חוויה רב־חושית, פרפורמנס, סאונד, תנועה, ריח, אופנה, טקסים, עיסוי רגליים ובין לבין אמנות ועיצוב. במסגרת חגיגות ה־60 להיווסדו של מוזיאון ישראל בירושלים, ייערך ב־12 ביוני ערב של חגיגות לקהל (מ־18:00 עד 1:00; הכניסה חינם). המארגנים מבטיחים אירוע אמנות רב־תחומי וחד־פעמי, המורכב מאמנות חיה המגיבה, משחקת ומפרשת 60 שנה של יצירה, השראה ומורשת תרבותית.
במהלך הערב יוצגו יותר מ־20 יצירות מקור חדשות, שנוצרו במיוחד לרגל האירוע, ומתוך דיאלוג עם אחד האוספים התרבותיים החשובים בעולם – אוסף מוזיאון ישראל, הכולל יותר מחצי מיליון פריטים מהתקופה הפרהיסטורית ועד לאמנות העכשווית. מה מתוכנן? הנה כמה המלצות:
9 צפייה בגלריה
יוצגו ללילה אחד בלבד: פטריות במחווה לפטריות הבטון של מנספלד
(הדמיה באדיבות סולטי אדריכלים)
פטריות ענק, חגיגת רוקוקו ומעבדת עיצוב חיה
בין המיצבים "הפטריות המתנפחות של מנספלד" – פטריות בקנה מידה זהה לאלמנט המקורי שיצר האדריכל אל מנספלד, ארבעה־שישה מטרים כל אחת. את המחווה העכשווית יצרו צמד האדריכלים מוטי ראוכוורגר והדר מנקס, בעלי המשרד "סולטי אדריכלים", יחד עם המעצבת שיר אביב והאדריכלית תמרה מיכאלי השותפות במשרד. השניים יציגו מיצב שהוא פרשנות ייחודית וארעית לאלמנט אדריכלי אייקוני של מוזיאון ישראל: הפטריות. מנספלד תכנן את העמוד המחזיק את תקרת הבטון הכבדה של המבנה (הפטרייה) שהפך להיות אייקון בפני עצמו. בהצעה משחקית החוגגת יום הולדת למוזיאון יציגו שני האדריכלים מיצב הבנוי מאלמנטים מתנפחים ומשחקיים הנשענים על "הפטרייה" של מנספלד ברחבת קראון.
עוד יבלוט בערב החגיגי "הפלוקסוס" של מעצב האופנה דוד וקסלר. הוא עיצב קולקציית אופנה חדשה בהשראת סגנון הרוקוקו והיא תוצג על קבוצת דוגמנים בתוך יצירת אמנות במוזיאון - חדר רוטשילד, טרקלין צרפתי מהמאה ה־18. במהלך הלילה הדוגמנים יבצעו פעולות משחק על התפר שבין חיים לאמנות, הנשענות על "משחקי פלוקסוס", יצירה מאוסף המוזיאון. הקהל מוזמן כצופה, בדומה לצפייה בתוכנית ריאליטי. הפרפורמנס יוצא הדופן נע בין המאה ה־18 לעידן הקפיטליסטי של ימינו. נקודת המוצא הייתה חדר העבודה של הברון רוטשילד. עבור וקסלר, שגדל במזכרת בתיה, הברון לא היה רק דמות היסטורית – אלא נוכחות חיה בנוף ילדותו. במהלך ההכנות התגלה אוסף נדיר של יצירות פלוקסוס, תנועה ניסיונית שהשפיעה על וקסלר מאז שפגש לראשונה בעבודותיו של ג'ורג' ברכט בגיל 18. מתוך החיבור בין דקדנס היסטורי, חינוך פריפריאלי ואסתטיקה רדיקלית – נולדה היצירה החדשה. הפרפורמנס יכלול חמישה פרפורמרים, תלבושות ממוחזרות, פאות ואזכורים לתולדות האמנות. מדובר במסע בזמן בן חמש שעות שבבסיסו פירוק מוסכמות והזמנה לצופה להשתחרר מהיגיון מוכר.
האוצרת הילה שאלתיאלי תציג את "רה קטלוג" - מעבדת עיצוב בזמן אמת. שישה מעצבים ומאיירים יקיימו 12 שעות של סטודיו חי, שבו יעבדו עם חומרים מהתערוכה "תוצרת המוזיאון: 60 שנה של פרסומי תערוכות", המציגה את אוסף הקטלוגים העצום של המוזיאון. מתוך הדימויים ייווצרו עיצובים חדשים, מחוות, התייחסויות ופרשנויות חדשות שייעשו לעיני הקהל. בכל שעה עגולה תצא להדפסה מהדורה חדשה ועדכנית שתסכם את העבודה שהצטברה בשעה שקדמה לה. הקהל מוזמן לקחת איתו מזכרת – מעין "רגע בזמן".
קשת, קולאז' זיכרון ועיסוי רגליים
היוצרים אסף כהן ,יונתן דהן ושי דרור יציגו את "מעבר לקשת" - מיצב התאורה המקבל את פני העוברים והשבים ומהדהד את היצירה "והייתה הקשת" של האמן הדני אולאפור אליאסון. הקשת בענן מתפרקת באמצעים דיגיטליים עכשוויים וההקרנה מתבצעת על מעין מסך המורכב ממים וערפל. הדימויים המוקרנים על מסך המים והערפל הם קטעים מתוך סרטוני וידיאו משנות הקמת המוזיאון. פרשנות חדשה לארכיון המוזיאלי בצבע ואור - דמויות ורגעים מהעבר העולים באוב לשבריר שנייה ושוב נעלמים. כהן מסביר כי "כפי שהקשת בענן היא למעשה פירוק טבעי של האור לכל שאר הצבעים, כך בעבודתנו - אנחנו מפרקים את האור למרכיביו הבסיסים בעולם הדיגיטלי - אדום, ירוק וכחול, שלושה צבעים שבעולם המודרני מרכיבים כל מסך וכל תמונה. היצירה זזה על ציר הזמן קדימה ואחורה, אנלוגי ודיגיטלי, אל העבר המפואר של המוזיאון והעתיד המעורפל".
9 צפייה בגלריה
מיצב "התאספות": קיר המוזיאון יהפוך למצע וידיאו־ארט של אלפי פריטים ארכיוניים
(צילום: יאיר מיוחס)
יואב כהן, המנכ"ל והמייסד של "תמה קריאייטיב", בשיתוף המחלקה לחדשנות דיגיטלית של מוזיאון ישראל, מציגים את המיצב "התאספות". קיר המוזיאון יהפוך למצע חי ונושם בהקרנת וידיאו־ארט של שטף ויזואלי ובו אלפי פריטים ארכיוניים, חפצי אמנות ואוצרות תרבותיים המתעוררים לחיים – ומרכיבים יחד קולאז' של זיכרון, תרבות וזהות. הקהל מוזמן להתבונן ולהתחבר ליופי החבוי באוסף שמעולם לא נחשף במלואו. "עולם המוזיאונים שאוצר בתוכו את כל היופי וההיסטוריה של האמנות, ממציא את עצמו מחדש כדי להיות מותאם לרוח הזמן ולמשוך אליו קהלים חדשים ובכך, לחזק את אהבת האמנות באמצעות כלים טכנולוגיים חדשניים", אומר כהן.
את המיצב "ייסורי רגליים" יצר האמן הרב־תחומי יהונתן רון. מדובר במכון לעיסוי רגליים שיוקם בלב המחלקה לאמנות מודרנית ומציע מזור לרגליים דואבות המשוטטות במוזיאון במהלך הערב החגיגי. מפעילי המכון הם כ־30 אמנים ואמניות ישראלים פעילים שיציעו למבקרים עיסוי תוך כדי "שיח אמן" על יצירתם. זהו רגע של מנוחה והיכרות אינטימית, בלתי אמצעית ובלתי צפויה בין המבקר ובין האמן. רון, בימאי תיאטרון במקור, מסביר כי העיסוי "ייסורי הרגליים" הוא מחווה לטקס נוצרי סמלי ועתיק, הנערך ביום חמישי הקדוש שלפני חג הפסחא, ובו האפיפיור רוחץ את רגליהם של 12 אסירי עולם – פעולה של ענווה, שוויון והיפוך יחסי כוח. בהשראת המחווה הזו, ולכבוד 60 שנה למוזיאון ישראל, הוקם "מכון עיסוי הרגליים" למבקרים. דרך המפגש הפיזי, האינטימי והאישי, הפעולה מערערת על יחסי כוח ומעמדות בעולם האמנות, וחושפת את הדינמיקה שבין נותן השירות ובין מקבלו. הצופה זוכה להפוגה קצרה, אך בו בזמן הופך הוא עצמו לחלק בלתי נפרד מהיצירה. דרך הפעולה עולות השאלות: מי משרת את מי? ומהו מקומם ותפקידם של המוזיאון, האמן והקהל בתהליך האמנותי?
ריח, מוזיקה וחיות הלילה
כרמל בר ומיכל אביתר, מסטודיו מ.ל.א, יציגו מיצב ריח בשם "צער וצהלה". לדבריהן, "כל מוצג במוזיאון ישראל נושא ריח ייחודי. קשה להגדירו במילים, אך ברגע שבו מולקולת הריח פוגשת את האף, זיכרונות וערגונות מציפים את הלב". האם לדמעות יש ריח? האם לדמעות של שמחה ועצב יש ריחות שונים?
השאלות האלו עומדות במרכז העבודה שלהן: הדמעה. היא ביטוי פיזי לעולם רגשי עשיר. מאז העת העתיקה, דמעות נתפסו כבעלות כוחות מאגיים והן מסמלות גם לידה, פריון וטוהרה. הן מגולמת במוצגים כמו תכריכי קבורה מהמאה ה־19, כד איראני לאיסוף דמעות אבל או מדליית ניצחון אולימפית. שתי היוצרות תרגמו מוצגים מוזיאליים וסיפורים אנושיים לחוויה אוסמולוגית - תחום חקר הריח והאופן שבו הוא נתפס ומעובד על ידי הגוף והזיכרון. שבע עמדות הרחה מפוזרות בגלריות לארכיאולוגיה ויודאיקה של המוזיאון. בכל עמדה יש כלי פורצלן ייעודיים, וכל כלי מכיל תמצית ריח שנרקחה במיוחד למוצג הניצב מול המבקרים. את פעולת ההרחה ילווה טקסט שמע המעביר באופן רב־חושי את הסיפורים שמאחורי אותם המוצגים. חלק מהניחוחות יהיו נעימים לאף וחלקם מסריחים, בדיוק כמו רגעי השיא והשפל של האנושות.
והחוויה באירוע תעבור לא רק דרך האף, אלא גם דרך האוזן: "חליפה מוזיקלית" היא יצירה מוזיקלית חדשה שיבצע הפסנתרן והיוצר ניתאי הרשקוביץ. הוא ינגן את היצירה בפעם הראשונה לצד עבודת האמנות ומול הקהל. בין האביב לסתיו, בין מזרח למערב, המוזיקאי און יוסף קדוש הלחין מוזיקה מקורית חדשה עבור היצירה "שטיחי סנטרל פארק" של האמן עידו מיכאלי, המוצגת לראשונה בתערוכת הקבע של אמנות ישראלית.
"שומרי הלילה" היא עבודת וידיאו מרתקת ומפתיעה של האמנית נירה פרג, בשיתוף פרופ' ערן לוין, זואולוג ופיזיולוג סביבתי. היא עוסקת בגבולות המוזיאון – או ליתר דיוק, בפרצים ובסדקים שדרכם מגיחים חיים אחרים, לא מתוזמנים, לא מבוימים. העבודה צולמה במשך כמה לילות ברחבת גן האמנות של המוזיאון, באמצעות מצלמות מעקב. הווידיאו עוקב אחר הצופים הסמויים - שועלים, תנים, דורבנים ולעתים גם בני אדם – שומרי המוזיאון עצמם, המבקרים ברחבה בלילה.
