הביאנלֶה לארכיטקטורה ואורבניזם של סיאול בדרום קוריאה ייפתח ב-26 בספטמבר, ולראשונה, ירושלים תימנה עם 18 הערים שיציגו במסגרתה. הביתן הירושלמי יציג את תהליך השינוי שעובר בעשור האחרון בניין כלל, או בשמו השני - מרכז כלל בירושלים. הביתן הישראלי יעמוד לצד ביתנים שתכננו משרדי אדריכלים בינלאומיים מהשורה הראשונה, בהם הרצוג דה מורון השווייצרים (שתכננו את הספרייה הלאומית בירושלים), קנגו קומה מיפן ו-MVRDV.
הביאנלה של סיאול צובר תאוצה מאז שנפתח לפני כעשור, והשנה צופים כי מספר המבקרים ימשיך לעלות בזכות סנכרון המועד לאירוע ה-EXPO הבינלאומי באוסקה, יפן – תערוכה שמהווה מוקד עלייה לרגל לתחומי האדריכלות והעיצוב. על הביאנלה הופקד השנה המעצב תומאס הת'רוויק (Heaterwick), בעל סטודיו לעיצוב שאחראי על כמה מהפרויקטים הבולטים והוויראליים של השנים האחרונות, דוגמת בניין ה"וסל" (Vessel) בכיכר הדסון יארדס, המכונה לעתים בניין השווארמה, או הפארק על האי הצף (Little Island) על פני נהר ההדסון, שניהם בניו יורק.
כחלק מתחומי העניין של הסטודיו והשיח הכללי בתחום העיצוב העירוני, הנושא שנבחר השנה כבסיס לתערוכות הביאנלה הוא Radically More Human, ובתרגום חופשי "אנושי באופן קיצוני", שכן, לדברי הת'רוויק, "קיימוּת אמיתית כרוכה באהבה למקום, אנשים ישמרו עליו רק אם יאהבו אותו".
10 צפייה בגלריה
תמונה של אירוע פתיחת מרכז כלל (באדיבות משפחת פיפרנו) משולבת בשרטוט מתוך הפרסומים שיצאו כשנפתח ב-1972
(הדמיה: איתם טובול, סטודיו גרוטסקה)
התחדשות אנושית
"פרשנותנו לנושא התערוכה בסיאול מתמקדת בשאלה 'איך נהפוך את הערים שלנו לאנושיות יותר?'", אמר מתן ישראלי, אמן, "מרפא עירוני" כהגדרתו, שותף-מייסד של עמותת מוסללה, המפעילה את מיזם בניין כלל, ושותף להקמת הביתן הירושלמי בתערוכה הבינלאומית. "פעילות העמותה בבניין כלל והקהילות שמוצאת את מקומן בתוכו מדגימות את נושא הביאנלה כפי שאנו רואים אותו כהתחדשות אנושית".
ההתחדשות האנושית המוזכרת על ידי ישראלי היא דוגמה אחת לתהליכי התחדשות עירוניים שקרו "מלמטה" דרך יוזמות של אנשים ושל ארגונים פרטיים – תהליך התחדשות נקודתי במקרה הזה, שהחל בגג של בניין כלל ברחוב יפו בעיר והשפיע על מגוון הפעילויות בבניין כולו ועל התפיסה של תושבי השכונה כלפיו. ייתכן כי זו אחת הסיבות להתאמתו לתערוכה המוקמת בתמיכתם של ארגון ארטיס (Artis) ושגרירות ישראל בקוריאה (לביתן שותפים גם עיריית ירושלים, חברת עדן, האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, עמותת מוסללה ומשרד האדריכלות DY-CP).
ראשית המהפך בפעילות של מוסללה - קהילה של אנשי תרבות וחינוך שהוקמה בשנת 2009. "תחילה פעלנו בשכונת מוסררה בירושלים", מספר ישראלי. "יצרנו בשכונה הטעונה מסלול אמנות מתוך מחשבה כי בעיר הדוברת שפות רבות, האמנות היא השפה היחידה שיכולה לחבר. בשנת 2014 התחלנו ללוות אמנים צעירים וסטודנטים לאמנות ציבורית, שהובילו אותנו לפעילות שהחלה מאז בבניין כלל. הבניין היה אמור לתפקד כמוקד כלכלי במרכז העיר, ואחרי שזה לא קרה, ניסינו לחשוב מה כן יכול לקרות בבניין". כך, הגיעה מוסללה למסלול שותפות עם עיריית ירושלים ובעלי הבניין והם הפכו אותו "מבניין כלכלי למרחב חברתי", מדגיש ישראלי. הוא מספר על השאיפה שלהם לדמיין עירוניות שיש בה עוד ערכים פרט לשורת הרווח ועל המטרה שהאנשים יהיו אלה שיגדירו את העיר מחדש. "קיבלנו לרשותנו שטח של דונם באחד הגגות הגדולים בירושלים, ובתמורה אנחנו אחראים על פתיחתו לציבור. עברו עשר שנים מאז שפתחנו את 'המרפסת' שמאפשרת לציבור לתכנן את מה שיתרחש בה – אירועים, כנסים, סדנאות ואפילו חתונות ואתר קמפינג. הגג הפך לפארק עירוני לכל דבר, רק על הגובה, בגג".
10 צפייה בגלריה
הפך לפארק עירוני לכל דבר, רק על הגובה. הטרסה הירוקה, בניין כלל ירושלים
(צילום: נוגה לוי)
הפוטנציאל הטמון בגגות
ומה קורה בפועל? תושבי מרכז העיר – שמחפשים מקום ירוק לשבת בו, לשחק עם ילדים, לקחת אוכל מהשוק ולשבת לאכול, לעבוד עם המחשב וכך הלאה – מתערבבים בקבוצות שמגיעות לסיורים מודרכים. בנוסף, העמותה הקימה על הגג מעין מעבדה לפיתוח תרבות הגגות שהם שואפים אליה. פעילות המעבדה הובילה גם לשיתוף פעולה עם העירייה לעריכת מסמך מדיניות שעוסק במימוש פוטנציאל הגגות – מה מגוון הפעילויות האפשריות ואיך עושים את זה נכון. התערוכה תתקיים עד 18 בנובמבר.
"היינו פזרניים ובזבזניים בניצול הקרקעות בלי לנצל שטח כל כך רחב שקיים במרחב העירוני הצפוף – הגג", אומר ישראלי. "במעבדה אנחנו עסוקים בשאלה איך אנחנו עוזרים לעיר לפתח את שטח הגג שלא נמצא כמעט בשימוש היום. דרך הפעילות שאנחנו מאפשרים לציבור לקיים בגג בניין כלל, אנחנו מפתחים מודלים חדשים לתפיסת הגגות העירונית". אחד מהם הוא הגינה הקהילתית שמתחזקת העמותה עם רכזת שאחראית להקים גינות נוספות על גגות העיר. דוגמה נוספת היא הפעלה של אתר קמפינג על הגג שבו ישנות היום משפחות בודדות במקביל, ובתקווה שהוא יתרחב בהמשך. דוגמאות נוספות לפעילות הן פיילוט לשימוש בפנלים סולאריים על אחת מחזיתות הבניין או עגלת קפה בגג הבניין. אם הפיילוט יצליח, יהיה אפשר לשבץ עגלות קפה נוספות בגגות אחרים, תוך פיתוח תשתיות חשמל ואינסטלציה מתאימות.
"בעצם אנחנו בודקים את ההתאמות הדרושות כדי להעביר אל מפלס הגג חוויות שונות ופעילויות שקורות היום במפלס הקרקע", מפרט ישראלי. "העוגן שנוצר על גג הבניין שינה את היחס של האנשים לבניין. אנחנו מפרקים משקעים רגשיים כלפי הבניין שנחשב ככישלון בקרב תושבי העיר והאחראים להקמתו, שקיוו שיהפוך לקניון מצליח. אבל זה כבר לא רק בניין שלא הצליח אלא מעבדה ליחסים חדשים במרחב העירוני. העבודה שלנו יצרה מרחב שונה שמאפשר לקצוות חברתיים להיפגש, ואני לא בטוח שהיינו יכולים לפגוש את הקבוצות האלה בכל קניון אחר".
עוד כתבות בנושא:
מהפנים אל החוץ ולהפך
הפעילות והאירועים המתרחשים בבניין הם שיעמדו במרכז התערוכה בביאנלה, לצד הרקע ההיסטורי שקדם להם והמחשבות של היזמים לעתיד. התמקדות התערוכה בבניין כלל תציג חזון אקולוגי-חברתי לעתיד הגגות ומעטפות הבניינים בירושלים, ולא רק בה. "החזון בא לידי ביטוי דרך התייחסות לחמישה מיתוסים עירוניים בנוגע למעטפת הבניין, שמתקיימים או מתנפצים במעטפת של בניין כלל: הגג - נווה המדבר, קרנבל, שערי העיר, מערכת התנועה הספירלית והבנייה באבן", מסביר האדריכל ייטב בוהסירה, מייסד שותף במשרד dy-cp וראש הלימודים המתקדמים בבית הספר לארכיטקטורה בבצלאל.
החלק הראשון, "נווה המדבר", יציג את חשיבותו של מקום בניתוק ובחיבור בין קבוצות – האתר שבו נבנה הבניין נמצא על קו פרשת המים בין מזרח העיר למערבה. הפעילות בגג הפכה אותו למקום בעל ערך ליצירת קשרים קהילתיים. החלק השני יציג את ה"ספירלה" המכונה על ידי בוהסירה "המבוך". זהו המעבר המפותל בחלל המרכזי של הבניין שמאפשר לייצר פעילויות באופן שונה מהמצופה. כך למשל, נוצר מופע קונצרט שמתקיים בתחתית החלל המרכזי, והמבקרים המגיעים לצפות בו נעמדים מסביב, לאורך הספירלה. החלק של הספירלה עוסק במערכת התנועה של בניין כלל, שתוכננה מתוך מחשבה על קשר ועל המשכיות של הרחובות בעיר – עם כניסות מרובות לבניין ומערכת תנועה היקפית בדמות ספירלה ולאורכה החנויות, בדומה לזו של דיזנגוף סנטר בתל אביב. הרקע ההיסטורי של הבניין ומערכת התנועה הייחודית הובילו את יוצרי התערוכה להתייחס גם אליה כחלק בלתי נפרד מהמעטפת. "המעטפת שאנחנו מתייחסים אליה היא לא רק דופן החזית אלא כל העומק שלה פנימה, יחד עם המעברים בבניין, הפטיו והגג", מוסיף בוהסירה.
החלק של "הקרנבל" מציג הופעות, כנסים ופסטיבלים שמתרחשים בבניין מאז תחילת פעילותה של העמותה בו. "אולי ההיבטים הכלכליים של המסחר, שהיה אמור לפעול לאורך הספירלה, לא צלחו, אבל יש בו הזדמנות למפגשים מסוג שונה. מתברר כי לצורה של החלל המרכזי יש איכויות גם מבחינה אקוסטית וגם מבחינת היכולת של הקהל לבחור את המקום שממנו הוא צופה במופע", אומר בוהסירה. אירוע הקונצרט שהוזכר יוצג בעבודת הווידיאו של האמנית רננה אלדר, שתוקרן בתערוכה. עבודה נוספת מתעדת את הפעילות ואת האנשים בבניין, כמו עובדי האבטחה והתחזוקה.
החלק הרביעי מתייחס לשערים הרבים של הבניין אל העיר, שנסגרו עם השנים מסיבות ביטחוניות, וכיום העמותה פועלת לפתוח אותם מחדש. והחלק האחרון עוסק באבן המחפה את הבניין. "האבן היא חלק מהותי בהיסטוריה של ירושלים", מדגיש בוהסירה. "אנחנו בחרנו להתייחס לרשת התלויה מחוץ לחיפויי האבן כדי להגן מפני נפילה של אבני החיפוי. מדובר, לכאורה, באלמנט שולי בחזית הבניין שנוצר מתוך אילוץ". הרשתות התווספו לחזיתות הבניינים לאחר נפילות אבני החיפוי כתוצאה מהקושי לתלות את האבן הנסורה הדקיקה, הנפוצה בעיר. החלו להשתמש בה בגלל שילוב שנוצר מהחוק לבנות את חזיתות הבניינים מאבן יחד עם המחסור שהיה בשוק האבן לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967. באותה תקופה החלו להשתמש באבן שהגיעה לשיא דקיקותה, והיום עיריית ירושלים בוחנת את צעדיה מחדש בכל הקשור לבנייה בה, בייחוד לאור השאיפה שלה לעלות לגובה. הרשת שנוספה מכורח המציאות יצרה הלכה למעשה שכבה חדשה למעטפת הבניין.
נחשב לפיל הלבן שבמרכז העיר
"בניין כלל מאפשר את כל הפעילויות האלה בגלל האיכויות שבו ואולי דווקא בגלל הכשלים שלו", אומר בוהסירה לסיכום. הבניין תוכנן על ידי האדריכל דן איתן ז"ל (2023-1931) והוקם בשנות ה-70 ברחוב יפו, סמוך לשוק מחנה יהודה. זהו אחד האייקונים השנויים במחלוקת בעיר, והוא מהווה דוגמה נוספת לאדריכלות הברוטליסטית או למגה-סטרוקטורות (מבנה-על) שנבנו באותן שנים. אפשר לומר כי המבנה היה ניסוי ליצירת עירוב שימושים בניסיונו לשלב תחנות אוטובוס, מרכז מסחרי ומשרדים הפזורים על פני 15 קומותיו. כאמור, הראשוניות של המרכז בגובהו ובתפקודו כאחד ממרכזי הקניות בעיר לא צלחה, ועד לפעילות המתקיימת בו לאחרונה הוא נחשב לאחד הבניינים המושמצים בירושלים.
עופר מנור, אדריכל העיר ירושלים ושותף לפעילות בבניין, מוסיף: "השתתפותה של העיר ירושלים בביאנלה היא תעודת כבוד לעיר, מקור לגאווה, ומהווה רוח גבית לתנופת ההתחדשות שחווה מרכז העיר בשנים האחרונות. תהליך ההתחדשות של מרכז כלל הוא דוגמה מצוינת ל'עדכון גרסה' שעוברים כיום בניינים האופייניים לשנות ה-60 של המאה הקודמת, הודות ליוזמות חברתיות ועירוניות. פעילויות אלה מפיחות חיים חדשים במבנים הוותיקים, ומקרינות גם על המרחב הציבורי שסביבם".
ראש העיר, משה ליאון, מוסיף כי "הבחירה בירושלים לתערוכה החשובה בסיאול היא עדות ליכולת לשלב באופן הרמוני בין שמירה על הזהות המקומית ושימור מורשת היסטורית ובין חדשנות והתחדשות עירונית. אנו גאים להציג את ירושלים כעיר המובילה חזון לעתיד אנושי, בר-קיימא ויצירתי, תוך שיתוף פעולה פורה בין שורה של גורמים. נמשיך לפתח את מרכז העיר ולהפוך אותו למרחב עירוני שוקק חיים, תוסס ומלא עניין".
