע שביניהם. "הצפיפות הייחודית של הונג קונג גרמה לעיר לצמוח אנכית", סיפר ז'אק-לאגרז בריאיון. "הייתי מרותק מהאופן שבו הצפיפות הזו משפיעה לא רק על הארכיטקטורה, אלא גם על הקשרים שבין בני האדם לטבע בתוך המרחב העירוני הזה".
10 צפייה בגלריה
נראה בול כמו תל אביב, חיפה או ירושלים. 28 Lok Kwan Street, Tai Kok Tsui, 2023
(צילום: Romain Jacquet-Lagrèze)
10 צפייה בגלריה
עטיפת הספר ובו צילומי הונג קונג על צדדיה הפחות אסתטיים
(צילום: Romain Jacquet-Lagrèze)
פיגומי במבוק ועץ צומח ממרזב גבוה
אך בשונה מערי ישראל וערים אחרות בעולם, אחד המאפיינים הבולטים בקו הרקיע של הונג קונג, כפי שהוא מצטייר בספר, הוא "אמנות פיגומי הבמבוק" – מלאכה עתיקת יומין שעיצבה את דמותה העירונית של העיר במשך דורות. המטרופולין הענקי הוא אחת הערים האחרונות בעולם שבהן עדיין משתמשים בפיגומים עשויי במבוק לצורך הקמה ושיפוץ של בניינים. הפיגומים, הנבנים בידי עובדים מיומנים, עשויים ממוטות במבוק קלים וגמישים (הגדלים באזור הונג קונג), שמשולבים לכדי מערכת חסכונית וחזקה להפליא. זו טכניקה מסורתית שהועברה מדור לדור ומאפשרת פעולות תחזוקה מדויקות, מתיקון מזגנים ועד ניקוי או הסרת צמחייה מחזיתות הבניינים.
הפיגומים מותקנים ישירות על חזיתות הבניינים, לעתים כשהם תלויים בגובה רב, תוך שימוש בנקודות עיגון ספורות בלבד. הפועלים נעים על מדפים צרים ותומכים, כשהם אוחזים במוט במבוק ארוך ביד אחת. אך בשנים האחרונות, בעקבות תקנות בטיחות וחששות הנוגעים לדליקות ולהתבלות החומר, השימוש בבמבוק הולך ומתמעט בפרויקטים ציבוריים ומפנה את מקומו לפיגומי מתכת. לאט-לאט נחתם פרק משמעותי בתולדות המלאכה המקומית, מסורת שהייתה חלק בלתי נפרד מזהותה האדריכלית והתרבותית של הונג קונג. הצילומים שבספר מתעדים רגעים שונים בתהליך ההרכבה וחושפים את ההיגיון החומרי ואת יופיין הפשוט של טכניקות הבנייה המסורתיות.
הספר מדגיש גם את חוסנם המופלא של העצים בעיר – כאלה שצומחים, כמעט באורח בלתי אפשרי, מתוך חריצים צרים במרזבים, בקירות ובחזיתות בטון. בין גורדי השחקים, בתוך סביבה המתוכננת בקפדנות אנושית, נראים העצים האלה כמעשה טבע עיקש שמסרב להיכנע. שורשיהם נכרכים סביב צינורות, גזעם חותר בין בלוקים, ועליהם נפרשים מול חלונות משרדים. בעדשתו של ז'אק-לאגרז הם נהפכים למעין דימוי פיוטי, עדות לכך שגם במקומות הצפופים ביותר עדיין יש מקום לחיים לצמוח.
טבע משתלב בצפיפות ובבנייה
רומן ז'אק-לאגרז הוא צלם צרפתי המתגורר בהונג קונג זה 16 שנה. במהלך תקופה זו הוא עקב מקרוב אחר השינויים המתרחשים בעיר, תוך התמקדות בקשר שבין האדם, האדריכלות והסביבה. בעבודותיו הוא מתעד את השכבות המרכיבות את המרחב העירוני – מן הרחוב ועד קו הרקיע – ומבקש להראות כיצד טבע, צפיפות ובנייה לגובה משתלבים זה בזה במרקם הייחודי של הונג קונג. עבורו הצילום הוא אמצעי להתבוננות ביקורתית ואסתטית גם יחד, המאפשר להבין את העיר דרך הדימוי החזותי ולא רק דרך המרחב הפיזי. אולי נצליח לראות את היופי שהוא רואה גם בערים הישראליות.
