בשנים האחרונות, מדינות המפרץ הפרסי, ובהן ערב הסעודית, קטאר, כווית, עומאן, בחריין ובעיקר איחוד האמירויות - הפכו לזירה של השקעות תרבותיות שאפתניות בקנה מידה חסר תקדים. מאחורי המוזיאונים, הפסטיבלים והפרויקטים האדריכליים עומד רצון ברור: לבנות זהות לאומית חדשה, לחזק את המעמד הבינלאומי ולעצב נרטיב קולקטיבי שמבוסס לא רק על עושר כלכלי, אלא גם על "כוח רך" – תרבות, חינוך, אמנות ותיירות. איחוד האמירויות מובילה את המגמה הזו ביד רמה, עם שורת מוסדות בולטים - ובקרוב גם מוזיאון לאומי חדש ומרשים, שמבקש לספר את סיפורה של האומה הצעירה באמצעות שפה אדריכלית עוצמתית ופורצת דרך. איך נראית מדינה דרך מבנה אחד? ומה הופך את המוזיאון הזה לאחד הפרויקטים התרבותיים המסקרנים של העשור?
המוזיאון החדש נקרא "המוזיאון הלאומי זאיד" (Zayed National Museum), והוא עתיד להיפתח בחודש דצמבר הקרוב. הוא נקרא על שמו של השייח' זאיד בן סולטאן אאל נהיאן – מייסד ונשיאה הראשון של איחוד האמירויות הערביות ושליט אבו דאבי משנת 1966 ועד מותו בשנת 2004. שייח' זאיד נחשב לדמות חשובה והמאחד מאחורי הקמת המדינה, לאחר שיזם וחיבר בין שבע האמירויות לרפובליקה פדרלית אחת. במקביל, הוא הוביל מהלכים נרחבים של מודרניזציה, פיתוח כלכלי והשקעה עצומה בתשתיות, שהפכו את איחוד האמירויות ממדינת מדבר דלילה למשק מודרני, משגשג ומקושר לעולם. דמותו של שייח' זאיד ממשיכה לשמש מקור השראה ואחד מסמלי הזהות המרכזיים של האומה – והקמת המוזיאון על שמו מבקשת להנציח לא רק את מורשתו האישית, אלא גם את הסיפור הלאומי כולו.
6 צפייה בגלריה
נמצא ברובע של מוסדות תרבות: שלוחה של מוזיאון הלובר ומוזיאון גוגנהיים העתידי
(צילום באדיבות Zayed National Museum)
הכול חייב להיות גרנדיוזי
את המוזיאון החדש שעלותו מוערכת בכ־680 מיליון דולר תכנן משרד האדריכלים הבריטי המוערך Foster + Partners, שהוקם על ידי האדריכל נורמן פוסטר. הוא נועד לשמש גם כאנדרטה ומונומנט לזכרו של השייח' וגם כמרכז תרבותי מוביל בלב רובע התרבות של אבו דאבי הנקרא Saadiyat Cultural District – אזור ייחודי השוכן בצפון העיר על קו החוף, המתגבש בשנים האחרונות כמרכז אמנותי בינלאומי. הרובע כולל מוסדות תרבות מהמרשימים בעולם, ובהם השלוחה המקומית של מוזיאון הלובר, שתוכננה על ידי האדריכל ז'אן נובל ואת מוזיאון גוגנהיים העתידי (שצפוי להיפתח בהמשך השנה), שתכנן פרנק גרי וכן גלריות, חללי תצוגה ומרכזי אמנות פעילים. בנוסף, בסמוך למוזיאון החדש שוכן אחד הפרויקטים הייחודיים ביותר בעולם: מתחם "בית אברהם" – יוזמה יוצאת דופן הכוללת שלושה מבני תפילה סמוכים זה לזה – בית כנסת, מסגד וכנסייה, בתכנון האדריכל הבריטי דייוויד אדג'יה. המתחם מבטא חזון של דו־קיום וסובלנות דתית, והוא הפך לסמל לשיתוף פעולה בין־דתי באבו דאבי ובאזור כולו.
וכמו בכל דבר באיחוד האמירויות – הכול חייב להיות גרנדיוזי, מרשים ויוקרתי. המבנה החדש הוא הרבה מעבר למבנה אדריכלי סטנדרטי: זהו מונומנט עצום, כמעט ראוותני, שמצהיר על נוכחותו בקול רם ובביטחון. הוא משתרע על פני שטח של 44 אלף מ"ר, ומעוצב כך שקשה להתעלם ממנו - מעין אונייה אדירת ממדים שבראשה חמישה "מפרשים" מזכוכית, המתנשאים מעל ומעניקים למבנה נופך דרמטי וסמלי. לדברי האדריכלים, הצורה נוצרה בהשראת נוצות הכנף של בז – סמל לאומץ, חופש ושליטה – כשהמטרה הייתה לחבר בין שפה אדריכלית עכשווית ובין יסודות מהעיצוב הערבי המסורתי. כמו פרויקטים רבים אחרים באבו דאבי, גם כאן נעשה ניסיון לתרגם את הזהות הלאומית של האמירויות לשפה אדריכלית – עם כמה שיותר אפקט.
6 צפייה בגלריה
ניסיון לתרגם את הזהות הלאומית של האמירויות לשפה אדריכלית
(צילום באדיבות Zayed National Museum)
חשיבה אקלימית לא פחות מעיצובית
אבו דאבי היא עיר מדברית חמה, והתמודדות עם תנאי האקלים הקיצוניים הייתה שיקול מרכזי בתכנון. אחד הפתרונות הסביבתיים החדשניים שנבחרו הוא שילובם של חמישה מגדלי פלדה אווירודינמיים, שתוכננו לשמש כמגדלים תרמיים סולאריים. החום המצטבר בראש כל מגדל יוצר אפקט ערימה תרמית, השואב את האוויר החם כלפי מעלה מתוך חללי הגלריות. בקצה המגדלים נפתחים פתחי אוורור בצורת כנף, המנצלים את הלחץ השלילי בצידם המוגן כדי לשחרר את האוויר החם אל מחוץ למבנה. במקביל, אוויר צח נלכד בגובה הקרקע, מוזרם דרך צינורות קירור תת־קרקעיים, ולאחר שהתקרר משתחרר אל הלובי של המוזיאון. כך נוצרת מערכת פסיבית ויעילה של אוורור טבעי, המפחיתה את הצורך במיזוג אוויר מלאכותי וממחישה כיצד אדריכלות חדשנית יכולה להשתלב באופן חכם בתנאי סביבה קיצוניים.
גלריות המוזיאון מעוצבות בצורת תל הר מוגבה – פרשנות אדריכלית לטופוגרפיה של הנוף המדברי המקומי. צורתן יוצרת איזון מעודן בין קלילותם של מבני הפלדה האווריריים ובין תחושת פנים מונומנטלית ועוטפת. הגלריות עצמן תלויות מעל לובי מרכזי דרמטי, המוצף באור טבעי הנשפך מלמעלה. הלובי, החפור באדמה כדי לנצל את יתרונות הבידוד התרמי של הקרקע, משמש מרחב ציבורי תוסס הכולל חנויות, בתי קפה ואזורים בלתי פורמליים למופעי מוזיקה ופרפורמנס. תשומת לב מדויקת לאור ולצל ניכרת בכל חלקי המבנה: פתחים דיסקרטיים, שתוכננו בקפידה, לוכדים את אור השמש המסנוור של המדבר ומנתבים אותו בעדינות אל חללי הפנים הפיסוליים. גם בחירת הצבעים – בפנים ובחוץ – נעשתה מתוך מטרה ליצור הרמוניה עם הגוון הלבן־חמים הייחודי של חול האי סעדיאת, שעליו שוכן המוזיאון.
פנינה עתיקה וקוראן נדיר
בפנים יפעלו כמה גלריות וחללי תצוגה, שיתמקדו הן בחייו ובהישגיו של השייח' זאיד והן בסיפורה הרחב יותר של איחוד האמירויות. "הגלריות מתמקדות בחייו ובהישגיו של השייח' זאיד, אך גם משקפות באופן רחב יותר את המסלול ההיסטורי של המדינה – מהתקופות המוקדמות ביותר ועד לעבר הקרוב יותר", אמר מנהל המוזיאון, פיטר מגי. "המוזיאון מושרש בערכיו של אביה המייסד של איחוד האמירויות הערביות". בין המוצגים הבולטים אפשר למצוא את "פנינת אבו דאבי" – פנינה בת 8,000 שנה שהתגלתה באי מאראווה, עדות לפעילות אנושית באזור כבר לפני 300 אלף שנה, כולל קשרי סחר מוקדמים עם תרבויות אחרות במפרץ הערבי. מוצג נוסף הוא "הקוראן הכחול", כתב יד נדיר מהמאות ה־9–10 לספירה, שיוצג בגלריה שתעסוק בהתפשטות האסלאם ובהשפעתן של טכנולוגיות וחומרים חדשים – תהליך שתרם בין השאר לפריחה של השפה הערבית.
פוסטר, הנחשב לאחד האדריכלים החשובים והמשפיעים בעולם כיום, ידוע בתכנון פרויקטים אדריכליים ייחודיים וחדשניים בכל רחבי העולם, כשרבים מהם זכו להערכה בינלאומית. בישראל, בשנת 2017, הושלם בניין המרכז למדעי המוח בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית – הבניין הראשון שתכנן פוסטר בארץ. בימים אלה המשרד שבראשו עומד האדריכל המוערך מעורב בתכנון מגדל מגורים ותעסוקה חדש ברחוב קפלן בתל אביב, במיקום המיתולוגי של "בית העיתונאים", בשיתוף פעולה עם משרד האדריכלים בר־אוריין.
המוזיאון הלאומי על שם זאיד משתלב בחזון רחב היקף שאבו דאבי מקדמת בשנים האחרונות: מיתוג מחדש של העיר כמרכז תרבות עולמי ויעד תיירותי מהשורה הראשונה. לצורך כך מושקעים משאבים עצומים בפרויקטים של אמנות, מורשת ואדריכלות, כחלק ממאמץ לגוון את הכלכלה המקומית ולבסס זהות לאומית ייחודית ונבדלת. יעד שאפתני במיוחד הוגדר לשנת 2030 – למשוך 39 מיליון מבקרים בשנה – והקמתו של המוזיאון מהווה צעד מרכזי בהגשמתו, תוך שילוב בין מסרים היסטוריים ובין שפה עיצובית עכשווית ובינלאומית. פתיחתו של המוזיאון בדצמבר הקרוב מסמנת שלב נוסף באותה אסטרטגיה תרבותית נרחבת, שמבקשת לרתום את תחומי התרבות, התיירות והעיצוב לשם עיצוב דימויה של האומה כלפי פנים וחוץ. האם מדובר במהלך תרבותי עמוק, או באקט של הצהרה לאומית עטופה באסתטיקה נוצצת? כך או כך, קשה להתעלם מהאמירה – ומההשפעה. ולגבי השאלה אם מדובר גם באדריכלות טובה, זו כבר שאלה אחרת.
