בעולם של ייצור המוני והפצה גלובלית של מיליארדי פריטי עיצוב שמשוכפלים שוב ושוב, די נדיר למצוא יוצרים, רובם צעירים ובתחילת דרכם המקצועית, שבחרו מסלול אחר: כל יצירה שלהם היא לא רק One of a Kind אלא גם תוצר שברובו הוא תוצאה של עבודת כפיים ומלאכת יד.
אחד העקרונות המשותפים לששת היוצרות והיוצרים שאיגדנו בכתבה הוא בית הגידול שלהם: טרמינל עיצוב בת-ים – מתחם עיצוב חברתי הפועל במבנה היסטורי שעמד נטוש ועבר שיפוץ יסודי והתחדשות, וכיום מהווה בית לשלל יוזמות עיצוב ויוזמות חברתיות קהילתיות. תוכנית "החממה", שבראשה עומדת ענת ציגלמן היא סוג של מסלול המראה למעצבים בתהליך הפיתוח העסקי והיצירתי שלהם. חלקם פועלים מתוך המתחם וחלקם פרסו כנפיים ועברו לחללי סטודיו ולבתי מלאכה משלהם. בימים אלה נפתחה ההרשמה למחזור ו' של חממת המעצבים. לדברי ציגלמן, בכל שנה מתקבלים לתוכנית רק כ-20 מעצבים מתוך מאות פונים. המשתתפים בתוכנית מקבלים שנה של מפגשים קבוצתיים, הרצאות, כלים מקצועיים ומנטורינג אישי במטרה להעביר אותם תהליך מואץ של פיתוח עסקי ומקצועי. "הכוח של התוכנית הוא הקבוצה המפרה והעוטפת", אומרת ציגלמן ומזמינה מעצבים להגיש מועמדות ל"קול קורא".
מחיה החפצים
המעצב והיוצר דניאל ניסים מכין בסטודיו שלו 1OF רהיטים בעבודת יד מחומרים בשימוש חוזר, ותהליך היצירה כולל חיטוט במחסן של סבא וליקוט פריטים מהרחוב. "אני הנדסאי אדריכלות, מעצב ויוצר רהיטים מחומרים משומשים שאני אוסף בקפידה", אומר ניסים. "אני בוחר לעבוד עם מה שכבר קיים סביבנו, מתוך הערכה עמוקה לחומרי הגלם ולהיסטוריה שהם נושאים איתם. התשוקה שלי היא להחיות רהיטים ישנים, שבורים ובלויים שסיימו את תפקידם ולהפוך אותם ליצירה חדשה". ניסים יוצר בחלל שנראה כמו נגרייה בתוך טרמינל עיצוב בת-ים, כך שמי שמבקר במתחם מוזמן לצפות בתהליך היצירה הלא שגרתי.
יש באמת פריט אחד מכל רהיט שאתה מעצב?
"כל רהיט הוא חד-פעמי, עם הסיפור הייחודי לו. הכיסא המורחב, למשל, הוא כיסא ישן שנחצה לשניים, קיבל השלמה מחומרים אחרים והפך לספסל שבו יש משמעות לכל פרט. הקומפיוצ'ר, לדוגמה, הוא כיסא מחשב שנזרק לרחוב, טופל וחודש ככורסה עם הדום, שמשלים את המראה והנוחות. בכל יצירה אני מנסה לחבר בין עבר להווה, בין ישן לחדש, בין השימושי לאסתטי".
האם הרעיון לעיצוב מחדש מגיע ממך או מבקשות של לקוחות?
"אני שואף שרוב העשייה שלו תגיע ממני ולא מבקשת הלקוח, לפעמים אני עושה גם דברים לפי דרישה, אבל התשוקה האמיתית שלי היא יצירה אינטואיטיבית".
מי קהל הלקוחות שלך?
"אנשים שמחפשים פריט ייחודי לבית או למשרד. לאחרונה הגיעו אליי מקרן פילנתרופית שיושבת במשרד במודיעין. הם רכשו כיסא מורחב, שולחן עגול קטן, שולחן אוכל גדול המשמש עבורם שולחן עבודה מרכזי וכיסא עבודה. כל העבודות הם רעיונות שלי, הלקוחה הגיעה, ראתה את היצירות המוכנות, התאהבה בהן ורכשה אותן".
האם קשה להיפרד מהיצירות שלך או שאתה משחרר בקלות?
"העלית לי חיוך על הפנים עכשיו. אני חושב שלא הייתה יצירה שהיה לי קל להיפרד ממנה. יש יותר ויש פחות, כמובן, אבל כל יצירה היא חלק ממני, חלק מתקופה מסוימת שעברתי עם עצמי ועם הרהיט".
מה הדבר הכי מיוחד שיצא לך ליצור?
"כל רהיט הוא מסע שלם, עולם ומלואו. גם כשאני יוצר כחלק מהליינים הקונספטואליים שלי – 'בטון וחלבון', 'כיסא מורחב' או 'קומפיוצ'ר' – וזה כביכול משהו דומה שכבר עשיתי, עדיין מדובר ביצירה חדשה לחלוטין כי כל כיסא הוא שונה, כל קורת עץ היא שונה. גם אם אני ממש רוצה, אין שניים שהם זהים לחלוטין. ולשאלתך, אני חושב שכל יצירה היא הכי מיוחדת כי היא יחידה במינה".
מחיר: 6,700-880 שקל לרהיט.
חומר הגלם: צמחים
חן אשכנזי היא מעצבת פנים בוגרת שנקר עם ניסיון של כ-17 שנים בתחום. בנוסף, היא גם יוצרת הדפסים בוטניים בעבודת יד בסטודיו הקטן והמינימליסטי שלה במתחם הטרמינל. "בשבע השנים האחרונות אני עצמאית בתחום עיצוב הפנים ומתמחה בשיפוצים גדולים וייעוץ ללקוחות שבונים בתים מאפס. במקביל אני משלבת את העבודה שלי בסטודיו ויוצרת הדפסים בוטניים עדינים שגם משתלבים בפרויקטים שלי ושל מעצבות אחרות", אומרת אשכנזי.
מה מאפיין את היצירות שלך?
"ההדפסים הבוטניים שלי מתרגמים רגשות עמוקים ליצירות עדינות באמצעות צמחים. תהליך העבודה מתחיל ביציאה לטבע לצורך התבוננות ולליקוט אלמנטים טבעיים שאחר כך באים לידי ביטוי בהדפסים, כשכל אחד הוא יחיד ומיוחד".
עד כמה את קשורה ליצירות שלך?
"כל יצירה שלי מגיעה מעומק לבי. כל אחת מהן משקפת את הרגשות שחיים בי, לכן לא פשוט לי להיפרד מיצירה. ועוד יותר קשה כשכל אחת מהן היא One of a Kind. אבל במקביל משמח אותי שהלקוחות מתרגשים מהן ורוצים שהן ייצגו אותם וישקפו את מי שהם ואת הרגשות שלהם גם כן".
מחיר: 3,000-500 שקל לעבודות ממוסגרות. יש גם יצירות לא ממוסגרות שמחירן ההתחלתי 250 שקל.
נייר ארעי, קרמיקה נצחית
רז ישראל ושיר הררי מתל אביב עובדות ביחד כשותפות בחיים ובסטודיו ZING שהקימו, ויוצרות גם בטרמינל עיצוב בת-ים. שתיהן מעצבות תעשייתיות, בוגרות HIT המכון הטכנולוגי חולון, אמניות ויוצרות. "הקמנו את הסטודיו מתוך רצון ליצור אינטראקציות עם משתמשים ולהכניס ניצוץ למוצרים", הן אומרות. "כחלק מעבודתנו אנחנו בוחנות דרכים שונות וחומרים שונים כדי ליצור חוויות ויזואליות, נוסטלגיות ומרגשות באמצעות המוצרים שלנו".
מה החידוש בכלים שלכן?
"ההתמקדות שלנו היא בתחום הקרמי, תחום רחב, מרתק ומסקרן מאוד, תוך שימוש בטכניקה ייחודית של תבניות נייר. הפרויקט נקרא 'זיכרון של נייר'. עיצבנו סדרה של כדים שנוצרו ביציקות קרמיות לתוך תבניות נייר חד-פעמיות, כשכל תבנית יוצרת כד ייחודי ושונה, One of a Kind, בזכות הטכניקה הייחודית שבה אנחנו משתמשות. הנייר מייצר דיאלוג בין תכונות החומר שלו ובין החומר שנוצק לתוכו – הקרמיקה. כל אחד מהכדים משמר מניפולציה שנעשית על הנייר ובאה לידי ביטוי בפעולת הטמעה (זיכרון חומרי) בקרמיקה".
למה דווקא נייר?
"נייר הוא חומר מוכר המשמש אותנו בחיי היומיום במגוון דרכים: מציירים עליו, גוזרים, מקפלים, מקמטים ועוד. העבודה עם תבניות נייר מעניקה לכל כד מראה המזכיר את הרכות ואת הארעיות של הנייר לצד העמידות והנצחיות של הקרמיקה. הכדים הם לא רק חפצים פונקציונליים אלא גם מקבץ של מחשבות על חומר, על הנייר, ועל המפגש הייחודי בינו ובין הקרמיקה".
האם קשה לכן להיפרד מיצירה?
"בהחלט יש רגעים כאלה. לעתים תהליך היצירה מביא אותנו לחיבור עמוק עם התוצאה, וטבעי להרגיש סוג של קושי לשחרר. עם זאת, ברגע שאנחנו רואות את המפגש בין היצירה ללקוח ואת המשמעות שהיא מקבלת עבורו, זה גובר על הכול. כשמעצבים פריט חד-פעמי, חלק מהתהליך הוא ללמוד לשחרר ולהבין שהיצירה ממשיכה את דרכה במקום שבו היא באמת צריכה להיות".
האם אתן יוצרות גם בהזמנה אישית?
"כן. כל פריט שנוצר בהזמנה אישית משלב איכות גבוהה, עיצוב מוקפד ותשומת לב לפרטים הקטנים".
מחיר: סיכות דש מ-50 שקל, אריחים מ-150 שקל ליחידה, כדים בינוניים מ-700 שקל, כדים גדולים 1,300 עד 3,500 שקל, בהתאם לעיצוב ולמורכבות, חנוכיית משאלות ב-380 שקל.
חבלי יצירה
המעצבת התעשייתית ניצן טביב מיפו מייצרת מוצרים דקורטיביים לבית מחבלי טיפוס בלויים שהיא אוספת מקירות טיפוס ומחברות של עבודות בגובה. "פיתחתי שיטת קראפט חדשה לייצור כדים בהשראת קליעת הסלים התימנית", היא מספרת. "לאחר שלמדתי את השיטה המסורתית הבנתי שהיא מאוד עמלנית וחלמתי לייצר שיטה יעילה יותר שתאפשר התעסקות בקראפט בישראל של ימינו. למותג שלי קוראים JUNA על שם אחד מהסלים התימניים המקוריים. בחרתי להתעמק במסורת התימנית לאחר שהרגשתי שהיא נעלמת מחיי עם מותם של סבתא וסבא שלי. ג'ונה היא הדרך שלי להנציח את סבתא מרים וסבא אהרון דרך התרבות שמאוד נכחה בחייהם".
איפה אפשר למצוא את הכדים שאת יוצרת?
"הכדים מוצגים בטרמינל עיצוב, במסעדת בית קנדינוף ביפו, ואני גם שולחת אותם לתערוכות. בעבר הם נמכרו בגלריה דואו ביפו העתיקה, והיום אני מחפשת להם בית שהכי יתאים להם".
את יוצרת גם לפי דרישת הלקוח?
"אני בהחלט מקבלת הזמנות מיוחדות לפי בקשות. למשל, לא מזמן מעצב פנים פנה אליי בבקשה שאכין לו שרפרף מחבל ספציפי".
את מתקשה להיפרד מהיצירות שלך?
"קשה לי מאוד להיפרד. כל יצירה מכילה בתוכה סיפור של תקופה, אמנם פיתחתי שיטה יעילה יותר, אבל עדיין בכל כד מושקעות שעות של עבודה".
איך הופכים חבל טיפוס לכד?
"אני מתיכה את החבלים אחד לשני בעזרת מלחם תעשייתי. יש חבלים נדירים שקיבלתי באופן חד-פעמי ואין לדעת מתי אתקל בהם שוב, ויש חבלים נפוצים מאוד שאני מקבלת בכמויות. ברגע שהמלחם נוגע בחבל, אין דרך חזור. הכדים מעבירים אותי שיעור בקבלת החלטות, מעין ציור בלי מחק. המלחם נוגע בחבלים בקצב מאוד איטי אך חד משמעי".
ספרי קצת על סבא וסבתא שלך שמהווים השראה ליצירה.
"סבתא מרים הייתה התגלמות הטוב בעולם בעיניי ובעיני רבים, אישה עם חיוך אינסופי ולב רחב, צחקוק ילדותי ועיניים שמחות. כל מי שנתקל בה קיבל ממנה אהבה ללא תנאי. סבא אהרון היה איש של עשייה. עד גיל 82 הוא עוד היה מטפס על גג הבית שלו כדי לטפל בעצי המנגו בגינה, איש חזק ונוקשה. היה אפשר לזהות אותו לפי החליפות, המגבעת והממחטה בכיס. התרבות התימנית הייתה חלק מהאווירה בבית של סבתא וסבא – באוכל של סבתא, בחגים, בשבתות בבית הכנסת, סגנון התפילה הייחודי, ספרי התורה שעיטרו את הבית שלהם וספרי תפילה ייחודיים מתימן. כשסבא נפטר נפל האסימון שתמה תקופה, והרגשתי שג'ונה משלבת את סבתא וסבא בתוכה. שיטת הקראפט הנוקשה, שמסמלת את העשייה של סבא יחד עם האנרגיה של סבתא, היא המוטיבציה שמניעה את הכול".
לטכניקה שפיתחה טביב יש גם ממד חברתי. "החלום הגדול שלי הוא לאפשר חיי קהילה לנשות הקראפט שעלו בעליות האחרונות לארץ עם ידי הזהב, שהיום עובדות בעבודות מזדמנות ולא מממשות את הפוטנציאל שלהן", היא מוסיפה.
מחיר: 7,800-3,200 לכד.
מברשת או נברשת?
אוריאל בן זריהם הוא מעצב תעשייתי, מעצב פנים ואדריכל. אחרי שנים של עיצוב חללים מכל מיני סוגים, על כל האספקטים שבהם, הוא החליט להתמקד בגורם אחד מאוד משמעותי בהשפעה שלו על עיצוב כל חלל – התאורה. "גופי התאורה שלי עשויים בייצור מקומי, בטכניקה מסורתית של מברשות בעבודת יד", הוא מסביר. "ההשראה לעבודה עם מברשות הגיעה מתוך האובססיה שלי לניקיון. במשך שנים אספתי מברשות, ובאיזשהו שלב הן הפכו להיות חומר גלם מלא בנוסטלגיה ובסיפורים שאפשר להאיר דרכם זיכרונות ישנים".
אילו גופי תאורה שהם One of a Kind יצרת?
"ז'קלין היא קולקציית הבכורה שלי והיא קרויה על שם אמי בשמה הצרפתי. היא משלבת טכניקה מסורתית של הכנת מברשות בעבודת יד ותאורת אווירה שמלטפת את החלל שבו היא נמצאת, כמו לוחשת לנו סיפורי עבר עם קריצה חצופה. זה גוף תאורה חדשני בשילוב המסורתי והמודרני שבו, בין טכניקה לטכנולוגיה ובין פונקציונליות להומור. הפרויקט שלי שואב השראה ממברשות אמיתיות שאנחנו משתמשים בהן יום-יום, כמו מברשת שמנקה את מכונת הקפה, מברשת לצחצוח נעליים ואפילו מברשת לניקוי הטאבון ותנורי פיצה.
כל גוף תאורה מושפע מדמויות דומיננטיות בילדותי, בעיקר נשים, ומלווה בסיפור-זיכרון הקשור לסוג המברשת ולאותה הדמות. השמות וכל הסיפורים מתובלים בהומור ובנוסטלגיה לימים של פעם. כך אפשר למצוא בקולקציה את סוליקה, שהייתה אימת ילדי הרחוב, או את דודה רוזט, שהייתה מספרת בלי בושה את הבדיחות הכי גסות, תוך כדי שהיא רוקמת את הגובלנים הקלאסיים שלה.
מאיפה מגיע החיבור שלך למברשות?
"מהחיבור שלי לדברים הפשוטים, לאנדרדוג, לאנשים השקופים, הלא מובחנים, האוחזים במטאטא ועושים לנו את החיים אסתטיים יותר. אני רוצה לקחת את הדימוי הזה, את המטאטא, ולתת לו את הבמה, להוציא אותו מהכוך שבין המקרר לקיר ולשים אותו לראווה בסלון, שיאיר ויספר את הסיפור שלו".
ספר על היצירה הראשונה שלך?
"פנינה, מטאטא נשען על קיר. החלטתי לקרוא לו על שם אמי, בשמה העברי, שלימדה אותי סטנדרטים של ניקיון מה הם, והיו לה סטנדרטים! כבן הזקונים הבנתי שיש כאן הזדמנות, כולם באו לפניי וחטפו את התפקיד שלהם כדי לקבל את נתח הנחת מאמא – הילד השקדן, הילדה הטובה, הילד השובב אבל מתוק-מתוק וכך הלאה. אז אני אהיה זה שמנקה כמו שהיא אוהבת – ביסודיות, קפדנות ודיוק. לא ידעתי שזה יתנקם בי כל פסח מחדש...".
לא רק גופי תאורה יוצר בן זריהם מהמברשות שאסף, אלא גם אלמנטים שימושיים אחרים לבית, למשל קערת לולה. "פעם בשבוע היינו נוסעים לבקר את אחותו של אבי, לולה, ואת בעלה ז'ילבר", נזכר בן זריהם. "אני זוכר שהייתי יושב שם בסלון, בוחן את ציורי השמן של דוד ז'ילבר המעטרים את כל קירות הסלון וכל הזמן חוזר במבט חטוף לזירת הפשע – קערת קרמיקה בצורת מטרייה פתוחה עומדת על ראשה, מונחת על שולחן הסלון ומכילה אוצר ממתקים לא גנוז אך בהחלט בלום, ובראשי מתנגן לו בלופ קולה של אמי: 'כשנגיע לדודים תתנהגו יפה ובנימוס ולא לחטוף מהממתקים, יש לכם הכול בבית!".
מחיר: 4,500-990 שקל.
ללטף שרפרף
את סוד הקסם של אלמנטים שעירים גילתה יעל רבוא, מעצבת תעשייתית ויוצרת. "בעבודותיי אני יוצרת אובייקטים על התפר שבין עיצוב ובין אמנות", היא מסבירה. "העבודה האחרונה שלי נקראת Hairy Creatures – יצורים שעירים. זו סדרת One Of של אובייקטים המשלבים למינציה של עץ (למינציה בעץ היא טכניקה שבה כובשים שכבות דקות של עץ בתבנית ליצירת עץ לבוד) וטקסטיל. במחקר החומרים שביצעתי שילבתי בין שכבות העץ ובין בדים ויצרתי חומר לבוד חדש. בעבודה עם החומר החדש נבחן המנעד שבין למינציה מכופפת לקרש ישר שעיר, ואיזה אופי הם נותנים לאובייקט החדש. האובייקטים עוצבו עם רמיזה לחייתיות, במטרה להדגיש את הטכניקה ואת השילוב החומרי המפתיע ולייצר רהיט בעל אופי ודמות בכל חלל שבו יוצב".
איך נולד הרעיון לרהיט שעיר?
"ההשראה להדום היא מהסרט המצויר של 'היפה והחיה', שבו יש כלב שהפך להיות הדום".
האם את משחררת בקלות או מתקשה להיפרד מהפריטים שלך?
"כרגע הפרויקט חדש וטרם מכרתי ממנו פריטים, אך יש בהחלט קשר רגשי לפריט, במיוחד כשכל כך כיף ללטף אותו, כמו כלבלב קטן".
איפה אפשר לראות את היצירות השעירות?
"הפרויקט נוצר כחלק מתערוכת 'עבודת ידיים' במתחם התחייה 14 בתל אביב, שבה חברו יחד מעצבים ובעלי מלאכה ותיקים. בפרויקט שיתפתי פעולה עם נגריית אשכנזי שבה אני מייצרת את הרהיטים. את הרהיטים אפשר לרכוש דרך הסטודיו שלי, כמו גם עבודות בסגנונות אחרים שאני יוצרת".
מחיר: 11,000-8,000 שקל לרהיט.
