כשאנג'י נאטור מגישה לי את הספר החדש שלה, היא קודם כול מבקשת ממני לפתוח אותו באופן אקראי. אני פותחת אותו בעמוד של טוליפ (צבעוני), ותיאור הפרח מתאר בדיוק את מה שאני מרגישה עכשיו: צורך בקבלת שינויים, כמו הטוליפ שמשתנה כל הזמן בתנועה עם האור. "את רואה", מחייכת אנג'י, "זה תמיד יוצא כל כך מדויק!". אנחנו יושבות בחנות הפרחים היפה שלה בכפר סבא, שנפתחה ב-6 באוקטובר 2023. "ואז התהפך העולם", היא אומרת. "מה שקרה טלטל אותי. לא יכולתי לפתוח את החנות ולהמשיך כרגיל. אז פתחתי שולחן מתקפל בחוץ, ממש ברחוב, והתחלתי להזמין אנשים לבוא לשזור פרחים, בסכום סמלי, רק כדי לנשום. ובאמת בשמש הקופחת ישבנו בחוץ ושזרנו פרחים. ראיתי מה זה עושה לאנשים בתקופה הספציפית, ואחרי שבוע הבנתי שאני רוצה להפוך את חנות הפרחים הרגילה לסטודיו עם סדנאות. הרי איך אני נרגעת? אני נוגעת בפרחים. אין פה נוסחה אחרת. אז אמרתי, למה שאני לא אלמד אחרים שזירת פרחים וגם הם יוכלו להירגע?".
טיפים לסידור פרחים על שולחן החג
(צילום: ליטל נידם, אנג'י נאטור)
אנג'י נאטור וספרה הראשון "נפתח לאט"
(צילום: ליטל נידם)
"שם נמצאת התשוקה שלי"
נאטור, בת 33, רווקה ("אמא רוצה שאתחתן כמו כל אמא אבל לא לוחצת"), היא יזמית ואמנית ערבייה. היא נולדה בגרמניה, שם התגוררה משפחתה, ועלתה לארץ כשהייתה תינוקת בת חמישה חודשים. גדלה בקלנסווה למשפחה ליברלית מאוד: אביה מורה, אמה מורה לחינוך מיוחד, והיא השלישית מבין שלוש אחיות – אחת רואת חשבון והשנייה וטרינרית המתגוררת בגרמניה. למדה בתיכון "עמל טייבה", וכשסיימה תיכון החלה לעבוד במקדונלד'ס ובחנויות בגדים, שם למדה עברית. לאחר התיכון למדה חינוך מיוחד ולשון עברית בבית ברל, ובהמשך למדה גם מִנהל עסקים ועברה להתגורר בחיפה. לפני כשש שנים, כשהייתה בת 27, בעקבות פודקאסט ששמעה, התעורר בה הרצון להיות עצמאית. היא החליטה לזנוח את תחום החינוך ולהפוך את אהבתה לפרחים – שאותה ירשה מאמה – למקצוע. "גדלתי בבית מלא פרחים", היא מספרת, "הגינה שאמא שלי מטפחת היא ממש מדהימה, והבנתי ששם נמצאת התשוקה שלי".
בחרה לפתוח עסק בעיר יהודית. חנות הפרחים בכפר סבא
(צילום: ליטל נידם)
חוזרים לטבע. פחות זרים שנראים כאילו עמדו למסדר
(צילום: ליטל נידם)
היא התחילה עם חנות פרחים בטירה, וכאמור, הסניף השני של אנג'לינה הנמצא בכפר סבא, נפתח יום לפני 7 באוקטובר. גם בחנות הכפר סבאית היא תלתה לוגו שמשלב אותיות בערבית. בתקופת המלחמה נאלצה לסגור את סניף טירה בשל הקושי לנהל שני עסקים בו-זמנית וגם כי "לא היה לזה הרבה ביקוש", כפי שהיא מודה. כיום היא נשארה רק עם חנות אחת ובה סטודיו שעיצבה ובנתה לבדה לסדנאות. היא מלמדת בו שזירת פרחים ומעבירה סדנה ליצירת טרריום עם צמחים.
בימים אלה יצא לאור "לאט נפתח", ספר ראשון שלה, שבו הפכה כל פרח לדמות בעלת אופי ותכונות המקבילות לבני אדם, בליווי איורים צבעוניים. את הספר, שיצא בהוצאה עצמית, ערכה ד"ר יפעת דרור.
מה הייחוד שלך?
"אני לא הולכת לפי העדר. השזירה שלי נעשית בטכניקות שונות מהרגיל, וגם הצבעוניות שלי מורכבת וגדולה. אני מביאה סגנון פראי, זרים גדולים, צבעוניים. בעיניי פרחים הם צבעים. אני לא מתחברת לזרים שיש בהם צבע אחד או מינימליזם. אני מלמדת גם את שיטת הספירלה, שזירה אירופית שהגיעה מאירופה בשנות ה-80, והמטרה שלה להפוך את הזר ליציב ועמיד יותר, אבל בעיקר שזור בצורה יפה יותר. ברגע שאת שמה אותו באגרטל שקוף, הוא יושב ומחזיק מעמד יותר זמן".
איך זה לעבוד כשוזרת פרחים ערבייה בעיר יהודית?
"היחס בסדר. אני אמנית שעוסקת בפרחים, תחום שאני אוהבת מאוד, יש לי הרבה לתת, ואני מקווה שאף אחד לא ישפוט אותי בגלל המקום שממנו באתי. החנות שלי נמצאת ברחוב שיש בו דו-קיום. ממול יש לי שכן דתי עם כיפה וציצית שבא אליי כל יום להגיד שלום ולהביא לי פרי. מחמוד, בעל השווארמה, מביא לי כמעט כל יום אוכל. צביקה מהמספרה נכנס כל יום לומר מילה טובה. לצערי, בתחילת המלחמה היו מקרים של גזענות. הייתה לי עסקה עם חברה גדולה מאוד, סדנת שזירת פרחים ל-140 עובדים. האחראית קיבלה את הצעת המחיר והייתה לנו שיחה אחרונה כדי לסגור את התאריך הסופי. לפני שסיימנו את השיחה, היא אמרה, 'ראינו שיש לכם סניף בטירה'. אמרתי: 'נכון'. היא ענתה: 'אני מקווה שאתם לא מעסיקים ערבים'. אמרתי לה מיד שהעסקה מתבטלת, כי אני ערבייה. היא כמובן מחקה אותי וחסמה אותי בכל מקום אפשרי וגם מחקה את ההודעות בינינו. בפעם אחרת מישהו בא ורצה ורדים אדומים. אמרתי לו שאין לי, אז לקוח אחר, שלא ידע כנראה שאני ערבייה, אמר לי: 'תביאי לו, מה הוא ערבי?'. אני מבינה שזה נאמר במין הומור, אבל זה מאתגר מאוד. היה עוד מקרה שלקוח זרק משפט לא במקום, ורק כשנסעתי הביתה בערב, עצרתי את האוטו והתחלתי לבכות. זה מתסכל. העליתי פוסט לפייסבוק ובו ביקשתי שאנשים ישפטו אותי רק על העבודה שלי. יש לי המון מה לתת מעבר להיותי ערבייה. לצערי, יש היום לגיטימציה לפגוע ולהעליב אנשים, וזה עצוב מאוד. יש גם אנשים מדהימים שרק מחבקים. אני מאמינה בבני אדם. אני יזמית בנשמה ומנסה לנהל את החנות והסטודיו בלי לייחס חשיבות למוצא שלי. ההתעסקות שלי היא באמנות ובפרחים. בקורסי השזירה שלי יושבות נשים יהודיות דתיות ונשים מוסלמיות ואנחנו מדברות על פרחים. יש לי גם קורס מקצועי של עשרה מפגשים שבו אני מלמדת טכניקות אבל גם ניהול עסק ואיך לתמחר או לנהל מלאי ותזרים. בשביל הרגעים האלה אני חיה. אם אני יכולה להיות שליחה של החברה הערבית בתוך מגזרים אחרים, אני אשמח מאוד לעשות את זה. אני מקווה שיהיה פה טוב. אנחנו מדינה צעירה מאוד עם שוני מטורף, יש פה דתיים ויש פה יהודים, ערבים, מוסלמים, נוצרים, צ'רקסים, דרוזים. האנשים פה מדהימים".
על מה הספר שלך?
"העבודה שלי עוסקת בפרחים, אבל גם באנשים. לכל אדם יש אופי משלו, זהות משלו, ויש חיים שהוא עבר ודברים שהוא מתמודד איתם לאורך הדרך. ככה גם פרחים. למדתי שלכל פרח יש אופי מסוים וזהות משלו. החלטתי לחבר פרחים לאנשים. אני מסבירה על הדנ"א של פרחים, איך הם מתנהלים בסיטואציות מסוימות. המטרה היא לגרום לאיזושהי העצמה אישית ולמחשבה קצת חיובית ולייצר 'ספר שולחן' שיהיה גם מתנה".
מה טרנדי? ענפים, תנועה, פרחים עונתיים, ירק פראי וטקסטורות שונות. חנות הפרחים אנג'לינה
(צילום: ליטל נידם)
זרים מונוכרומטיים ומדויקים מדי - אאוט
(צילום: ליטל נידם)
עשו ואל תעשו בסידור פרחים
אילו שילובי צבעים מרגישים לך עכשוויים במיוחד?
"בשנים האחרונות אני רואה מעבר מצבעים שמנסים להרשים לצבעים שמנסים לרגש. גוני חמאה עם ירוק זית, אפרסק עם בורדו עמוק, ורוד מעושן לצד שזיף או חמרה. אלה שילובים שיש בהם שקט, עומק ואיזו אלגנטיות לא מתאמצת. אני תמיד אומרת שפרחים הם כמו אנשים. לא תמיד מי שצועק הכי חזק הוא זה שנשאר לך בלב".
אילו פרחים או סגנונות חוזרים עכשיו לאופנה?
"אנחנו חוזרים לטבע. פחות זרים שנראים כאילו עמדו למסדר, ויותר כאלה שנראים כאילו יצאו לטיול בשדה והחליטו להישאר יחד. הרבה ענפים, הרבה תנועה, פרחים עונתיים, ירק פראי וטקסטורות שונות. העולם התעייף משלמות, הוא מחפש אמת".
יש טרנד שכבר מיצה את עצמו?
"אני מרגישה שהתקופה של זרים מונוכרומטיים ומדויקים מדי מתחילה לחלוף, ואני שמחה מאוד על כך! במשך כמה שנים ראינו הרבה זרים שכללו סוג אחד של פרח או צבע אחד בלבד, מסודרים בצורה כמעט גיאומטרית. הם היו פוטוגניים מאוד, אבל לפעמים הרגישו קרים. היום יש חזרה לשילובים עשירים יותר, כמה סוגי פרחים, מרקמים שונים, ענפים ותנועה. הזר כבר לא מנסה להיות מושלם אלא לספר סיפור".
מה הופך זר ליפה באמת?
"חומרי גלם טובים הם רק נקודת ההתחלה. זר יפה נולד כשיש איזון בין צבע, תנועה, אור ואוויר. אבל אם אני צריכה לבחור דבר אחד, זו הטקסטורה. כשזר מאפשר לעין לטייל בתוכו, כשיש משחק בטקסטורות בין פרחים, הוא מרגיש חי".
האם זר לבית שונה מזר לאירוע?
"מאוד. זר לאירוע הוא קצת כמו שמלת ערב, הוא נועד להרשים. זר לבית הוא כמו סוודר אהוב. הוא צריך לגרום לך להרגיש בנוח בכל פעם שאת חולפת לידו עם הקפה של הבוקר".
איזה פרח מקבל פחות הערכה ממה שמגיעה לו?
"כריזנטמה. יש לה יחסי ציבור נוראיים. אבל אם רק נותנים לה הזדמנות, מגלים פרח עם אינסוף צורות, צבעים, מרקמים ועמידות מדהימה. היא קצת כמו השחקן המשני שבסוף גונב את כל הסרט".
עם איזה פרח הכי מאתגר לעבוד?
"הידרנג'אה. היא יפהפייה, אבל גם דרמטית מאוד. חצי שעה בלי מים, והיא כבר עושה לך רגשות אשם. מצד שני, כשהיא מקבלת את התנאים הנכונים, היא מחזירה אהבה בענק".
איך מתאימים זר לסגנון הבית?
"אני מתחילה משלושה דברים: סגנון העיצוב, קנה המידה של החלל והאווירה שרוצים ליצור. בבית מודרני אבחר בדרך כלל קווים נקיים, מעט סוגי פרחים ופלטת צבעים מצומצמת. בבית כפרי או אקלקטי אפשר להכניס יותר תנועה, ענפים וטקסטורות. בנוסף, חשוב להתייחס לגודל החלל – זר מרשים מדי על שולחן קטן ירגיש עמוס, וזר קטן מדי בחלל גדול פשוט 'ייעלם'. זר טוב לא מתחרה בבית, הוא משלים אותו. הוא מדגיש את האופי של החלל, מכניס אליו חיים וצבע ויוצר תחושה שהוא תמיד היה חלק ממנו".
האגרטל הוא חלק מהעיצוב
(צילום: ליטל נידם)
האם נכון להתאים את הזר לצבעי הבית?
"לא תמיד. לפעמים דווקא הניגוד הוא זה שמכניס חיים. אם הבית כולו בגוונים רגועים, ורד בורדו אחד יכול לעשות יותר מעשרים פרחים לבנים. צבע הוא לא רק עניין של התאמה, הוא שיחה".
אילו פרחים מתאימים לכל חדר?
"בסלון אני אוהבת נוכחות, למשל ציפור גן עדן, דליות או ענפים גדולים. בשולחן האוכל אני תמיד אבחר סידור נמוך, כי שיחה לא אמורה להתנהל דרך זר. במטבח אני אוהבת פרחים קלילים, אפילו עשבי תיבול פורחים. ובחדר השינה – צבעים רכים שמכניסים שקט ולא דרמה".
איך בוחרים את האגרטל?
"האגרטל הוא לא כלי, הוא שותף. לפעמים הוא אפילו המסגרת של הציור. גובה נכון, פתח מתאים ומשקל שמחזיק את הזר, ובמקרים מסוימים גם הצבע שלו לוקח חלק. כל אלה חשובים לא פחות מהפרחים".
מתי לבחור בזר גדול אחד ומתי בכמה כלים קטנים?
"זה תלוי בגודל החלל ובאפקט שרוצים ליצור. זר גדול מתאים כשיש נקודת מוקד ברורה, כמו אי במטבח, שולחן אוכל גדול או קונסולה בכניסה לבית. הוא מייצר נוכחות ומושך את העין מיד כשנכנסים לחלל. לעומת זאת, כשמדובר בבית שלם או בחלל שמחולק לכמה אזורים, אני אוהבת לעבוד עם כמה אגרטלים קטנים. אפשר לפזר אותם על שולחן הקפה, שידת הכניסה, חדר הרחצה או שולחן העבודה. כך נוצרת תחושה של המשכיות, והפרחים מלווים את הבית במקום להישאר בפינה אחת. אני תמיד מסתכלת על הפרחים כחלק מהבית, לא כקישוט חד־פעמי. לפעמים כמה נגיעות קטנות של פריחה יוצרות הרבה יותר נוכחות מזר אחד גדול".
איך יוצרים סידור שנראה טבעי?
"הסוד הוא להפסיק לנסות לשלוט בכל עלה ולהשאיר מקום להפתעות, לענף שקצת בורח, לפרח שפונה דווקא הצידה. לפעמים דווקא חוסר הסדר הוא הכי יפה".
מה יוצר נוכחות גם בתקציב קטן?
"ענף אקליפטוס, זית, רוסקוס או אפילו ענף גפן יפה. ירוק הוא לא מילוי אלא הנשימה של הזר".
האם אפשר לשלב פרחים מהחנות עם ענפים מהגינה?
"ברור. זו אפילו אחת הדרכים האהובות עליי. לפעמים ענף אחד שמצאת בדרך הביתה נותן יותר אופי מכל זר יוקרתי".
מהי הטעות הנפוצה ביותר?
"להעמיס. יש נטייה לחשוב שככל שיש יותר פרחים, הזר יפה יותר. אבל פרחים הם לא נוסחת 'אחד פלוס אחד'. הם צריכים מקום לנשום. וגם אנחנו, אם חושבים על זה".
איך לבחור פרחים טריים?
"כדאי להסתכל על כל הצמח, לא רק על הפריחה. הגבעול צריך להיות מוצק, ישר וללא אזורים רכים או כהים. העלים צריכים להיות ירוקים ורעננים, ללא הצהבה או קצוות יבשים. בפרחים שנמכרים בניצן, כמו ליזיאנטוס, ליליות או אדמוניות, עדיף לבחור כאלה שחלק מהניצנים עדיין סגורים. כך הם ימשיכו להיפתח בבית, והזר יחזיק מעמד זמן רב יותר. בנוסף, מומלץ לבדוק שאין עלי כותרת פגומים, כתמים חומים או סימני ריקבון בבסיס הגבעול. פרח טרי ירגיש חי, יהיה זקוף, גמיש ובעל צבעוניות רעננה, ולא עייף או שמוט".
איך לגרום לזר להחזיק מעמד יותר זמן?
"לחתוך את הגבעולים באלכסון, להחליף מים בכל יומיים, לשטוף את האגרטל מדי פעם ולהרחיק את הזר מפירות. כן, גם תפוח תמים יכול להיות עבריין סדרתי בעולם הפרחים. הוא פולט גז אתילן שמאיץ את תהליך ההבשלה והקמילה".
איפה להציב את הזר?
"במקום מואר אבל בלי שמש ישירה. רחוק ממזגן, מתנור ומקערת הפירות. פרחים אוהבים אור ולא אוהבים להיצלות".
איך להכין זר ביתי שנראה מקצועי?
"הסוד הוא איזון ולא כמות. אני ממליצה לבחור פרח אחד שישמש כנקודת המוקד של הזר, להוסיף שניים-שלושה סוגים של פרחי ליווי במרקמים ובגדלים שונים ולשלב ירק שמעניק מסגרת ותנועה. חשוב לעבוד בגבהים משתנים ולא להעמיד את כל הפרחים באותו קו. זה מה שיוצר עומק ומראה טבעי. אני גם ממליצה לעבוד בשיטת הספירלה, שבה כל גבעול מונח באותה זווית. השיטה הזו מעניקה לזר יציבות, מאפשרת לו להיפתח בצורה יפה באגרטל ויוצרת מראה הרמוני ומאוזן.
"ואולי הטיפ החשוב ביותר – אל תפחדו להשאיר מרווחים. האוויר שבין הפרחים הוא חלק מהקומפוזיציה. הוא מאפשר לכל פרח לבלוט, יוצר תחושת קלילות, והופך את הזר מאלומת פרחים יפה ליצירה מעוצבת".
איך ליצור סידור מרשים בתקציב קטן?
"סידור מרשים לא מתחיל בתקציב גבוה אלא בתכנון נכון. במקום לקנות מעט מכל סוג, עדיף לבחור פרח דומיננטי אחד או שניים ולהעשיר את הסידור באמצעות ירק איכותי וענפים עונתיים שמוסיפים נפח, תנועה וטקסטורה. טיפ נוסף שאני אוהבת מאוד הוא לחלק את הפרחים לכמה אגרטלים קטנים במקום לסידור אחד גדול. שלושה כלים קטנים שמונחים יחד או מפוזרים ברחבי הבית יוצרים תחושת שפע ועניין ולעתים נראים אלגנטיים יותר מזר גדול אחד. בעיניי, יוקרה בעיצוב לא נמדדת בכמות הפרחים, אלא בדרך שבה נותנים לכל פרח מקום לבלוט. הרבה פעמים דווקא הסידורים הפשוטים והמדויקים הם אלה שנראים הכי יקרים".
חמישה פרחים עמידים במיוחד?
"כריזנטמה – עד שלושה שבועות; אלסטרומריה – כשבועיים; ציפורן – עד שלושה שבועות; ליזיאנטוס – כשבועיים; דנדרוביום – כשבועיים עד שלושה. אלה הפרחים שממשיכים לחייך גם אחרי שהאורחים כבר הלכו".
מה הפתרון לזר שמתעייף?
"אני תמיד אומרת שפרחים הם להווה, לא לעתיד. היופי שלהם נמצא ברגע ולכן אין טעם לחכות שינבלו. ברגע שחלק מהפרחים מתחילים להתעייף, אני מוציאה אותם, מקצרת את הגבעולים של אלה שעדיין נראים רעננים, מחליפה מים ומחלקת אותם לכמה כלים קטנים. הרבה פעמים דווקא בשלב הזה נולדים הסידורים הכי יפים. פרח אחד על שולחן העבודה, שניים ליד המיטה, כמה ענפים במטבח, פתאום הזר המקורי מקבל חיים חדשים. פרחים לא נמדדים בכמה ימים הם מחזיקים, אלא בכמה רגעים של יופי הם מעניקים לנו".
טיפ לשלושה שילובי צבעים מנצחים?
"שקט: לבן, שמנת, ירוק זית. כמו בוקר של שבת; דרמה: בורדו, שזיף, ורוד עתיק. כמו כוס יין טובה ושיחה שנמשכת עד חצות; קיץ: אפרסק, חמאה, קורל. כמו השעה האחרונה לפני השקיעה".
זר שאפשר להכין לבד ובקלות לחג?
"בחרו פרח דומיננטי אחד, למשל ורדים, גרברות וחרציות, הוסיפו פרח ליווי אחד שיתרום מרקם ועדינות, ושלבו ענפים או ירק טבעי כמו אקליפטוס, זית, רוסקוס או גפן. נקו את החלק התחתון של הגבעולים מעלים שייכנסו למים, וקצרו אותם באלכסון. התחילו עם הענפים והירק כדי ליצור את הקווים והתנועה של הזר, לאחר מכן שלבו את הפרח הדומיננטי, ולבסוף פזרו את פרחי הליווי בין המרווחים כדי ליצור עומק ואיזון. חשוב לעבוד בגבהים שונים ולהשאיר מרווחים בין הפרחים".
