"הרקמה היא סמל לדורות הקודמים, לאמא, לסבתא ולכל הנשים הקודמות. אני רוצה לשמר את זה ולתת לזה שם חדש, ראייה חדשה, וגם להפוך את זה לדבר אמנותי", מסבירה זינב גריביע, אמנית בדואית פורצת דרך המשלבת את הרקמות המסורתיות בכלי קרמיקה חדשים ושימושיים.
גריביע בת 53, תושבת שגב שלום (שוקייב א סאלם) ליד באר שבע, בולטת בזירת האמנות בזכות המעבר שלה מהזירה המסורתית לזירה של אמנות מודרנית, כזו המוצגת גם בתערוכות ובאירועי עיצוב ואמנות - וגם מוכרת מוצרים לשימוש ביתי. את עבודותיה יהיה אפשר לראות מקרוב במהדורה השנייה של הביאנלה האוטונומית לאמנות בגימנסיה העברית "הרצליה" ב-19-8 באפריל (ז'בוטינסקי 106 תל אביב). תחת התמה "לצד אותו יום" היא תציג כדים גדולים במיוחד, המעוטרים ברקמה מסורתית.
גריביע עוסקת בקדרות מקורית שפיתחה, המשלבת את צורותיה הגאומטריות של הרקמה הבדואית על גבי הכלים היומיומיים – אגרטלים, ספלים, צלחות, קערות, חמסות ועוד. מהסטודיו שלה היא מקדמת כבר יותר משני עשורים את השילוב הייחודי בין המסורת הבדואית העמוקה ובין עיצוב מודרני חדשני. תוך שהיא מתמודדת עם אתגרים חברתיים ותרבותיים, גריביע הצליחה ליצור שפה אמנותית שמחברת בין העבר לעתיד, בין המורשת שלה לקהל רחב בארץ ובחו"ל. עבודותיה נהפכו לא רק ליצירות אמנות, אלא גם לסמל להעצמה נשית ולשמירה על המורשת הבדואית כחיה ופועמת. בעלה סלימאן אלעביד עובד לצידה בסטודיו, אך היא מובילה את המיזם שלה.
זהות, ערכים ותרבות
הרקמה הבדואית, כפי שמתארת גריביע, היא חלק בלתי נפרד מהמורשת ומהזהות הבדואית. היא מדגישה את החשיבות של שילוב הרקמה המסורתית בעבודותיה הקרמיות, תוך שמירה על הערכים והמשמעות התרבותית שלה – המעטפת אולי עכשווית אך הלב, הרקמה, נאמן למקור.
"אני לוקחת את השמלות המסורתיות, שהיו סמל לנשים הבדואיות, ומלבישה אותן על צלחות וכדים", היא מסבירה. השילוב של דגמי הרקמה העדינים עם החימר מייצר כלים מרשימים שיכולים להשתלב בכל חלל. היצירות של גריביע פונות לקהל רחב וכוללות גם פריטים פונקציונליים כמו ספל או קנקן תה, לצד פריטים דקורטיביים שיכולים להשתלב בבתים מפוארים ובתערוכות ציבוריות. "הצלחתי להוציא את זה לעולם אחר. אז זה כמו מותג, שהוא שלי, זה ממש פיתוח חדשני, פיתוח שאני יכולה להיאבק עליו", אומרת גריביע.
"הגלריה מחולקת לשני חלקים", היא מספרת, "בחלק אחד יש כלי נוי וקישוט, ובחלק השני הכלים ממש שימושיים לכל דבר, כמו ספלים, צלחות וקנקנים". היא מדגישה את הדיוק והאיכות שהיא ובעלה מקפידים לשמור במהלך תהליך העבודה. יחד הם יוצרים כלים בטמפרטורות גבוהות בתנורים ייעודיים, תוך שימוש בחומרים איכותיים שאינם רעילים ומבטיחים בטיחות מלאה גם לשתייה ולאכילה. בנוסף, הגלריה שלה מהווה מוקד משיכה לא רק לאנשים פרטיים אלא גם לגופים ולארגונים שמוצאים אצלה יצירות ייחודיות המתאימות למתנות או לעיצוב הבית.
עבודה נשית מסורתית או פורצת דרך?
הדיון במעמד האישה תופס מקום מרכזי בעשייתה של גריביע, גם באמנות שלה וגם במסר שהיא מבקשת להעביר לקהל הרחב. לדבריה, "אני מתארת את החימר כחוזקה של הנשים – אף אחד לא יכול לשבור אותן. הן בוחרות בדרך שלהן ומצליחות בה". גריביע רואה בקדרות סמל לעוצמה נשית, ובכך היא מבקשת לשבור, ולא במעט, את התדמית המסורתית של הנשים הבדואיות ככנועות.
עם זאת, היא מדגישה שהמסורת מספקת גם כוח והשראה. "הרקמה הייתה תמיד משהו שיכול ללוות אישה בכל מקום", היא אומרת. "זה כלי נגיש לכל אישה שמביאה את העולם שלה אל הבד". היא גם מלווה נשים אחרות, ודרך יצירתה היא מסייעת לנשים בדואיות להיחשף לעולם עיצובי-אמנותי רחב יותר, ומקווה להוות מודל להעצמה. "אני חולמת על סטודיו שבו נשים יוכלו ללמוד וליצור, ולהביא את הרעיונות שלהן לעולם. וכשאני חולמת – אני תמיד מגשימה", מוסיפה גריביע.
בעיניה, ההשתלבות של נשים בתחומים שאינם מסורתיים, כמו קדרות, היא צעד נוסף לקראת שוויון הזדמנויות והתקדמות אישית וחברתית. "מה שאני פיתחתי – מישהי אחרת יכולה לבוא ולפתח יותר. כל אחת מביאה את הרעיונות שלה ומוצאת את הדרך שלה לעולם", היא אומרת ומביעה תקווה לעתיד יצירתי ומעצים עבור נשים בדואיות רבות.
מה מאפיין את העבודות שלך?
"האיקס. אנשים רואים אותו כדבר שלילי, אבל אני הופכת אותו לדבר חיובי. הוא מסמל את הצמיחה שלי באמנות".
כל כלי שגריביע יוצרת מספר סיפור ייחודי, והאיקסים – אלמנטים של הרקמה המסורתית – מסמלים את החיבור שלה.
לדבריה, האמנות, שנתפסה במשך שנים כתחום אסור בחברה הבדואית, נעשתה כלי לביטוי אישי ולשינוי חברתי. "ברגע שבחרתי ללמוד אמנות אח שלי אמר שהוא לא הולך איתי על זה. הוא אמר שזה נגד הדת, כי אסור לנו לעשות את דברים שהם לנפש", היא מספרת. ולמרות הביקורות שנאלצה להתמודד איתן, היא מדגישה את ההצלחה שלה כגורם מעורר השראה עבור נשים נוספות: "בתחילת דרכי כולם שאלו אותי, 'מה את עושה? מה?'. היום הם רואים את ההצלחה, רואים את הגלריה, רואים את האנשים באים, רואים אותי בראיונות בטלוויזיה ובכל מקום". כעת, עם פעילותה ברשתות החברתיות ותמיכתה בצעירות בתחום האמנות, היא מציינת: "אני מעלה תמונות שלי כשאני עובדת, כשאני בהרצאה, כשאני בסטודיו, והנשים הבדואיות רואות את זה ואומרות, 'כל הכבוד זינב'. זה מלמד ומעודד אותן".
גריביע מציבה חזון ברור: אמנות אינה רק מקצוע אלא פלטפורמה לדיון על נושאים כמו נשים, פוליטיקה ושינוי חברתי. באמצעות סיפוריה האישיים היא מצליחה להוביל את דור העתיד לחשיבה יצירתית ולביטוי חופשי. "לאמנית צריכים להיות דעה משלה, שיקול דעת, מה את הולכת להציג לעולם? מה את הולכת להציג לעם שלך? מה את הולכת להציג למגזר שלך? וראיתי שבאמת יש בנות שאין להן מודעות כאמניות".
מה טווח המחירים?
"כוסות מ-65 שקל עד 150 שקל, ספלים 56-40 שקל, צלחות מ-150 שקל ויש גם דברים יוקרתיים ב-3,000 שקל ויותר לפריט, תלוי בעבודה שלי"
מתח פוליטי יהודי-ערבי
בעבודותיה ובתהליך יצירתה מתמודדת גריביע עם השפעת הפוליטיקה על עולמה האישי והאמנותי. "אני אוהבת גם יהודים וגם ערבים וגם כל מי שבא אליי", היא משתפת. באמצעות הצלחות והכדים שלה בחרה גריביע לעסוק בנושאים שמבטאים את הזהות שלה כבדואית המתגוררת בישראל, אך גישתה הפתוחה לעיצוב שמלא בסמלים מקומיים, כמו סמל המדינה או ירושלים, מעוררת תגובות מגוונות. "לפעמים באה אליי קבוצה של ערבים ושואלת למה אני שמה את סמל המדינה או מגן דוד. אני עונה שזו המדינה שלי", היא מוסיפה, אך גם מודה שהנושא טעון ויוצר סיטואציות מורכבות שבהן היא מרגישה שלא נוח לה להשיב.
עם הזמן הגיעה גריביע למסקנה שלצערה היא צריכה לשמור מרחק מפוליטיקה ישירה בעבודותיה. "לפעמים אני רואה קבוצות של יהודים שמגיעות ושואלות אותי מה אני מרגישה ומה אני רוצה, ואני בפאניקה, כי אני מרגישה באמצע", היא מסבירה. לדבריה, הפחד והמורכבות בשיח הפוליטי דוחפים אותה להתמקד באמנות, המהווה עבורה כלי לתקשורת שאינה תלויה בזהות פוליטית.
למרות האתגרים והחששות היא מוצאת באמנות תקווה לאחדות ולשלום. "אני רוצה שהילדים שלי יגדלו בהרגשה אחרת", היא משתפת. דרך פיתוח קשרים עם משפחות יהודיות שקרה דרך ילדיה, היא שואפת לעתיד שבו בני האדם יראו זה את זה מעבר להבדלים פוליטיים וחברתיים. "אנחנו סך הכול בני אדם, לא רוצים שום דבר חוץ מלהיות בשלום אמיתי," היא מסכמת בתקווה.
בביאנלת "הרצליה" (הכניסה חופשית) יוצגו עבודותיה של גריביע לצד יצירות של אמנים נוספים המשלבים מסורת עם עיצוב חדשני, ומדגישה את תפקידם של חפצים קרמיים כאלמנטים המספרים סיפור היסטורי, תרבותי ופוליטי.
