כשאל לדוביץ, אמא לאריאל (ארבע וחצי) ורפאל ואנדי (בני שלוש וחצי), הייתה בהיריון ראשון, היא טוענת שנמשכה לעיצוב בגוני בז' בלבד באופן אינסטינקטיבי, מבלי להבין למה בדיוק. "הרבה לפני שהייתי אמא, אני מעצבת פנים ואדריכלית", מספרת לדוביץ, "כשהייתי בהיריון עם אריאל, לא התחברתי לצבעים עזים ולא רציתי אותם בחדר שעיצבתי לה. זה היה מאינטרסים אישיים שלי. זו עוד לא הייתה הפלטה של הגוונים הטבעיים והמונוכרומטיים, אלא יותר רצון להחליף את ורוד הפוקסיה בוורוד הפודרה, ובמקום ירוק עז לחפש ירוק זית עדין. היה קשה מאוד למצוא בארץ רהיטים בגוונים האלו באותה תקופה, הכול היה נורא מציף. עברתי לייבא את הדברים שאהבתי, והחדר יצא באמת בצבעוניות רגועה, אבל זה עדיין היה עמוס בדיעבד.
"לאט־לאט התחלתי לראות שעולם העיצוב מאבד צבע, והתחברתי לזה מבלי להבין עדיין את הסיבות. כשאריאל הייתה בת שנה וחצי היא אובחנה על הרצף האוטיסטי, וכשהתחלתי לטפל בה הבנתי שיש משמעות מאחורי זה. זה לא רק אסתטי ומשרת את הטעם שלנו, זה הרבה מעבר לזה. התחלתי באמת לחקור את זה".
מה גילית?
"הבנתי שחובה לעצב לילדים חדר בגוונים של ניטרליים. ילדים קטנים מוצפים מאוד בקלות. הגנים צבעוניים, הפארקים צבעוניים, מה שהם רואים במסכים צבעוני, זה ממש קשה, הם מכילים את זה לאורך כל היום. כשהחדר בצבעים מונוכרומטיים זה יוצר ניתוק וסביבה רגועה שמאפשרת להם להיות במרחב שקט ומאזן וזה גם אפילו נותן יותר ביטחון. יש השפעות שליליות מאוד לעומס ולגירויים בצבע בסביבה שילדים חיים בה. בתחום הדמיון, נניח, יש מחשבה שאם תקיפי את הילד או הילדה בטפטים של נסיכות וגיבורי־על או סתם שיהיו צבעוניים, זה ייתן לו מרחב לדמיין, וזה בדיוק הפוך, הכול כבר מונגש לו, הוא מוצף ורואה את הכול, אז הוא לא צריך לדמיין. אני נחשפתי למידע הזה בגלל שהילדה שלי על הרצף. אבל זה משפיע גם על ילדים שאין להם צרכים מיוחדים".
לדבריה, מדובר גם ביתרון כלכלי ולא רק התפתחותי: "לעצב חדר בצבע ניטרלי זה על־זמני. אם את מעצבת סביבה רגועה, את יכולה בקלות לשנות את כל החדר".
בחדרים הבאים כבר אימצת את העקרונות האלה?
"היום אני מעצבת רק בסגנון הזה. אם לקוחה שלי רוצה צבע, אז אני מכניסה אותו, אבל במנעד רגוע, פריטים ולא בבסיס. זאת אומרת, אין סיכוי שאני אעשה קיר בצבע צהוב או ירוק. יש מחקרים שטוענים שכשילדים נחשפים לצבעי יסוד חזקים לאורך זמן לפני השינה המוח מפרש את זה כיום וזה יוצר הפרעות בשינה. אם הילד ישן בחדר עם המון בובות וצבעים, בחושך הוא עלול לדמיין את האלמנטים האלו בצורה שלילית. אני זוכרת את עצמי כשהייתי ילדה ופתאום בחושך הבובות היו מפחידות אותי".
את שמה לב שיש למגמה הזאת יותר ביקוש?
"לפני כחמש שנים היה לי קשה מאוד למצוא בארץ צעצועים ופריטים בצבעים ניטרליים, ובאמת היום יש כמה חנויות שבאמת עשו חסד, והבינו את זה שיש פה שינוי. אני כן חושבת שיש הרבה שמעצבות בגוונים ניטרליים כי הן נסחפות אחרי הטרנד, מבלי לדעת למה. אבל אני יכולה להגיד שהמשיכה היא אוטומטית כי זה מה שהנפש רוצה. אנחנו צריכים את הצבעים, אי אפשר שכל החדר וכל הצעצועים יהיו בבז', אבל לא בעומס, אלא באלמנטים".
את משתפת את עיצוב חדרי הילדים שלך בעמוד האינסטגרם הפופולרי שלך, אילו תגובות את מקבלת?
"יש המון הודעות מנשים שתוקפות אותי וכותבות 'למה את מגדלת את הילדים שלך בסביבה כל כך משעממת ונטולת צבעים?', 'זה כמו בית משוגעים', 'ילדים עצובים ככה'. פעם מישהי פנתה אליי ואמרה לי שהיא אמא טרייה והיא באמת מנסה להבין אם זה לא פוגע בילד, אז הסברתי לה. חייבים להבין גם שיש הבדל בין חדר משחקים לחדר שינה. חדר שינה של ילד צריך להיות נטול גירויים. הוא צריך לישון שם, הוא צריך להירגע. גם אנשים מבוגרים, כשהם רוצים להירגע הם הולכים לספא, שמאופיין בצבעיים טבעיים וניטרליים, המוזיקה רגועה וכולם מדברים בשקט. תארי לך להיכנס לספא שהכול בו בצבעי אדום, ירוק, כחול, צהוב. אז איך אפשר לצפות מילדים להצליח להירגע בסביבה עמוסה כזאת?".
תנועה נגדית של הפחתה
לדוביץ מתארת תופעה שהולכת ומתבססת בשנים האחרונות - גוני הבז' כאמור הפכו לטרנד עיצוב השולט בעולם הילדים, מהקירות, הרהיטים ועד צעצועי ההתפתחות. שיטוט ברשתות החברתיות מגלה יותר ויותר אמהות שבוחרות להקיף את הילדים שלהם בפלטת צבעים ניטרלית ופוטוגנית, ויש שיגידו משעממת. מתברר שמאחורי המגמה הוויראלית הזאת יש גם תורה שמיטיבה עם הילדים, כל עוד מאמצים אותה נכון.
לילך סלע, הבעלים של Don't Cry Wolf, חנות למשחקים ולמוצרים לילדים ולתינוקות, מסכימה שהביקוש לצבעי ניוד ניטרליים עלה בכל מה שקשור לעיצוב ומשחקי ילדים, והיא נועצת את הסיבה ברעיון ההפחתה. "נוצר צורך להפחית בגירויים. היה מצב שחדרי משחקים בדרך כלל מוקמו בממ"ד, הם היו גם מאוד חשוכים וגם מאוד עמוסים בצבעים ובגירויים, והתעוררה תנועה נגדית של הפחתה, וזה דבר טוב", אומרת סלע. "הבעיה היא שהתנועה הזאת הפכה לטרנד וכל טרנד במהות שלו הוא שטחי ובר חלוף. בטרנד אין העמקה ואין את ההבנה של למה להפחית בגירויים או עד איזו מידה להפחית. ברגע שזה הפך לטרנד, זה נעשה בלי מידה ואז כל החדר הוא בז' אנמי, בלי הבנה של איפה אני כן עושה הבלחת צבע".
מה החשיבות של צבע?
"העולם צבעוני, אין בו רק צבע אחד, ומשחקים הם העולם הקטן שלפני העולם הגדול".
את רואה יותר ביקוש למשחקים בצבעים ניטרליים ממקום טרנדי ופוטוגני?
"כן, ואם מישהי מבקשת את זה אני ממש פוצחת איתה בשיחה. אני מוודאת שהיא מבינה לעומק מה היא מבקשת. אם היא תגיד לי 'הילד חוזר מוצף' או שיש לה ילד על הרצף, אז אנחנו ננסה להפחית גירויים, נתמקד יותר בתחושות, למשל, שיהיו מרקמים שונים ואותה פלטה של צבע, כדי לא להעמיס בגירויים, אבל אם זה ילד שההתפתחות שלו תקינה וזה נטו אסתטיקה וטרנד, אני אדע לזהות את זה בשנייה ואנסה לעזור לה להבין איפה אפשר להכניס הבלחות של צבע.
"אני חושבת שמשחקים נהיו אופנה, ואני חושבת שלפני שמישהי אמא היא אישה, ורוב הנשים אוהבות אופנה בשביל הכיף. כשאת קונה בגדים את קונה לפי טרנדים. זה קל יותר, פחות דורש מאמץ, ואז כשאת הופכת להיות אמא, לפעמים את ממשיכה את השופינג באותו הווייב. אבל זה לא ככה, כי כשאנחנו קונים לילדים שלנו, אנחנו כבר בחינוך ויש מחשבה מעבר".
1,000 גוונים של בז'
"את מדברת על רוח התקופה", אומרת שרית שני חי, בעלת סטודיו לתכנון רהיטים המתמחה בעיצוב לילדים. "במהלך השנים האחרונות אני באמת חווה איזושהי התמקדות טהרת הבז'".
למה זה קורה לדעתך?
"יש לי כמה סיבות בראש – קודם כול אנחנו חיים בעידן של עומס חזותי, אנחנו חווים איזה רעש של טרטור, כזה שעליו רובנו הרבה פעמים אומרים 'אנחנו רק רוצים שקט'. לכן, כשמעצבים חלל, במיוחד כשמדובר בחדרי ילדים, יש כמיהה לסביבה רגועה, מקום שמאפשר לנשום עם חמימות וחזרה לחומרים טבעיים. כשאנחנו משלבים חומרים טבעיים, אנחנו מורידים את מפלס הרעש. אנחנו מחפשים את השקט והאלגנטיות, וזה משהו שמאוד תומך ברווחה הרגשית של הילד.
"חזרתי לאחרונה מתערוכה במילאנו, ואמנם היה אפשר לראות צבעים חזקים כמו כחול וירוק, אבל אם את שואלת אותי, השחקן המרכזי הוא צבעי הבז' והאדמה, אפילו צבע השנה של פנטון הוא מוקה. דבר שני, אני חושבת שאנחנו רואים מגמה בעולם שהיא לא רק בעיצוב פנים, גם באופנה, שיש בה סוג של איפוק. אצל מותגי אופנה נחשבים כמו Piana Loro או Brunello Cucinelli נמצא שקט מאופק, עיצוב שבא להרגיע ולשמור על אלגנטיות שיוצרת המון עניין, אבל גם סוג של חוויה שקטה ואיכותית. זאת אומרת, אנחנו בעצם יכולים להגיע לערכים אסתטיים בלי הרבה צבע".
שני חי מוסיפה גם היא את הזווית הכלכלית: "לא כולם רוצים לשנות את החדר בתדירות גבוהה, ומחפשים משהו שאפשר לגדול איתו. אני מתייחסת לבז' כמו אל קנבס, את יוצרת מצע שהוא בעצם הבסיס ועליו אפשר להוסיף אלמנטים קטנים או צבעוניים, כמו בובה או כרית. אני גם יוצרת שקט וגם מאפשרת לעצמי לחיות בחלל ורסטילי שאפשר לשנות אותו, והכי חשוב, הוא עומד במבחן הזמן".
הורים רבים רוצים לייצר בסלון פינת משחקים לילדים שתשתלב עם עיצוב הבית. הצבעים הניטרליים יכולים לסייע בזה?
"זו באמת דילמה, כי אנחנו רוצות ליצור פינה שקטה שתשתלב בסלון ופה לצבע בז' באמת יש איכויות, אבל עדיין חשוב לשמור על צבעוניות, בצעצועים למשל, כי יש לזה חשיבות התפתחותית. לדעתי המפתח הוא למצוא את האיזון בין המרחב של הבית ובין הצעצועים של הילד. באמת חכם להקצות פינה, לא כל הסלון צריך להיות מגרש משחקים, אבל מספיק שהילד יודע שזו הפינה שלו ובנוסף, כיף לו שבתוך המרחב הציבורי של המשפחה יש לו מקום משלו. הפינה יכולה להיות אפילו איזה ספסל עם ארגזים או ספרייה קטנה נמוכה עם אפשרות לשלוף משחקים ולהחזיר כשמסיימים".
ככל שהעולם שלנו הופך מהיר יותר ומבוזר יותר, תחושות הוודאות והביטחון שלנו מתערערות. הבית הופך למוקד תמיכה משמעותי, כזה שיכול להרגיע ולווסת אותנו. בעולם הצבע אנחנו עדים לשינויים בתפיסה הצבעונית – החל מגוני הרקע שמהווים את הקנבס של הבית ועד לגוני הדגש.
12 צפייה בגלריה
חדרי תינוקות, שימוש בגוונים של טמבור 0025P Toast and Butter 0021P Swan lake
(עיצוב וצילום: ספיר חביב)
גם בחברת טמבור מעידים שיש עלייה בביקוש לגוונים ניטרליים, אם כי ניכר כבר שינוי לעבר גוונים חמימים. "הצבעוניות משתנה מגוונים ניטרליים קרירים לצבעוניות חמימה ורכה", אומרת ניבה יחיאב אלון, ראש תחום עיצוב והשראה בקבוצת טמבור. "את גוני השמנת והגרייז' האפרפרים מחליפים גוני פשתן, יוטה, חול ואבן".
לא כל דבר מעץ הוא מונטסורי
"זה טרנדי שמצמידים לכל משחק מעץ או בצבעים ניטרליים את המילה 'מונטסורי', לא משנה אם הוא באמת עונה לעקרונות של הפדגוגיה המונטסורית", אומרת מיכל אוליברו, מדריכה מונטסורית מוסמכת, יוצרת תוכן, מרצה ובעלת הבלוג "מיכל אוליברו - עושים מונטסורי" וגם אמא לשלושה ילדים. "צבעים ניטרליים או החומר עצמו, נגיד אם הוא מעץ, לא הופכים את הצעצוע למונטסורי, ואין שום דבר רע, להפך, בצעצועים צבעוניים. יש לציין שבגישה המונטסורית קוראים לזה עזרי התפתחות, כי בעצם משחק או צעצוע הם עזר להתפתחות, משהו שאמור לשרת את ההתפתחות של הילד. כדי שזה יהיה מונטסורי, זה צריך לענות על כמה עקרונות מרכזיים: משחק שיש לו מטרה מסוימת, שמאפשר לילד לבודד חוש או תכונה ומאפשר חזרתיות. במשחק מונטסורי לא נרצה גירויים רבים מדי כדי לעודד ריכוז, כיוון שזה משהו שברירי אצל ילדים. ריכוז הוא התצורה הכי גבוהה של למידה. כשילד מתרכז - המוח והחושים שלו מופנים ללמידה.
"כאן נכנסים הצבעים. נכון, אנחנו לא נרצה מצד אחד שמשחק יהיה גם מאוד צבעוני, גם ישמיע קולות וגם יכלול מלא־מלא פונקציות. נרצה שזה לא יהיה מעמיס יחסית כדי שנעודד ריכוז, אבל צבעים הם דבר מושך ומסקרן, ולכן נרצה צבעוניות במשחקים, כזו שתתאים לאתגר או לרעיון של המשחק. אנחנו רוצים לחשוף את הילדים למגוון צבעים בהתאם ליכולות. לכן, בהתחלה לרוב נראה צבעוניות בעיקר בצבעי היסוד, כחול, אדום וצהוב, למשל, טבעות של מגדל השחלה. נכון שיש טבעות שהן רק בצבעי פסטל, וזה יפה אבל האמת היא שזה פחות משרת את התינוק, כי כשאני משחקת איתו אני יכולה להגיד 'תביא לי את הטבעת הצהובה ונשחיל אותה'. כך שיימנו את המילה, הכנסנו עוד מושג והרחבנו את השפה, אבל אם זו פלטה ניטרלית בצבעים ניטרליים - זה פחות משרת את ההתפתחות".
וכשמדובר בעיצוב חדר ילדים, איזו חשיבות יש לצבעים?
"דבר ראשון, אני רוצה להגיד שד"ר מריה מונטסורי, מייסדת השיטה, דיברה המון על כך שאת הפדגוגיה שלה אפשר ליישם בכל זמן, תרבות ומקום. יש תרבויות שבהן הצבעוניות בחלל הרבה יותר מקובלת וזה לא סותר את הגישה. מצד שני, אנחנו מתייחסים לריכוז של הילד ואנחנו רוצים כמה שפחות הסחות. הדבר השני שד"ר מונטסורי דיברה עליו הוא על יופי, יש ציטוט שלה אומרת שיש קשר כמעט מתמטי בין היופי של החלל ובין היכולת של הילד להתרכז. אם כך, אנחנו רוצים חלל שיהיה יפה, הרמוני וכזה שמאפשר ריכוז. בגישת מונטסורי אנחנו רוצים להנגיש, אנחנו לא רוצים שהמשחקים יהיו בתוך ארון סגור, אנחנו רוצים שהם יהיו מוצגים ולכן נרצה להשקיט דרך קירות וסביבה. אז כן, פלטה ניטרלית מתאימה בעיניי לחדרי ילדים, לגן ולמסגרות חינוכיות".
