לצד שכונות של וילות ענק, מגדלים מנצנצים ובנייה חדשה, יש בצפון תל אביב גם כמה שכונות ותיקות, ירוקות ונעימות, שהתחושה כשמטיילים בשבילים שלהן היא כמעט כמו של קיבוץ. באחת מאלה, ברחוב מלא בצמחייה, מסתתר ביתה של האומנית דנה רייזין. "עשיתי הרבה דברים בחיים", היא מספרת על עצמה. "הייתי עורכת דין, יועצת בכירה לשרת המשפטים, אבל בסוף אני אומנית וזה מה שאני עושה היום במשרה מלאה".
רייזין עובדת במגוון רחב של חומרים ותחומים. "אני מציירת, מפסלת, תופרת, סורגת, אורגת, רוקמת. אני אוהבת בעיקר חומרים ביתיים וגם מוצרים משומשים. בקבוקים, קופסאות, שקיות – כל מה שהשתמשו בו וכבר לא צריך אני לוקחת אליי והופכת למשהו", היא אומרת. וכשלוחצים עליה לתת הגדרה מדויקת, היא צוחקת, "אני אומנית צבעונית". הדגש על צבעוניות, הרצון לעשות שימוש חוזר, הכבוד לעבר - כל אלה בולטים מאוד בבית היוצא מגדר הרגיל שבו מתגוררת רייזין עם בן זוגה גיא, שותף במשרד רואי חשבון, שני ילדיהם (בן 14 ובת 12) ושני כלבים.
גרים בשכונה כבר 11 שנה. הסלון
(צילום: תילי שרון)
מקום של כבוד לאוספים
(צילום: תילי שרון)
קנבס לבן עם קצת בטון שלתוכו יצקו צבע ואופי
(צילום: תילי שרון)
המטרה - להעלות חיוך
בניית הבית, בן 300 מ"ר, הסתיימה בספטמבר האחרון, אבל תהליך העבודה עליו התחיל שנים רבות קודם לכן. "אנחנו גרים בשכונה הזאת כבר 11 שנים", מספרת רייזין. "כל השנים גרנו בשכירות כי חיפשנו בית לקנות דווקא כאן. ידעתי בדיוק באיזה רחוב אני רוצה לגור וחיכינו שמשהו פה יתפנה". אחרי שההזדמנות המיוחלת הגיעה, גייסה רייזין את האדריכלית לירון רוזנפלד־זרקה מהמשרד זרקה אדריכלים לתכנון ולבניית הבית.
"היא חברה טובה שלי, אבל חוץ מזה היא גם מומחית בשכונה הזאת שיש בה כל מיני מגבלות על הבנייה. בדרך כלל היא עושה גם עיצוב פנים, אבל בגלל שהיא כל כך מהממת, היא נתנה לי לעשות את הבחירות, ליוותה אותי לחנויות וייעצה אבל נתנה לי להתבטא. גם בכל מה שקשור לחלוקת החללים בבית היא הייתה מאוד קשובה למה שרצינו, ועשתה את זה בגאונות, לדעתי", אומרת רייזין. רוזנפלד־זרקה מוסיפה: "רציתי לתת לדנה קנבס לבן, אולי עם קצת בטון, כדי שתוכל לבטא את כל מה שבא לה. הכוונה הייתה שזה יהיה לגמרי הבית של דנה, ואין דומה לו. וכך אכן יצא".
רייזין ניגשה למלאכה של עיצוב ביתה עם משנה עיצובית סדורה, שאפשר אולי לסכם בפתגם הידוע בתחום MORE IS MORE, אבל יש בה גם מעבר לזה. "פעם השקיעו המון זמן ומאמץ בהוספת יופי לכל פריט, בעוד שהיום יעילות היא המטרה", היא מפרטת. "אבל אני אומרת, למה שפריט יומיומי ופשוט כמו מחזיק נייר טואלט לא יהיה יפה, יעלה חיוך, יספר סיפור? למה שמאחזי היד במדרגות לא יהיו בצבע? ולמה כל גופי התאורה מגיעים בשחור או בלבן? אלה דברים שמאוד עניינו אותי בעיצוב הבית. הלכתי וחיפשתי וחקרתי איפה אפשר למצוא פריטים מעניינים. יופי מבחינתי הוא לא מותרות אלא צורך פסיכולוגי ופיזי. כל חפץ שאנחנו רואים משפיע עלינו ועל ההרגשה שלנו. אם הצלחתי להעלות חיוך על פניו של מי שנכנס לבית – זאת המטרה".
גם המטבח בגישת MORE IS MORE
(צילום: תילי שרון)
מטבח שלא מבשלים בו הרבה
(צילום: תילי שרון)
חלל כפול ועתיר אמנות
(צילום: תילי שרון)
מבט מהקומה העליונה לתחתונה
(צילום: תילי שרון)
תודעת שפע ואספנות
כבר בכניסה לבית ניכרת פילוסופיית השפע בדמות מזוזה מברווזי גומי שרייזין הכינה בעצמה ומכונה בפיה "ברווזוזה". "בכל מקום שהיה אפשר להוסיף בו תבלין של צבע - התפוצצתי על זה", היא אומרת. "יש אנשים שאומרים, 'וואו, איזה אומץ צריך כדי לעשות בית כזה'. אבל לפני כשנה נפל טיל איראני במרחק 300 מטר מכאן, ובתקופה האחרונה עברתי באופן אישי אתגרים רפואיים לא פשוטים. אז קיר כחול זה אומץ?".
גם דלת הכניסה לא נקנתה מן המוכן. "גרנו כמה שנים בארצות הברית ורצינו דלת כזאת, אמריקאית טיפוסית", אומרת רייזין. "הלכנו לדלתות חקשוריאן ושם הסכימו ליצור דלת שהתאימה לצרכים שלנו מבחינה צבעונית וצורנית לפי תוכנית שעשיתי עם האדריכלית". מול הדלת ניצבת מראה עם מסגרת עיסת נייר שיצרה רייזין ונתלתה מעל לארונית מדפים מרשת מתכתית שעליה חפצי נוי. מימין, במעלה המעבר שמפריד בין הכניסה ובין שאר החלל המרכזי, נתלו מדפים סגולים שמציגים חלק מאוסף הבובות שלה.
"אנחנו אספנים כפייתיים של חפצים", היא מספרת. "אני לא אגרנית אלא אוספת לפי סדרות, זיכרונות, צורך. אני מטיילת בעולם ומחפשת בחנויות וינטג' בובות. חשוב לי הייצוג למה שהיה פעם, לאו דווקא כי פעם היה טוב יותר אלא פשוט כי פעם היה, ואני לא רוצה שהעבר יתפוגג וייעלם. בגלל זה יש בבית בובות ועוד חפצי אומנות שקשורים לסדרות שגדלנו עליהם – רחוב סומסום, הזרבובים, הדרדסים".
גם בסלון הגדול עם התקרה הכפולה יש ייצוג לעבר של רייזין. השידה הגדולה הייתה שייכת לסבתה, הכורסאות הגיעו מבית הוריה ורופדו מחדש. אלה הוצבו לצד כמה פריטים חדשים ומעניינים. קודם כול, הכורסה המפוסלת של המותג הנורווגי varier. "קנינו אותה ביום שחתמנו על הבית, סוג של מתנה לעצמנו, והיא חיכתה כמה שנים באחסון עד שהבית יצא לפועל", רייזין מספרת. לצד הכורסה תלויה גם נדנדה ירקרקה. "אני פשוט אוהבת ירוק, ולכן כשראיתי אותה בחנות קניתי אותה למרות שעדיין לא ידעתי איפה היא תהיה. מבחינתי היא ממש מבטאת את הקטע של הבית. לא משהו ילדותי אבל כן ילדי, מעלה חיוך. אנשים מבוגרים מתיישבים עליה ומתנדנדים ושמחים מאוד".
"חפצי אומנות שקשורים לסדרות שגדלנו עליהם – רחוב סומסום, הזרבובים, הדרדסים"
(צילום: תילי שרון)
שירותי ארוחים בצבעוניות לא שגרתית
(צילום: תילי שרון)
יש גם מקרן
(צילום: תילי שרון)
שידה מסבתא, כורסה מפוסלת של המותג הנורווגי varier
(צילום: תילי שרון)
מעל לכל אלה נתלה גוף תאורה שרייזין הכינה בעצמה. "היה לי משהו בראש ופשוט לא מצאתי כמוהו", היא משתפת. "חיפשתי בכל חנות אפשרית, חקרתי את כל האתרים של מעצבי התאורה הגדולים – ולא היה. אז החלטתי להכין לבד, הסתובבתי בחנויות של צעצועים וממתקים כדי לקבל השראה, ובזמן המלחמה הראשונה עם איראן ישבתי וחיברתי ראשים של חיות – ג'ירפה, פיל, דינוזאור – ועוד חיות צעצוע קטנות יותר, על בסיס של מנורה שקניתי במרקט פלייס של פייסבוק".
סמוך לסלון נמצא מטבח גדול עם ארונות עץ. "בחרתי מטבח הכי רגוע שיש, בחיפוי עץ כדי שלא יתפוס מקום בעין. אני לא בשלנית גדולה ומבחינתי זה פשוט לא מספיק חשוב". אלמנט אחד של המטבח שרייזין כן הקדישה לו תשומת לב הוא משטח העבודה שעשה רמי עמרם, בחיפוי מיקרוטופינג בטון שנועד להתאים לריצוף הבטון של הדירה ולקיר הגדול מבטון שממול.
אחרי המטבח יש ספרייה צהובה מתכתית ענקית שמתנשאת לגובה של שישה מטרים ובתוכה פסלים של רייזין לצד יצירות של אומנים ישראלים אחרים. "חלמתי על ספרייה בצבע הזה ובגודל הזה, פניתי עם הרעיון ל'מדפי לה גרדיה' ואבי הבעלים כל כך התלהב שהוא בא אלינו הביתה ובנה את הספרייה בעצמו. המבקרים בבית מתחלקים לשניים – אלה שמתלהבים ואלה ששואלים איך מנקים אבק". במרכז הספרייה מוקם המזגן שגם הוא נצבע במיוחד לבקשתה של רייזין על ידי חברת א.ג הנדסת מיזוג אוויר. "איש המזגנים זרם איתי וצבע את התריסים בכל חדר בצבע אחר", היא מספרת.
מעלית מטאלית עם ספסל גובלן
(צילום: תילי שרון)
מזוזה מברווזי גומי
(צילום: תילי שרון)
מדרגות בטון
(צילום: תילי שרון)
אקססוריז מפתיעים שמעלים חיוך
(צילום: תילי שרון)
החלל האחרון בקומת הכניסה הוא שירותי האורחים, שנמצאים סמוך לכניסה והדלת שלהם צבועה בכחול עז ומסתתרת בקיר שנצבע באותו הגוון. סקאלת הצבעים שמשלבת ורוד וצהוב התחילה לדברי רייזין ממנורת הקרמיקה הצהובה, שנקנתה במרקט פלייס הרבה לפני שהבית עוצב. ארון הכיור והקירות נצבעו בוורוד ומשטח הכיור והקיר שמאחוריו חופו באריחים קטנים צהובים – אבל עם טוויסט בדמות רובה ורודה.
"נסעתי בכל הארץ לחפש גוונים לרובה ואז ישבתי עם בעל המקצוע וערבבנו ביחד עד שקיבלתי את הגוון שרציתי", מספרת רייזין. אבל ההשקעה הזאת בפרטים הקטנים היא לא הדבר הבולט ביותר בשירותים. התואר הזה שמור למקרן שמקרין על הרצפה וידיאו לבחירתם של בני הבית. "ראיתי באיזשהו מוזיאון באירופה, אני ממש לא זוכרת איזה, שירותים שהיה בהם וידיאו ארט, ומאז חלמתי על זה", מספרת רייזין.
חדר השינה הזוגי
(צילום: תילי שרון)
חדר הרחצה
(צילום: תילי שרון)
ועוד אחד
(צילום: תילי שרון)
מעלית צבעונית במיוחד
נוסף על קומת הקרקע יש בבית שלושה מפלסים נוספים: המרתף שבו ממוקם הסטודיו של רייזין, חצי קומה שנמצאת מעל לקומת הקרקע ובה חדר שינה לבני הזוג וקומה עליונה ובה חדרי הילדים. בין אלה אפשר לנוע דרך גרם המדרגות המחופה בטון או באמצעות מעלית שגם לה יש סיפור קטן שמשלב את החזון הלא שגרתי של רייזין ואנשי מקצוע שזרמו איתה, גם כשהבקשות שלה היו מפתיעות במיוחד. במקרה הזה, דלתות המעלית נצבעו בצבע אחר בכל קומה ובפנים היא צבועה בוורוד מטאלי ויש בה ספסל מרופד בגובלן משוק הפשפשים וכדור דיסקו ורוד. "איש המכירות של אלקטרה שישבתי איתו ובחרתי איתו את הצבעים חשב שאני עובדת עליו", היא צוחקת. "היום הוא בא לבקר ומשוויץ במעלית שלנו".
בחדר ההורים יש רצפת פרקט, טפט בוטני צבעוני שעליו קבעה רייזין מנורה עם פרנזים ורודים ויציאה למרפסת פרטית קטנה. בחדר הרחצה הצמוד ניצב ארון אמבטיה ירוק שרייזין מספרת שנבחר כדי להתאים לידיות הכחולות. "הן באו קודם ואז בחרתי להן ארון ירוק", היא צוחקת. כמו בשירותי האורחים, גם כאן נבחרו אריחים קטנים (15X15 ס"מ) והרובה נצבעה בגוון מיוחד, הפעם בכחול ג'ינס שממסגר את הקרמיקה בצבע בננה.
עוד מקום לאוספים
(צילום: תילי שרון)
הסטודיו של רייזין
(צילום: תילי שרון)
כאן היא יוצרת וגם מעבירה סדנאות, וכל העבודות שתלויות על הקירות או מוצגות כאן נעשו על ידה
(צילום: תילי שרון)
למטה, במרתף, מסתתרת ארץ הפלאות - הסטודיו של רייזין. כאן היא יוצרת וגם מעבירה סדנאות, וכל העבודות שתלויות על הקירות או מוצגות כאן נעשו על ידה. גם לעבר המשפחתי שהיא אוהבת לשמר יש כאן ייצוג, בסלון הקטן שבפינת החלל רחב הידיים. "הספות המהממות האלה היו בסלון הראשון של אבא שלי אחרי שהוא עלה לארץ בשנות ה־70", היא מספרת. "איכשהו הן התגלגלו במשפחה ונשמרו, וכשעיצבתי את הסטודיו הייתי חייבת לקחת אותן אליי". כאן גם מופיע המחזיק ההיתולי לנייר הטואלט שרייזין פתחה איתו את דבריה, כששאלה למה הפריט הזה חייב להיות סתמי. "מצאתי אותו בסין", היא מספרת. "הוא היה צבוע בזהב אז צבעתי אותו באדום שיתאים לצבעים של החדר".
