"אחד מעקרונות הליבה של יום העיצוב הוא היכולת להנגיש עיצוב מקומי כערך חברתי ותרבותי לקהל הרחב", אומרת אורי סלע, יזמית ומפיקת יום העיצוב הישראלי. "עיצוב מקומי הוא הרבה מעבר לפריט יפה כזה או אחר. ליום העיצוב תפקיד חשוב בהנגשה, ואנחנו מתכננים את האירועים עבור חתך גילאים רחב מגיל שש ועד 100. החשיפה נועדה גם לילדים, גם להורים שלהם וגם לאוכלוסיית הגיל השלישי. במהלך שני סופי שבוע מתקיימים סיורי עיצוב, גם לילדים, יש מגוון הנחות והמון סדנאות יצירה בעור, טקסטיל, קרמיקה ועוד, שנותנים הצצה לדלת האחורית של היוצרים הישראלים והתהליכים שהם מעבדים עד למוצר מעוצב משלהם".
שני סופי שבוע של עיצוב מקומי יתקיימו בתחילת דצמבר (4-6, 11-12 בחודש) בפעם הרביעית, והנרחבת ביותר עד כה, עם כ-30 יוצרות ויוצרים. יום העיצוב, שכאמור הפך השנה לחמישה ימים בשני מקבצים, הוא יוזמה של ארגון LOCAL DOT COM המטפח יזמות בעיצוב בשוק המקומי ונוסד במטרה להעלות את המודעות לעיצוב ישראלי, יצירה מקומית ולסולידריות חברתית. השנה הצליחה סלע לרתום גם את עיריית תל אביב, שרואה בעיצוב מקומי ערך חשוב. האירועים כוללים הצצה לחללי סטודיו של יוצרים, תערוכות, סדנאות hands on, סיורים ומפגשים, במתחם השוק היווני ביפו, מתחם גן החשמל וקריית המלאכה. בכולם יתארחו גם מעצבי מוצר מחוץ לעיר כך שלא מדובר רק ביוצרים מהעיר הגדולה.
יום העיצוב הישראלי, מתחם גן החשמל
(צילום: אורי סלע)
להכות שורש
"השנה גם הקמנו תערוכה קבוצתית שמרכזת את כל המעצבים בחלל אחד בגלריה היפואית YAARA OPEN STUDIO", מוסיפה סלע. "כ-30 אובייקטים תחת התמה ROOTS, שורשים, יוצרים יחד תערוכה מרגשת המשלבת מנעד חומרי, עשיר בטקסטורות וצבעוני. הסיפור שעומד מאחורי מוצר מעוצב מקומי, מאחורי המעצב שחלם אותו ומאוחר יותר יצר אותו, מקורות ההשראה, המחשבות והרהורים שהובילו אותו לבחור בצורה ובצבע מסוימים הם שהופכים את הפריט המסוים לבעל ערך עמוק בהרבה מעצם היותו יפה או פחות".
15 צפייה בגלריה
יום העיצוב הישראלי - סדנאות וסיורים מודרכים בשלושה מתחמים, גם לילדים
(צילום: אורי סלע)
סלע מוסיפה כי "התקופה האחרונה והמטלטלת שאנו חווים מדגישה את הכמיהה שלנו לשורשיות, לחפש את המקורות שלנו, לחפש שייכות ולהצדיקה, להכות שורשים פיזיים ומנטליים בלב ובאדמה".
בחללי הסטודיו, בסדנאות ובחנויות אפשר למצוא יוצרי תאורה, נגרות, קרמיקה, טקסטיל ושורה ארוכה של פריטים לבית, כולם שימושיים ולא רק אסתטיים. בין המעצבים המשתתפים השנה: שי הופנברטל, מיכל בר-נס, דניאל ניסים, רז ישראל מסטודיו ZING, אביב מור יוסף, קרן אטאס מסטודיו ROOTA, עירית בירן מסטודיו NOW POTTERY, פרח פיטרסה מסטודיו PERPEL, טלי צלניק, יערה קליין ימין, גילה בביץ' מסטודיו FRILL, קרן ולורט מסטודיו VELVART, אדם שלוי, אלינה לוי מסטודיו איגורשקה, טליה לובטון, אביעד פטל ואפרת זפרן מסטודיו מבוע, שי ג'רסי ועדי טל מסטודיו מטריאל גירלז, מעין בן יונה, תומר נחשון מסטודיו NACHSHON, תמר ברניצקי וחן תעוז. חלקם בוגרי מוסדות אקדמיים וטרמינל עיצוב בת-ים.
ביקור בחללי סטודיו של מעצבים יאפשר מפגש ישיר עם היוצרים ועם התוצרים, ובמהלך יום העיצוב יוצעו הנחות, הן בחללי הסטודיו והן בחנויות המקוונות של המעצבים. מומלץ לערוך סיורים עצמאיים בין חללי הסטודיו באמצעות מפה ייעודית שהופקה לצורך האירוע. לצד השוטטות העצמאית יפעלו סיורים מודרכים לקהל בשלושת המוקדים (אורך הסיור: כשעתיים. עלות למשתתף: 200 שקל. משרתי מילואים ללא תשלום, עד גמר מלאי הכרטיסים).
5 ביקורי חובה ב-5 ימים
טלי צלניק מחברת עבר והווה בגופי התאורה שלה מכדים שיוצרו בארץ משנות ה-50 עד שנות ה-80. "המטרה היא להפיח חיים חדשים בחפצים נוסטלגיים. מאז ומתמיד אהבתי לטייל בשווקים ולמצוא פריטים ייחודים, כאלה שלא מוצאים בכל מקום", מספרת צלניק, "החיבור שלי לעולם הזה התחיל בכלל מסבתא שלי, שהחזיקה בבית כלים ישנים ומיוחדים שאספה. היא עבדה במפעל הקרמיקה 'נעמן' וכילדה הייתי מוקסמת מהכלים. עם השנים התחלתי לאסוף כלי קרמיקה ישראלית מהעבר וידעתי שאני חייבת לעשות איתם משהו, לא רציתי לחדש או לשפץ אותם, רציתי להחיות אותם. ידעתי שאני רוצה לשמור על האותנטיות ובו זמנית לתת להם חיים חדשים, וכך נולד הרעיון ליצור מהם גופי תאורה, לא רק שהכלי מאפשר לעשות את זה, זה היה מתבקש".
משם יצאה צלניק לדרך מעניינת של מחקר על הכלים, על איפה הם יוצרו, על בתי היוצר שפעלו בתקופה ההיא ועל תרבות ואמנות מקומית שנעלמה. "כל כלי הוא רגע בזמן. כל פעם שאני מוצאת כלי כזה זה מרגש אותי, זה ממש אוצר עבורי. כשאני הופכת אותם לגופי תאורה הערך שלהם נשמר והם משמשים גם כפריט אמנותי וגם כפריט פונקציונלי", היא מוסיפה.
איך העיצוב שלך משקף משהו מהמציאות המקומית של ישראל של 2025?
"בעיניי, בתקופה כל כך כאוטית שבה הכול מיוצר בייצור המוני ונראה כמעט אותו הדבר, יש רצון טבעי לחזור לשורשים, לחפש מהות, ומשהו אמיתי להיאחז בו. בתוך המציאות הזאת אני בוחרת לעצור ולהחזיר מקום לחומר, למסורת ולכלים שיש מאחוריהם היסטוריה וחיבור ליצירה מקומית שכמעט נעלמה. בשבילי זו הזדמנות להעניק חיים חדשים למשהו שנשכח ולהזכיר שהייתה כאן יצירה ישראלית שלא קיבלה מספיק במה. כשאני מחייה כלי כזה ונותנת לו גרסה חדשה, אני מרגישה שאני מחזירה למציאות שלנו פיסה מהעבר שיש בה חיבור למקום ושורשיות. זה בעיניי לב העיצוב הישראלי של 2025, הרצון להכניס הביתה לא רק פריט יפה, אלא פריט שיש בו משמעות ורגע בזמן".
אצל צלניק תמצאו כלי קרמיקה עם חלקי פליז, אהילי בד מודרניים בעבודת יד, אהילי זכוכית ועוד. "זה לא חידוש טכנולוגי, אלא חידוש מחשבתי", היא מציינת.
מה את מקווה שהמבקרים ירגישו או יחשבו כשהם יפגשו את היצירות שלך?
"היצירות שלי נועדו לעורר רגש, נוסטלגיה, הרגשה של בית וזיכרון".
מה תפקידו של המעצב בתקופה שבה בינה מלאכותית מתחילה לעצב?
"דווקא בתקופה הזאת, שהבינה המלאכותית נמצאת בכל מקום וממשיכה להתרחב בקצב מסחרר, התפקיד של המעצב הופך להיות אנושי יותר מאי פעם. הבינה יכולה לייצר אינסוף אפשרויות, אבל היא לעולם לא תוכל להתחרות ברגש, בזיכרון, בגעגוע ובמגע אנושי שמלאכת יד יודעת לייצר. בשבילי, כשאני לוקחת כלי שנוצר בעבודת יד לפני עשרות שנים ומעניקה לו חיים חדשים, זה בדיוק המקום שהבינה לא יכולה לגעת בו. כשהחומר פוגש מגע אנושי נוצרת מערכת יחסים ייחודית, משהו שהטכנולוגיה לעולם לא תוכל לחקות ואני באמת מאמינה שהאותנטיות היא מעל הכול".
צלניק מתארחת במסגרת אירועי יום העיצוב בחנות של קום איל פו (לבונטין 28 במתחם גן החשמל בתל אביב).
פרח פיטרסה, בעלת סטודיו PERPEL, היא יוצרת קרמיקה עם טוויסט עכשווי – מפריטים שימושיים ליומיום ועד קישוטים משגעים לבית. "הקו שמנחה את העשייה שלי הוא החיבור בין טכנולוגיות מתקדמות לבין מלאכות יד מסורתיות - מפגש שמלווה אותי עוד מפרויקט הגמר שלי. לצד הדיוק, הניקיון והבהירות שהעבודה הדיגיטלית מאפשרת לי, יש לי אהבה עמוקה לעבודה ידנית עם חומרים חיים כמו קרמיקה. החיבור בין חומר שמגיב ליד ולזמן לבין כלי עבודה שנותנים לי שליטה צורנית ומבנית. זו הליבה של העיצוב שלי", אומרת פיטרסה. "לרגל יום העיצוב הישראלי אני משיקה קולקציה בצבעים של כחול לבן".
איך העיצוב שלך משקף משהו מהמציאות המקומית בישראל של 2025?
"המציאות המקומית כאן השפיעה עליי לייצר מתוך מקום שמרגיש קרוב ואמיתי. אני עובדת בייצור מקומי, עבור קהל ישראלי, והמפגש הישיר עם האנשים שחיים עם הפריטים שלי מעצב את השפה שלי. אני עובדת על למצוא את השפה שלי בתוך התרבות שאני חיה בה ושואפת ליצור פריטים שמכניסים קצת שמחה וצבע ליומיום במיוחד בתקופה כה מורכבת".
אילו חומרים וטכנולוגיות מאפיינות את היצירות שלך, ולמה דווקא בחרת בהם?
"אני משתמשת בהדפסות תלת־ממד ותוכנות שמאפשרות לי שליטה מלאה בצורניות ומשם ממשיכה לעבודה ידנית עם חומרים חיים כמו קרמיקה וראטן. הטכנולוגיה נותנת לי בהירות, סדר ויכולת לייצר מבנים נקיים ומתמטיים, והעבודה הידנית מוסיפה שכבה אנושית, רכה ומשתנה ושוברת את הדיוק".
פיטרסה מוסיפה: "אני מעצבת תעשייתית בוגרת המכון הטכנולוגי בחולון, ובוגרת תוכנית החממה בטרמינל עיצוב בת-ים וכיום פועלת בחלל משותף בסטודיו לקרמיקה בתל אביב. בשבוע העיצוב אני משתפת פעולה ומציגה בחנות המדהימה של Prat Living במתחם גן החשמל".
מיכל בר-נס, בעלת סטודיו OME, הקימה אותו חצי שנה לתוך המלחמה מתוך השאיפה ליצור אמנות שמשתלבת באופן הרמוני ומתכתבת עם אלמנטים בסביבתה. היא בוגרת התוכנית הרב-תחומית לאמנויות (אדריכלות, תולדות האמנות וקולנוע) באוניברסיטת תל אביב. "לאחר עשור כצלמת מוצר החלטתי להוציא מהמגירה חלום ישן ולחזור לעיסוק בחומר, בצורה, בצבע ומרקם", מספרת בר-נס, "יצירות הדגל של הסטודיו הן קומפוזיציות OME, עץ ו-MDF בחיתוך לייזר וצביעה ידנית לפי גווני מניפת טמבור, בשילוב מרקמים ואפקטים. כל יצירה היא site-specific לחלוטין, מתמצתת את האופי והאישיות של המרחב, מעין לוח השראה של כל האלמנטים מסביב, חקירה חושית ודיאלוג בין הצבעים, החומרים, הפרזול, הבדים. ולכן היא על-זמנית ולא מתיישנת. צורות גיאומטריות פשוטות, בשילוב צבע ומרקם, מתחברות יחד לסיפור שלם, עולם ומלואו".
15 צפייה בגלריה
גרסת XL של REVORB, יצירת אמנות קינטית המורכבת מ-77 כדורים בהדפסת תלת ממד
(צילום: מיכל בר-נס)
בר-נס יוצרת קישוטים לבית, מוביילים, שעונים, פסלונים, שלטים ועוד. חלקם מאופיינים בתנועה, אחרים בצבע, בטקסטורה ובקומפוזיציה. "אני מבקשת לשבור את הדיסטנס בין הצופה ליצירה ומזמינה לגעת, להאזין ולחוות תנועה וקינטיקה", היא אומרת, "לרגל יום העיצוב הישראלי יצרתי את סדרת MeMoire, יצירות אייקוניות שעוברות התערבות של אפקט Moire - אשליה אופטית שובבה ומשוחררת, המבקשת לשבור את המרחק בין הצופה לבין האמנות ה'כבדה' והמגודרת. היצירות מזמינות את הצופה להתבונן תוך כדי תנועה, כאשר התנועה הופכת לממד נוסף של היצירה ואת הצופה לחלק הכרחי בקיומה. צפייה פרונטלית ביצירה מציגה את הנראות המוכרת, בעוד צפייה מהצד חושפת את השינוי, שמציע קריאה קלילה והומוריסטית של הקאנון האמנותי, ומאתגר את הריחוק וההדר שאופפים את האמנות הגבוהה והמוזיאלית. הסדרה משלבת את מגוון הטכניקות בסטודיו: דפוס, רקמה, צביעה, הדפסת תלת ממד, חיתוך לייזר ושימוש בעריכה ממוחשבת ו-AI.
"בנוסף תוצג ביום העיצוב גרסת XL של REVORB, יצירת אמנות מתחלפת, שמעבר לאלמנט הקינטי עונה גם על צורך סנסורי. היא מורכבת מ-77 כדורים בהדפסת תלת ממד שמסתובבים בחופשיות בתוך מסגרת עץ, ולמעשה היא יצירת אמנות משחקית, שכל עובר אורח יכול לשנות אותה ולייצר משהו חדש ממנה, כך שהוא הופך לחלק בלתי נפרד מהיצירה. הנראות נשמרת מינימליסטית ונקייה, אבל הקומפוזיציה משתנה עם כל נגיעה. חצי הכדור השחור יוצר קומפוזיציה דרמטית ומונוכרומטית, בעוד חצי הכדור הצבעוני מציף את המרחב בזריקת צבע מתפרצת. היא ממכרת למגע ואי אפשר להישאר אדישים אליה".
מה תפקידו של המעצב בעינייך בתקופה שבה בינה מלאכותית מעצבת?
"הבינה המלאכותית היא כלי נהדר, שדורש מאיתנו ללמוד איך לשאול שאלות, איך לדייק את המהות של הרעיונות שלנו. כמו שפוטושופ, מצלמה דיגיטלית או מכחול הם כלים ביד היוצרים, אך את הכלי חייב להפעיל מוח אנושי עם רעיון שיוביל אותו. לדעתי הבינה המלאכותית לא יכולה להתקיים בלי בינה אנושית שתכווין אותה ברמת הקריאייטיב, ולכן הבינה המלאכותית לא 'מייצרת עיצוב', אלא היא כלי שעוזר לנו לזקק את הרעיון היצירתי שלנו, או לחשוף אותנו לתהליכים חדשים שיכולים לקדם אותנו לתוצר טוב יותר. בעיניי אין תחליף למוח אנושי יצירתי, פורה, שמבין הקשרים תרבותיים, שפועל מתוך רגש, חושב באופן ביקורתי ומטיל ספק".
קרן אטאס היא מעצבת תעשייתית ויזמת סביבתית, בוגרת בהצטיינות של המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל. היא מעצבת ובעלים של המותג רוטא - Roota: מבחנות השרשה מגנטיות העשויות מפסולת תעשייתית בשילוב טכנולוגיית הדפסת תלת ממד, ובמקביל היא מנהלת פרויקטים ומעצבת בסטודיו Nomadity עם התמחות בטקסטיל.
"את רוטא התחלתי במהלך לימודיי בבצלאל, בעקבות ביקור במפעל של סודהסטרים, שבו נתקלתי במיכל גדול ובתוכו כמות אדירה של מבחנות", היא מספרת. "'אלה מבחנות פסולות, אתם מוזמנים לקחת כמה' אמרה לה המדריכה. מאותו הרגע, עם המבחנה בידיי, הבנתי שאני חייבת למצוא לה שימוש. בהמשך התברר לי שמידי שנה נשלחות לגריסה כמה טונות של מבחנות שהופכות לפלסטיק סוג ב'. ברוטא אני מעניקה פתרון מערכתי ומתמשך לפסולת פלסטיק של תעשייה מקומית והופכת אותן למוצר מעוצב ושימושי בבית – להשרשה, פרחים או עלים. אני אוהבת ללמוד טכניקות מגוונות, ואז לפרוץ את הגבולות שלהן ולהשתמש בהן בדרכים לא צפויות".
באירועי יום העיצוב היא תציב בגלריה cooper (שמעון הצדיק 9, יפו) מיצב קונספטואלי הבוחן את תפיסת הצבע כמצב תודעתי. "לטובת המיצב יוצרו 100 יחידות שונות המורכבות מ-10 צבעים בלבד. כל יחידה בנויה משילוב שני צבעים המשתנים בין שכבות ההדפסה ויוצרים אשליה אופטית שנתפסת כגוון חדש. התוצר הוא סדרה עשירה בגוונים המתקיימים בזכות המפגש בין חומר, אור ותודעה".
שי הופנברטל הוא מעצב תעשייתי ויוצר רהיטים וגופי תאורה בטכניקה של כיפוף עץ, בעיקר בסגנון ג'פנדי (שילוב בין קו יפני מינימליסטי ובין שימושיות נורדית). בעזרת עצים מקומיים וטכניקת כיפוף הוא יוצר רהיטים שימושיים ונוחים.
מה הנושא או הרעיון המרכזי שמוביל את העבודה שלך ואת העיצובים שלך?
"העבודות שלי נעות סביב הרצון ליצור שקט חומרי. אני מעצב ומייצר גופי תאורה וריהוט שנולדים מחיבור בין מלאכת יד מסורתית לבין חשיבה עיצובית עכשווית. הקו שלי מושפע מהשילוב בין מינימליזם יפני לבין חמימות סקנדינבית, ומתוך הרצון לייצר אובייקטים שמרגישים כמו נשימה בתוך החלל. החיפוש שלי הוא תמיד אחר צורה נקייה, אור רך וחומר שמספר סיפור".
15 צפייה בגלריה
יוצר רהיטים וגופי תאורה בטכניקה של כיפוף עץ, בעיקר בסגנון ג'פנדי
(צילום: שי הופנברטל)
הופנברטל למד במכון הטכנולוגי חולון (HIT), שם נחשף לעומק של עיצוב תעשייתי ולעבודה מדויקת עם חומר. "לעיצוב הגעתי מתוך אהבה עמוקה לחומר. תמיד מצאתי את עצמי מפרק, בונה ושואל איך דברים בנויים", הוא מסביר. "פרויקט הגמר שלי - ספסל עשוי פורניר עץ מכופף - זכה להצטיינות, ומתוך החשיפה הזו התקבלתי לחממה לעיצוב בטרמינל עיצוב בת-ים, שם פיתחתי את קולקציית הרהיטים וגופי התאורה הראשונה שלי".
איפה אתה יוצר היום?
"את כל העבודות אני יוצר בסטודיו שלי, Studio Hoffenbartel, שנמצא בדרך מנחם בגין 34 תל אביב - חלל משותף שמכיל בתוכו עוד שני סטודיואים של חברים שהכרתי בחממה לעיצוב ויחד אנחנו מפרים אחד את השני. הסטודיו הוא גם מעבדה, גם בית מלאכה וגם מקום של שקט וריכוז. שם אני מפתח מודלים, מכופף עץ, מעבד מתכת, ומייצר כל פריט מאפס, בידיים ובדיוק גבוה. אני משלב בין כלים מסורתיים, מכונות מודרניות וטכנולוגיות הדמיה ו-AI".
איך העיצוב שלך משקף את המציאות בישראל של 2025?
"אנחנו חיים בישראל שהיא עמוסה, רועשת, מהירה ולעתים מבלבלת. העיצוב שלי הוא מעין תגובה לזה - ניסיון לייצר איים של שלווה, נקודת איזון בתוך הכאוס. אני מרגיש שהצורך בפשטות, ברכות ובחזרה לחומריות אמיתית הפך לצורך ישראלי עמוק יותר מתמיד. כל גוף תאורה או רהיט שאני יוצר הוא הצעה לרגע של נשימה בתוך חיי היומיום פה".
מה אתה מקווה שהמבקרים ירגישו כשהם יפגשו את היצירות שלך?
"אני רוצה שהם ירגישו שקט. שהאובייקט יזמין אותם לעצור, להתבונן, ולגלות את העדינות שבתוך החומר".
