עוד לפני שהשחקנית ליאת אקטע תופיע על המסך בעיבוד קולנועי לסדרת הקאלט האהובה "תמונות יפואיות" בתור רוזה "אל מלא רחמים", היא לוהקה לסרטו של הבמאי יהב וינר שנרצח ב־7 באוקטובר בטבח בכפר עזה. זה היה בחודש מאי 2023 כשאקטע בת ה־54 קיבלה תפקיד בסרט "כפר עזה" של וינר ושל שותפתו ליצירה, שי־לי עטרי, בת זוגו ואם בתו. כשהחלו הצילומים בקיץ 2023, הדרימה לקיבוץ. עופר וינר, אביו של יהב, הראה לה את המקום. "כשהגעתי לקיבוץ נדהמתי מהמקום", היא נזכרת. "אמרתי, וואו, איזה מקום פסטורלי. איזה מגניב לבוא לשכור או לקנות בית ולעבוד פה בשישי־שבת. התקשרתי לחברים שלי מתל אביב ואמרתי 'אתם לא מבינים, שעה מתל אביב יש מקום שהוא גן עדן'. וכבר דמיינתי את עצמי יושבת שם עם המחשב וכותבת ליד עצי האלה. פתאום ראיתי מטוסים קטנים. שאלתי מה זה, ואיזה ילד מתוק אמר שזה מסל"ט, מסוק ללא טייס, או משהו כזה. ואני חשבתי בלבי, האם הייתי רוצה שהילד שלי ידע את התשובות האלה – איזה סוגים של מסוקים יש בשמיים מעליו?".
מפגש נוסף עם המציאות חוותה אקטע רחוק מישראל, ב־7 באוקטובר. באותו יום היא חזרה מריטריט של המנטור ד"ר ג'ו דיספנזה בפלורידה. היא הזמינה שם מונית לשדה התעופה, ובדרך התפתחה שיחה עם הנהג, חייל לשעבר בצבא האמריקאי, שהיה קטוע רגל. "דיברנו על שלום ואמרתי לו שאני מאמינה שיהיה שלום ושכל האנשים טובים. הוא אמר לי, 'את לא מבינה את האסלאם, איך את כישראלית מדברת ככה על שלום? אני מתפלא עלייך'. עניתי לו, 'גם הפלסטינים הם בני אדם, הם גם רוצים שיהיה להם טוב בחיים'. ואז הוא אמר לי: 'כשהייתי חייל באפגניסטן, שאלתי בחור מוסלמי איך אפשר לעשות שלום בעולם, והמוסלמי ענה לי: יהיה שלום רק כשכולם יהיו מוסלמים'. הוא הוסיף ואמר, 'את ישראלית בורה, הסתנוורת ממדיטציות. את צריכה לפקוח את העיניים'. וכך עליתי למטוס ב־7 באוקטובר. כשנחתתי ופתחתי את הטלפון ראיתי מיליון הודעות מבעלי (שרגא בר, יזם נדל"ן. אמ"ר). לא הבנתי למה הוא היסטרי, וסימסתי לו, 'מה אתה כזה לחוץ, פרצה מלחמה?'. הוא התקשר ואמר: 'כן'. נחתתי בארץ והרגשתי גל של כאב בגוף. התקשרתי לעופר, אבא של יהב, והוא אמר, 'אני לא מוצא את הבן שלי'. לקח לי כמה ימים להבין מה קורה". גופתו של יהב נמצאה כמה ימים אחרי הטבח. אשתו ובתו ניצלו.
רוזה ושמשון בסרט "תמונות יפואיות"
(צילום באדיבות סרטי יונייטד קינג, משה ולאון אדרי)
פרידה מאמא ומהבימה
את המפלט מהחיים ומהמשחק מוצאת אקטע בבית שלה, שעיצבה ותכננה עם מעצב הפנים דניאל חסון עבורה ועבור משפחתה. אקטע הצטלמה כאמור לסרט "תמונות יפואיות" (סרטם של אריק לובצקי ומתי הררי על פי ספרו של מנחם תלמי) אחרי שעזבה לפני ארבע שנים את תיאטרון הבימה, לאחר שאמה נפטרה בעקבות מחלה.
"הפרידה מאמא הייתה כמו להיפרד מחלק בתוכי", היא מודה. "אחרי מותה פתאום הרגשתי שאני לא צריכה להוכיח יותר שאני שחקנית טובה. עם אמא היה בי חלק שרצה להוכיח שאני ילדה טובה, ממושמעת, מוצלחת, מין רגש ראשוני ולא מובן. אולי זו תסמונת של ילד בכור, להגשים משהו, להראות 'אמא, תראי, עשיתי וי על זה'. הפרידה ממנה הייתה ארוכה. כל שנה הייתה איזו הידרדרות, פתאום היא הפסיקה ללכת, וכל פעם חשבתי שזו השנה האחרונה ולא ידעתי מתי זה יקרה, אז הבאתי אותה לגור בבניין שלנו. בעשור האחרון היינו כל הזמן ביחד והיא גידלה איתי את הבן שלי, לני (15 וחצי), ונוצר תהליך של דיבור והבנה ושיחה על החיים".
איך היה לעזוב את התיאטרון?
״כשהייתי אמורה לחזור להבימה, כשהסתיימו הסגרים של הקורונה, הבנתי שכבר אין לי עניין לעלות על הבמה ולקבל אישור על הנוכחות שלי. עניין אותי יותר ליצור ולתת ביטוי לדברים שאני חווה ולהעביר ידע שרכשתי דרך כתיבה. לא חששתי שהקהל יחסר לי, כי היה לי איזה שובע. אני מגיל שבע על במות. הצורך של 'תראו אותי' כבר לא היה קיים. אמא שלי לא הייתה בחיים".
חלמה על גודל ומרחב
את הבניין בלב תל אביב, שבו היא מתגוררת, בנו היזמים שרגא בר, בעלה, ושותפו אלדד ספיבק. הדירה שלהם היא בפנטהאוז בן כ־200 מ"ר על כל הקומה ועוד כ־150 מ"ר מרפסות. אקטע ובר עברו עם בנם לני באוגוסט 2018 מדירתם הקודמת ברחוב הסמוך.
מה ידעתם שאת לא רוצה בדירה הזו?
"בבית הקודם הייתה כניסה מהמעלית ישר לתוך הבית. הפעם אמרתי שאני לא רוצה, כי כשבא אלייך איש מזגנים את צריכה לחכות ליד המעלית. ידעתי שאני רוצה מרפסת ענקית וחדרים גדולים. בדירה הקודמת היו ארבעה חדרי שינה עם סלון גדול. בבית הזה יש לי חדרים גדולים יותר, והכול מרווח. רציתי אוויר ושהכול יהיה פתוח עם חדרי רחצה גדולים. המקלחת והאמבטיה שלי הן כמו חדר גדול ומטורף, זה המקום שאני אוהבת להיות בו ולהתפנק. עשיתי גם חדר ארונות גדול".
המעלית נפתחת לחלל כניסה קטן מחוץ לדלת הבית עם שטיח וארונות חשמל ואחסון של גלשנים של אקטע, חובבת הגלישה, לצד מוצרי ניקיון ומטריות. דלת הכניסה מובילה לקונסולת כניסה מעוצבת. מצד ימין יש מסדרון המוביל לאזור פרטי: חדר העבודה של בני הזוג, חדר השינה שלהם הכולל חדר רחצה וחדר ארונות, חדרו של לני וממ"ד המשמש גם לאירוח. מצד שמאל מתפרס מרחב ענק שכולל מטבח במראה נקי, סלון ופינת אוכל וגם פינת עבודה קטנה מאחורי הספה בסלון. את הרצפה מחפה אבן טבעית. בכל מקום משובצים פריטי עיצוב מיוחדים שהביאו אקטע וחסון ממסעות ליקוט שערכו בצרפת ובאיטליה.
"פה התחלתי לבשל"
חסון תכנן מטבח במבנה של קובייה, ובה דלת נסתרת שנראית חלק מארונות המטבח ומובילה למזווה, הכולל גם מקררי יין ומשקאות. למטבח שני פסים מקבילים - קו ארונות צמוד לקיר ומולו אי מחופה שיש בהיר עם כיור גדול וכיריים שחורים עם חמש להבות. מעל האי תלויים גופי תאורה כמו חוטי זהב ועיגול אפור.
"המטבח הוא המקום שאני הכי אוהבת לשבת ולדבר בו", אומרת אקטע. "מאז שאמי נפטרה התחלתי לבשל, ויש למטבח יותר נוכחות בחיים. אני ממציאה דברים ותמיד חברים באים לאכול, גם הילדים של שרגא (שלושה מנישואיו הקודמים. אמ"ר). הכול פתוח, ואני אוהבת לבשל ולהמציא משהו שאני לא יודעת לחזור אליו כי אני מאלתרת ואין לי מתכונים".
לצד המטבח מתפרס הסלון, המורכב מספה גדולה וספת שזלונג לצד שלושה הדומים, שלושה שולחנות קפה המשולבים יחד ושלושה פופים רכים לישיבה. הריהוט נבחר מחברות איטלקיות, בגוונים מונוכרומטיים. אין הרבה צבע בבית, הגוונים הם אפור, קפה ושמפניה, והם מתאימים לשקט שביקשו אקטע ובעלה.
בהמשכו של המטבח, לאחר שחוצים את המסדרון הראשי, ניצבת ספרייה גדולה שנבנתה בהתאמה אישית מהתקרה עד הרצפה, באותה צבעוניות ובאותה שפה מינימליסטית. שם גם ניצב שולחן עבודה מעץ של המעצב אריק בן שמחון, שנראה כמו תכשיט יפהפה. אקטע יושבת במשך שעות בפינה הזו וכותבת מול הנוף העירוני הנשקף מהחלון.
לפינת האוכל נבחר שולחן עגול נפתח (גם הוא של המעצב אריק בן שמחון). מאחורי השולחן יש ארון מתכת עם דלת המשמש בר משקאות. "אנחנו קוראים לו 'התכשיט'", היא אומרת.
המרפסת היא אחת מגולות הכותרת בדירה. "חילקתי אותה לפינת אירוח, פינת אוכל ומטבח חיצוני", היא מסבירה. "בקצה המרפסת יש פינת תבלינים שיש בה מרווה, תימין, נענע, למון גראס ורוזמרין, כל מה שאני צריכה בשביל הדגים שאני אוהבת להכין. כל פעם ניסיתי לגדל רודה (פיגם, צמח תבלין בעל סגולות מרפא וארומה. מוכר במסורות עממיות כשומר על הבית מעין הרע. אמ"ר) ולאמא שלי הצליח ולי לא. כשאמא שלי נפטרה, זה כן הצליח להחזיק". המרפסת מקיפה את כל הבית, ובצידה השני, באזור החדרים, נפתחים אליה חדר השינה הזוגי והחדר של לני. מאחור יש מקלחת חוץ ופינת ישיבה ללני ולחבריו.
מה רצית לעשות בבית ולא הסתדר?
"היה ג'קוזי ענק שהיה אמור לתפוס את כל המרפסת האחורית, וחששתי מזה. לא רציתי חגיגות בג'קוזי. בהתחלה חשבנו על בריכה, ואז הבנתי שיש לי משפחה מרובת אחים ולשרגא יש ילדים שיעשו לו נכדים, והחלטתי שמי שרוצה יוכל לשחות בגורדון".
איזה חלום הגשמת?
"רציתי מרחב, להיות בתוך תל אביב ולהרגיש בחופש. בית זה המקום שאתה יכול להיכנס אליו ולהיות בעוד הרבה מקומות. גדלתי באילת בשנת ה־70 כשהכול היה מרחבים והרים, ים וכביש אחד".
מה היה הדבר שריגש אותך בתכנון?
"דניאל חסון הוא חבר שלי, ונסענו יחד לאיטליה ולצרפת. היה לנו חוק - מה שאני רוצה והוא חושב שלא מתאים, וההפך, אנחנו לא לוקחים. רק מה ששנינו מסכימים עליו ורוצים - אנחנו לוקחים. דניאל קשוב מאוד, קולט אותך מהר ומכיר אותי שנים, עוד מתחילת הדרך שלי. יש פה שילוב אקלקטי, אין פה סגנון אחד. זה כמוני, כמו שאני פרועה וגם שחקנית וגם עושה לאנשים מפות אסטרולוגיות וגם כותבת ספרים וגם במאית (סרטה הקצר "העכבר" שבו גם שיחקה לצד יובל סגל יצא ב־2019 וזכה בפרסים בפסטיבלים בעולם, בין היתר בפסטיבל ÉCU בצרפת. אמ"ר), כך אני גם צבעונית ופרובוקטיבית וגם שמרנית. זה הבית. אין פה סגנון אחד, אבל ביחד הוא עזר לי למצוא קו שמוביל אליי".
מה את עושה בימים אלה?
"אחרי הצילום של 'תמונות יפואיות' היה לי זמן לעצמי וכתבתי. הספר שלי 'מעופפת בזמן' יצא באמזון ותורגם גם לאנגלית. כתבתי סדרת טלוויזיה שמפיקה צרפתייה מנסה לשווק בעולם. אני עובדת על רומן שני, גולשת, עושה מדיטציה ומגלה את עצמי מחדש".
ב־10 באפריל ייצא הסרט "תמונות יפואיות" - קלאסיקה ספרותית שעובדה לפני 30 שנה לסדרת טלוויזיה ונהפכה לקאלט. במאי הסרט סיפר כי הם חלמו שנים רבות על עיבוד קולנועי, מתוך ידיעה שהדמויות, השפה וההומור מחברים בין מגזרים רבים ורלוונטיים גם היום. "'תמונות יפואיות' הוא הקלה לנפש ויצירת מדורת שבט חדשה", אומרים הררי ולובצקי, שגם כתבו את התסריט וליהקו לצד אקטע את אורי גבריאל, מוטי בן ישי, ישראל אטיאס, יגאל עדיקא, אוראל צברי, שלומי קוריאט, ג'וליה מסלאווי, גבי דן, עודד מנסטר, אסתי זקהיים, אלמוג רוזנו, מירב ברכה, אושר מימון, דקל וקנין ואחרים.
אקטע מגלמת את רוזה, אלמנה שחורה שכל גבר שאיתו היא נקשרת הולך לעולמו, ומכאן הכינוי רוזה "אל מלא רחמים". היא כבר קברה ארבעה בעלים. הראשון היה אלברטינו, אהבת חייה, שבגד בה ומצאו אותו קבור בבור סיד. השלושה האחרים הלכו לעולמם בגלל סיבות לא צפויות. כך מתקדמת העלילה, עד שהיא מכירה את שמשון הצוחק (בגילומו של ישראל אטיאס) וביפו כבר רצות התערבויות כמה זמן הוא יחזיק אצלה מעמד, אבל לשמשון יש תוכניות אחרות.
