בלב אחד הקיבוצים בעמק יזרעאל, בין שבילי ההליכה והמדשאות, ניצב בית חדש לגמרי אך כזה שנראה כאילו תמיד היה שם. זהו ביתם של זוג הורים צעירים ושלושת ילדיהם, שתכנן האדריכל איתי אבירם מסטודיו "משכן" יחד עם המעצבת כרמל אגמי. בני הזוג ביקשו מאבירם ואגמי ליצור עבורם חיבור בין המרחב המשפחתי הפרטי ובין רוח המקום והקהילה שסביבו.
בני המשפחה התגוררו במשך שנים בבית קטן בהרחבה של הקיבוץ, אך עם התבגרות הילדים והרצון לסביבת מגורים מרווחת יותר, הם החליטו לעבור ללב הוותיק של הקיבוץ ולבנות בו את ביתם החדש. "היה כאן רצון מאוד ברור לא רק לבנות בית חדש, אלא לבנות בית שמרגיש שייך", מסביר אבירם. "לא לייצר אובייקט מנותק או ראוותני, אלא מבנה שמכבד את המרקם הקיבוצי, את קנה המידה ואת הדרך שבה המבנים באזור משתלבים לצד הנוף והקהילה".
נוף, משפחה וקהילה משתלבים בפרויקט
(צילום: בוריס קוזנץ)
בחירה לא שגרתית במיקום החלונות של חברת "גרין סיל"
(צילום: בוריס קוזנץ)
משחקי גבהים ושיפועים
(צילום: בוריס קוזנץ)
מטבח אחורי להחמצת ירקות
הבית, בשטח של כ־190 מ"ר, נבנה מחדש לאחר שהמבנה המקורי - מחצית מצריף קיבוצי ישן - נמצא במצב ירוד שלא איפשר שימור. במקום לבצע שיפוץ חלקי, התקבלה החלטה לתכנן בית חדש לחלוטין, המתאים למשפחה מודרנית ומשתלב במרקם הבתים השכנים. מהר מאוד היה ברור לאבירם ולאגמי שהתכנון צריך להתאים לא רק למספר הנפשות בבית, אלא גם לאורח החיים הייחודי של המשפחה. "האם עוסקת בהדרכה, האב עובד בתחום המשק בקיבוץ ושניהם ביקשו בית פעיל ודינמי. בני המשפחה מגדלים ירקות אורגניים ומחזיקים לול תרנגולות קטן לשימוש ביתי, מבשלים ואופים באופן קבוע, מנגנים בפסנתר, קוראים הרבה, גולשים בים ורוכבים על אופני שטח. כל אחד מהתחביבים שלהם קיבל ביטוי ממשי בתכנון", מסבירה אגמי.
מטבח בהיר, מרווח ודינמי
(צילום: בוריס קוזנץ)
מהמטבח הגלוי עוברים למטבח לבן נסתר עבור אב המשפחה
(צילום: בוריס קוזנץ)
המבנה בנוי בשיטת בנייה מתקדמת (של חברת אוסטק־שמיר ישראל), התורמת לבידוד תרמי, לריבוי מערכות ולגמישות תכנונית, ומאפשרת התאמות ושינויים עתידיים בעת הצורך. כדי להשתלב במרקם המקומי, בחר אבירם לחלק את הבית לשני נפחים משופעים שממשיכים את הפרופורציות והצללית של מבני הקיבוץ הוותיקים. במקום גג רעפים כבד ובולט, נבחר גג פח מבודד בעל שיפועים מתונים יותר, שמתכתב עם מבני המשק באזור ויוצר נוכחות שקטה וטבעית בנוף. גם היחס שבין הבית לחוץ תוכנן בקפידה. הבית מוגבה מעט באמצעות בסיס בטון ומרפסת היקפית, מה שמאפשר פרטיות מבלי לייצר גדרות או חסימות מול המרחב הציבורי של הקיבוץ.
לבקשת הלקוחות, יש כמה מערכות המוטמעות בתכנון, ובהן חימום תת־רצפתי, מרכך מים, שואב אבק מרכזי ומקלחת חיצונית בסמוך לחדר הכביסה, לשימוש לאחר טיולים או גלישה בים. אחד האלמנטים המיוחדים בתוך הבית הוא המטבח האחורי - חלל עבודה נוסף הצמוד למטבח המרכזי ולחצר, שבו האב עוסק בהחמצות, אפייה והכנת פסטה טרייה מבלי להשתלט על המטבח הראשי.
החלל המרכזי בקומת הכניסה
(צילום: בוריס קוזנץ)
משחק עם קווי אורך מעץ. המטבח ופינת האוכל
(צילום: בוריס קוזנץ)
הסלון
(צילום: בוריס קוזנץ)
פותחים חלון
החלוקה הפנימית כוללת אגף פרטי דו־קומתי שבו ממוקמים חדרי השינה וחללי השירות, ואגף משותף מרכזי פתוח שבו נמצאים המטבח, פינת האוכל והסלון. בלב הבית מוקם גרם מדרגות לולייני קליל, שהפך לאחד האלמנטים הבולטים בפרויקט. לדברי האדריכל, מעבר להיותו פתרון פונקציונלי שחוסך מקום, הוא גם מייצר ציר אנכי המחבר בין שני אגפי הבית ומכניס אור טבעי לעומק החלל דרך פתחים עיליים. "אחד הדברים הראשונים שמרגישים בבית הוא האור. פתחים גדולים מוקמו לאורך שני האגפים, ובקצותיהם שולבו קלירסטוריז (שורה של חלונות הממוקמים בחלקו העליון של קיר, יפ"נ), שמאפשרים חדירת אור רך ואוורור טבעי קבוע", מסביר אבירם. "כאן נכנסה לתמונה גם חברת החלונות שלקחה חלק משמעותי ביצירת מערכת הפתחים של הבית. הבחירה בפתחים גדולים ומדויקים אפשרה לטשטש את הגבול בין הפנים לחוץ, להכניס את הנוף הירוק פנימה ולחזק את תחושת האווריריות שמלווה את הבית כולו. חיפשנו חלונות שממשיכים את האופי ואת החומריות של הבית ושומרים על האיכויות התרמיות שלו. העבודה עם 'גרין סיל' שמשווקת את המותג האמריקאי אנדרסן אפשרה לנו לייצר סדרה של פתחים מדויקים עם מסגרת עץ פנימית, שמתאימה לאופי הבית ומחזקת מאוד את הקשר בין הבית לנוף הקיבוצי הירוק".
משחק של חלונות ופתחים
(צילום: בוריס קוזנץ)
גרם המדרגות המוביל לקומת החדרים
(צילום: בוריס קוזנץ)
כך זה נראה מלמעלה
(צילום: בוריס קוזנץ)
הפינה נוצלה לזולת קריאה עם ספרייה
(צילום: בוריס קוזנץ)
גם חומרי הגמר ממשיכים את אותה תפיסה צנועה ומקומית, לדברי האדריכל. הוא עשה שימוש בחומרים טבעיים ופשוטים יחסית: טיח בהיר בעל טקסטורה גסה, עץ מחטני טבעי, בטון חשוף וגוונים רגועים שמתחברים לצמחייה ולנוף שבחוץ. אגמי, שאחראית על עיצוב הפנים, המשיכה את הקו הזה גם בתוך הבית באמצעות צבעוניות מאופקת, ריהוט עץ, טקסטיל רך ואלמנטים שבחרו בני המשפחה בהתאם לאופיים. בין האלמנטים המיוחדים בבית אפשר למצוא שיפולי קיר בגוון ירוק־כחול עדין, רמקולים שפוזרו כחלק מהשפה העיצובית, ספריות, ספסלים ופריטי נגרות שנבנו על ידי האב עצמו.
גם פינת הקריאה, שממוקמת מאחורי גרם המדרגות, מבטאת היטב את האופי של הבית: מקום אינטימי ושקט, אך כזה שעדיין נשאר מחובר לחללים הציבוריים ולחיי המשפחה. "פרטי הריהוט והתאורה נבחרו מתוך מחשבה על הארכיטקטורה של הבית ששמה דגש של אור טבעי ועל פתחים ואלמנטים מעניינים, כך שבעצם המשימה הייתה להוסיף פרטים עדינים וטקסטורות רכות בלי 'להפריע'", אומרת אגמי. "גופי התאורה נבחרו מחומרים וצבעים עדינים, עם כבוד לאווריריות ולנשימה של החלל והמרחב. בחירת המיקומים מאפשרת עוצמות תאורה שונות עבור פעילויות ברחבי הבית ונותנות מעין סימנים קטנים של 'פה נרגעים', 'פה קוראים', 'פה משחקים' וכך הלאה.
פינת טלוויזיה במעלה המדרגות
(צילום: בוריס קוזנץ)
חדר השינה הזוגי. צנוע ובהיר
(צילום: בוריס קוזנץ)
מקלחת קיבוצית פשוטה
(צילום: בוריס קוזנץ)
"הריהוט ממשיך את החומרים הטבעיים בדגש של עץ אורן גולמי ו'פשוט', שחלקו בעבודת יד של בעל הבית כאמור. על הבסיס הזה נוספו פרטים של נירוסטה וטקסטיל בצבעוניות משלימה". חדר השינה הזוגי וכן חדרי השינה של הילדים עוצבו בסגנון מינימליסטי. "אלו חדרים פשוטים, נוחים ומוארים, המאופיינים בתקרה משופעת ובחלונות אנכיים הפונים אל הנוף הצפוני ומאפשרים חדירת אור טבעי ואוורור", מוסיפה המעצבת.
אחד מחברי הילדים. אותם חומרים פשוטים וטבעיים
(צילום: בוריס קוזנץ)
חדר ילדים נוסף, כמעט זהה
(צילום: בוריס קוזנץ)
שירותים מאופיינים בעץ ובאריחי תכלת
(צילום: בוריס קוזנץ)
לסיום היא אומרת כי "הבית הזה מצליח לעשות דבר לא פשוט: להיות עכשווי מאוד, אך בו־זמנית גם להרגיש כאילו הוא חלק טבעי מהקיבוץ כבר שנים. זה לא בית שמנסה לבלוט - אלא כזה שמבקש להשתלב, לנשום יחד עם הסביבה ולשרת את החיים עצמם".
