"יצאתי מתחנת הרכבת לכיוון הבית של ההורים שלי ברמת גן. נשמעה בדיוק אזעקה, לא מצאתי מרחב מוגן, ולצערי המבנה שנצמדתי אליו נפגע. מההדף עפתי באוויר ונחתי לרצפה עם פגיעה ביד מהפיצוץ המטורף", מספר היוצר ארז נאבי פנה (42), שנפגע בנובמבר 2024 מטיל של חזבאללה שנורה על מרכז הארץ וגרם הרס רב. הוא פונה לטיפול בבית החולים במצב שהוגדר אז "קל", ומאז הוא נמצא בתהליך שיקום ארוך שמחייב אותו ללמוד ליצור באופן אחר מבעבר.
נאבי פנה הוא מהבולטים והייחודיים בעיצוב הישראלי כבר כמה שנים, כשעיקר יצירתו היה עיבוד חומרים טבעיים וטבעוניים בעבודת יד. הוא בונה עולם שלם של חפצים שימושיים ויצירות אמנות מחומרים טבעיים ועל בסיס עקרונות של טבעונות ומחקר חומרי אינטנסיבי שהוא עורך כבר יותר מעשור. כעת, עם השקת ספר חדש בשם X שיסכם את העשור האחרון לפעילותו (ולכן נבחר השם X) , נאבי פנה עוצר להתבונן לאחור – אך בעקבות השינוי מאז הפציעה הוא גם מביט קדימה.
מאז פגיעת הטיל בידו הוא מגיע פעמיים בשבוע לשיקום בבית החולים שיבא. את העשייה היומיומית בסטודיו הוא נאלץ להפסיק, אבל מצא אחיזה במקום מפתיע: הספר החדש שעמל עליו עוד קודם, ומאז נובמבר נהיה עוגן עבורו. "הספר הציל אותי", אומר נאבי פנה. "בחודשים האחרונים הוא התפתח מאוד, עבר טרנספורמציה. כמוני ואיתי". הפציעה גם אילצה אותו להסתכל קדימה בעיניים אחרות, גם מקצועית. "היד היא הכלי המרכזי שלי ליצירה, בעיקר כמי שעובד עם מלאכות יד מסורתיות. היא מאפשרת לי לתקשר את הרעיונות שלי לעולם", הוא מספר. "הכאבים והנכות מונעים ממני את זה כרגע, אז אני מנסה לחשוב איך להמציא את עצמי מחדש". במקום עבודת כפיים ומלאכת יד הפכה מדפסת תלת־ממד לכלי עבודה מרכזי בסטודיו שלו. "ההתגייסות להחזיר אותי למסלול בסטודיו אדירה, ומתוך שיחה על פנטזיה להדפיס לי יד חדשה, החלטנו בינתיים לבנות מדפסת קרמית שאולי תהיה החברה הכי טובה שלי בעשור הקרוב", הוא אומר כמי שמשלים עם כך שמיומנויות מסוימות במוטוריקה העדינה שלו נפגעו לצמיתות.
עשור שלם, ספר אחד: X Years Of Everything
(צילום באדיבות ארז נאבי פנה)
9 צפייה בגלריה
ארז נאבי פנה יוצר טקסטיל בעבודת יד, לפני הפציעה. ENP RIPENING TEXTILE LAB
(צילום: Patty van den Elshout)
עדשה מוסרית ולא רק אסתטית
הספר החדש, שאליו הוא מגייס כסף מהמונים בעזרת הדסטארט, הוא הרבה יותר מקטלוג עבודות. הוא תפור ולא מודבק כדי למנוע שימוש ברכיבים מהחי, הדפים מודפסים על נייר יקר וטבעוני (מופק ממקור צמחי), והכריכה עשויה פשתן. 13 פרויקטים לצד תערוכות סולו מופיעים בו, בהם כאלה שהוצגו בגלריות ובמוזיאונים הנחשבים בעולם, לצד פרויקטים קהילתיים יותר. כל פרט בספר, כולל מבנה הפונט, סוג הדיו והאופן שבו הוא נכרך, נבחן בעדשה מוסרית. "לקחנו כל פרמטר ועשינו עליו זום-אין. העיצוב והחומריות של הספר הזה נבנו מתוך אידיאולוגיה לא פחות מאשר מתוך אסתטיקה", מסביר נאבי פנה על תהליך העבודה.
כמו הרבה שינויים גדולים, גם המעבר של נאבי פנה לטבעונות התחיל במקרה – ובעצם, בכלל לא ביוזמתו. "לא רציתי להיות טבעוני", הוא מודה. "ב-2013 בן הזוג שלי הכריח אותי לשנות את הרגלי התזונה. בעבר הייתי טס עם 40 קילו של בשר במזוודה". אבל עם הזמן התפיסה שלו השתנתה, ולא רק על מה שיש לו בצלחת. התפיסה שלו, לדבריו, לא נשארה ברמת הבחירה האישית, אלא הפכה לאתיקה כוללת שהכתיבה גם את אופן היצירה שלו. מאז הוא יוצר בחומרים כמו סיבי צמחים, מלח ומינרלים אחרים, אדמה, פטריות, שורשים, אצות, המפ וחומרים טבעוניים.
המעבר הזה דרש לא רק שינוי גישה, אלא גם שינוי ממשי של תהליכי עבודה. מהרגע שהחליט לוותר על חומרים מהחי, נאלץ נאבי פנה להמציא את עצמו מקצועית מחדש. "הייתי צריך לשנות הכול – גם את החומרים, גם את הכלים ולעתים גם את הטכניקה שבה אני עובד", הוא מספר. אחת הדוגמאות לכך מגיעה דווקא ממסורת ארוכת שנים: " למדתי את טכניקת האריגה של הנשים הבדואיות, שלא התאימה לסיבים העדינים שאני עובד איתם, מה גם שהן משתמשות בקרן של חיה להצמדת הערב בין חוטי השתי". אתגר כזה היה עלול לעצור מעצב אחר, אבל עבורו הוא דווקא נעשה זרז לחקירה: "נאלצתי להעמיק בכל החומרים האפשריים מדבקים, חמרים, גלזורות וחוטים ולנסות להבין במה אני כן יכול להשתמש". מבחינתו, עיצוב אינו רק כלי אסתטי אלא גם פעולה מוסרית. "עיצוב נוגע בכל דבר, בבעלי חיים, בבני אדם, במקורות המים שלנו, הכול מתחיל בבחירות ובתהליכים של מעצבים, איך הם מייצרים את האובייקט, החוזק אל מול השחיקה וגם תהליך ההטמנה", הוא אומר. "יש פה ראייה רחבה והוליסטית על העולם". העקרונות האלה של קיימות, אחריות וסולידריות מלווים כל החלטה עיצובית שהוא מקבל: מהרכב החומרים ועד אורך חיי האובייקט. הוא מוסיף שעבורו, לעצב זה לא רק לייצר, אלא גם לבחור איך, למה, ובעיקר עבור מי.
מאז 2013 הוא מתעקש שהסטודיו שלו חייב להיות טבעוני, אך זה לא נגמר שם. "אני עובד בסטודיו רק עם טבעונים, גם מי שמגיע מחו"ל להתמחות חייב להתחייב לטבעונות לזמן שהוא כאן, זה סוג של פילטר, זה אומר משהו על הבן אדם, על גמישות ועל פתיחות מחשבתית", הוא מסביר. לאורך השנים הוא יצר חפצים מרהיבים מחומרים יוצאי דופן, בהם שרפרפים שהולבנו והתגבשו בבריכות האידוי של מפעלי ים המלח, כורסאות מסיבי בננות שגידל בעצמו, אריחים שמורכבים מ־100% מלח ושרפרפים מערבוב של אדמה ופטריות.
יצא בפומבי נגד גרטה טונברג
למרות הזיהוי עם האג'נדה הטבעונית, נאבי פנה מדגיש שיצא נגד מי שנחשבה עד לפני כשנתיים לפעילת הסביבה המפורסמת ביותר בעולם, גרטה טונברג, על רקע התבטאויותיה נגד ישראל. "אני הכי ישראלי וזה ניכר בעבודות ובכלל בעשייה שלי. אני גם ביקורתי על המון דברים קשים שקורים כאן, גם כמי שנפגע מהמלחמה, אבל גם מודע לתפיסה של הישראליות בעולם. קהילת היוצרים הבינלאומית הפנתה לנו את הגב כבר ב-8 באוקטובר, עוד בזמן שמחבלים הסתובבו כאן, ואני מגיב לכל טענה שקרית שיוצאת", אומר נאבי פנה שלא היסס לצאת נגד טונברג. "האובססיה שלה לישראל הדגישה את הצביעות שיש גם למי שמניפים דגלים של מוסר", הוא אומר.
מה זה אומר בפועל?
"העשייה שלי היא פוליטית. אני מיוצג אצל פרידמן בנדה, אחת הגלריות הגדולות בעולם, ואני בפוזיציה מחייבת מאוד. אבל כשמארק בנדה התקשר אליי לפני כחודשיים ואמר לי: 'מוזיאון חשוב בארצות הברית מעוניין מאוד לרכוש לאוסף יצירה שלך ממלח', אבל, הם רצו להציג אותי להנהלה שלהם בתור אמן הודי. כמובן אמרתי לו: 'ממש לא', והם לא רכשו. לשמחתי, בזמן המלחמה, מוזיאון האמנות בקולורדו רכש יצירה שלי וגם מוזיאון בטילבורג, הולנד".
9 צפייה בגלריה
פנה יוצר בחומרים כמו סיבי צמחים, מלח ומינרלים אחרים, אדמה, פטריות ושורשים
(צילום: Amir Farzad)
"עיצוב זה לא אמנות – יש לו מטרה"
אף על פי שכל תערוכה שלו בארץ או בעולם זוכה לתשומת לב בינלאומית, כולל תערוכות יחיד בגלריה Friedman Benda בניו יורק ותערוכת יחיד מדוברת במוזיאון קו התפר בירושלים, נאבי פנה מגדיר את עצמו קודם כול כמעצב. "העיצוב בשבילי הוא לא רק אסתטיקה, אלא פלטפורמה, דרך להגיב לעולם. לאובייקטים שלי יש תפקיד. גם כשהם ניסיוניים, הם מנסים לפתור משהו, מעוררים מחשבה, מציעים אלטרנטיבה למשהו קיים", הוא מסביר. הגישה הזאת מלווה אותו מאז ילדותו בבני ברק, אז היה מוקף פרחים וקומפוזיציות במשתלה של הוריו. "שם למדתי צבע, חומר, קנה מידה, ויותר מהכול – מתוך השעמום במשתלה התפתח אצלי עולם של פנטזיה ויצירה שהוביל אותי בבגרותי לעסוק בדיוק בכך".
לאורך החודשים שלאחר הפציעה, כשהוא לא מסוגל לעבוד כרגיל, הספר נהפך עבורו למעין תהליך ריפוי. "הוא החזיק אותי", הוא אומר בפשטות. "הספר נהיה חלק בלתי נפרד מתהליך השיקום, עוגן קבוע להיאחז בו". לאורך הדרך, התוכן בו עבר שינויים: נוספו טקסטים, מחשבות, מאמרים תיאורטיים, וגם הרבה התבוננות פנימית, כפי שהוא מציין ומדגיש שזה "ספר שפותח סדרה, לא סיום".
במהלך העבודה נפגש נאבי פנה עם ד"ר דניאלה אוהד, היסטוריונית עיצוב, חוקרת וכותבת על תרבות העיצוב, אוצרת תערוכות ומייעצת ליוצרים ולאספנים, ועם המעצב הגרפי של הספר, עוזי גרייף קלדס, לשיחה מעמיקה. בשני קטעי פודקאסט שהקליטו השלושה במהלך ביקור של ד"ר אוהד בארץ הם חוקרים את תהליך היצירה בעשור הראשון של נאבי פנה, את הקשרים בין עיצוב לאמנות, בין תעשייה לקראפט, ודנים בחומרים שזמינים ליוצרים. ד"ר אוהד מובילה דיון על היצירות שנבחרו לספר ובוחנת את השפעת הבחירות החומריות והאסתטיות על השיח האתי במאה ה-21: כיצד כל יצירה משקפת את ערכינו ואמונותינו? בשיחה ביניהם עולה גם נושא החיים בעידן העכשווי, חוויות כישראלי בסצנה הבינלאומית ומשמעות הבחירות האמנותיות שלנו על החברה שסביבנו.
