איך הופכים דירה לבית, מה הפריט הכי אהוב בחלל ומה הסיפור שמאחורי השולחן בסלון? "כאן גרים" הוא מדור שמציע הצצה לדירות אורבניות יפהפיות, עם טאץ' ייחודי שלא רואים בכל יום, פריטים מיוחדים, רהיטים מרהיבים, אוספים מעניינים ובעיקר, סיפורים מרגשים. הדירות יכולות להיות מפוארות ומהודרות או קטנות ושכורות – כל עוד האנשים שגרים בהן הם המעצבים העיקריים.
כאן גרים בסלון תרבות.
הדיירים: אילנה וניר ברנד
העיסוק: היא מנטורית ויועצת לשיפור ביצועים, בין השאר ברשת ובחדשות 13; הוא מנצח תזמורות ואיש תקשורת
המיקום: כרם התימנים, תל אביב
השטח: 250 מ"ר
הוותק: 15 שנה
הסטטוס: בבעלותם
הדירה של אילנה ברנד, מדור "כאן גרים"
(נועם רון)
מאחורי מבנה תעשייתי בן יותר מ־100 שנה בכרם התימנים מסתתר אחד הבתים המפתיעים בעיר. בבית גרים בני הזוג אילנה וניר. היא עבדה עם שחקני קולנוע כמו וורן ביטי ופוליטיקאים ואנשי עסקים מהבולטים בישראל. בין לקוחותיה נמנים יואב גלנט, יפעת שאשא־ביטון ואבי גבאי, שלהם סייעה לחדד תכונות ולשפר ביצועים. לצד זאת, חברות מובילות כמו סופר־פארם, AHAVA וגולף אנד קו נעזרו בשירותיה כדי להבין טוב יותר את לקוחותיהם. אילנה גם מככבת על מסך הטלוויזיה בשורה של תוכניות של רשת, ובימי המלחמה הציעה לצופים טכניקות הירגעות וחשיבה חיובית.
אל הבית המיוחד שלהם הגיעו די במקרה לפני שנים. אילנה מצאה חורבה מוזנחת והפכה אותה לבית יוצא דופן, מתוך רצון לייצר מרחב חי של אירוח, מוזיקה ויצירה. בעזרת אינסטינקט עיצובי חזק ובלי ניסיון מקצועי קודם, תכננה חלל יפהפה ונועז שמכיל בתוכו סלון שמארח מפגשי תרבות, מטבח תעשייתי, אמנות מקומית ורהיטים שנבחרו בקפידה, תוך שימור רגיש של המעטפת - הריצוף וקירות הסיליקט של המבנה ההיסטורי שבו שולב. כל אזור בבית מותאם לשימוש ולחוויה, בכל פינה מורגשת החתימה האישית של אילנה, ואין בו חפץ בלי סיפור.
"כשנכנסתי לכאן לראשונה הרגשתי איך הריאות נפתחות. יש פה מרחב, זה בית שמכריח אותך לנשום למרות שבזמנו הוא היה חורבה", מספרת אילנה. "יש לי אינסטינקט לעיצוב, למרות שמעולם לא עסקתי בזה באופן מקצועי. לכן כשקניתי את הבית קראתי לאדריכל אריה דבילנסקי שייעץ לי וליווה אותי לאורך הדרך, כשהיה לי חשוב לשמור על הקיים, על הכוח ועל העוצמה של המבנה. בסוף התכנון הוא לא שלי ולא שלו - הוא נולד מהבית עצמו. הוא משלב בין ישן לחדש בצורה מאוד אורגנית, ויש בו אלמנט של הפתעה - החוץ לא מסגיר את מה שמתרחש בפנים.
"מה שעשיתי כאן היה תהליך של יצירה והתחברות מחדש, עד שלכל דבר מצאנו את המקום שלו. רציתי בית שנוכל לארח בו, לעשות מוזיקה, להביא אמנים צעירים, ליצור אווירה של סלון תרבות. לפני כן גרנו בבבלי, בדירת גג מתוקה אך סטנדרטית. אבל כשניר התחיל להופיע בהופעות יחיד והבנו שהמוזיקה היא חלק בלתי נפרד מהמשפחה - היה ברור לנו שצריך להתקרב למרכז העיר ושהופעות כאלה צריכות להתקיים בבית. אז חיפשתי מקום שיכול להכיל, לארח, להיות דינמי ולייצר אווירה אחרת לגמרי".
המבנה
"המבנה הוקם בשנת 1890 ושימש כבית חרושת. החלק של המטבח היה הראשון שנבנה, ועם השנים נוספו אליו שאר החללים, כשהוא שינה את ייעודו כמה פעמים. זה מבנה שעבר את כל המלחמות, ותמיד שרד איתן. כשהתחלתי לעבוד עליו, הסתכלתי על ההיסטוריה שלו וההתפתחות שלו, וניסיתי להעצים את הסיפור של הקיים. הקונסטרוקציה הייתה חלק מאתגר בתהליך התכנון. הקירות לא אפשרו להכניס אליהם אף תשתית, אז החלטתי להפוך את החיסרון ליתרון ולחשוף הכול - את הברזל, את הצינורות, את החשמל ואת המיזוג. היום רואים את זה הרבה, אבל זה משהו שלא היה מקובל פעם. גם הפתחים דרשו הרבה מחשבה. רציתי למצוא פרופילים שיאטמו את הרעש היטב, אבל גם ישתלבו עם השפה של הבית ויזכירו את החלונות המקוריים".
הכניסה
"היא מאזכרת כניסות אירופאיות קלאסיות ומפוארות, אבל החומרים שבחרתי מחברים אותה לשפה של הבית והמקום - גרם המדרגות הקשתי עשוי מברזל מרותך ששמר על מראה גולמי, והרצפה אמנם משיש טבעי אך בסידור דמקה של שחור ולבן. בקומה העליונה בחרתי לעשות את המסדרון מזכוכית, כדי שהאור מהחלון העליון ייכנס פנימה ויאיר את הכניסה. הקיר הירוק היה פעם קיר זכוכית פתוח שהוביל לחלל נוסף שהיום משמש כאזור אחסון. תלויה עליו יצירה גדולה של האמנית אליה זימנד, שקיבלתי ממנה במתנה".
"הגעתי לשתי מנורות יפהפיות שהיו זרוקות בקרטון, מפורקות לגמרי. המנהל של החנות בכלל לא ידע שזה 'פראדה' ומכר לי את שתיהן בכמה מאות שקלים כשהן שוות אלפי דולרים"
המטבח
"בכלל לא רציתי מטבח בבית. אנחנו גרים על השוק, אזור קולינרי מלא באוכל. אבל ניר אוהב לבשל, והוא פשוט לא הסכים לוותר. אז החלטתי לעשות מטבח צבאי, הכי פשוט ופרקטי. ראיתי בקטלוג אי מנירוסטה של פרארי, עם קווים מעוגלים שהכניסו איזה ברק והוא היה לי להשראה. מצאתי איש נירוסטה בבת ים שבנה את האי ואת הארונות. אני מדברת על 15 שנה אחורה, מטבח נירוסטה בזמנו באמת היה רק בצבא. אבל זה מה שעבד לי בחלל, חוץ מהעובדה שזה קל לניקוי, זול ונוח מאוד. התנור של 'לה קוצ'ינה' היה בחלום, אבל לא בתקציב. חיפשתי יד שנייה ובסוף מצאתי אחד בשואורום של המותג, שנמכר בזול מהתצוגה. יצרנו לו נישה באי בדיוק לפי הגודל".
האי
"את כיסאות הבר קניתי מדירה לדוגמה של פרויקט נדל"ן שייעצתי לו. הם היו שם כחלק מהסטיילינג, וראיתי איך הם משתלבים לי בבית. חיפשתי הרבה זמן גוף תאורה לאי, וגיליתי שמנורות זה עסק יקר. התחלתי לשאול במחסנים ובחנויות איפה המלאי העודף. ככה הגעתי לשתי מנורות יפהפיות שהיו זרוקות בקרטון, מפורקות לגמרי. המנהל של החנות בכלל לא ידע שזה 'פראדה' ומכר לי את שתיהן בכמה מאות שקלים כשהן שוות אלפי דולרים. קורים לי 'מזליקים' כאלה, אבל זה גם כי אני לא חושבת בצורה שגרתית. אף פעם לא הלכתי בתלם - וזה תמיד שירת אותי".
הספרייה התעשייתית
"את היחידה ליד המטבח קניתי מיצרן שמתמחה במחסנים תעשייתיים, כי רציתי שהיא תרגיש חלק מהשפה של המטבח. את המגירות שבחלק התחתון יצרתי אצל נגר, והוספתי להן פסי נירוסטה כדי שיתחברו למערכת בצורה הרמונית. במדפים יש כלים מהעולם, פריטי וינטג' וכל מיני מתנות וחפצים שאספתי עם השנים. על הקיר תלוי ציור גדול של רפי לביא שאני מאוד אוהבת".
הסלון
"בחלל הסלון היה קיר לבני סיליקט מתפורר עם שני חורים ענקיים וקרמיקה צהובה ושבורה משנות ה־70. את החורים הפכתי לחלונות של היום, והבאתי מומחי שימור שיעבדו על הקיר כדי להשאיר אותו כמה שיותר קרוב למקור. את הספה קניתי ב'טולמנ'ס' לפני שנים. היא שוודית, מודולרית, רביצתית, ואני אוהבת אותה נורא. את כורסת הפסים קניתי מדירה לדוגמה של פרויקט שייעצתי לו, ואת הכורסאות האפריקאיות ב'פרימיטיב & דיזיין'. שולחנות העור והנירוסטה של אריק בן שמחון, ועל הקיר תלויה יצירה של אמן טורקי שהופיעה בביאנלה בוונציה. פסנתר הכנף הוא מרכז הבית ואין יום שהוא לא בשימוש. דאגנו להתקין עליו גלגלים כדי לאפשר דינמיות וגמישות בחלל".
פינת אוכל
"את הכיסאות בפינת האוכל קניתי בסייל של 'טולמנ'ס', הם מעור בעבודת יד וכל אחד מהם בצבע אחר. היום זה טרנדי שכל כיסא יהיה שונה, אבל בזמנו כולם חשבו שאני משוגעת. את השולחן מצאתי במקרה בחנות ביפו שמייבאת רהיטים. עברתי שם בדיוק כשהם באו לפרק אותו, כי אף אחד לא רצה לקנות שולחן עץ של שלושה מטרים עד שהגעתי. הוא עשוי משאריות עץ שהיו במים, עם רגליים מעוטרות וטקסטורה מיוחדת".
פינת עבודה
"מתחת למדרגות יצרתי פינת עבודה. את שולחן הבנקאי הבריטי קיבלנו במתנה מחברה אנגלייה, את השרפרף הבאתי ממרוקו, ואת המנורה והשידה המשולשת מתאילנד. על הקיר תלוי ציור של אמן גרפיטי ישראלי שניר מצא זרוק בפח ומיסגר אותו. במקרה, ממש באותו יום, האמן הגיע לחנות המסגרות והיה המום לראות שהיצירה שלו מצאה בית חדש".
השירותים האדומים
"התחשק לי שהשירותים יהיו אדומים. הקיר אדום, האור אדום, ואפילו את החלון עשיתי מזכוכית אדומה. הכיור, שהוא חתיכת עץ זית גולמית ומסיבית, הגיע מצפון תאילנד ולצידו שידת עץ שעליה מרוכז אוסף כלי הקריסטל שלי. על הקיר מראת עץ הודית שגולפה בעבודת יד וסביבה מזכרות מטיולים בעולם".
נועם רון - אדריכלית, מעצבת, צלמת וכותבת, שמספרת את סיפורן של דירות אורבניות מעניינות. רוצים להשתתף במדור? פנו במייל [email protected]
פורסם לראשונה: 08:15, 03.07.25
