בית מגורים הוא לא רק בטון, ברזל וזכוכית, אלא שיקוף של האנשים שחיים בו, ותכנונו אינו מנותק מאופי הדיירים ולעתים גם ממאפיינים אחרים כמו מקצוע, תחביב, חלום או ייעוד. כך עולה מסקירה של עשרה פרויקטים של בתים שתכננו האדריכלים דן והילה ישראלביץ בשנים 2022-2016 ורואים כעת אור בספר חדש בשם "בין הנסתר לגלוי" (הוצאת מטר, מ־131 שקל).
אחד הפרויקטים המרגשים הוא בית שרותם את מקצועו של הדייר לחלק בלתי נפרד מעקרונות העיצוב שלו, "בית הבטון", GELERENTER HOUSE. תכנון הבית על טהרת הבטון היה חלומו של איציק גלרנטר ז"ל, כך נכתב בהקדשה לזכרו בספר. גלרנטר היה לקוח ושותף פעיל בתכנון ובבניית הבית והספיק להגשים את חלומו ואף לגור בו זמן קצר לפני שנרצח במסיבת הנובה ב־7 באוקטובר. "לזכותו נזקוף את הטעם הטוב שלו ואת גמישותו, כשאיפשר לנו יד חופשית בתכנון עד הסוף, עם כל אלמנט וכל פרט. הוא אהב את הבית מאוד עד כדי כך שהשתתף פיזית בבנייתו", מספרים דן והילה ישראלביץ.
הבית שנבנה עבור איש תעשיית הבטון ובני משפחתו במרכז הארץ מורכב משתי תיבות בטון. שתי התיבות מונחות אחת מעל השנייה עם הסטה קטנה המאפשרת את ניצול שטח קומת הקרקע באופן מרבי, אל מול מגבלות קווי המגרש. הריצוף, התקרה והקירות - כולם מבטון חשוף, כפי שחלם גלרנטר, אך צורת העיבוד השונה של כל אחד מהם מאפיינת אותם ומבדילה ביניהם: הבטון של קירות המעטפת החיצוניים חושף את תהליך הייצור ואת תבניות העץ שהכילו את הבטון בזמן היציקה; הבטון בריצוף מוחלק; והבטון בתקרה מגלה את הלוחות ששימשו ליציקתה. לצד הבטון, שולבו בחזית סבכות ברזל שחורות שמכניסות את האור פנימה וחוזרות באלמנטים נוספים בפנים הבית, במדרגות, במעקות ובריהוט. שאר פריטי הריהוט והנגרות עוצבו כולם מעץ שמעניק ניגוד לבטון ולברזל הקרים.
מבנים בולטים המעוררים תגובה מיידית
שנים של עבודה משותפת של שני האדריכלים הובילו אותם לאגד כמה מבתי המגורים שתכננו לספר ראשון, שבו הם מפרטים את גישתם. בבסיס הספר שיצא לאור השבוע עומדת תפיסה ייחודית שמבקשת להעלות שאלות כלפי חללי המגורים ולא לספק תשובות על אופן החיים בהם. דרך תצלומים מעוררי השראה, סיפורים ותובנות שרכשו לאורך שנים, חושף הספר את הפילוסופיה הייחודית של האדריכלות של דן והילה ישראלביץ – חיבור בין פונקציונליות הרמונית, חדשנות יצירתית ורגש.
שאלות רבות עולות בהקשר של בתיהם, שאפשר לזהות כחריגים בנוף המקומי. חלק מהשאלות נוגעות בהקשר הסביבתי שלהם ובאופן השתלבותם במרקם הבנוי לאורך הרחוב, אם בכלל. חלקן עולות בהקשר לדרך של האדריכלים לחשוף את המבנים שלהם דרך שכבות של קירות ומחיצות ושימוש במגוון חומרי בנייה עשיר, ויש שיגידו עמוס. כל אלו מייצרים מבנים בולטים וזרים בסביבתם, מבנים שככל הנראה יעוררו תגובה מיידית על ידי הנחשפים אליהם, לחיוב או לשלילה. דוגמה אחת בולטת היא בית הכוכב בסביון.
"בכל פרויקט שאנחנו מתכננים, אנחנו מנסים לערער על התפיסות הקיימות ולהעלות שאלות כלפי מרחבי המגורים שבהם אנחנו חיים, כך שמי שנכנס אליהם לא יבין מה הוא רואה", מתאר דן. "רק כשאנחנו לא לגמרי מבינים מה אנחנו רואים, אנחנו יכולים להיות מודעים כלפיהם, לחשוב ולהרגיש. אנחנו מייצרים מקומות שמעלים תהיות".
"הייחודיות במבנים שאנחנו מתכננים לא נובעת מהגישה המודרנית, הצבע או החומר, אלא במניפולציה הרגשית שהם מייצרים עבור מי שמתגורר בהם"
מייצרים מניפולציה רגשית
אז איך מייצרים רגשות דרך האדריכלות? במקרה של שני האדריכלים, הם משנים את המוסכמות ובעצם מייצרים את ההפך ממה שהדיירים היו מצפים לראות. כך, הם יסתירו את הכניסה לבתים בתכנונם מאחורי שכבות של מחיצות וצמחייה, יעצבו מחיצות שתפקידן היחיד הוא להגדיר גבולות שונים מזה של הבית שבתוכן, ישלבו חצרות פנימיות ובריכות שיקוף בתוך הבית ויעטפו חדרים אינטימיים בזכוכית. "הפונקציה היא אותה פונקציה, מה שמשתנה היא איך אנחנו מובילים את הדיירים אליה ומה עוטף אותה", מוסיף דן.
"הייחודיות במבנים שאנחנו מתכננים לא נובעת מהגישה המודרנית, הצבע או החומר, אלא במניפולציה הרגשית שהם מייצרים עבור מי שמתגורר בהם", הוא ממשיך.
"זה הרבה יותר מבית עם חלונות וארבעה קירות", מוסיפה הילה. "אנחנו מייצרים רגשות דרך האדריכלות. הדיירים בבתים שתכננו ומי שמבקר בהם מיד יחוש בהבדל, גם אם הוא לא תמיד יידע להצביע על המרכיבים בבית שגורמים לו לאותן תחושות".
הבית הראשון המופיע בספר, בית המכונה EL HOUSE – "בית שנגלה אט אט", ממחיש את התעתוע שניסו להשיג. הבית תוכנן במישור חוף הכרמל ובו בחרו האדריכלים לשלב את החצרות הטבעיות, כך שיפרידו בין מבואת הכניסה לחדרי המגורים או שילוו את המסדרונות שמובילים לחדרי השינה. הבית עשוי בטון, עמודי פלדה כהים, זכוכית וסרגלי עץ שלעתים מייצרים קירות ולעתים פרגולות.
בית השכבות, או SH HOUSE, לוקח צעד נוסף קדימה עם תכנון בשתי שכבות – שכבה חיצונית מבטון ועץ, שכבה פנימית המורכבת בעיקר מזכוכית, וביניהן, בריכות מים וצמחייה. השכבה החיצונית מספקת פרטיות לדיירי הבית בשכונת המגורים, והשכבה השקופה הפנימית מאפשרת לגינה החיצונית להשתלב ולהיטמע בפנים הבית.
14 צפייה בגלריה
sh house, תכנון בשתי שכבות - שכבה חיצונית מבטון ועץ, שכבה פנימית מזכוכית
(צילום: עודד סמדר)
כבר בכניסה לבית הולכים דרך חצר בשביל גישה המורכב מאבני בטון גדולות המרחפות מעל בריכת השתקפות. בין הכניסה לחללי המגורים ולחצר האחורית והבריכה מפרידים קירות זכוכית שקופים. קירות הזכוכית פונים מכל חלל אל צמחיית החצר ומגדירים את חדרי הבית – אזורי המגורים, המטבח ואפילו חדרי הרחצה.
מתחילים משרבוטים אינטואיטיביים
פרויקט נוסף המופיע בספר מכונה THE ARTIST ESTATE HOUSE או "בית היוצר (בית האמנית)". גם בפרויקט זה נעשה שימוש באותם מרכיבים של שבילי גישה מאבנים רחבות העוברים מעל בריכות, שילוב הצמחייה וגג הבטון שמרחף מעל, וגם שכבתיות של בטון ומחיצות מברזל שחור במקרה הזה, במקום העץ שהופיע בפרויקט הקודם.
בהקשר לבית זה, דן מסביר את תהליך התכנון ומתאר כי "דווקא האלמנטים המיוחדים שמקנים בסופו של דבר לבית את אותו מראה ייחודי מתחילים משרבוטים אינטואיטיביים לחלוטין. כך גם במקרה הזה, כשהרעיון דוגמת סבכות שתי וערב התקבל תוך מבט חטוף ואקראי בדוגמת בד ג'ינס". סבכת שתי וערב שחורה מברזל מלווה את התנועה בבית משער הכניסה ודרך כל חדרי המגורים בבית ומאפשרת פרטיות והסתרה מסוימת מחד ופתיחות המבט שפונה אל החצר ואל הנוף מאידך.
עוד מרכיב ייחודי למבנה זה, בגלל מקצועה של האמנית והאוצרת שחיה בו, נובע משילוב משטחי קירות מרחפים על קירות הזכוכית שעוטפים את הבית ומאפשרים תלייה של עבודות ויצירות אמנות ברחבי הבית - חלקי קירות שמוסיפים שכבה נוספת על השכבה השקופה שבין הפנים לחוץ.
אי אפשר להישאר אדישים
"הספר חותם תקופה מסוימת ותהליך שעברנו מתחילת הקריירה ועד שנת 2022", אומרים שני האדריכלים. "כל פרויקט נמצא במיקום אחר ומתוכנן עבור דייר אחר. יש פרויקטים שהם בסביבה עירונית ואחרים במושב או בנחלה, שבהם השטחים פתוחים ורחבים יותר. בכל פרויקט אנחנו חושבים כיצד להביא לידי ביטוי את התפיסה התכנונית שלנו ואת אופי בני הבית, כדי למקסם את הפרויקט וכדי לייצר ולתרגם את התחושות דרך המרכיבים של המבנה.
"אל מול הבתים שתכננו אנשים יעצרו - יש שיגידו שהם מכוערים ויש שיגידו שהם יפים, אבל לכאן או לכאן הם יעלו תגובה מצד המתבונן בהם. יש שלא יתחברו ויש שיבקשו לגור בהם, אבל אי אפשר להישאר אדישים מולם, אלו לא מבנים שאנשים ימשיכו ללכת מבלי לשים לב אליהם״, הם מוסיפים.
האדריכלים מדגישים לסיום כי מדובר בספר ראשון ומבטיחים תיעוד ויציאה לאור של פרויקטים רבים נוספים, שייקחו את כל הגישה התכנונית רחוק יותר. "אנחנו תמיד מסתכלים קדימה וממשיכים אל הפרויקטים הבאים, תמיד יש שיא חדש להגיע אליו", אומרים השניים.
