מוזיאון היידר אלייב באזרבייג'אן, בתכנונה של חדיד

נדד 8 שנים ב־12 מדינות בעקבות אדריכלית־העל זהא חדיד

הצלם אלי מתתיהו נשבה בקסם של הפרויקטים של האדריכלית העיראקית־בריטית והנציח אותם בתמונות המוצגות בתערוכה חדשה במוזיאון לאמנות האסלאם: "הבחירה במוזיאון מדגישה את התרומה התרבותית של העולם האסלאמי לאמנות ולאדריכלות העולמית"

פורסם:
צילום מבנים אדריכליים הוא הרבה מעבר לתיעוד ויזואלי – הוא יכול להיות פרשנות אמנותית, חקירה של אור וצל, חומר וצורה. כל מבט, כל זווית, כל בחירה של עדשה משנים את האופן שבו אנחנו חווים את המבנה. שאלות כאלה מעסיקות צלמי אדריכלות באשר הם, ובייחוד את הצלם אלי מתתיהו, שמקדיש את עבודתו לחקר המפגש המרתק בין אדריכלות לצילום. בסוף החודש (28.3) תיפתח במוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים תערוכה חדשה ומסקרנת בשם "בטון בתנועה: אלי מתתיהו מצלם את זהא חדיד". בתערוכה תוצג סדרת צילומים יוצאת דופן של המבנים המרהיבים והעתידניים שתכננה אדריכלית-העל העיראקית-בריטית זהא חדיד שהלכה לעולמה בשנת 2016 אך משרדה ממשיך לפעול וליישם את מורשתה.
בתערוכה הירושלמית יוצגו כ-14 צילומים של מבנים אייקוניים שתכננה חדיד במהלך הקריירה שלה, הפרוסים על פני 12 מדינות שונות – ממרכז התרבות היידר אלייב בבאקו, דרך מוזיאון MAXXI לאמנות בת-זמננו ברומא, בניין מטה הנמל באנטוורפן, ועד למגדל סוהו בבייג'ין. זו תערוכת היחיד הראשונה במוזיאון של מתתיהו, שבמשך שנים נסע ברחבי העולם בעקבות המבנים של האדריכלית פורצת הדרך. "תכננתי את נסיעותיי בעולם למקומות ששם אוכל לפגוש ביצירותיה ולהתבונן בהן, ובכל מקום שראיתי את המבנים שלה הרגשתי פרפרים בבטן שגרמו לי התרגשות", מספר מתתיהו בריאיון. "עבודותיה משלבות בין חדשנות טכנולוגית לביטוי אמנותי, ויוצרות מבנים שנראים כמעט כמו פסלים דינמיים. כצלם, מצאתי ביצירותיה מקור השראה עמוק". התערוכה תוצג עד 14 ביוני.
10 צפייה בגלריה
בית הנמל, אנטוורפן, בלגיה, 2016
בית הנמל, אנטוורפן, בלגיה, 2016
בית הנמל, אנטוורפן, בלגיה, 2016
(צילום: אלי מתתיהו)

10 צפייה בגלריה
מלון אופוס מי, דובאי, איחוד האמירויות, 2021
מלון אופוס מי, דובאי, איחוד האמירויות, 2021
מלון אופוס מי, דובאי, איחוד האמירויות, 2021
(צילום: אלי מתתיהו)

10 צפייה בגלריה
בטון בתנועה - תמונות התערוכה באולם
בטון בתנועה - תמונות התערוכה באולם
בטון בתנועה - תמונות התערוכה באולם במוזיאון
(צילום: אלי מתתיהו)

תנועה ונשימה בשחור, לבן ואפור

דרך עדשתו של מתתיהו המבנים שתכננה חדיד אכן מקבלים חיים חדשים. הם אינם רק יצירות הנדסה מרשימות אלא גופים כמעט אורגניים – נושמים, משתנים, כאלה שמזמינים את הצופה להתבונן בהם מחדש ולגלות בהם רבדים חבויים. כל צילום בתערוכה הוא הרבה מעבר לתיעוד אדריכלי. זו פרשנות אישית של מתתיהו, המבקש ללכוד את הנשמה החיה של המבנים: את הקווים הדינמיים, את משחקי האור והצל ואת התחושה שכוח הכבידה כמעט אינו חל על יצירותיה של חדיד. הצילומים מתאפיינים בפלטת צבעים מצומצמת, שחור, אפור ולבן, ובאמצעות הצמצום הזה מתתיהו יוצר אמירה ברורה – הוא מסנן את המציאות, מוחק את רעשי הרקע של היומיום ומזקק את המבנים לכדי צורה ותנועה טהורה.
10 צפייה בגלריה
דונגדהמון, סיאול, אדריכלית זההא חדיד
דונגדהמון, סיאול, אדריכלית זההא חדיד
דונגדהמון, סיאול, בתכנון האדריכלית זהא חדיד
(צילום: אלי מתתיהו)

10 צפייה בגלריה
הפקולטה לכלכלה של וינה בתכנון זההא חדיד
הפקולטה לכלכלה של וינה בתכנון זההא חדיד
הפקולטה לכלכלה של וינה בתכנון חדיד
(צילום: אלי מתתיהו)

כל הצילומים בתערוכה מוצגים בשחור-לבן, ויש להם מראה שמזכיר הדמיה עתידנית. מה עומד מאחורי הבחירה האסתטית הזו? "הבחירה בצילום בשחור-לבן נועדה להדגיש את הצורות, הקווים והטקסטורות של המבנים, ללא הסחות דעת של צבע, כי כשיש צבע בתמונה הוא מושך אליו את תשומת הלב, ואני מבקש להדגיש בעבודות את הצורניות ולא את הצבע. המראה העתידני נובע מהאדריכלות החדשנית של חדיד, המשלבת קווים זורמים וצורות א-מורפיות. באמצעות הצילום אני שואף להדגיש את התחושה הזו ולהציג את המבנים כיצירות אמנות מודרניות ופורצות דרך. החיבור בין האסתטיקה הייחודית שלה לצילום בשחור-לבן מאפשר לי להדגיש את הפיגורטיביות, הצורות, הקווים והטקסטורות במבנים שלה, ולהביא לידי ביטוי את התנועה ואת החיות שהם מקרינים".
איך התחושה להציג תערוכת יחיד ראשונה דווקא במוזיאון האסלאם? יש לכך בעיניך משמעות מיוחדת בהקשר של חדיד ושל העבודות שלך? "כמי שנולד, גדל וחי בירושלים, שהיא עיר פלורליסטית, הצגת התערוכה במוזיאון לאמנות האסלאם היא בעלת משמעות מיוחדת עבורי. המוזיאון מהווה גשר בין תרבויות ומציג את העושר התרבותי של העולם האסלאמי. זהא חדיד, שהייתה אדריכלית מוסלמית ממוצא עיראקי וחיה במערב, הביאה בעבודותיה שילוב ייחודי של מורשת תרבותית וחדשנות מודרנית. מנהל המוזיאון גלעד לביאן גילה את העבודות שלי וראה מיד את הקשר בין הצילומים שאני מצלם בפרויקטים של חדיד ובין המוזיאון לאמנות האסלאם, ולשמחתי הוא יזם את התערוכה ומינה את האוצרת עינת עריף-גלנטי, שהיא צלמת בעצמה. הצגת הצילומים במוזיאון מהווה חיבור בין העבר להווה ומדגישה את התרומה התרבותית של העולם האסלאמי לאמנות ולאדריכלות העולמית".
10 צפייה בגלריה
גשר שייח זאייד, אבו דאבי, איחוד האמירויות, 2021
גשר שייח זאייד, אבו דאבי, איחוד האמירויות, 2021
גשר שייח זאייד, אבו דאבי, איחוד האמירויות, 2021
(צילום: אלי מתתיהו)

10 צפייה בגלריה
מוזיאון התחבורה ריברסייד, גלזגו, סקוטלנד, 2024
מוזיאון התחבורה ריברסייד, גלזגו, סקוטלנד, 2024
מוזיאון התחבורה ריברסייד, גלזגו, סקוטלנד, 2024
(צילום: אלי מתתיהו)

10 צפייה בגלריה
בטון בתנועה - תמונות התערוכה באולם
בטון בתנועה - תמונות התערוכה באולם
בטון בתנועה - תמונות התערוכה באולם
(צילום: אלי מתתיהו)

מלכת הקו הזורם

מעבר להיותה אדריכלית מהפכנית, חדיד נשאה עמה סיפור חיים יוצא דופן. היא נולדה למשפחה עיראקית אמידה וגדלה בבגדד עד גיל 16, אז יצאה למסע שהוביל אותה להפוך לאחת האדריכליות החשובות, החדשניות והמצליחות בהיסטוריה. סגנונה האדריכלי יוצא הדופן, שהתאפיין בצורות א-מורפיות, קווים מתעגלים ונופך עתידני, זיכה אותה בכינוי "מלכת הקו הזורם" (The Queen of the Curve), תואר המגלם את מהות יצירתה: תנועה מתמדת ואתגר בלתי פוסק כלפי המוסכמות האדריכליות הקיימות. מורשתה האדריכלית עשירה ומלאת הישגים. חדיד הייתה פורצת דרך גם בהיבט המגדרי. בשנת 2004 הייתה האישה הראשונה שזכתה בפרס פריצקר – הפרס היוקרתי ביותר בעולם האדריכלות. שנה לאחר מכן זכתה חדיד גם במדליית זהב של אגודת האדריכלים הבריטית (RIBA) – הפרס השני בחשיבותו בתחום.
10 צפייה בגלריה
האדריכלית העיראקית-בריטית זהה חדיד
האדריכלית העיראקית-בריטית זהה חדיד
האדריכלית העיראקית-בריטית שכונתה מלכת הקו הזורם
(צילום: Evan Agostini/Invision/AP)

אלא שתרומתה של חדיד לאדריכלות חורגת הרבה מעבר לפרסים. היא חוללה מהפכה בתפיסות אדריכליות מסורתיות, שברה את הקווים הישרים של המודרניזם והובילה את התחום למחוזות חדשים של דמיון וחירות צורנית. במקום המבנים הקובייתיים והשבלוניים היא הציגה מבנים שנראו כמעט בלתי אפשריים, כמו גלים קפואים בזמן או צורות זורמות שמאתגרות את כוח הכבידה. רבים ממבניה נחשבים ליצירות מופת של הסגנון הדה-קונסטרוקטיביסטי, השובר צורות מסורתיות ומייצר מבנים שנראים כמתפרקים, תוך ניצול הטכנולוגיות הדיגיטליות החדישות ביותר. היא לא ראתה באדריכלות רק מלאכת בנייה אלא יצירת חוויית חלל חדשה, שילוב של אמנות, הנדסה ועתידנות.
מעניין לגלות כי למרות שהחלה את דרכה בלונדון, רוב הפרויקטים הגדולים של חדיד נבנו דווקא בעשור האחרון, ולמעשה רבים מהם הושלמו רק לאחר מותה ב-2016. משרד האדריכלות שהקימה ממשיך לפעול בהיקף נרחב, עם עשרות פרויקטים ברחבי העולם, בייחוד במדינות שאינן מערביות.
עם זאת, לא כל יצירותיה התקבלו בברכה. אחד הנושאים שהעלו ביקורת מתמשכת כלפי משרדה היה ההוצאות האסטרונומיות של המבנים שתכננה. פרויקטים רבים דרשו שימוש בטכנולוגיות ייחודיות ובחומרים נדירים, מה שהפך אותם ליקרים באופן חריג. כך, לדוגמה, בניית הבנק המרכזי של עיראק בבגדד, עיר הולדתה של חדיד, מוערכת ב-800 מיליון דולר כמעט. השקעה כזו במדינה הסובלת מעוני וממשברים כלכליים מעוררת שאלות נוקבות: האם מוצדק להוציא סכומים אדירים על מבנה כה יוקרתי, או שמדובר בסמל לעוצמה לאומית וחדשנות? כך או כך, אין ספק שחדיד השאירה חותם בל יימחה בעולם האדריכלות, לא רק במבנים שהקימה, אלא גם בדרך שבה הצליחה לעצב מחדש את המחשבה האדריכלית העולמית.
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
The Butterfly Button