משרד שנראה כמו בית – זו אחת המגמות הרווחות בתחום המשרדים. טשטוש הגבולות בא לידי ביטוי באחד הפרויקטים המרשימים שהושקו לאחרונה: משרדי הרשות לפיתוח ירושלים. העיצוב המוקפד ממחיש את המגמה שלפיה עיצוב חללי המשרדים נעשה דומה יותר ויותר לעיצוב של סביבות ביתיות ואינדיבידואליות. במקום אזורי עבודה מתועשים, סטריליים ובהירים, גובר השימוש בצורות רכות וקמורות, בעץ ובצבעים חמים.
המשרדים של הרשות לפיתוח ירושלים (הרל"י בקיצור) עברו שיפוץ שתוכנן על ידי אולך תוך אדריכלים בהובלת האדריכלים תמי אולך לרר ונתי אולך יחד עם נעה שרטר, האדריכלית הראשית שהובילה את הפרויקט, מתוך תפיסה כי התפתחות הטכנולוגיה בעשור האחרון והתפרצות הקורונה בסוף 2019 הובילו לגמישות של מקומות התעסוקה לאפשרות העבודה מהבית. בעקבות זאת, יחד עם שינויים בתרבות הצריכה, עלה הצורך לאפיין את סביבת העבודה מחדש, כך שתתאים לצרכים האישיים של העובדים.
"תכנון משרדים ועיצובם נעשים במקומות שבהם אנשים מעבירים את רוב חייהם", מסבירה אולך לרר ומפרטת על הגורם העיקרי לעיסוק הרב במהלך התכנון ליחס שמתקיים בין אזורים ציבוריים ובין חללים פרטיים במקום העבודה וליצירת הבדלים בין החללים באמצעות קנה מידה ובחירה של חומרים מתאימים. "חשוב לנו במשרד לשמור על גיוון ולהקפיד על יצירת רגעים שנראים אחרת", היא מדגישה.
שיפוץ במסגרת מבנה לשימור מחמיר
מבנה המשרדים שוכן בבית הקונסוליה הרוסית ההיסטורי בפינה הצפונית-מזרחית של כיכר ספרא בירושלים. המבנה נבנה כחלק ממגרש הרוסים שהוקם כדי לתת מענה לאלפי הצליינים הרוסים שעלו לארץ, חלקם באופן רגלי, מאמצע המאה ה-10 עד לראשית המאה ה-20. במתחם מוקף החומה, לצד הקונסוליה, הוקמו גם כנסייה, בית חולים ומבני אכסניות לשיכון גברים ונשים בנפרד.
הבניין המקורי תוכנן ככל הנראה על ידי האדריכל מרטין אפינגר ונבנה בשנים 1865-1863. בשנות המנדט הבריטי הוא שימש לתקופה כבית חולים ליולדות, ומאז שנת 1949 – כמבנה מעבדות עבור בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית. המבנה שמוגדר לשימור מחמיר, עבר שיפוץ כחלק מפרויקט פיתוח קריית העירייה של ירושלים בשנת 1993 ומאז הוא משרת את הרשות לפיתוח ירושלים.
יותר מעשור עבר מאז שהרשות החלה לעבוד בין כותלי המבנה ההיסטורי, וכעת משרדיהם עברו שיפוץ של פנים המבנה, בתוך המסגרת הבנויה. "מדובר בשיפוץ של חלל הפנים אך מכיוון שמדובר במבנה לשימור, הריצוף עבר תהליך שימור, והתקרות הגבוהות עם הקשתות והקמרונות המרשימים והמונומנטליים נותרו חשופות", מוסיף נתי אולך. כגוף מוסדי המטרה הייתה לשדר חדשנות ובו בזמן לשמור את הערכים הגלומים במבנה ההיסטורי ולהדגיש אותם.
"לכן תהליך התכנון של המבנה כלל חיפוש אחר שפה שתשלב בין ההיסטוריה הייחודית של המקום לעיצוב עכשווי", אומרים האדריכלים. "בפרויקטים המיועדים לחברות ציבוריות יש רצון להדגיש את האסתטיקה בלי 'לנקר עיניים'". החללים במבנה, על כל מאפייניהם האדריכלים כמו הקשתות והקמרונות, מלאי הדר, אבל ההתערבות של האדריכלים במבנה נעשתה באופן מינימלי וצנוע.
ספסל שהוא גם מדף וחללי מעבר רבים
הכניסה הראשית לבניין ממוקמת כמעט במרכז הדופן שפונה לכיוון כיכר ספרא. מול דלת הכניסה אזור קבלה ודלת יציאה לחצר פנימית. מאזור המבואה, באופן די סימטרי, נפרסים מסדרונות משני צידי הכניסה המובילים למשרדים השונים. בקצה הדרומי מוקמו חדרי ישיבות ואזורים טכניים, ובקצה הצפוני של המסדרון נמצאים משרד המנכ"ל, המטבחון, אזור אחסון והשירותים.
מעבר ההליכה מקבל טקסיות בזכות הריצוף העתיק שנחשף בחלקו ונשמר, ובזכות התקרה עם הקשתות וקמרונות הצלב שמפצלים כל מקטע לארבעה רבעים. האדריכלים ניצלו את עובי קירות האבן ואת העמודים שתומכים בקשתות, וביניהם תוכנן ספסל שמלווה את מעברי ההליכה ועוצב במיוחד על פי אורכם. "זהו ספסל שהוא גם מדף – גם מקומות ישיבה מרופדים וגם ככלי לגידול עציצים", מספרת אולך לרר.
באותו מסדרון, לצד הכניסה, תלויה יצירה שבוצעה בהזמנה אישית למקום על ידי האמן פסח גולדשטיין. הציור מחולק ל-16 ריבועים, ובכל אחד מהם צויר סמל עירוני אחר, דוגמת משכן הכנסת, הספרייה הלאומית, גשר המיתרים, "גן המפלצת" בקריית היובל ועוד. סמלים כרמיזה לציון אחריותה של הרשות לפיתוח חלקי העיר.
העיצוב נסב סביב הגדרת חללי המעבר בין המסדרון למשרדים, או "חללי כניסה" כפי שכינו אותם האדריכלים: מבואת כניסה ראשית רחבה ופתוחה מובילה למסדרון עם הספסל ההמשכי; מבואה בפאתי משרדו של המנכ"ל כוללת אזורי ישיבה וסמוכה גם למטבח המשרת את העובדים; ומבואה בין המסדרון למטבחון ולשירותים שמתפקדת כשטח אחסון ונועדה לייצר הפרדה ביניהם.
מחיצות לפרטיות ולבידוד
אחת הבקשות שהועלו לקראת תהליך התכנון הייתה לפתוח את החלל ככל האפשר כדי שייכנס כמה שיותר אור, בעיקר לאזור המטבח שהיה סגור וחשוך לפני כן. הפתחים שנוספו שומרים על קומפוזיציה דומה לשאר הקשתות במבנה, כך שנדמה כאילו הפתחים האלה היו שם תמיד. דרך הפתחים החדשים בולט משטח השיש של המטבח שיוצא גם לכיוון אזור הישיבה מעברו השני של קיר המטבח ומייצר שולחן בר שמקשר בין שני האזורים.
עוד שינוי שנעשה במבנה נבע מהצורך ליצור חלוקות פנימיות נוספות שיפרידו בין אזורים או בין חללי עבודה. גודל החדרים במבנה שלא תפקד קודם לכן כבניין משרדים, והרצון לשמר אותו כפי שהוא, הוביל ליצירת קירות והפרדה על ידי מחיצות קלות וריהוט שיעניק פרטיות ובידוד אקוסטי. חלק מהמחיצות תוכננו מזכוכית עם טקסטורה וגם וילון שאפשרו כניסה של אור ובו-זמנית יעניקו פרטיות בעת הצורך.
במקרים אחרים תוכננו קופסאות עץ ובתוכן עמדות עבודת אינטימיות. העץ הטבעי הוא אחד החומרים הבולטים בעיצוב – חומר שביכולתו להעניק אווירה ביתית ומזמינה וגם בעל עמידות נחוצה למבנה ציבור שבו התנועה והתחלופה של קהל המבקרים גבוהות.
עץ האלון, שמלווה את הספסל במסדרון, את המחיצות בין המשרדים ואת הריהוט בתוכם, משתנה ומקבל גוון כהה יותר בארונות האחסון שבאזור הכניסה לשירותים. אותו עץ כהה יימצא גם בשירותים עצמם. שם הוא שולב יחד עם גוון ירוק עמוק של אריחים ופרופילים ואביזרים מוזהבים.
אתגר נוסף בתכנון אזורי העבודה במקום נבע מההדהוד החזק הקיים במבנה בגלל החללים הגבוהים וקירות האבן. בתקרה הותקן בידוד אקוסטי שעומד לצד, ולא במקום, התקרה הקיימת ומדגיש את ייחודיותה. התקרה האקוסטית והמסגרת שמקיפה אותה מרחפות מתחת לתקרת הבטון ומתרחקות ממנה. כך, גם האלמנטים הנדרשים כדי לענות על צורך פונקציונלי הופכים לאלמנטים אסתטיים בפני עצמם.
עבור קירות המשרדים הותקנו לוחות אקוסטיים כפתרון פונקציונלי שהפך גם הוא לאלמנט אסתטי. בין הלוחות האקוסטיים נטמעו מעת לעת ארונות באותו גובה ובאותו הצבע. הארונות ביחד עם הלוחות מספקים את הקו האופקי כמסגרת לחלל המשרדים. הצבע הטבעי של הלוחות והארונות, הדגשת החלוקה ביניהם וגובהם שנקבע כשליש מגובה החלל הקיים מאפיינים את הבנייה הקלאסית הנפוצה באירופה ותורמת לקו העיצובי שנע בין הקלאסי למודרני.
המעבר מעיצוב קומות המשרדים הפתוחות שזכורות מהעת המודרנית כתאים מרובעים וחזרתיים, הפכו במאה האחרונה לאזורי עבודה ושהייה מגוונים במטרה לגרום לעובדים בהם "להרגיש בבית". העיצוב המחודש בפרויקט הזה לא מהווה רק דוגמה לתופעה שנעשית נפוצה יותר, אלא גם מביא אותה למוסדות ציבוריים שלרוב נותרים מאחור מבחינה עיצובית.
