איך הופכים דירה לבית, מה הפריט הכי אהוב בחלל ומה הסיפור שמאחורי השולחן בסלון? "כאן גרים" הוא מדור שמציע הצצה לדירות אורבניות יפהפיות, עם טאץ' ייחודי שלא רואים בכל יום, פריטים מיוחדים, רהיטים מרהיבים, אוספים מעניינים ובעיקר, סיפורים מרגשים. הדירות יכולות להיות מפוארות ומהודרות או קטנות ושכורות – כל עוד האנשים שגרים בהן הם המעצבים העיקריים.
כאן גרים בארמון צרפתי.
העיסוק: מעצב גרפי
המיקום: רחוב זבולון, תל אביב
השטח: 67 מ"ר
הוותק: 12 שנה
הסטטוס: הדירה מוצעת למכירה ב-3,750,000 שקל, ומיוצגת בבלעדיות בידי סוכנות התיווך Adar Luxury Realty Israel
הדירה הפריזאית ליד שוק לוינסקי
(צילום: נועם רון)
בדירה בת 67 מ"ר בבניין תל אביבי בן 100 שנה, בנה רונן סאס את ארמון ורסאי המקומי. מדובר ביצירת פאר יוצאת דופן ליד שוק לוינסקי – מיקום בלתי צפוי שמייצר דיסוננס מיוחד בין הפנים לחוץ. "לגור במומבאי להרגיש בוורסאי", כמו שרונן מתאר. כל אלמנט בבית, עד אחרון הקרניזים, תוכנן, שורטט, הוזמן או נבנה במיוחד, לרוב בידי רונן בעצמו, מתוך נאמנות חסרת פשרות לאסתטיקה של לואי ה־15. האהבה של רונן לסגנון הצרפתי המפואר החלה הרבה לפני שנמצאה הדירה עצמה. כמעט שנתיים הוא חיפש את האכסניה המדויקת, כזו שתציע פרופורציות אירופיות, פתחים אנכיים וחללים מופרדים – שהם תנאים הכרחיים כדי להכיל את התפאורה. אין כאן שום דבר מקרי או מודרני. כל פרט הוא חלק ממערך מדוקדק של שחזור היסטורי, שבוצע ברמת גימור מעוררת השראה. והבית הייחודי שנראה כמו שלוחה פריזאית בלב תל אביב עומד כעת למכירה, והוא אפילו לא מחייב תואר אצולה. השאלה היא מי יקפוץ על המציאה המיוחדת הזו?
14 צפייה בגלריה
נטע אלחימיסטר במהלך צילומי שער למגזין "לאשה" בדירה
(צילום: נאור אפל, סגנון: דניאלה קפלוטו)
"הבית הוא תוצאה של מסע חיים – שנים של חיפוש, ניסוי, טעייה, דיוק ובעיקר הגשמה", מספר רונן. "אני מאמין שכשאוהבים משהו, צריך ללכת איתו עד הסוף – בלי להתעצל, בלי להתנצל ובלי להסתפק בפונקציונלי. אנחנו חיים בעידן שמדכא טעם אישי ודוחף את כולם לאותה תבנית קבלנית וחסרת אופי. הבית, בעיניי, הוא המקום לברוא עולם משלך. במקום לעלות על מטוס כדי לראות את הדברים שאני אוהב – אני פשוט חי בתוכם. יצרתי לעצמי מרחב שמבטא סגנון שכמעט לא קיים בארץ. הבית הזה נולד בדמיון שלי הרבה לפני שהפך למציאות, וככה אני מאמין שייוולד גם הבית הבא. זו בסוף תפאורה, דקורציה מולבשת, שאפשר להתאים לכל חלל שמקיים את הפרופורציות הנכונות. ואני מרגיש היום מוכן לעבור לאכסניה הבאה".
איך הכול התחיל?
"כשהייתי צעיר, התחלתי להתעניין בסגנונות קלאסיים, אבל הפעם הראשונה שבה הבנתי שזה ממש מרגש אותי הייתה כשנכנסתי לסלון רוטשילד במוזיאון ישראל. משהו בעיטורים, בסימטריה, בשילוב של פאר עם עידון פשוט כבש אותי. גרתי אז בדירה שכורה בלי דלת לחדר השינה, והחלטתי לבנות לה בעצמי אחת בסגנון צרפתי, בהשראת הסלון. משם זה התגלגל. עברתי לניו יורק, התחלתי לעבוד כגרפיקאי, ובמקביל העמקתי בידע והתחלתי לאסוף רהיטים קלאסיים. בכל דירה שאליה עברתי התקרבתי עוד קצת למה שחיפשתי, עד שהדירה השלישית כבר הייתה ממש תקופתית, בלי אף פריט מודרני. תמיד הייתה לי שאיפה להגיע למשהו יותר מדויק, יותר נאמן לסגנון ותמיד במגבלות התקציב, כמובן. למזלי, גם הייתה לי יכולת הביצוע שהשתכללה עם השנים ואפשרה לי לתרגם את החזון למציאות".
אירופה בתל אביב
"אחרי התקופה בניו יורק חזרתי עם מכולה מלאה ברהיטים וחיפשתי לנו בית. מצאתי אותו באלנבי וגרתי בו במשך שבע שנים", ממשיך רונן. "בזמן הזה התחדד לי הטעם, הבנתי מה עובד, מה לא, והתחלתי לדייק ולעדן את הבחירות שלי. בתקופה הזאת גם נסעתי לפריז בפעם הראשונה, והתאהבתי. ביקרתי בארמונות, במוזיאונים, בחנויות עתיקות, שאבתי המון השראה, וחזרתי אליה שוב ושוב. החלטתי שיום יבוא ויהיה לי בית משלי שאני אהפוך לארמון. עוד לפני שהייתה לי דירה, מצאתי חברה בקליפורניה שמייצרת עיטורים קלאסיים באיכות גבוהה, וכבר התחלתי לשרטט ולתכנן על בסיסם את הסלון שיהיה לי".
האחת
"כשהחלטתי שאני רוצה לקנות דירה, חיפשתי בניין עם פרופורציות אירופיות – תקרות גבוהות, פתחים אנכיים, חללים מופרדים, בנייה שלפני עידן הבאוהאוס", משחזר רונן. "חיפשתי במשך שנה ושמונה חודשים עד שמצאתי את הבניין הזה בפלורנטין. עוד מבחוץ ידעתי שאני חותם על החוזה. בעוד המתווכת משכנעת אותי שבניין בן 100 זה לא כזה נורא, כבר התחלתי לדמיין את הבית שאצור, איפה אמקם כל דבר, איך אתאים לפה את התפאורה שתכננתי. לא עניינו אותי הבעלים או התשתיות או השכנים, רציתי להיכנס מיד, היא הייתה בהלם".
השיפוץ
"לפני התכנון של הבית עשיתי עוד נסיעה לסלון רוטשילד כדי להבין לעומק איך הדברים שם בנויים מבחינה טכנית", מספר רונן. "נכנסתי לשיפוץ שבו החלפתי תשתיות, הזזתי את חדר השינה לעורף, ביטלתי את האמבטיה שתפסה המון מקום, פתחתי קירות והחלפתי את כל הפרופילים בחלונות לכאלה שתכננתי במיוחד עם נגר. כל זה כדי להכין את הדירה לסימטריה ולפרופורציות של הדקורציה. העבודה הקשה ביותר הייתה לבנות את ה'בואה זרי' (Boiserie) – הקירות הדקורטיביים – שאותם יצרתי מלוחות עץ בחיתוך CNC ועליהם מודבקים העיטורים המוזהבים שתכננתי. במשך תשעה חודשים גרתי באתר בנייה, עבדתי במשרד ביום ועל הבית בלילה, זו הייתה תקופה מטורפת".
הסגנון
"הבית תוכנן בסגנון לואי ה־15, ששלט בצרפת בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-18, התפשט לשאר אירופה ומזוהה לרוב עם סגנון הרוקוקו. לסגנון היו לא מעט תחיות לאורך השנים, והיום אני כבר יודע לזהות כל אחת מהן במבט. כדי להבין את הדקויות באמת ולרדת לפרטים, אפילו התחלתי ללמוד צרפתית, כי אי אפשר לפענח את המהות בלי להבין את השפה, זה חלק בלתי נפרד מהתרבות. רוב הרהיטים בבית נוצרו במאות ה-19 וה-20, בהשראת הריהוט המקורי, שרובו שמור היום במוזיאונים. את חלקם הבאתי בעצמי מחו"ל, חלק מצאתי באינטרנט, וחלק מצאתי בארץ במכירות פומביות, במרקטפלייס של פייסבוק, או בחנויות עתיקות".
הסלון
"הסלון שלי הוא אחד לאחד סלון צרפתי מהמאה ה-18. שימרתי ושחזרתי פה אלמנטים מדויקים מהסגנון – כמו האח מהשיש עם המראה מעליו ומנורות הקיר הזהות, או כמו דלתות העץ הדו-כנפיות והפנלים שמחולקים בחלוקות סימטריות. הציורים הם אי-הסדר בתוך הסדר, והם רפרודוקציה של יצירות מפורסמות שהזמנתי מאמן שצייר אותן בשמן, והתקנתי אותם ממש כחלק אינטגרלי מהקיר. הטקסטיל בבית מבוסס על דוגמאות מקוריות של וילונות היסטוריים שצילמתי, עיבדתי, שיפרתי באמצעות AI והדפסתי על בד בטכנולוגיה חדשנית. הקומודה היא הפריט הכי עתיק ויקר בבית – רהיט מקורי מסוף המאה ה-19 שמצאתי אצל סוחר בפתח תקווה. שלושת הפסלים בפינה הגיעו ממדריד, עשיתי טעות ושלחתי אותם בבטן המטוס, הם נשברו כמובן ועלו לי ביוקר. לעולם אל תטיסו פסלים בבטן המטוס".
פינת עבודה
"בפינת העבודה שלי מסתתר לפטופ בתוך קופסת עץ, כדי שהנוכחות שלו לא תפריע בעין. מעל השולחן תלויה נברשת שהבאתי מארצות הברית, שהצריכה חיווט מחדש מרוב שהיא עתיקה. את הוויטרינה לצידו מצאתי במכירה שהייתה בבית מדהים של אספנים ברמת השרון. את פסל הטרקוטה של קופידון, המבוסס על אחד הפסלים הידועים מהתקופה, הבאתי מפריז. הפעם למדתי מטעויות העבר, וכדי להביא אותו לארץ קניתי לו מושב בטיסה, וככה הוא שרד את המסע בהצלחה".
14 צפייה בגלריה
נטע אלחימיסטר על המיטה הצרפתית במהלך צילומי שער "לאשה"
(צילום: נאור אפל, סגנון: דניאלה קפלוטו)
חדר השינה
"חדר השינה עוצב יותר בסגנון של שאטו כפרי, ובו חלון עליון בהשראת 'עין השור' מארמון ורסאי, שמכניס אור טבעי מהחדר אל הסלון. את האפיריון בניתי מאפס ואת הפרגוד שיפצתי בעצמי, כשלשניהם התאמתי טקסטיל שהדפסתי במיוחד. קיר ההפרדה בין חדר השינה למטבח הוסר, ובמקומו תכננתי ארון עמוק, שמעליו התקנתי בעצמי מזגן מיני מרכזי. פתחתי לו פתחים נסתרים המובילים לחדר השינה, לסלון ולמטבח, באופן שיתאים וישתלב בדקורציה. יצרתי כאן פתרונות נקודתיים שמשתמשים בטכנולוגיה עכשווית לטובת השפה התקופתית, כמו שנהגו לעשות גם בעבר", אומר רונן.
חדר האוכל והמבואה
"את חדר האוכל שילבתי במבואה, במקום שבו היה פעם חדר השינה. רציתי לייצר הפרדה מהכניסה שהיא לא אטומה, ולכן יצרתי את הקשתות, בהשראת סלון רוטשילד. הן עשויות מגבס עם חיפוי עץ. זה היה החלל השני שטיפלתי בו אחרי הסלון, והשקעתי בו הרבה. בחרתי שולחן עגול שמתאים לתנועה בחדר, עם כיסאות שהם אמנם לא סט תואם, אבל מאפיינים את הסגנון. בוויטרינות הזכוכית נמצאים כלים תקופתיים שאספתי עם השנים מטיולים באירופה ובארצות הברית. את הנברשות העתיקות קניתי בהולנד, והשעון העומד – שהוא רפרודוקציה של דגם מהלובר – מלווה אותי כבר שנים. הכול פה נבנה בהמון מחשבה מתוך דיוק וחיפוש מתמשך". בדירה יש גם חדר רחצה ומטבח.
נועם רון - אדריכלית, מעצבת, צלמת וכותבת, שמספרת את סיפורן של דירות אורבניות מעניינות. רוצים להשתתף במדור? פנו במייל [email protected]
פורסם לראשונה: 08:21, 22.05.25
