לפעמים מסלול החיים נרקם כמעט במקרה. אצל עמיר צורף זה קרה בגיל 12, כשאביו ז"ל, איש חינוך שראה בו כישרון נדיר, שלח אותו לסטודיו לציור של מבוגרים. המורה סירב בתחילה לקבל ילדים, אבל האב התעקש שיביט בציורים של בנו, וכך מצא את עצמו הנער המופנם בין קנבסים וטרפנטין. צורף מספר כי באחד הערבים שאביו הגיע לאסוף אותו, הוא היה עד לדיון פרטי שלו עם המורה, כשהשניים ניסו לנחש את עתידו. "הם בכלל לא חשבו לשתף אותי בדיון", הוא נזכר בחיוך. "אבל הם 'החליטו' שאני אהיה אדריכל, וזה כנראה חלחל".
לימים הפכה אהבתו לציור לשפה יצירתית שמלווה אותו עד היום כאדריכל: קו נקי, מאופק, כזה שמעדיף הרמוניה. "אני לא מחפש את ה'וואו' המיידי", הוא אומר, "אלא את האיזון בין פנים לחוץ, בין חומר לאור, בין אדריכלות לאמנות". השפה האדריכלית של צורף שואבת השראה מהמודרניזם ומהמסורת היפנית, אבל מותירה, לדבריו, מקום לנשימה, לצבע, לאמנות ולפריטי הריהוט שייכנסו פנימה ויהפכו את הבית לאישי. "אני מעדיף שהבית יספר סיפור דרך החיבורים שבו, ולא בדרך צעקנית", הוא מדגיש.
טוטלי וזורם במקום מונומנטלי ומובחן
הפרויקט בהרצליה, בית בן 600 מ"ר על שטח של דונם, שאותו הוא מכנה "פרויקט טוטלי - מהיסודות ועד הווילונות", היווה עבורו נקודת מפנה בקריירה. הוא זכה לתכנן אותו מאפס ולעצב את המכלול על כל חלקיו. האדריכל, שהכיר את בעל הבית מגיל צעיר דרך חבר משותף, אף עיצב עבורו את דירת הרווקים שלו בעבר. "ואחרי שהוא התחתן, זכיתי גם לעצב לבני הזוג שתי דירות נוספות", הוא נזכר. "אבל כשהם פנו אליי לגבי הבית הזה, עוד התלבטתי". צורף מספר שכיוון שעבד כשכיר במשרד אדריכלים, הרגיש שהוא עמוס מדי מכדי לקחת על עצמו פרויקט חדש. אבל כשהגיע לראות את המגרש והבין את הפוטנציאל האדיר, לקח את האתגר. "היה לנו חיבור טוב, וזה דבר חשוב", הוא מסביר. "וכשרואים דברים באופן מוחשי, זה מרגיש אחרת. היה לי ברור שתהיה לי כאן הזדמנות יוצאת דופן לבטא את עצמי מאפס, כאדריכל".
המגרש שרכשו בני הזוג, הורים לארבעה ילדים, התפרס על פני דונם בשטח מדורג, שעליו ניצב מבנה מיושן משנות ה־60. הוחלט להרוס את המבנה, ליישר את הקרקע באמצעות הגבהת המבנה מעל למפלס הרחוב, ולהקים בית חדש ומודרני. החזון של צורף היה ליצור מבנה דינמי, פרוס לרוחב ופחות לגובה, עם טשטוש הגבולות בין פנים לחוץ. הוא שאף לבית שמביע גם דרמה וגם שלווה, ועשה שימוש בחומרים טבעיים וגולמיים שמעניקים תחושת המשכיות וזרימה.
כיוון שהלקוחות סמכו עליו, הוא נטל על עצמו אחריות מלאה - מהיתרי הבנייה ועד בחירת שטיחים, וילונות ורהיטים. הוא מציין כי מבחינתו, הבית הוא גשטלט: שלם שגדול מסך חלקיו, שבו כל פרט, מהאדריכלות ועד בחירת הרהיטים, תורם להרמוניה כוללת. כדי לחזק את אותה שפה, צורף הקפיד שגם פרטים כמו דלתות בגובה שלושה מטרים לא יהפכו לאובייקטים מונומנטליים. "היה לי חשוב שהן יהפכו להיות חלק מהמעטפת, ולא פסל או אלמנט מובחן", הוא מוסיף. הגישה האדריכלית ניכרת גם בתכנון גרם המדרגות, שבתחילה ביקש האדריכל ליצור מנירוסטה מבריקה, אך בסופו של דבר חזר בו. "זה היה עלול להפוך לפסל באמצע הבית, וזה לא מה שרציתי. חיפשתי פתרון שידבר באותה שפה עם המכלול", הוא מסביר.
ומה לגבי הרצון של הלקוחות? הם לא רוצים אלמנטים שיהיו מובחנים יותר?
"באדריכלות תמיד יש מישהו אחד שצריך לראות את התמונה הגדולה ולקבל את ההחלטות. זה התפקיד שלי. בעיניי, הכוח טמון דווקא ביכולת לשמור על הרמוניה. יחד עם זאת, אני לא דיקטטור. אני מקשיב, מתרגם חששות להדמיות ולציורים, ומזכיר לעצמי שבסופו של דבר מדובר בבית של הלקוחות ובהשקעה שלהם. אחת הדוגמאות הבולטות היא בכניסה לבית. בתחילה הצעתי בריכת שיקוף כהה, אבל מטעמי תקציב נאלצנו לוותר עליה. לקח לי זמן למצוא פתרון חלופי, ובסוף בחרתי לשלב פסל מנירוסטה מלוטשת לצד צמחייה עשבית. בהתחלה הם חששו שזה ייראה פשוט מדי, אולי אפילו דל, אבל ביקשתי מהם לתת לזה זמן. כשהכול התחבר, הם גילו שזה דווקא האלמנט שהוסיף טבעיות וחום, והבינו שלפעמים דווקא הפתרון המאופק הוא זה שמייצר את האפקט החזק ביותר".
הגריד שמגדיר
הלקוחות ביקשו בית מודרני ומינימליסטי בקווים נקיים, אך כזה שירגיש חמים ולא מנוכר. צורף תרגם את הבקשה לבית המתפרס על פני שלוש קומות, שתכנונו נשען על גריד וירטואלי – מערכת קווים גלויה ונסתרת המגדירה את הקונסטרוקציה, החללים ואפילו את מידות החומרים, לרבות האריחים שבחוץ. לבני הזוג היה חשוב במיוחד אזור חוץ גדול שבו יוכלו לארח ולערוך מסיבות, לצד תחושה אינטימית בחללי הפנים, כך שהילדים יהיו קרובים אליהם. גם הגינה קיבלה תשומת לב מיוחדת: צמחייה מסודרת, אזורי גינון תחומים והפרדות ברורות בין חומרי הגמר – אבן, חצץ, בטון ודשא.
בקומת הקרקע תוכננו החללים המשותפים: כניסה רחבה, חדר אוכל, חלל מדרגות המפריד בין פינת האוכל לסלון, מטבח ופינת משפחה עם יציאה לחצר האחורית, לאזור הבריכה. הקומה העליונה כוללת את סוויטת ההורים וארבע סוויטות ילדים, ואילו במרתף נבנו סוויטת אורחים, חדר קולנוע עם בר משקאות, חדר עבודה, חדר כביסה וממ"ד.
אחד האלמנטים הבולטים בתכנון הוא ההמשכיות בין חוץ לפנים. הפרגולה האחורית מהדהדת את הפרגולה העליונה, הן במקצב והן במיקומי הקורות ועמודי העץ. ביחד הן יוצרות קצב אחיד והצללות שממשיכות את השפה האדריכלית עד לבריכה. מנקודות מבט שונות אפשר לזהות קו רציף, מהחוץ פנימה ומהמטבח ועד לגינה. בנוסף לאסתטיקה של הזרימה התבסס האדריכל על תכנון אקלימי מיטבי. "היה לי חשוב שמעבר למיזוג הקיים תתאפשר זרימה טבעית של אוויר ואור טבעי בחללי הבית, כולל במרתף", הוא מדגיש. את החזיתות הדומיננטיות הוא הפנה לכיווני מזרח ומערב ושילב אלמנט הצללה בדמות רפפות הצללה אנכיות (לוברים) וקבועות שעשויות מעץ, המונעות חדירת שמש ישירה לבית. צוהר skylight אנכי שנקבע בקומה העליונה מאפשר לאור מכיוון מערב לחדור פנימה, ואילו החצרות המונמכות מסייעות להחדיר אור טבעי גם למרתף. גם המערכות הטכניות, דוגמת מיזוג, חשמל ואינסטלציה, נרתמו לתכנון הנגיש והיעיל, לטובת סירקולציה טבעית של אוויר, כחיזוק למיזוג המלאכותי.
חומרי הגמר שנבחרו - בטון, טיח מינרלי, קורות עץ מסיביות, אבן טבעית, זכוכית ומתכת - שומרים על שפה טבעית וגולמית. בחוץ חופו הרחבות והבריכה באבן טרוורטין מוברשת, שמחזירה דרך המים את צבעי השמיים.
29 צפייה בגלריה
לבית נבחרו בטון, טיח מינרלי, קורות עץ מסיביות, אבן טבעית, זכוכית ומתכת
(צילום: נמרוד לוי)
בפנים הבית נשמרה צבעוניות ניטרלית, של שחור, לבן ואפור וריצוף מט ובהיר. אלה יוצרים קנבס נקי שמאפשר לריהוט, לאמנות ולטקסטיל "לקפוץ החוצה". "אני מאמין שהבית צריך לשמש כרקע", מסביר האדריכל. "מה שמחיה אותו באמת הם האנשים והחפצים שהם בוחרים להביא".
האפקט המרחף
מבחוץ נראה הבית קליל ומרחף. לדברי צורף, ההשראה נלקחה מהבנייה הקלאסית, שבה החלקים התחתונים מסיביים וגולמיים ואילו העליונים נקיים ומעודנים. בחירה זו מדגישה את הבית כמבנה המורכב משתי מסות שיוצרות קומפוזיציה דואלית: קומת הקרקע והמרתף, שעטופים בבטון חשוף וגולמי, והקומה עליונה שמחופה טיח מינרלי לבן וחלק, שנדמית כתיבה מרחפת.
אפקט הריחוף לא היה רק שפה צורנית אלא גם אתגר קונסטרוקטיבי. צורף חבר למהנדס אהרון דניאל, קונסטרוקטור ותיק וטייס חובב, ויחד מצאו פתרונות הנדסיים יצירתיים. הקומה העליונה נתלתה על קורות הגג, תוך שהיא נשענת על מינימום עמודים, דבר שאיפשר תחושת פתיחות. בצד המערבי בולטת המרפסת של חדר ההורים מגבולות המבנה ויוצרת הצללה על אזור הבריכה, ואילו בכניסה הקומה העליונה נשענת על שני קירות בלבד ויוצרת חלל מוצל המקבל את פני הבאים. לדברי האדריכל, האלמנט הבנוי שבולט החוצה מהמבנה, כמו תלוי באוויר, תוך הוספת אפקט דרמטי מעודן.
עוד בחצר אפשר למצוא מגרש כדורסל. "באמצע הביצוע שאל אותי בעל הבית אם אפשר למצוא לבנו מקום לאימוני כדורסל", אומר צורף, "הצד הצפוני התאים לי לרחבה עם סל בודד, וגם אהבתי את הניצול של האזור. האזור אף איפשר לעשות סימונים תקניים של קו 3 נקודות ורחבת עונשין, כמו במגרש אמיתי".
פסנתר, קולנוע, בר וספרייה
השער החיצוני, מינימליסטי בצורתו ובצבעו, הורחק מעט מהרחוב כדי לייצר מסלול חווייתי, של עלייה מדורגת בין מדרכי בטון וצמחייה. כבר כאן ניכרת תחושת הריחוף, כשהקומה העליונה נמתחת מעל ומגדירה את חלל המבואה. דלת הכניסה הגדולה נפתחת לחלל פנימי רחב: מימין פינת האוכל, בהמשך גרם מדרגות, ומבעדו נחשפים בהדרגה הסלון והחצר האחורית.
קומת הקרקע תוכננה כאופן ספייס, אך מחיצות חופשיות מייצרות תחושה של חללים מוגדרים. קיר קמין דו־צדדי, למשל, מפריד בין הסלון לאזור הישיבה המשפחתי, ועדיין מאפשר מבט רציף. גם המטבח ממשיך את הקו הרציף: אי ארוך מנירוסטה ומשטח קוריאן לבן מעניקים תחושה מקצועית ונקייה, מאחוריהם מטבח שירות ושירותי אורחים חבויים, ולצידם חצר צדדית עם שולחן בטון לארוחות משפחתיות. "המטבח מ'ניגא שף' התאים לי לקונספט של הבית כי הוא משלב בין מראה תעשייתי־מקצועי מול יוקרתי ומעודן, ומניסיוני הוא עמיד ואיכותי מאוד", אומר צורף. "עבור הרהיטים טסנו אני ובעלי הבית למילאנו ורכשנו שם כמעט הכול. היה מוצלח ופרודוקטיבי. היו מעט השלמות בארץ, בעיקר אקססוריז ותוספות קטנות".
מהמטבח והסלון נפתחת ויטרינה רחבה לחצר האחורית. רחבת ישיבה מרוצפת אבן טרוורטין מוברשת מחפה את אזור החוץ עד שפת הבריכה. האבן ממשיכה גם בתוך הבריכה, כך שהמים משקפים את צבע השמיים: טורקיז בוהק ביום וגוון עמוק בשעת שקיעה. סביב הבריכה נשתלה צמחייה עשירה, קיר ירוק עשוי מצמחייה מטפסת ומדשאה רחבה. לצידה יש בר בטון, גומחת רביצה עם שולחן אש ועצי אלון בוגרים שעוטפים את המתחם.
בקומה העליונה נמצאת סוויטת ההורים, המתפרסת לכל עומק הבית, מחזית הרחוב ועד לחצר. היא כוללת חדר רחצה מרווח, חדר ארונות מזכוכית ומרפסת המשקיפה לבריכה. לצידה כאמור ארבע סוויטות ילדים, שכל אחת מהן כוללת מבואת ארונות וחדר רחצה פרטי. החדרים פונים מזרחה ומוצללים באמצעות לוברים מעץ אלון פיני, המגינים מהשמש ושומרים על פרטיות.
בדרך למרתף נמצא חלל ייחודי ובמרכזו פסנתר וספרייה. "היה רעיון למקם פסנתר כנף במרכז פיר המדרגות במרתף עבור אחד הבנים שמנגן", אומר צורף, "אני קצת חששתי מהדהוד ושיהיה אפקט של עוגב וביקשתי שישעו את הרכישה. בהמשך הביאו בני הזוג פסנתר צנוע יותר שהוצמד לקיר פיר הבטון של המעלית. אני מודה שאני אהבתי את הפתרון הזה. זה צנוע ופותח את הבית. הופתעתי לטובה כששמעתי לראשונה את מנגינת הפסנתר כשהצלם בחר באופן ספונטני לנגן בו במהלך הצילומים, ואפילו תיעדתי את זה. לצידו ניצבת ספרייה שנבנתה בידי CTRLZAK studio. היא עשויה ממוטות מתכת שמזכירים לי מוטות קונסטרוקציה של בינוי, ועם זאת המראה מעודן. זה התלבש לי בול לקיר הארוך שמול הפיר הפתוח במרתף".
הירידה למרתף נעשית דרך חלל מדרגות פתוח ומואר, המתחבר לחצרות מונמכות שמכניסות אור טבעי. בקומה מוקמו חדר קולנוע אפלולי עטוף קטיפה אקוסטית עם בר משקאות, חדר עבודה, סוויטת אורחים, חדרי שירות, ממ"ד וחדר כביסה. בכך הופך המרתף מחלל טכני לחלק אינטגרלי מהבית.
את חוויית הבית משלימים פרטי האמנות, החל מפסל הנירוסטה המבריק והמעוגל שמקבל את פני הבאים בכניסה, דרך פסלים וציורים של אמנים ישראלים וכלה בגרם המדרגות שעשוי מפלדה ויוצר אפקט של דף נייר מקופל, במקום אלמנט תלת־ממדי. צידו האחד של המעקה צבוע לבן ומשתלב עם גון הקירות ואילו צידו השני שחור, באופן שמדגיש היטב את הצורניות, כמעין הצללה.
האבן הטבעית בריצוף החוץ, בעיבוד מוברש למניעת החלקה, מדגישה את הרצון במראה טבעי ולא מהוקצע מדי. "היא עוזרת לחזק את התחושה שהחומרים נבחרו לא כדי להרשים, אלא כדי להשתלב במכלול", מדגיש האדריכל. את המראה משלימים שטיחים שחלקם יוצרו במיוחד בידי דוד אשכנזי, יבואן ויצרן של שטיחים. "את חלקם עיצבנו ואת חלקם בחרנו בהתאמה לרהיטים. הם עשויים מחומרים טבעיים, בעיקר צמר, משי ובמבוק בצפיפות גבוהה".
