סיכת דש של פרח אדום־ורוד במהדורה מוגבלת תינתן במתנה לקהל שיפקוד את הפֵּצָ'ה קוּצָ'ה הקרוב - אירוע הרצאות קצרות שנתי, שהפך למסורת תרבותית בארץ ובעולם. "זו דרך שלי לעודד תרומות למטה משפחות החטופים", מספר היוצר ניב תשבי שעיצב אותה ושירצה במשך שש דקות ו־40 שניות בדיוק על יצירתיו המגוונות מול הקהל בהיכל התרבות בתל אביב.
צורתה כפרח אדום שקצהו של הגבעול שלו הוא חץ. הסיכה מהדהדת את סמל הזיכרון של פרח דם המכבים שזכור לכולנו מימי הזיכרון, וגם את סיכות הדש, שהפכו מאז תחילת המלחמה לפריט נפוץ מסיבות מצערות: הסרט הצהוב שמסמל את החטופים הישראלים בעזה.
הדימוי המקורי של הפרח לקוח מעבודה אחרת, מרשימה וגדולת ממדים שיצר תשבי ושהוצגה במוזיאון הרצליה - "הקרנבל". היא גילמה תהלוכה דיסטופית, ספק מצעד־מסיבה, ספק הפגנה, שהכיל אלמנטים שונים של כאוס, אלימות ומלחמה, ממוסגרים באסתטיקה נקייה. הפרויקט הוצג מיולי 2023 ותוך חודשים בודדים התלכד עם המציאות, שהנפיקה דימויים קשים לא פחות. הקרנבל הפך כמעט לנבואה על העתיד לבוא.
צבעי מלחמה, צמיחה ואובדן
"הקרנבל של שכרון הכוח הוא חגיגה לכל מה שמפחיד אותי, חברה שמפחיד לדמיין לאן היא צועדת", אומר תשבי על היצירה. העבודה נוצרה עוד לפני המלחמה, כשברקע הייתה המהפכה המשפטית, "וכמו הרבה יצירות בעת הזו", תשבי אומר, "היא נצבעת בצבעי המלחמה ונקראת מחדש לאורה. היא מתכתבת עם ההיסטוריה העקובה מדם של המקום הזה, ובאופן בלתי נמנע היא מדברת גם על המלחמה הנוכחית. כל דימוי בה קיבל משמעות חזקה יותר ונראה פתאום כאילו הוא נובע ישירות ממנה ומהמציאות סביבנו", הוא ממשיך. "היו בתערוכה כמה פסלים ששילבו אלמנטים מהטבע עם כלי מלחמה, כמו עץ שהוא טיל ופרח שהוא חץ מלחמה. זה פרח שלא צומח מהאדמה, אלא נורה כחץ ישירות לרצפת הבטון. בהשראת הפסל הזה יצרתי את הסיכה, שעשויה מאמייל וניקל שחור. היא מסמלת בעיניי את הצמיחה ואת האובדן – שני מרכיבים שתמיד שזורים אחד בשני. הפרח צומח, יש לו חד פעמיות מרהיבה, כל כולו יופי וחיים; והחיים אצלנו שזורים במוות. אנחנו חיים בתקופה שבה כל יום הוא יום זיכרון. הסיכה מדברת מבחינתי את המחזוריות הזו של החיים ושל הזיכרון ואת האופן שבו הפרחים ממשיכים לפרוח גם כשאנחנו לא כאן".
אני מרגישה שהתערוכה שלך במוזיאון הרצליה הייתה מין "חגיגה" של פוטנציאל של אלימות, שחלק ממנו התממש.
"כן, זה הסיפור של המקום שלנו. ופתאום, לאור המציאות, הפרח הזה מהדהד את הכלניות שמזוהות עם הדרום ואת הפרשנות שלי לדם המכבים, אחד הסמלים הרשמיים של יום הזיכרון, בעקבות אגדה שמספרת שבכל מקום שבו טיפת דם של המכבים נפלה לארץ ונספגה באדמה, צמח פרח אדום כדם.
"הסיכה שעיצבתי כמובן לא באה להחליף את סמל דם המכבים או כל סיכה אחרת. עניינה אותי ההתכתבות הטבעית שלה עם הרבדים האלה. אני גם אוהב את המעבר של הפסל לסיכה, כי בסיכה יש את אלמנט הדקירה, הנעיצה שלה. זה מצד אחד אקט חד ופוצע, ומצד שני, היא ממוקמת קרוב ללב ונשמרת קרוב ללב. היא משלבת אלמנט של יופי ואסתטיקה עם תזכורת כואבת. בכלל, סיכות הפכו לסמל טעון, הסיכות הצהובות מלוות אותנו במאבק למען החטופים ואנחנו עונדים אותן כדי להביע תמיכה, להזכיר את הצורך הדחוף הזה להחזיר את כולם, אז מטבע הדברים קשה לנתק את זה מההקשר של הסיכה שיצרתי. הלוואי שלא נזדקק לסיכות האלה יותר".
אתה מרגיש שהמלחמה שינתה משהו בעשייה שלך, השפיעה עליה?
"בהתחלה באופן טבעי המלחמה קצת שיתקה את העשייה. אני יודע שזה קרה להרבה יוצרים. אני חושב שבין היתר בגלל שבדיוק הצגתי את 'הקרנבל', שעסק בהשפעות של מלחמה על האנושות. במובן הזה, זה היה מורכב מאוד – להציג לפני ותוך כדי המלחמה פרויקט שמדבר עם זה מאוד מאוד חזק, בצורה אפילו כמעט ישירה. היה קשה ומורכב מאוד לדברר את התערוכה כשהכול עוד היה מאוד טרי והיה קשה לפגוש אנשים סביבה, אבל זו גם זכות מאוד גדולה. זה נתן לי אפשרות לתת ביטוי לתכנים האלו. אני לא יודע אם הייתי יכול לעשות את אותה עבודה אחר כך".
מתחת להומור יש נימה דקה של חרדה
השנים האחרונות הן שנות נסיקה של תשבי: סגנונו המזוהה, שמלהטט בין אמנות ובין עיצוב, בין השטחה ובין תלת־ממד, הוביל אותו להציג במוזיאונים, בגלריות וגם במרחבים ציבוריים ברחבי ישראל. עבודותיו הוצגו בין היתר במוזיאון תל אביב, במוזיאון הרצליה ובמוזיאון ארץ ישראל.
"המסע האמנותי שלי התעצב סביב סקרנות לגבי אפשרויות יצירתיות במרחב התלת־ממדי, כשמרכז העשייה שלי הוא פיסול ומיצבים, והרקע הוא תמיד ציור ואיור", תשבי מספר. "אני יוצר כל מיני סוגים של פרויקטים, במנעד די רחב. תמיד הייתה לי נטייה לרצות לתרגם את הדימויים שלי למשהו מרחבי, לעבוד עם המרחב. אני מפגיש את הדימויים שלי עם חומר וצורה, מרחב וחלל ומשחק הרבה עם השטחה גיאומטרית ועם היחס שבין שטיחות ונפח".
ההפשטה הצורנית והצבעונית שמאפיינת את היצירות של תשבי היא יותר מאשר רק בחירה אסתטית. "היא גם הדרך שלי להציף שאלות על חירות ושחרור – גם חברתי־פוליטי וגם אישי ומנטלי – ולהעמיד את זה מול מנגנונים של ארגון, סדר וכל מיני דברים מנוגדים, שבעצם מבטאים דיכוי, כפייה ושליטה. בנוסף אני אוהב להשתמש בסרקזם ובגרוטסקה, ונמשך מאוד למגוחך ולהומוריסטי. גם כאן, זה פועל הרבה פעמים כאיזה משקל נגד לנושאים אקטואליים או מטרידים. תמיד יש מתחת להומור ולצחוק איזו נימה דקה של חרדה. זה משהו שמלווה הרבה פרויקטים שלי, איזה קו משותף שאפשר למתוח ביניהם", אומר תשבי.
אתה מרגיש שיש אצלך מתח כלשהו בין זהות האמן לזהות המעצב?
"אני אמן שבא מרקע של לימודי תקשורת חזותית בבצלאל, עם התמחות באיור. אני עושה המון דברים שקרובים יותר למה שלמדתי בתואר הראשון, למשל איור, בין אם זה איור ספרים או איור מסחרי, עבודות שפוגשות לקוח ותכלית וגם עבודות שהן משוחררות מזה ופועלות בשדה משיק אחר, שהוא נתיב אמנותי יותר. העבודה שלי מאז ומתמיד הייתה איזה מין ריקוד בין עיצוב ואמנות: באמנות שלי יש נוכחות מאוד עיצובית, ובעיצוב שלי יש נוכחות מאוד אמנותית. בגלל המנעד הרחב של הדברים שאני עושה, אני תמיד עם רגל פה ורגל שם, אבל כל עוד אף אחד לא מותח לי חבל בין הרגליים, אז אני רוקד בחופשיות. אלה שני שדות שונים אבל מאוד סימביוטיים, ואני מוצא דרכים לזלוג ביניהם. אני כן חושב שלקח לי זמן לדרוס רגל בתוך שדה האמנות ולקבל הזדמנויות שם, כי אולי זה לא המסלול הטבעי לאנשים שבאים מהרקע שלי. אני מאוד שמח על זה שעכשיו זאת כבר לא כל כך שאלה. המסלול שלי הביא אותי להתעסק בהמון דברים, מאובייקטים קטנים ועד מיצבים ענקיים בתוך האנגר של 500 מ"ר (במחסן 2 ביפו, ד"מ), או תפאורה לתיאטרון, ולעבוד בטכניקות שונות עם מגוון של בעלי מקצוע ושותפים לדרך. זה באמת מגוון, ובתוך זה נורא כיף לי לשחק. בסופו של דבר אני מייצר דימויים, ומה שמעניין אותי זה אם זה מפעיל את הצופה, אם זה מרחיב את המחשבה, מאפשר נקודת מבט חדשה ומרגש – ואלה דברים שהם לא שונים באמנות, באיור ובעיצוב".
ב"פצ'ה קוצ'ה", ב־30 וב־31 במרץ, יציג מלבד הסיכה גם חמישה פרויקטים משבע השנים האחרונות, שמשקפים חלק ממנעד העשייה שלו. עליהם הוא יסביר בקצרה, כפי שמחייב הפורמט המאתגר. "היה מורכב להחליט מה מציגים שם, והדברים שבחרתי הם כולם באופן כזה או אחר פעולות פיסוליות, שמשקפות בעיניי את המקום שאליו התפתחתי בעשור האחרון, את החיפוש שלי לאורך השנים כדי לפרוץ עם דימויים מאוירים על חלל ומרחב", מסביר תשבי. "הן משקפות גם את הנושאים שמעניינים אותי ואת האסתטיקה שמעסיקה אותי ומאפיינת אותי. אציג איזה קו מקשר בין כמה תערוכות, פרויקטים וגם טכניקות ונושאים". כך למשל הוא ירחיב על החיבור שלו לאש – ששזור ביצירות שלו, בצבעוניות וגם בצורניות ועל החיבור שלו לעבודה עם עץ כחומר גלם.
