הזמרת מאיה בוסקילה ובעלה שאולי שלוים עברו לדירה חדשה ומשופצת בכיכר המדינה כבר לפני שנה וחצי. ואז פרצה המלחמה והדירה עמדה כפי שהיא, בעיצוב מינימלי, עד שלבוסקילה התעורר צורך לעשות שינוי בסביבת המגורים שלהם.
"מאיה פנתה אליי בשיא המלחמה, כשהם עברו לדירה חדשה", נזכרת רוני פליישר, מעצבת פנים ומומחית להום־סטיילינג. "היא לא הצליחה למצוא את הכוחות לסדר את הבית, והייתה צריכה את העזרה שלי. זו דירה משופצת עם מטבח חדש, לא היה צורך בהחלפת קרמיקה או מטבח, אבל הבית נזקק להום־סטיילינג ולסידור מחדש של רהיטים. אמרתי לה מיד שאני רוצה לעזור. מאיה ואני זה סיפור אהבה. נפגשנו לפני ארבע שנים כשהיא רצתה לעצב את החדר של הבן שלה ושמרנו על קשר כל השנים".
הדירה של מאיה בוסקילה, שאולי ולני
(צילום: רוני פליישר)
העיצוב מחדש לא קרה מיד. פליישר היא תושבת כרמיאל והמלחמה הגיעה די מהר גם אל החלק הצפוני של הארץ. "אני גרה 40 ק"מ מהגבול, את הרחוב שלי פיצצו, נפל טיל בבית לידי, ויש לי נזק גדול בבית. לא היה לאן לברוח. ברחתי לבת שלי שמתגוררת בחיפה וגם שם התחיל בלגן. חצי שנה נוראית. באותו שלב פחדתי נורא לנסוע בכבישים. לא הייתה לי אנרגיה", היא מספרת. "מאיה אמרה לי 'תכיני תיק ותישני אצלי, בואי אליי, זה יוציא אותך קצת מהמחשבות ומהמצב הנוכחי'. הראש שלי לא היה במקום. אחת לחודש־חודשיים דיברנו ולשתינו לא היו כוחות להתחיל תהליך של עיצוב. בשיחה האחרונה היא אמרה, 'כמו שנכנסתי אל הבית, ככה הוא עומד, אני לא מוצאת כוחות וגם את לא, אז בואי נרים את המורל לשתינו'".
איך בכל זאת נפגשתן?
"לכל דבר יש טיימינג. בתחילת הפסקת האש חזרתי לפינת העיצוב שלי ברשת 13, בתוכנית של קובי מחט. הגעתי לאולפן בתל אביב והבטחתי להגיע גם אליה באותו יום".
רוני סיימה את השידור החי ברמת החייל ונסעה לרחוב השקט ליד כיכר המדינה שבו גרה בוסקילה. הבטחות צריך לקיים, היא חשבה.
"יש לה פריטים מהממים שרק חיכו"
"כיוון שאני מכירה את מאיה וזה לא הפרויקט הראשון שלנו יחד, ידעתי שיש לה טעם משובח", אומרת פליישר. "יש למאיה אוסף של פריטים שהיא אוספת כל חייה, הכיסא המיוחד, השולחן ממרוקו, תמונות בעבודות יד. גם בבית הקודם שלה, ראיתי בכניסה לבית ארבעה כיסאות קולנוע משנות ה־50. זו מאיה. יש לה פריטים מהממים והם באמת חיכו באיזו פינה שאגיע לסדר את הבית שלה".
מה הדבר הראשון שעשית?
"הגעתי ביום שהיא הזמינה מנקים לשטיחים ומנקה לבית, הייתה שם סחרחורת על חלל. מיד כשנכנסתי אליה אמרתי: 'פה צריכה להיות פינת האוכל'. מאיה הסכימה איתי. הלבשנו מחדש את כל הבית שלה. אבל הכיף בעבודה עם מאיה הוא שהיא מאוד יודעת מה היא אוהבת, אבל גם נתנה לי יד חופשית".
בוסקילה ופליישר סידרו ביחד מחדש את כל הבית. למשל, את השידה היפהפייה משוק הפשפשים שהייתה בחדר של לני, הבן שלה, העברנו אליה לחדר השינה. הילד שלה בן 12, הוא כבר לא באמת מכין שיעורים בחדר, אלא בפינת האוכל. החלטתי להפוך את השידה לפינת איפור בחדר שלה, כי מישהו צריך ליהנות ממנה", מסבירה פליישר.
13 צפייה בגלריה
בקצה הסלון נוצרה המרפסת שמצד אחד שלה הפסנתר השחור ומצד שני פינת ישיבה וינטג'
(צילום: רוני פליישר)
מספרה ביתית בחדרו של לני בן ה־12
בחדר השינה של מאיה ושאולי עשתה פליישר שינוי שלא נגמר רק בהצבת שידת האיפור. "למאיה יש שתי דלתות אסם וינטג' ישנות שמשמשות גב מיטה. הדבר הראשון שהיא אמרה זה שנמאס לה מהדלתות והיא כבר לא רוצה אותן. אני חשבתי שהסיבה שהמראה שלהן הכביד עליה הוא כי הייתה שם שידה לא נכונה ובליל רהיטים שנראו לא טוב ביחד. הוצאנו את כל הרהיטים והשארנו רק את הדלתות. הלבשנו את המיטה במצעים לבנים ולצידי המיטה הנחנו את השידה הקטנה של לני, שהפכה כאמור לפינת האיפור. מצד שני, הנחנו שידה בומבסטית לבנה שמזכירה את מיקונוס, וזה נתן מראה אחר", אומרת פליישר. "החדר נפתח ונראה גדול. סידרנו ספסל מתחת לטלוויזיה. הוספנו כרבולית ונרות וצמחים יבשים בכלי זכוכית, ושטיח פרווה נתן מראה רומנטי לחדר. מאיה אוהבת מאוד שהקירות בבית נקיים ולבנים כי אוסף העבודות שלה כל כך ססגוני, שעוד אלמנט או צבע בקיר יכול להיות מוגזם. שינינו מיקומים בחדר הזה והשינוי עשה את העבודה. מאיה ושאולי שלחו לי הודעה בערב וסיפרו כמה הם סוף סוף מרגישים בית. הייתה חשיבה איך לתת לכל פריט את הביטוי הכי יפה בחלל. עם הקיים מיקמנו הכול מחדש".
גם החדר של בנה לני מנישואיה של בוסקילה למתן כהן זכה למתיחת פנים. "כאן יש סיפור מעניין" אומרת פליישר, "כשאני עיצבתי ללני את החדר, הוא היה בן 10. היום הוא בן 12, ופתאום עבר הזמן והילד עשה קורס בספרות, והתחיל לעצב שיער לחברים וללקוחות. הפעם קיבלתי לעצב חדר גדול, ובתוכו היינו צריכים לייצר פינה למספרה ביתית קטנה ובהמשך אזור שינה. במקום שבו אמור היה להיות ארון הבגדים יצרנו פינה לעבודה שלו. הצבנו שידה מיוחדת עם מגירות ומראה, וישר חשבתי שהיא כמו במספרה. הוספנו כיסא וכיסא המתנה. את המיטה שלו הזזנו ממש לסוף החדר, וכך קיבלנו שתי פינות שונות בחדר אחד".
מה רכשתן כדי לעצב מחדש את הדירה?
"לא קנינו שום דבר חדש! לעתים רחוקות יוצא לי לעצב דירה שכל פריט בה הוא כמו תינוק שאתה מפחד שייפול לך מהידיים. למאיה יש אוסף מרשים של פריטים והייתה לי התרגשות לגעת במזנון, בספרים ובתמונות. מאיה היא כישרון מבוזבז בעיצוב, יש לה יכולת לבחור פריטים, כשאחרים לא יודעים איך לעשות את זה. היא יכולה להיות קניינית מצוינת, כמו אוצרת אמנות. התחום הזה תפור עליה".
איזו פינה חדשה שנוצרה בבית בעיצובך?
"היה לי חשוב לייצר בבית פינת מרפסת. אין בבית מרפסת מובהקת שיוצאים אליה מהסלון, אבל רציתי לייצר חלוקה בחלל המרכזי. בעזרת הרהיטים יצרתי הגדרת חלל: הנה הסלון ועכשיו בעזרת קיר דמיוני אני יוצאת למרפסת. יצרתי פינת ישיבה משתי כורסאות ושולחן יפהפה שמאיה הביאה ממרוקו, עם עציצים ועם וילונות. 50 ס"מ לפני כן נגמר הסלון ויש לנו מעבר לפינת ישיבה שממנה רואים את כל הנוף האורבני התל אביבי. אפשר ממש להרגיש בהבדל, רגע אחד אתה יושב בסלון מול הטלוויזיה, ושנייה אחר כך אתה זרוק על כורסה מול נוף עירוני ומרגיש כאילו יצאת למרפסת. הכנסתי לשם את הפסנתר השחור כדי שתהיה אווירה כיפית. דמיינתי מצב שבו חברים באים להתארח, שותים איזה קוקטייל ופתאום היא קמה לנגן ולשיר".
למאיה יש אוסף עבודות אמנות מרשים. איך מיקמת אותו?
"האוסף של מאיה הלך וגדל בשנים האחרונות, אני לא זכרתי חלק מהעבודות מהבית הקודם. היא אספה עוד ועוד בשנים האחרונות. כל אחת הייתה יותר שווה מהשנייה. מצאתי תמונה של אמא שלה בשחור־לבן עם מסגרת עתיקה של פעם. מאיה הראתה לי איך הייתה רוצה למקם את התמונות על הקיר והתחלנו לשחק עם זה. פרשנו את כל התמונות על השולחן בפינת האוכל והחלטנו מי תהיה הדומיננטית. שתלנו את התמונה של אמא שלה, שגם הייתה זמרת. מאיה ואני עבדנו עם פטיש ומסמרים, תלינו לבד הכול.
"מיקמתי גם את האוספים שלה מחדש. יש לה כלי זכוכית מהממים שהנחתי על השולחן בסלון ושטיחי וינטג' אפגניים. פתאום הבית קיבל אווירה. את פותחת את הדלת ורואה רהיט עם תמונה ועם עציץ ומרגישה מיד משפחתיות".
מה השיקולים בעיצוב דירה שכורה?
"אני מעצבת גם עבור אנשים שגרים בדירות שכורות. יש לי ממש מסלול כזה ללקוחות. בשנים האחרונות מחירי הדיור הגבוהים גרמו להרבה משפחות לגור בדירות שכורות. פעם, אם גרת בדירה שכורה, לא התאמצת ממש להשקיע בה כי ידעת שהיא זמנית. היום אני רואה אנשים שוכרים דירות וחשוב להם להרגיש כמו בבית האמיתי שלהם".
מה גורם לאנשים להרגיש בית?
"אני קוראת לזה משולש הזהב: וילונות, תאורה, טקסטיל. כשאין נורות עם חוט שתלויות מהקיר והשקענו כמה שקלים בגופי תאורה, הבית כבר מרגיש בית אמיתי. לא משנה איזה תקציב נותנים לי, חלק ממנו אקדיש לתאורה ולווילונות. כריות נוי ושטיחים מאוד חשובים כי הם מלבישים את החלל. יש וילונות במחירים מצוינים שנראים כמו תפירה אישית ועולים ממש מעט, וחשוב להלביש דירה שכורה או דירה יד שנייה כי לרוב החלונות לא יפים. הרבה פעמים אנשים לא רוצים לתלות תמונות על הקירות רק מהמחשבה שכשיעזבו יצטרכו לצבוע את החורים ולצבוע את הקיר בלבן. את מי זה מעניין? כשתעזוב בעוד שנתיים אתה תצבע את הקיר, אבל במשך שנתיים תראה תמונות על הקירות והן ירחיבו לך את הלב. בשנה האחרונה עיצבתי אינספור דירות שכורות. אולי המצב והמלחמה גרמו לאנשים לרצות להרגיש בית.
"אני אוהבת לתת קיר כוח בעזרת חיפוי או צבע. בעלי הדירה מאוד ישמחו שתשקיע בבית, ובעזרת החיפויים הפולימריים או צבע על הקיר, שהעלויות שלהם קטנות, לא יכאב הלב לעזוב את הבית. אגב, לא הייתה פעם אחת שעיצבתי דירה שכורה ובעל הבית לא אמר, 'תשאירו את הווילונות והתאורה ונתקזז על הכסף'".
