א', חייל בגבעתי, המתגורר ביישוב באזור מודיעין, נפצע קשה מאוד בכל גופו בעזה בתחילת מלחמת "חרבות ברזל". לאחר שנה וחצי של אשפוז, ניתוחים ושיקום, הגיעה העת שלו להשתחרר הביתה ולהמשיך משם את השיקום ואת החזרה לחיים. אולם, כמו חיילים ופצועים אחרים מהמלחמה, החדר שלו לא התאים לו כבר - והתעורר צורך למצוא פתרון יצירתי עבורו.
"אחת המעצבות שלנו, שבחרה להישאר בעילום שם גם מתוך צניעות וגם מתוקף תפקיד רגיש בשירות הצבאי שלה, לקחה על עצמה את הפרויקט לעצב לו את חדר חדש", מספרת מירי בלבול, בעלת בית הספר "סקולה" להום־סטיילינג ויוזמת פרויקט "צו 8 למעצבות".
"אבל כשהגיעה לבית הוריו של החייל, היא גילתה חדר של שני מטרים על שני מטרים ללא חלון, בלי מרחב תנועה נוח ובלי תנאים שמתאימים לו", מוסיפה בלבול. מבירור עם המשפחה עלה שיש להם שטח לא בנוי של 50 מ"ר שניתן לבנות על גבי הפרגולה הקיימת. עוד התברר כי אביו של החייל הוא שיפוצניק במקצועו ובשל הפציעה של בנו לא עבד תקופה ארוכה מאוד. "המעצבת החליטה שתשיג את כל המשאבים כדי שזה יקרה", בלבול מספרת בהתרגשות. "כשאמרתי לה שזה הולך להיות מורכב ושהיא לא מציאותית, היא לא ויתרה וממש נלחמה על זה. היא צדקה. הכול קרה תוך חודשיים וחצי. היא התרימה כספים ופריטים בתקציבים עצומים, נדרשה להשיג תשתיות של אינסטלציה וחשמל ועשתה כל מה שנדרש לפרויקט שעיצבה, בלי לראות בעיניים. היא גם שיתפה את האב בעל הידיים הטובות בעשייה, מה שהיווה עבורו תרפיה בפני עצמה, אחרי כל התקופה הקשה הזו".
המעצבת שלקחה על עצמה את הפרויקט בחרה כאמור שלא להיחשף בשמה. "אני מעדיפה כך", היא אומרת, "כי זה מעשה בהתנדבות. כל המהלך הזה היה מהלב ומהרגש. החייל ומשפחתו נכנסו לי ללב, ברבדים הכי עמוקים שאפשר. אחי נפצע בינוני בעזה בשירות המילואים שלו וגם מכאן הבנתי כמה חשוב לחזור למרחב שקט ומכיל אחרי שיקום ארוך. מה שעמד לנגד עיניי היה הרצון שיהיה לו מרחב אישי וחברתי עם חלון, משהו שיכניס לו אור, תרתי משמע. כששאלתי את החייל מה הוא רוצה או אוהב, היה לו קשה מאוד לענות, מתוך צניעות. אבל אחרי כמה שיחות הבנתי שהוא אוהב לנגן בגיטרה, לקרוא ולהיות עם בני משפחתו. מה שהוא ביקש זה בעיקר מרחב שייתן לו שקט, אחרי ששהה יותר משנה בבתי חולים ובבית לוינשטיין".
החדר של הלוחם לפני השיפוץ
(צילום: יעל מנחם, באדיבות סקולה, מוזיקה: ארטליסט)
הרבה יותר מסטיילינג
במקור, החדר שלו קטן ממדים, בלי חלון ובלי חדר רחצה. עקב הפציעה שלו הוא חייב מקלחת צמודה כחלק מהטיפול ומהשיקום. "כאן הבנתי שצריך בפרויקט הזה הרבה יותר מסטיילינג", אומרת המעצבת. "היה לי חשוב מאוד להפריד בין שני החללים. לבנות חלל לאירוח ובנפרד חדר שינה ומקלחת צמודה, שיהיה לו מרחב אישי ופרטי לחלוטין".
חדר האירוח קצת הורחב בעזרת עבודת כפיים של אב המשפחה, ולתוכו נוצק האופי של החייל. "הרעיון היה להבליט את התחביבים שגיליתי בתחקיר. את הגיטרות שלו תלינו על הקיר וסידרנו את הספרים שלו, הזמנו ספה לשניים ומיקמנו מולה טלוויזיה. בעיני רוחי רציתי לראות אותו נהנה עם חברים או עם אחיו, ולכן קניתי לו סוני פלייסטיישן. בחרתי במיוחד שני שולחנות קטנים כדי לא להעמיס על החלל", מסבירה המעצבת. היא הוסיפה ספסל ישיבה ומעליו טלוויזיה, כדי ליצור אשליה של מרחב גדול יותר. לנישה בין המדרגות לקיר נבחר מזנון מברזל ועליו הונחה ברוב גאווה התמונה האהובה עליו - של לוחמי המחלקה שלו. לנישה נוספת שיש בחדר האירוח נבחרה שידת נעליים מאיקאה שידיותיה הוחלפו לכאלו מעור, כדי לשוות לה מראה מעניין וגברי יותר.
את הציור המיוחד, שגם הוא הונח בנישות בחדר האירוח, ציירה בתה של המעצבת. "היא חיילת במגלן וביקשה להיות שותפה לפרויקט המיוחד הזה", מספרת האם המעצבת. "היא נענתה לבקשתו לצייר דמות של משחק מחשב".
עבור חדר השינה נקנו מיטה חדשה ומזרן מפנק ועליהם מצעי כותנה איכותיים. "בשני החדרים פיזרתי המון עציצים, כי אין דבר שיכול לשמח יותר בעיניי, ואין דבר כזה יותר מדי עציצים בחדר", מוסיפה המעצבת. בשל הפציעה, החייל מתקשה לעמוד זמן רב, ולכן עבור המקלחת נקנה כיסא מיוחד. לשם כך המעצבת הייתה צריכה לגייס חברות עם לב רחב שתרמו ביד נדיבה. "חברת עוז קרמיקה תרמה את המקלחת ואת הפרקט לכל הפרויקט. עוד תרמו חברת ישראייר וחנות הרמוני בירושלים שסיפקה חלק מהרהיטים. הצייר שלומי שילוני תרם ציור; חברת לה פורט בלאנש תרמה כלי מיטה; משתלת קוקטייל תרמה את הצמחייה ועוד", מוסיפה המעצבת.
"השקעתי המון מחשבה בתכנון החדרים ושמתי לב לכל הפרטים האפשריים. היה חשוב לי מאוד לתת מרחב שנותן המון שקט, שיהיה מסודר וייתן גם מענה לאירוח ופנאי לבחור הצעיר. בחרתי בפלטת צבעים עם נוכחות של שחור, כדי לשדר עומק ושקט, אבל שילבתי בה גם גוונים חמים ועדינים שמוסיפים עניין ותחושת בית. המטרה הייתה ליצור חלל שהוא גברי, צעיר ומדויק, מבלי לוותר על חמימות ונעימות", היא אומרת לסיכום.
שליחות דרך עיצוב
לפני 11 שנה, במהלך מלחמת צוק איתן, החליטה בלבול, מעצבת במקצועה שמכשירה מעצבות אחרות, שהיא לא עומדת מנגד, ועושה משהו חברתי וקהילתי. האג'נדה של בלבול מעמידה במרכז אוכלוסיות מוחלשות, גם בימי שגרה ולא רק במלחמה. הרעיון של "צו 8 למעצבות", שדרכו היא קראה למעצבות מכל רחבי הארץ לעצב בהתנדבות חדרים של חיילים פצועים, היה הדבר הטבעי ביותר מבחינתה. "כשפרצה מלחמת 'חרבות ברזל' הבנתי שצו השעה הוא להמשיך בפרויקט בכל הכוח", אומרת בלבול. "את החיילים הפצועים אנחנו מאתרים גם דרך קצינות המבצעים וגם דרך המעצבות שלנו שמסיירות בבתי החולים ובמחלקות השיקום, מבקרות את החיילים הפצועים ובודקות מי מעוניין לקבל עיצוב במתנה".
הניסיון מ"צוק איתן" עזר לבלבול להרים את הכפפה גם הפעם והיא רתמה לפרויקט לא פחות מ־300 מעצבות והום־סטייליסטיות. "כל הלוגיסטיקה, היכולת לגייס משאבים, החברות שתורמות כסף ורהיטים, שטיחים, וילונות, מצעים וכל מה שצריך כבר לא היה חדש לי הפעם. עזרו לנו גם עם גיוס כספים עמותת שחרית ועמותת 'כתף לכתף' שמנהלת את העניין הכספי וזה הופך את הפרויקט למסודר ולמאורגן", היא אומרת.
בלבול מתארת את הסיפוק והשמחה שהיא חווה בכל פעם מחדש: "זה נשמע גשמי וקלישאתי, בסך הכול עיצוב חדר, אבל מה שזה עושה לנשמה - לא נגזים אם נאמר שזה חלק חשוב בשיקום של החייל הפצוע. זה גורם לו לשמוח, להיות רגוע ושלו. מה גם שאנחנו מתחשבים בצרכים האישיים שלו, למשל, מרחב תנועה נוח לכיסא גלגלים או התאמות של רהיטים בגבהים נוחים לשכיבה ולקימה. לא מעט חיילים סיפרו לנו על השינוי המדהים שהעיצוב המותאם חולל בחייהם".
