לקראת השנה החדשה שכבר בפתח, מתחדשים עם חמישה צמחים עמידים לבית, שפחות מוכרים לרוב האנשים. הם כמובן מצטרפים לצמחים המוכרים שמככבים בבתים ובמרפסות כמו סנסיווריה, דיפנבכיה ופוטוס. הכוכבים החדשים מתאימים לבתים רבים, הם חזקים ומרשימים ומתאימים כמתנה לחג. והבונוס - לא קל להרוג אותם גם אם אתם "רוצחי עציצים".
1. אספרגוס - צמח קטן יחסית בעציץ שמתאים לסביבה ביתית, עמיד לתנאי אור ביתיים (בסביבת חלון או מרפסת מוצלת). הענפים והעלים ירוקים דקיקים ומרחפים ולכן מאוד דקורטיביים. עם הזמן הצמח מוציא ענפים ארוכים מאוד, באורך של כמטר ויותר, גם בעציץ קטן. דישון מפעם לפעם יתרום מאוד לשגשוגו. הוא עמיד ליובש קל. שימו לב, האספרגוס לא מתאים למאכל. הוראות השקיה מדויקות לכל הצמחים פה ובכלל – ראו בסוף הכתבה.
2. פכירה - עץ קטן לבית שיכול עם הזמן להגיע לגובה שני מטרים בזכות הצימוח המהיר המאפיין אותו. הוא מתאים למקום מואר בבית, העלים ירוקים ומלאים ועושים הרבה ירוק בעיניים. הוא קל לגידול ועמיד ליובש קל. כשהוא קטן הוא מתאים לשולחן, למדף או לאדן החלון, וכבוגר הוא מתאים יותר לרצפה.
3. ריפסליס - קקטוס טרופי שעבר התאמה אבולוציונית לתנאי צל. מתאים לבית במקום מואר חלקית או במרפסת שאינה שטופת שמש. העלים חוטיים מוארכים מאוד ומגיעים למטר ויותר בחלק מהזנים ולכן הוא מתאים למדף או מעל שידה. הוא עמיד ליובש, מיוחד ומעניין בצורת הצימוח שלו.
4. שרך קרן אייל - שרך ותיק ואהוב שהניסיון והשנים לימדו אותנו שהוא עמיד מאוד לתנאי בית או מרפסת מוצלת. צמח במראה אחר, מיוחד ובעל נוכחות עיצובית, כפי ששמו מרמז. זהו צמח שהשנים יעשו לו רק טוב. הוא עמיד ליובש וקל לגידול.
5. תאנה – עץ תאנה הוא בעצם עוד זן של פיקוס, וכמו פיקוס גם הוא יכול לצמוח ולפאר באופי המיוחד והנוסטלגי של העלים שלו את פנים הבית. התאנה קלה ומהירה לגידול, כעץ המונח על הרצפה או בכלי קטן על שולחן או על אדן חלון. העלים גדולים אך דלילים יחסית וכך גם הגזע הפיסולי של התאנה גלוי גם הוא. לתאנה יש נשירת עלים בחורף אך גם בלי עלים היא יפה ומלבלבת באביב במהרה. היא מתאימה למקום מואר היטב בבית בסביבת חלון. זהו עץ קל לגידול ועמיד בפני יובש קל. שימו לב, התאנה אכילה לגמרי אבל בבית לא מניבה לרוב פירות.
הוראות השקיה כלליות לכל הצמחים התקפות לצמחים שבבית, בחוץ, בשמש, בצל, לקקטוסים, לצמחי נוי, לירקות ולעצים - הכול (חוץ מסחלבים): בודקים עם האצבע לעומק של כשלושה־ארבעה ס"מ את מצע האדמה. כל זמן שהמצע לח, אין להשקות. כשמצע האדמה כמעט יבש או יבש, אז יש להשקות לרוויה, עם דגש על לרוויה, עד לתחתית העציץ, שכל השורשים יקבלו מים. וחוזר חלילה. בדרך כלל אחרי פעם־פעמיים אפשר לקבוע את תדירות ההשקיה ולתזמן תזכורות.
אמיר עבדת, הבעלים של משתלת הכפר החדשה במושב יגל
