"את הבית בשכונת רמת חן ברמת גן תכננו למשפחה רב־דורית בת שמונה נפשות: סבא, סבתא, בתם, בן זוגה וארבעת ילדיהם", מספר האדריכל תומר בן דור על הפרויקט הלא שגרתי שסיים ברמת גן. הבית משתרע על פני כ־380 מ"ר על מגרש בשטח של 303 מ"ר, שבו עמד בעבר ביתה הישן של המשפחה. "בהתחשב בגודלה של המשפחה ובצורך ביצירת סביבת מגורים בריאה ונעימה לילדים, הבחירה בבנייה ירוקה הייתה טבעית", מסביר בן דור. "השאיפה הייתה ליצור בית פתוח ומואר, עשוי חומרים טבעיים, עם יציאות לחצר ולמרפסות מכל מקום - ובתוך אותו מרחב, גם נקודות מפגש המאפשרות חיי חברה. מבחינתנו, תכנון ובנייה של בית 'ירוק' מתחילים הרבה לפני בחירת החומרים או שיטות הבנייה".
הבית כולל ארבע קומות: מרתף עם יציאות אל הפטיו ולחצר מונמכת, קומת קרקע מוקפת חצר, קומה ראשונה עם יציאה למרפסת וקומת גג ובה חדר שינה, חדר רחצה ושתי מרפסות נוספות. למעט המרתף, כל הקומות נבנו מחומרים טבעיים, תוך שימוש מועט בבטון ובחומרים מזהמים.
למה הכוונה בבנייה ירוקה?
"בנייה ירוקה היא מושג רחב, הכולל שיטות וחומרים מגוונים, אך הבנה עמוקה של תנאי המגרש והפוטנציאל הגלום בו יכולה להוביל לפתרונות טבעיים, פשוטים וחסכוניים יותר - כאלה שמייצרים תנאים אקלימיים ותאורה טבעית, חוסכים באנרגיה ומביאים לתוצאה הרצויה".
מה היו האתגרים בפרויקט?
"הסוגייה הראשונה שדרשה התייחסות הייתה שני העצים הוותיקים שעל המגרש, בני כ־60 שנה: ברוש הנמצא בגבול המערבי של המגרש וצאלון הממוקם בתוכו ומגביל את שטח הבנייה האפשרי. לא היה ספק שהברוש והצאלון מעצבים את החלל המיוחד של המגרש, כל שנותר היה להבין כיצד להשתלב איתם ולנצל את הצל שהם מספקים כדי למנוע התחממות יתר של הבית וכך לצמצם את הצורך במיזוג ובחשמל. בקומת הקרקע מוקמו המטבח ושולחן האוכל בצורת האות ר' סביב עץ הצאלון. ויטרינה גדולה ומוצלת מובילה מהמטבח אל החלל שבין העצים, שבו תוכננה פינת ישיבה חדשה. קירות המרתף נסוגו משמעותית באזור הזה, כדי לשמור על שורשי העצים. הקומה הראשונה מעל קומת הכניסה נסוגה צפונה, וכך נוצרה מרפסת על גג המטבח - מקום שממנו נפתח נוף הצאלון, שמצל גם על המרפסת וגם על יציאות החדרים אליה.
"גג הבית, המחבר בין הקומה הראשונה לקומת הגג, עולה בהדרגה ככל שמתרחקים מצמרות העצים. חלקו הגבוה, אזור קומת הגג, מוקם דווקא בצידו המרוחק של המגרש. בחירה זו - שנועדה לשמר את עץ הצאלון - הייתה כרוכה בהקרבה. ענפיו חדרו לעומק המגרש ולא אפשרו בנייה מלאה, לכן נאלצנו לכרות שניים מענפיו הראשיים. ועדיין, אנו בטוחים שזו הייתה ההחלטה הנכונה לדיירים, לעץ ולמרחב הציבורי שאליו הוא משקיף. הברוש, מצידו, 'ויתר' על מיקומה של הכניסה הישנה, שעברה לידו. הכניסה החדשה מוקמה בצד אחר של המגרש, וכך נוצר רצף של חצר המקיפה את הבית, שבה שובצו הברוש, הצאלון ועצים חדשים שניטעו".
בית גדול על מגרש קטן
סוגייה משמעותית נוספת שאליה נדרש האדריכל בתכנון הייתה הצורך לתכנן בית גדול יחסית על מגרש קטן יחסית, תוך הבטחה לאוורור ואור גם מצידו המזרחי של הבית הגובל בקיר משותף עם הבית השכן. לשם כך תוכנן פטיו פנימי, שמגדיל את שטח חזיתות הבית, משלב צמחייה בצד המזרחי, מהמרתף ועד לקומות העליונות ומכניס אור טבעי ואוורור גם ממזרח, באופן שמצמצם את צריכת האנרגיה.
מה עוד מאפיין את הבית?
"השלד עשוי פלדה עבת דופן, חומר לא מזהם, בעל פרופורציות קונסטרוקטיביות קטנות, מה שמאפשר יצירת חללים גבוהים ופתוחים. הפלדה מקנה לבית עמידות גבוהה בפני רעידות אדמה, שיקול חשוב באזור מגורינו. בנוסף, הקירות עשויים פאנלים מבודדים לבנייה קלה, בעלי עמידות גבוהה בפני אש, רעידות אדמה ופגעי מזג האוויר. יחד עם שכבות הבידוד, נוצר בית שאינו מזהם, בריא לדייריו, בעל בידוד תרמי ואקוסטי מעולים - מה שמקנה תחושת שקט, נעימות וחיסכון באנרגיה לחימום וקירור. הגג עשוי אבץ - חומר טבעי, עמיד במיוחד, בעל מסה וצפיפות גבוהות יותר מאלומיניום למשל - ולכן מבודד היטב רעשים כמו מגשם ומברד. שימוש באבץ מאפשר תכנון של גג בשיפוע מתון (כ־10%) ותשתית אופטימלית להתקנה ולהסתרה של פאנלים סולאריים".
דיברנו על המעטפת. מה לגבי עיצוב הפנים למשפחה?
"בבית יש חמישה חדרי שינה, עם אפשרות לחלוקה מחדש של חללים ולהוספת חדרים נוספים בעתיד. בנוסף, יש חדרים נוספים וחללי בילוי כמו מרחב משחקים, חדר עבודה ואזורים פתוחים לשהייה ומפגש שמאפשרים התאמה גמישה לצרכים משתנים של משפחה גדולה כזו. השימוש בחללים נעשה מתוך מחשבה על גמישות תפקודית וניצול מיטבי של שטח הבית, מבלי לוותר על תחושת פתיחות ונשימה. כל הרהיטים הגיעו עם בני המשפחה מביתם הקודם. חלקם חדשים, אך רובם רהיטים שנשמרו במשפחה לאורך שנים רבות. כמה מהם הגיעו לארץ מגרמניה כבר ב־1935, ויש פריטים שנמצאים ברשות המשפחה יותר מ־130 שנה".
מה הסגנון שנבחר? איך היית מגדיר אותו?
"כיום אין אלמנט, צורה או חומר שיכולים להעיד באמת על רוח התקופה. הבית לא מבקש לייצג סגנון מסוים או להיקרא בשם. הוא שואף להתאים למקום, לזמן ולאנשים שגרים בו. המטרה הייתה לעצב חלל שפונה לחושים. תחושות השקט, הרוגע, האור, הצל והחומר מובילים את החוויה".
מה חלקם של הפריטים הנוסטלגיים ביצירת הסיפור?
"חלק ניכר מהריהוט בבית נושא עמו סיפור אישי והיסטורי. חפצים רבים מייצרים רצף בין דורות, זיכרונות וחיים. שימורם ושילובם בעיצוב החדש היו חלק מהותי מהתפיסה של יצירת בית שמכיל את ההיסטוריה לצד ההווה.
"האתגר המרכזי היה ליצור בית שיצליח להיות מותאם לעומק - לא רק לתנאים הפיזיים של המגרש, אלא גם לאופי המשפחה ולחיים שמתנהלים בו. בית שקט, פתוח, נושם, כזה שנוכח מבלי להשתלט. כבר בכניסה לבית או בישיבה בסלון מורגשת אקוסטיקה יוצאת דופן, שמעניקה תחושת שקט וריכוז. הפטיו הפנימי מאפשר אור טבעי וצמחייה, והשילוב הזה יוצר תחושת רוגע. במטבח ובפינת האוכל, התחושה היא של המשכיות והרמוניה עם החוץ - עם המרפסת והעצים שמסביב. בקומה העליונה תכננתי חדרים הפונים למרפסת הסמוכה לעץ הצאלון הנהנים מקרבה ישירה אל הצמרות. תחושת הריחוף שמתקבלת בזכות גג האבץ ה'מרחף' מחזקת את תחושת הקלילות והמרחב".
