יותר מ־160 מבנים ייפתחו בחינם לקהל הרחב במסגרת אירועי "בתים מבפנים" ירושלים במהלך שני סופי שבוע מלאים וגדושים בפעילויות, אבל מה שמעניין לא מעט מבקרים הוא דווקא ההצצה לבתים פרטיים כדי לראות איך באמת אנשים חיים. לצד מוסדות מרשימים ורשמיים כמו הכנסת, מוזיאון ישראל, הספרייה הלאומית, יד ושם, בצלאל, בית המשפט העליון, בנק ישראל, מרכז הטניס החדש ואחרים – ותיקים וחדשים – מה שמספק את יצר הסקרנות הוא לא פעם דירת 55 מ"ר שעברה שימור שהופך אותה לקפסולה מלאת עניין. ואולי זה מה שהופך את "בתים מבפנים" ירושלים למרתק באמת – הקצוות שבין מוסדות רמי דרג ורחבי ידיים (עד מאוד) לצד דירות קטנות, בתי אבן ישנים שעברו שימור וחללים ייחודיים בני 100 שנה ויותר.
הבית של משפחת שור במוסררה, בתים מבפנים ירושלים
(צילום: יוליה פריליק-ניב)
כאן גר הפנתר השחור
אחד הבתים הפתוחים מכונה "מוסררה אהובתי" והוא אוצר של היסטוריה ירושלמית. את מבנה האבן בסגנון ערבי תכנן ובנה אדריכל עלום שם, אי שם בשנת 1917, אך ממש בימים אלו מסתיים בו הליך שימור ושיפוץ שארך זמן רב. את עיצוב הפנים הוביל שמחה שור בן ה־26, שזה בית הוריו. "הבית נבנה לפני כ־100 שנה בערך ועבר כמה גלגולים. בין היתר היה זה בית משפחת ביטון, שבנה צ'רלי הוא ממייסדי תנועת הפנתרים השחורים", מספר שור. "יש אפילו לידו סמטה בשם 'הם לא נחמדים' וכשעברנו לפה ביולי האחרון מצאנו קופסאות עם מסמכים מהמפגש הראשון של 'הפנתרים השחורים' ומסרנו אותם למשפחת ביטון, כי צ'רלי נפטר ב־2024". את השיפוץ מובילה האדריכלית שרי הר־טוב לצד אדריכלית השימור מרלה הבר גולדשטיין וחיימוביץ' קבלנים, אך שור, שנמשך לדבריו מגיל צעיר לעיצוב ולמד בקנדה ובארצות הברית, מעורב בכל פרט. "אני הבן של בעלי הבית, רבקה ורפאל שור, גדלנו תשעה אחים ואחיות בבית קטן בעיר העתיקה בירושלים, כך שהמעבר לפה, לבית המרווח, הוא הגשמת חלום. בקומת הקרקע יש דירות ששייכות לדיירים אחרים ואילו לנו יש את הקומה השנייה המקורית ועליה הוספנו בתהליך לא פשוט קומה נוספת, ובה גם הממ"ד המשמש משרד. אח ואחות עדיין גרים עם ההורים ויש כרגע בבית שישה חדרי שינה על פני שתי הקומות. הבית היה במקור 127 מ"ר ועוד מרפסת של 20 מ"ר ועכשיו הוספנו עוד קומה של 75 מ"ר ומרפסת נוספת לאירוח הנכדים בשטח של 45 מ"ר", מסביר שור.
24 צפייה בגלריה
המתינו כמה שנים לאישורי הבנייה ועברו לבית ביולי האחרון. פרויקט מוסררה אהובתי
(צילום: דניאל חנוך)
24 צפייה בגלריה
בשיפוץ נמצאו מסמכים מהמפגש הראשון של "הפנתרים השחורים". הסלון המחודש
(צילום: דניאל חנוך)
"פירקנו את התקרה המקורית והשארנו רק את המעטפת. החלק הכי כיף היה לשמר את העבר תוך הכנסת מודרניות. שימרנו את הקשתות היפות והוספנו חלונות בלגיים אמיתיים מפלדה שיהלמו אותם. חלק מהדלתות המקוריות שיפצנו וחלק החלפנו בדלתות דו־כנפיות מפירוק מאותה תקופה, שמצאנו ביפו", מסביר שור, "חשפנו קיר אבנים ירושלמיות שלם שהסתתר במטבח מאחורי טיח. כעת הוספנו תאורה כדי להבליט את היופי שלו. היו חלקים בבית שהרצפה כוסתה בפרקט וכשפירקנו אותו גילינו אריחים מאוירים מקוריים יפים. הם כל כך מהממים שפירקנו אותם אחד־אחד, שימרנו והחזרנו כרצפה בשירותי האורחים. מבחינת סגנון בחרנו לשלב כפרי ומודרני. אמא שלי, ציירת ואמנית, אוהבת מאוד את הסגנון הבריטי הישן וזה ניכר בפינות שונות ברחבי הבית".
בית האבן ששימש במשך תקופה כמקום התכנסותם של הפנתרים השחורים משמש עכשיו לאירוח המשפחה המורחבת, כולל חדר סטודיו של האם, רבקה, ומרפסת גג מפנקת עם שכשוכית עגולה, פינות ישיבה, פרגולה לסוכה ומנגל. הרוב שוּמר במידה כזו או אחרת, למשל, שני עמודים תומכים מקוריים פורקו, הוכנס לתוכם ברזל, והם הוחזרו למקומם חזקים ובטיחותיים יותר, מחופים באבן המקורית. "עבדנו במסגרת תקציב מוגבלת, מה שדחף אותנו למצוא פתרונות יצירתיים ששילבו בין ריהוט ואלמנטים מאיקאה ובין נגרות בהתאמה אישית. שילבנו חדש וישן, כך למשל הצבנו בסלון ספה חדשה בעיצוב אישי מ'פלורנטינו רהיטים' בתל אביב לצד פריטי וינטג', פסנתר וספרייה מקושתת (מלשון קשת, יפ"נ). גם המטבח משלב ארונות בגוני עץ וירוק בריטי קלאסי (בסגנון מטבחי deVOL), לצד קיר אבנים מקורי וחלון הקבוע בקשת. חלק מהאלמנטים מובנים בנגרות, חלק עשינו במו ידינו ויש פריטי אמנות של אמא שלי וכאלו שנרכשו בגלריה המקסיקנית. אמא מציירת כל החיים וסוף סוף יש לה סטודיו וגם מקום להציג את היצירות שלה", מספר שור. "קיר סרגלים אנכי מעץ בהיר יוצר חציצה אלגנטית ומודרנית בין גרם המדרגות לאזור המגורים, תוך שמירה על שקיפות ואור טבעי במרחב".
לסיום הוא מוסיף שכל אחד מחמשת חדרי השירותים בבית – מספר שיכלו רק לחלום עליו כשגרו בבית זעיר בעיר העתיקה – מעוצבים אחרת, כדי ליצור עניין ורובד נוסף למבנה המיוחד. שימו לב, המשפחה שומרת שבת לכן חשוב לבדוק מראש את מועדי הביקור המותרם.
קמח, זהר ארגוב ועבודת כפיים
עוד בית פתוח המשמש בימים של שגרה למגורים הוא המבנה העתיק בשכונת עין כרם, המכונה "טחנת הקמח" שבו מתגורר עמרי יהושפט, בן 51, מורה לנגרות בבית ספר יסודי, גרוש ואב לשניים. הוא נדד לשכונה, התאהב בה ואז חיפש מקום נגיש כלכלית, שכן מדובר בשכונה יקרה. "חיפשתי לקנות בית ומצאתי את הבית הישן והחשוך הזה, קניתי אותו כי הוא היה זול אבל אני מודה שלא ראיתי את הפוטנציאל בהתחלה. זה היה הרע במיעוטו", נזכר יהושפט. כדי להתאים את המבנה לאורח חייו הוא שיפץ אותו במו ידיו עם עזרה מחברים, האדריכלים ליאור שרביט ואורי פנציאס וחבר הילדות, הנגר יריב בונו. ממש לאחרונה הוא עבר לגור בתוך מה שנראה כמו קפסולת זמן מרתקת.
"זקני עין כרם זוכרים את המבנה, שנמצא ממש על הרחוב, כמאפייה, ואחר כך גם כחמארה בשנות ה־80-70 עם הופעות של זוהר ארגוב, ג'קי מקייטן וחופני כהן. בהמשך שימש החלל כחנות שוקולדים. כשהורדנו את הטיח מצאנו קירות מאבן ירושלמית וגם שרידים של טאבון", מספר יהושפט, "העיצוב עכשיו מבוסס על חומרים ממוחזרים ועל פתרונות יצירתיים ואלטרנטיביים. בדיוק כמו שאני חי את חיי. שנים רבות כתחביב וכאורח חיים אני משפץ ובונה דברים, ממחזר רהיטים מהזבל ובונה אחרים ממשטחי עץ המכונים רפסודות. חלק מזה נובע מהיצירתיות שלי וחלק כדי לחסוך בכסף ולהיטיב עם הסביבה. פריטי הריהוט בבית עשויים ברובם מחפצי עץ ממוחזרים, כמו תריסים ודלתות מבתים שנהרסו, ספסל שבנוי מתריס ישן ואפילו אבן הרֵחיים שנמצאה פה הפכה לאלמנט דקורטיבי בכניסה. בת הזוג שלה, אגב, נמצאת בבית השכנות שלי".
לבית המיוחד עבר יהושפט לפני כחודשיים ותוך כדי תנועה הוא עדיין משפץ ומתקין דברים. המבנה אמנם רשום כ־70 מ"ר אך בפועל, בשל עובי הקירות, מדובר בכ־56 מ"ר נטו. כדי לנצל היטב את השטח הוא וחבריו בנו שתי גלריות המשמשות כחדרי שינה עבורו ועבור ילדיו. את כל חלוקת הפנים המקורית תכננו מחדש כך שתתאים למגורים ולא למסחר או בילוי.
24 צפייה בגלריה
באחד הגלגולים הייתה פה חמארה שבה הופיעו גדולי הזמר הים-תיכוני של אותה תקופה
(צילום: דניאל חנוך)
"אני כל הזמן ממשיך לשפץ ולהוסיף אלמנטים. מי שהכירו את הבית מלפני, מתרגשים לראות את השינוי. שילבתי בו רהיטים שבניתי בעבר והיו בדירה הקודמת", מסביר יהושפט. הוא נזכר ברגע מרגש במיוחד במהלך העבודות כשחברו, האדריכל ליאור שרביט, זיהה את הקשת הגדולה שנחבאה באחד הקירות החיצוניים. "חשפנו את יופייה ועשינו חלון בלגי שמכניס דרכה אור. זה עשה הבדל בכל הבית. כעת אזור המטבח והסלון מוארים", מסביר יהושפט. "יש בי צד שמאוד מאמין באורח החיים הזה, הטבע והזבל נותנים לנו מתנות ואפשר לעוף על זה. לא עבדנו לפי תוכנית, ובכל פעם המצאנו את עצמנו מחדש תוך כדי. עין כרם היא מעין כפר עם חיי קהילה. אנשים עוצרים ומחמיאים על המהפך שעשינו".
ניפגש במדרגות
אחד האתגרים הגדולים בירושלים הוא שימור לצד התחדשות עירונית. מי שנראה שהצליח לפצח את העניין הוא משרד האדריכלים "יומא" הפועל בבירה. את הסיורים המודרכים בבניין הנסתר בסמטת המדרגות תוביל מטעם המשרד האדריכלית רבקה ויין־דוד ובמסגרתו הפך מבנה ישן בן שתי קומות שהיה בחלקו מיועד לשימור לבניין בן שש קומות עם 30 דירות בגדלים שונים, כשהדגש הוא על החיבור. חיבור בין ישן ובין חדש, חיבור לאזור (נחלאות, שוק מחנה יהודה, גן סאקר ומרכז העיר) וחיבור בין הדיירים.
"העתקנו חלק מהחזית, סימנו ופירקנו את האבנים הירושלמיות והרכבנו מחדש במקום אחר, וכן הוספנו עוד ארבע קומות שמדברות בשפה חדשה, אבל כזו המחוברת לישנה", אומר האדריכל נתנאל מאיר, המוביל את פעילות המשרד עם בת זוגו מיכל מאיר. "הרסנו את הפנים ושמרנו את המעטפת, ולתוכה יצקנו דירות בגדלים שונים, מ־55 מ"ר עד כ־95 מ"ר, בעיצוב פנים מודרני וצעיר". הדירות משמשות כדירות נופש להשכרה קצרת מועד. "האתגר היה להגיע לבניין, שכן הוא מוקף כולו בבניינים ולא נמצא על הרחוב אלא בסמטה", מוסיף מאיר. "כדי להוסיף לו נופך קהילתי וחברתי, יצרנו גרם מדרגות פתוח עטוף ברשת שדרכה רואים את העיר ואת השכונה ועליה מטפסים צמחים. זה הפך למקום מפגש. בגלל שמדובר בבניין בעיר היה חשוב לנו לייצר שפע של צמחייה. יש אדניות במרפסות של כל הדירות וחזית ירוקה. כך אנחנו מייצרים חוויה של מבטים שונים לעבר העיר. בכל מקום נראית העיר שונה דרך סבך הצמחים".
את הגג הפכו האדריכלים לאזור בילוי משותף עבור הדיירים והנופשים. יש עליו מרפסת דק ובקרוב יתקינו בריכה קטנה. מהגג (וגם מחלק מהחלונות בדירות) אפשר לראות אתרים כמו הכנסת, גן סאקר, מוזיאון ישראל ואחרים. בסיורים תתייחס ויין־דוד לעקרונות שיושמו בשימור, לעבודת האבן שמאפיינת אותו, לערכים האדריכליים שיושמו בו כגון שמירה על גרעין ולובי פתוחים ועל שילוב צמחייה וצבע בבניין. "איזנו את האבן הירושלמית ההיסטורית והכבדה עם בטון צבוע לבן ואבן המסותתת בעדינות שמחברת ומאזנת בין הקומות המקוריות ובין התוספות החדשות", מוסיף מאיר. הפנים לעומת החוץ בהיר ברובו, בדגש על קווים מודרניים ונקיים, כדי לשוות לדירות הקטנות נגיעה עכשווית. אפשר ללון באחת הדירות (מ-800 שקל ללילה לזוג) ואפילו לשכור לתקופה קצרה (מ-10,000 שקל לדירה לחודש).
דירה־מעבדה ישנה־חדשה
כשנכנסים לדירה בקומה השנייה בבית הערבי בן ה־150 שנה בשכונת בקעה באזור עמק רפאים, קשה להחליט לאן להביט קודם. עולה תחושה של בית מלא ניגודים: מצד אחד מתקני יוגה מעץ, מצד שני רצפת אריחים ערבית אותנטית עתיקה, מצד שלישי נגרות יצירתית שמגלה ומסתירה טפחים מהדירה המוארת, מצד רביעי לא פחות מחמישה מאווררי תקרה אדומים ומצד חמישי - מדפסת תלת־ממד גדולה שניצבת אחר כבוד בחלל המרכזי, קצת אחרי המטבח והאקווריום החדש שהוצב באמצע הדירה בתחילת המלחמה.
אך כשמבינים מי גרה בדירה – הניגודים מתיישבים. ד"ר יעל כדורי היא אשת אשכולות אמיתית, וזו דירתה כבר יותר מ־20 שנה. היא מעצבת תכשיטים בשיטות מסורתיות משולבות בטכנולוגיות חדישות של הדפסת תלת־ממד, חברת סגל במחלקה לתרבות חזותית וחומרית באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל וגם בעלת תואר דוקטור במוזיקולוגיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים ומורה ליוגה שכבר פחות מלמדת, אבל בהחלט מתרגלת, ויש לה חלל פנטסטי לתרגל בו וליצור בו.
24 צפייה בגלריה
חיבורים של ישן וחדש. דגש על שימור אלמנטים כמו הרצפה וחלונות הקשת
(צילום: Moodauthors)
כשילדיה עזבו את הבית, בשלה העת לשפץ. אחרי חיפושים ארוכים היא פנתה לצמד המעצבות רחלי גרף־רחים ואורית זינגר, בעלות סטודיו ma/deux studio התל אביבי. היא התרשמה מדירה שעיצבו תוך שימור אלמנטים ייחודיים בתל אביב ואהבה את הקו ואת היד המקצועית. כך יצקו המעצבות יחד עם כדורי אלמנטים מודרניים ונוחים לתוך דירה בסגנון ערבי בעלת חלונות קשת, תקרות גבוהות ומרצפות מאוירות. הקירות נשברו והחלל חולק מחדש תוך שינוי הפונקציות. במקום שבו עמדו בעבר חדרי שינה – יש כעת מטבח מואר ומודרני וכן אזור העבודה והיצירה של כדורי. חלק מהקירות הפכו לארונות שנבנו בשיטות נגרות מסורתית (כמו בסירות של פעם, בעזרת כיפוף שכבות העץ וקיבוע מיתר למתיחה ולדיוק). קירות אחרים מחופים באבן ירושלמית עם רוּבה בצבע ורוד, שגם מתכתב עם חלונות הוויטראז' בסלון. "במהלך השיפוץ פתחנו פה נגרייה קטנה וגם סטודיו לרסטורציה, כדי לשחזר ולשקם את רצפת האריחים הירוקים", אומרת כדורי. "הכול נעשה בשיטות מסורתיות, עם חומרים ואבקות מפעם".
"בתים מבפנים" בפעם ה־19
בשנים האחרונות עוברת ירושלים תהליכי בנייה מואצים ושימור אדריכלי (וזו לא סתירה) ואפשר לחזות בהם מקרוב בשני סופי שבוע של אירועי "בתים מבפנים" - 30 באוקטובר עד 1 בנובמבר ו־6 עד 8 בנובמבר. במהלך הימים האלו ייפתחו עשרות בתים, חללים ציבוריים ומתחמים (כולם בחינם, חלקם מחייבים הרשמה מראש) כדי להעניק הצצה מקרוב לעיצוב הפנים, הפיתוח העירוני, שימור המבנים והשיח על החיים בירושלים. בין היתר ייערכו סיורים מודרכים, ובהם סיור לזכרו של האדריכל הירושלמי דוד קרויאנקר שנפטר לאחרונה.
בשנתיים האחרונות אי אפשר שלא להזכיר את 7 באוקטובר השזור גם באירוע האדריכלות והעיצוב השנה. אחד מהאירועים הוא סיור ג'רוז שמוביל האדריכל משה שפירא, אביו של ענר שפירא ז"ל, יליד ירושלים ואוהב העיר, שנרצח ב־7 באוקטובר כשהגן בגבורה על חבריו במיגונית, נאבק במחבלים והציל חיים. השני ולא האחרון במסגרת ההנצחה הוא אתר אנדרטת חרבות ברזל בפארק רופין, שתכננו במשרד אולך תול אדריכלים. האנדרטה למלחמת חרבות ברזל מעוצבת בהשראת מגן דוד מפורק עשוי ברזל חלוד (קורטן) שקודקודיו מזדקרים לשמיים ועליהם חרוטים שמות תושבי העיר, החיילים ואנשי כוחות הביטחון וההצלה הירושלמים שנפלו ב־7 באוקטובר ובמהלך המלחמה. אביבה לוינסון, מייסדת ומנהלת "בתים מבפנים" בארץ מסבירה שזה לא מקרי: "'בתים מבפנים' הוא מראה לעיר ולתקופה וגם מראה תרבותית, אדריכלית וערכית. זו השנה ה־19 ואפשר לראות איך הנושאים משתנים, כפי שאנחנו משתנים. זה תיעוד לחיים שלנו ולא אירוע שמתקיים בחלל ריק. הסיפור של האדריכל משה שפירא, ששכל את בנו ענר ב־7 באוקטובר, הוא דוגמה אחת לכך. משה איתנו בצוות מהיום הראשון לפני כ־20 שנה, והסיור לזכר בנו הוא חלק מהשינוי שלנו כחברה וכעיר".
