במהלך מבצע "עם כלביא" שיגרה איראן יותר מ־550 טילים בליסטיים לעבר ישראל. 63 מהם הצליחו לחדור את מערך ההגנה וגרמו ל־30 הרוגים, מאות פצועים, אלפי מפונים ולנזק כבד למבנים בכל רחבי הארץ. המתקפה החריפה הדגישה באופן דרמטי את מה שכבר היה ידוע מזמן: מדינת ישראל לא ערוכה כראוי בכל הנוגע להגנה פיזית על אזרחיה. אף על פי שהבעיה מוכרת - כ־56% מבנייני המגורים בישראל אינם ממוגנים - מתברר כי יש גם יישובים שלמים ללא מקלטים ציבוריים ומרחבים מוגנים בכלל. בין המקומות הללו נמנים גם רבים מהכפרים הלא מוכרים של הפזורה הבדואית בנגב, שנותרו חסרי מענה כמעט לחלוטין. כעת, יוזמה חדשה ומקורית מבקשת להתמודד עם המציאות הזו – ואולי אף לשרטט כיוון חדש למדינה כולה.
הצורך במיגון ביישובי הבדואים בנגב - ובייחוד בכפרים הלא מוכרים - אינו תולדה של המלחמות האחרונות. מדובר במציאות רבת שנים של פערים עמוקים בתשתיות, בהיעדר תכנון מוסדר ובמעמד משפטי בעייתי, שהופכים את סוגיית המיגון בנגב לבעיה מורכבת במיוחד. מאז פרוץ המלחמה ב־7 באוקטובר 2023, ובעיקר עם התלקחותה של הלחימה מול איראן, תושבי הנגב המזרחי חווים התקפות טילים חוזרות ונשנות. מאז 7 באוקטובר נהרגו כ־20 אזרחים בדואים ישראלים. אך בעוד שחלק מהאזרחים בישראל יכולים להסתמך – גם אם באופן חלקי – על מערך ההגנה האזרחי, רבים מתושבי הפזורה הבדואית נותרו ללא כל הגנה: אין ממ"דים, אין מקלטים ציבוריים, ולעתים אין אפילו מבנה סגור שאפשר למצוא בו מחסה. בפועל, רוב האוכלוסייה הבדואית בנגב חיה ללא נגישות מינימלית למרחבים מוגנים – לא בתוך הבית ולא בטווח הגעה סביר של עד עשר דקות. וכך, בכל אזעקה, הם נותרים חשופים לחלוטין לאיום שמגיע מהשמיים.
פרויקט עיר מקלט - פתרון מיגון ליישובים הבדואים בנגב
(צילום: נועם גל, מעבדת נוּר)
כמעט שאין נתונים על מיגון
בחודש מרץ האחרון פרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת מסמך מקיף, המציג תמונת מצב מדאיגה בכל הקשור למיגון ביישובים הבדואיים בנגב. לפי המסמך, לא ברור אם כלל יישובי החברה הבדואית – ובמיוחד אלה שבשטחי הפזורה – כלולים בתוך אזורי ההתרעה של פיקוד העורף. גם במקומות שבהם קיימות התרעות, לא תמיד נשמעות אזעקות בפועל. במישור הפיזי, המדינה אינה מחזיקה בנתונים עדכניים על היקף המיגון במבני מגורים. מאז תחילת המלחמה הוצבו בכפרים וביישובים כ־44 מיגוניות ועוד כ־32 מיגוניות "הסקו" (העשויות משקי חול), אך מדובר בטיפות בודדות בים הצרכים הקיים. ממצאים נוספים במסמך מצביעים על כך שב־21% מבתי הספר של החברה הבדואית בנגב אין כלל מיגון.
כאמור, מאז מבצע "עם כלביא" התחדדה ההכרה בצורך לספק פתרונות מיגון – גם אם זמניים – לאוכלוסיות כפריות מבודדות ברחבי הארץ. בתגובה למציאות הביטחונית החדשה החלו לצוץ יוזמות מגוונות, ממשלתיות ופרטיות, שביקשו להציע מענה מהיר וישים בשטח. אך למרות הכוונות הטובות, אחת המכשלות המרכזיות שעמדו בדרך הייתה היעדרם של נתונים בסיסיים: לא קיימת תמונה סדורה של תפרוסת האוכלוסייה, צפיפות היישובים, מצב התשתיות או דרכי הגישה – מידע חיוני לכל היערכות מיגון אפקטיבית.
כלי חדשני מבוסס אלגוריתם
לתוך המציאות הסבוכה הזו נכנסו כמה אדריכלים וחוקרים מאוניברסיטת בן גוריון, שפיתחו כלי חדשני מבוסס אלגוריתם, שנועד להתמודד עם אחד האתגר של מיגון אוכלוסייה כפרית הפזורה על פני שטח רחב ולעתים נעדרת תכנון ונתונים מסודרים. מאחורי היוזמה עומד שיתוף פעולה יוצא דופן בין כמה גורמים: מעבדת המחקר NUR – המעבדה הלאומית לחדשנות עירונית בנגב בשיתוף אוניברסיטת בן גוריון, MIT City Science Center, ומכללת סמי שמעון - יחד עם המעבדה לתכנון ערים אלגוריתמי שבמרכז לחדשנות עירונית של האוניברסיטה העברית, אשכול נגב מזרחי, צוות החדשנות של יוזמת בלומברג לאזוריות והאדריכלית לובנה סאנע.
"ימים ספורים אחרי ההלם הראשוני מהמלחמה, התחלנו לשאול את עצמנו – איך אנחנו יכולים לעזור? למי? ואילו כלים יש לנו שיכולים להציע פתרון אמיתי?", מספרת האדריכלית מירב בטט, מנהלת מעבדת NUR. "ראינו בתקשורת שפיקוד העורף מתכוון להשקיע כ־100 מיליון שקל להקמת מקלטים בכפרים הבדואיים בנגב, וישר שאלנו את עצמנו – רגע, איך מחליטים איפה להקים אותם?". השאלה הזו הובילה למהלך מעשי: "פיתחנו כלי שמבצע אופטימיזציה למיקומי המקלטים – כך שנוכל להגיע לרשויות ולפיקוד העורף עם פתרון מבוסס נתונים, שיאפשר להם לקבל החלטות מושכלות ומדויקות יותר בשטח".
4 צפייה בגלריה
אפשר לראות על גבי מפה אינטראקטיבית את המרחב המוגן הקרוב. מיגון לא רשמי
(צילום: מעבדת נוּר)
עוד כתבות בנושא:
המערכת שפיתחו החוקרים בוחנת את רמת הנגישות למיגון בכל אחד מהכפרים, תוך הסתמכות על נתוני תצלומי אוויר עדכניים. "השתמשנו בדאטה שקיבלנו מחברת מיקרוסופט, שסיפקה עבורנו מפות מבוססות צילום אוויר", מסביר יונתן כהן, המנהל הטכנולוגי של המעבדה. "בתחום שבחנו זיהינו כ־60 אלף מבנים, אך הבנו שלא כולם רלוונטיים – רבים מהם מבנים חקלאיים או קטנים מדי למגורים. לאחר סינון וניתוח, הגענו ל־37 אלף מבני מגורים". בשלב הבא, בעזרת אלגוריתם ייעודי, המערכת ממפה מיקומים אופטימליים להקמת מתחמי מיגון – כך שיכסו את מספר בתי האב הרב ביותר שיבטיחו מענה אפקטיבי בזמן חירום. התוצאה היא כלי תכנון חכם, מבוסס נתונים, המאפשר קבלת החלטות מדויקת ויעילה – ללא כפילויות, חפיפות מיותרות או מקלטים במיקומים שאינם משרתים את הקהילה בפועל.
נגישות למיגון ולמערכת מידע שקופה
בנוסף להצעות למיקומים חדשים של מרחבים מוגנים, המערכת כוללת גם את כלל המרחבים הקיימים ומאפשרת לכל אזרח להיכנס ולראות על גבי מפה אינטראקטיבית את המרחב המוגן הקרוב אליו. "הכלי הזה נועד בראש ובראשונה עבור הרשויות – המועצות המקומיות ופיקוד העורף – אבל הוא פתוח גם לציבור הרחב", מסבירה בטט, "הבנו שבזמן המלחמה עם איראן היו לא מעט תושבים שניסו להבין איפה בדיוק נמצא המרחב המוגן הקרוב אליהם. לכן יצרנו מערכת נגישה ושקופה, שתוכל לשמש גם את מקבלי ההחלטות וגם את מי שנמצא בשטח".
בעידן שבו האיומים הביטחוניים מתרבים והופכים לבלתי צפויים, שאלת המיגון האזרחי שוב אינה יכולה להישאר נחלתם של מומחים, מהנדסים או קצינים בלבד – אלא להפוך לנושא ציבורי רחב, שנוגע לכל אזרח במדינה. השילוב בין טכנולוגיה, תכנון מרחבי ורגישות חברתית עשוי להוביל למהפכה של ממש באופן שבו ישראל נערכה – ונערכת – לשעת חירום. אם תדע המדינה לאמץ יוזמות מסוג זה, ולתרגם אותן למדיניות כוללת, ייתכן שבעתיד הקרוב נדע להגן לא רק על הגבולות – אלא גם על מי שחיים בתוכם.
המערכת אמנם פותחה במקור עבור הכפרים הלא מוכרים של הפזורה הבדואית בנגב, אך יש לה פוטנציאל רחב הרבה יותר. "אין ספק שהמערכת הזו יכולה לשמש בעתיד גם במקומות נוספים ברחבי הארץ", מציין כהן, "הרעיון של אופטימיזציה למקלטים ולמרחבים מוגנים – לא רק בנגב, אלא בכל יישוב בארץ – הוא בהחלט בר ביצוע. עם המשך עבודה ופיתוח, הכלי הזה יכול להפוך לתשתית תכנונית לאומית".
