לאנה ארונוב היה חלום: בית קטן עם גינה בצפון תל אביב, כמה שיותר שקט וציוץ ציפורים. כשפרצה מלחמת איראן השנייה לפני חמישה חודשים והיא שוב נאלצה לרדת למקלט באמצע הלילה עם בעלה אייל אלגבי ובנם אדם בן החמש, היא הבינה שצריך לשנס מותניים ולהתחיל להפוך את החלום למציאות. המתווכים בתל אביב קיבלו קריאה ועד שלא נמצא הבית (השכור) המתאים, ארונוב ואלגבי לא נחו.
"איראן 2 היה אירוע בשבילנו כמשפחה", היא משחזרת. "זה היה טירוף לרדת שש קומות, ארבע פעמים בלילה, עם ילד ישן על הידיים. אני לא צריכה לספר לאף אחד איך זה הרגיש. אמרנו, 'די, אנחנו עובדים קשה וברגעים הקריטיים האלה אין לנו את הנוחות שאנחנו צריכים'. כל הריצות למקלט היו לנו קצת טראומטיות. התחלנו בטירוף לחפש דירה עם ממ"ד, למרות שהחלום הגדול תמיד היה שיהיה לנו בית עם גינה או דירת גן, בית שיש בו קרקע ושאפשר לתת לבן שלנו להיות בחוץ ולהזמין חברים להתארח".
התחילו לחפש בית עם ממ"ד. אנה ארונוב בסלון
(צילום: תמיר רוגובסקי)
בית סבתא באזור שקט בצפון תל אביב
(צילום: תמיר רוגובסקי)
ירוק בחזית וירוק מאחור
(צילום: תמיר רוגובסקי)
איך מצאתם את הבית?
"די בטעות, אפשר לומר. ראינו כמה דירות, והרגשנו שהחדרים קטנים מאוד. יום אחד קפצה לי בפייסבוק מודעה, באנו לראות את הבית והתאהבנו. ממש הרגשנו שזה הבית שלנו. משהו בירוק, בשטח, בגינה, באוויר, בשקט של השכונה. אמרנו, 'זה הדבר, זה מה שחלמנו עליו באמת'. זה היה חלום שמתגשם. ואיזה כיף זה להגשים חלומות".
"הייתי אחראית על עיצוב הפנים"
הבית החדש של הרקדנית והמנחה אנה ארונוב ובן זוגה המסעדן הוא בית סבתא ישן בן שלושה חדרים על פני כ־80 מ"ר בשטח של 450 מ"ר. הבונוס: חובר אליו ממ"ד חדש שהפך לחדר הארונות של ארונוב והפך אותו לבית בן ארבעה חדרים. כל הרהיטים בסלון, כולל גוף התאורה, נבחרו בטולמנ'ס דוט, האקססוריז נקנו בפלורליס וספות החוץ נרכשו במילרי הום. האמנות ברחבי הבית נבחרה ב"צבע טרי".
בעצם את לראשונה מגלה מה זה אומר לגור על אדמה.
"נכון. בעלי גדל ככה וזאת הפעם הראשונה שאני גרה בבית צמוד קרקע. אני אדם אורבני, גרתי בדירות כל החיים. אז נכון שיש חתולי רחוב וג'וקים, אבל מה שקיבלנו בתמורה שווה את הכול. זו הרגשה נהדרת לצאת בבוקר לגינה שלי עם כוס קפה או לתת לילד שלי לרוץ אחר הצהריים בחצר, להיות רוב היום באוויר בחוץ, לארח ילדים ולהזמין חברים. זה Priceless. וגם השקט. אני שומעת ציפורים כל היום. זה מטורף.
כ־80 מ"ר בשטח של 450 מ"ר. הסלון והיציאה החוצה לגינה
(צילום: תמיר רוגובסקי)
ספה גדולה בצבע חמרה על רקע הצמחייה
(צילום: תמיר רוגובסקי)
נהנית מהשקט, לראשונה בבית צמוד קרקע. אנה ארונוב
(צילום: תמיר רוגובסקי)
"רצינו יותר שקט". אנה ואייל אלגבי
(צילום: ענת מוסברג)
"תראי, שנינו גרנו במרכז העיר ביחד ולחוד, שנינו היינו רווקים עד גיל מאוחר ובאמת נהנינו מהעיר כמו שצריך, אבל כשאדם נולד הבנו מהר מאוד שמרכז העיר הוא לא מקום אידיאלי לגדל בו ילד. רצינו יותר שקט, יותר ירוק ויותר רגוע, גם אנרגטית. היה מאתגר להתנייד עם עגלה בין כבישים ומדרכות ועשן של אוטובוסים. זה כבר לא היה מדויק, ועשינו את המעבר הזה בקלות".
איך את עם השקט של צפון העיר?
"אני עובדת מספיק, נמצאת בעיר סביב אנשים בימי צילום. יש משהו קסום כשאני חוזרת לא לטירוף. בסוף יש משהו באנרגיה. כשאתה במרכז העיר אתה יורד רגע למטה לרחוב והכול קורה, מאוד מאוד אינטנסיבי. פה אני יוצאת מהבית או אפילו יוצאת מתוך הבית לגינה והכול שקט. ואני באמת אני מרגישה לפעמים שאני בצימר בבית. אני הייתי אחראית על העיצוב עם המעצבת מיטל כץ, שהיא במקרה גם החברה הכי טובה שלי. עם החוץ יש לי יחסים מורכבים כי בחיים לא גידלתי צמחים".
כך זה נראה בחוץ
(צילום: תמיר רוגובסקי)
בית העץ של אדם ועצים ותיקים
(צילום: תמיר רוגובסקי)
עצים בני 60
"יש לנו מרפסת קדמית שהיא חלק מהבית, ומאחור יש שטח גדול ומהמם עם עצים גדולים ועם בית עץ יפה שמיד התאהבתי בו בשביל אדם", אומרת ארונוב. "הגינה היא כמו המשך של הפנים. יש ממש שטח עם עצים בני 60 שעושים צל ואין לנו כוונה לגעת בהם. בגינה הקדמית הציבה המעצבת ספה גדולה בצבע חמרה ויצא שילוב היסטרי. את הצמחייה אנחנו לאט־לאט מסדרים ומטפחים. אנחנו יושבים הרבה בחוץ ושמחים על הירוק מסביב".
הבית עצמו שופץ קלות בזמן קצר. "קיבלתי בית סבתא עם קירות לבנים והייתי צריכה בזמן קצר יחסית לשפץ אותו ולהיכנס אליו", היא אומרת. "למיטל המעצבת יש טעם כל כך טוב, והבית שלה הוא הדבר הכי יפה שראיתי, אז היה ברור שהיא תעבוד איתי, לא רק בגלל שאנחנו חברות. יש לה טעם לא גנרי, היא אוהבת צבעים ומביאה טוויסט עיצובי מיוחד ושונה. אני יודעת רק מה יפה בעיניי או לא יפה, להרכיב פאזל של בית יהיה לי מאוד קשה ואני גם מאוד עסוקה. היא רצה איתי ביחד בפרויקט הזה והייתה מדהימה".
האמנות בבית מ"צבע טרי". יצירה של יוליה פריידין
(צילום: תמיר רוגובסקי)
המטבח הלבן הקלאסי לא הוחלף
(צילום: תמיר רוגובסקי)
פינת האוכל מוקפת כיסאות ירוקים שאפשר להחליף בהמשך
(צילום: תמיר רוגובסקי)
מה ביקשת ממנה?
"בית שלא ייראה כמו של כולם, שיש בו צבע, נשמה ואמירה. ורציתי גם קלילות וחמימות. אמרתי כן על כל ההצעות שלה. בכל הבית הונח פרקט עץ בצבע יחסית דומיננטי. ואז רציתי לשבור את החום של הפרקט. בסלון פרסנו שטיח צבעוני שיש בו ורוד, צהוב, ירוק וכחול. הכניסה לבית היא מראה עם מסגרת בורדו מקרמיקה של TERRATILES כמו בקונסולת הקרמיקה הירוקה שרכשנו Custom made. המנורה בסלון היא בצבע ירוק זית, בהשראת שנות ה־80. המנורה בפינת האוכל היא בצבע בורדו וסביבה מוצבים כיסאות ירוקים. ויש גם שולחן קפה קטן צהוב ושולחן קפה קטן בצבע בורדו. ולמרות כל הצבעים, המראה רגוע ולא מאיים כי בסלון יש ספה גדולה בצבע בז' בהיר וכורסה לבנה, וגם שולחן הסלון עשוי אבן. הבסיס של הריהוט בבית הוא בהיר וקלאסי, אבל כל הלבשת הבית צבעונית. אם יום אחד ארצה שולחן קפה בצבע אחר או להחליף כיסאות, זו לא בעיה. אני מתה על הבית שלי. בכל יום אני נכנסת אליו מהעבודה וחושבת, איזה בית יפה יש לנו!". את הרהיטים בחרו ארונוב והמעצבת ברשת טולמנ'ס.
מה את אוהבת במיוחד?
"הייתה פה עבודת וילונות מדהימה של יהונתן בראון. החלונות של הבית הם ישנים, ולא רציתי שיראו את זה. לכן יצרנו בחלון של הסלון וילון רומי מאותו בד של הווילון של היציאה למרפסת. הווילון הרומי לא מתחיל בכוונה מהתקרה, כדי ליישר קו עם המסילה בצבע ברונזה של הווילונות הגדולים. יש פה פתרונות חכמים ויצירתיים".
האם שברת קירות או החלפת משהו גדול?
"לא שברנו קירות ולא נגענו ממש במטבח שיש לו כניסה מפינת האוכל וגם מהצד השני. להחליף מטבח היה נראה לי ללכת רחוק מדי בבית שכור. המטבח הוא חצי סגור, קלאסי, בצבע לבן. גם בו כיסינו את החלון הישן בווילון, וסידרתי על השיש את מכונת הקפה ואת הכלים. גם בחדרי הרחצה לא נגענו".
איך הצלחת לשלב בממ"ד גם חדר ארונות?
"החדר הזה הוא חלום של כל אישה, אבל ויתרתי על כמה ארונות שהיו לי בדירה הקודמת, והעמדנו שם ספה שנפתחת למיטה אמיתית. זה היה אחד החלומות שלי, שאם חלילה נצטרך שוב להיות בממ"ד אז נוכל באמת לישון בו בנוחות. הייתי מוכנה לוותר על ארון בשביל שתהיה לנו את הנוחות הזאת שאנחנו פותחים מיטה ושלושתנו יכולים לישון בלילה".
"באמת לא חשבתי שאני איהנה ככה ושזה יהיה דבר כל כך מדויק לנפש שלי. זה קצת הפחיד אותי וחשבתי, 'מה עכשיו לטפל בגינה ואיך אני אסתדר וג'וקים?'"
סלון של מבוגרים ובלי צלחות ספיידרמן
אחד מחדרי השינה בבית מוקדש לאדם. הוא לא צולם, כמו יתר חדרי השינה בבית, לבקשת ארונוב. החדר שלו כולל מרחב גדול עם חלון קטן ויציאה לגינה האחורית דרך דלתות עץ ישנות עם תריסים של פעם שכוסו בווילונות. "עיצבנו וילונות מהממים בצבע אפור־תכלת מהתקרה עד הרצפה עם בד פשתן נופל, חצי אטום, נושם, שנותן אווירה. התקרות הגבוהות של הבית מייצרות אווירה מהממת והווילונות הסתירו את כל מה שלא רציתי שיראו", מסבירה ארונוב. "את כל המשחקים שלו הכנסנו למגירות עץ מיוחדות שלקחנו מהדירה הקודמת. בבית הזה יש לו גם ארון מאוד גדול. אם פעם חלק מהחפצים היו בחוץ, עכשיו בגלל שיש מקום והתקרה גבוהה אז רוב המשחקים שלו נכנסים לארון, ובגלל שיש גינה אז חלק מהכדורים והמשחקים ששייכים לחוץ יצאו לגינה. בבית הקודם כל המשחקים היו בסלון. פתאום הסלון שלי יכול באמת להיות סלון ולא ג'ימבורי. זו פעם ראשונה מאז שהוא נולד שאני מצליחה לשמור על סלון של גדולים בלי משחקי קופסה, פאזלים וכדורגל. במקומם יש לי נרות וספרי עיצוב. אגב, בתפיסת העולם שלי הוא אוכל איתנו בצלחות שלנו, ולא בצלחות פלסטיק של ספיידרמן".
חדר השינה של ארונוב ואלגבי היה ריק עם קירות לבנים כשעברו אליו. "כמו אצל אדם בחדר, גם לנו יש דלת לגינה. גם לחדר הכביסה יש יציאה לגינה, כך שרק לממ"ד אין. כרגע אנחנו פחות משתמשים בדלתות היציאה האלו. בדלת בחדר השינה יש תריסים ואני פותחת כדי שייכנס אוויר, אבל פיזית אני לא פותחת את הדלת הזאת ולכן היא כוסתה עם וילונות מהתקרה בצבע בז'־אפור. דאגנו להרבה אחסון בכל מקום. יש לנו בחדר הכביסה ארון שירות, בחדר השינה יש ארון ענק וגם במעבר בין החדרים יש ארון".
מה היה חשוב לך?
"השקעתי בחדר ארונות בממ"ד! כיוון שיש אחסון בכל כך הרבה מקומות, את רוב הדברים שלי שמתי בחדר השינה ואת כל מה שהוא תלייה הכנסתי לחדר הארונות. מבחינתי יכולתי לתלות כל מה שיש לי על קולב, כולל ג'ינסים. יום אחד יהיה לי חדר ארונות שייראה כמו בחנות. הוספתי בממ"ד גם שידה של כל המשקפיים והתכשיטים וסידרתי פינת איפור גבוהה. הייתה תקופה שלא התאפרתי, ועכשיו חזרתי קצת להתאפר. זה כאילו חזר להיות לי חשק לצאת מהבית עם מראה איפור טבעי. אז אני אוהבת את עשר הדקות שלי של מול פינת האיפור בבוקר. זו הפינה הפרטית שלי. אבל מבחינתי הדובדבן שבקצפת של כל הבית הוא הספה הנפתחת בממ"ד שהוזמנה במהירות. ביוני חזרנו מפריז ובדיוק הייתה האזעקה האחת היחידה שהייתה באותה תקופה. בשלב ההוא עוד לא סידרתי את הממ"ד כי גרנו בקושי חודש בבית. אבל כבר משדה התעופה בדרך הביתה הזמנתי את הספה הזאת. יום למחרת היא הגיעה כדי לשמש אותנו בחירום, אבל למזלנו נגמרה המלחמה".
מבלים ומארחים הרבה בחצר
(צילום: תמיר רוגובסקי)
מה הפינה הכי אהובה עלייך בבית?
"הספה במרפסת הקדמית, שהיא עם הפנים לסלון. אני יושבת על הספה הזאת, רואה ירוק מאחור ואת הסלון היפה שלי מקדימה וזה עושה לי נחת בנשמה. אנחנו רוב היום מבלים בסלון והמרפסת הזאת ממשיכה אותו.
"בחצר האחורית שמנו בריכת אינטקס של חמישה מטרים לאירוח ילדים. אני ממש מרגישה שאני גרה בצימר בטוסקנה. באמת לא חשבתי שאני איהנה ככה ושזה יהיה דבר כל כך מדויק לנפש שלי. זה קצת הפחיד אותי וחשבתי, 'מה עכשיו לטפל בגינה ואיך אני אסתדר וג'וקים?', ואז פתאום הכול מתגמד ליד התחושה הזאת של לצאת לדשא עם הקפה שלי יחפה. יש בזה איזה קסם. אני לא יודעת אם הייתי נהנית בגיל 25 מהדבר הזה, אבל עם הגיל מגיע משהו שהוא של אדמה ושל שקט ושל אנרגיה בעיקר שמאזן אותי בטירוף".
לסיום אומרת ארונוב: "עבדתי עם מעצבת שידעה לתרגם את כל מה שאני מדמיינת בראש למשהו שלם בלי לפחד ובלי להעתיק מ־Pinterest. אני לא בטוחה שזה בית שהסגנון שלו יתאים לכולם. אני בטוחה שיהיו אנשים שאולי יגידו שזה יותר מדי צבע, אבל זה מאוד משקף את מי שאנחנו בחיים, והצלחנו לתרגם את זה גם לתוך הבית".
