לפני ארבע שנים הקימו שתי החברות הפריזאיות דבורה אלפסי (Deborah Elfassy) וליזה מימוני (Liza Mimouni) את מותג העיצוב Studio Gaïa Paris, ומהר מאוד הוא הפך לאחד השמות הבולטים בתחום. השתיים מתמקדות באבן ובקרמיקה ויוצרות ריהוט וחפצים שימושיים שגם מוצגים בתערוכות ובמגזינים בינלאומיים. אך בחודשים האחרונים הן התפצלו, גיאוגרפית בלבד. לאחרונה הרגישה אלפסי (34), נשואה ואם לארבעה ילדים, כי גל האנטישמיות שפקד את פריז מהווה איום של ממש על חיי משפחתה והחליטה לעלות לארץ. בחודש יולי האחרון היא ארזה את המשפחה ואת כל הזיכרונות, ועברה לגור ברמת גן. חברתה ושותפתה נשארה בפריז, כשהשתיים שומרות על קשר רצוף ועל שיתוף פעולה יומיומי אונליין למען המשך פעילות היצירה שלהן.
"המסע התחיל אצל השותפה שלי, ליזה, שיצרה את פריטי הקרמיקה הראשונים. אני הצטרפתי אליה שנה לאחר מכן עם חזון לפתח קולקציית אבן יוצאת דופן", מספרת אלפסי. "נסענו ברחבי העולם בחיפוש אחר מחצבות איכותיות במיוחד ואומנים מיומנים בעבודה באבן. הקולקציה הראשונה שלנו נוצרה ממחצבה במקסיקו, ועם הזמן שכללנו את הגישה שלנו. היום האומנים שלנו באוקראינה מייצרים עבודות ברמה מרשימה, ובמקביל אנחנו ממשיכות לייצר בעבודת יד את רהיטי הקרמיקה בסטודיו שלנו בפריז. בתחילת הדרך האתגר העיקרי היה למצוא את ערוצי ההפצה הנכונים ולהחליט היכן להשקיע, אבל האתגרים האלה עיצבו את העסק שלנו כיום". יחד עם אלפסי עלה לארץ גם המותג, המעורר עניין בקרב אספנים וחובבי עיצוב בעולם, והוא נמכר ב־Tollman’s House. פריטים קטנים כמו אגרטלים, נרות ודיפיוזרים, נמכרים גם אונליין באתר של טולמנ'ס דוט. והמחירים נעים מ-764 שקל לפמוט דרך דפיוזר ב-839 שקל ועד אגרטל ב-845 שקל. חנוכייה נמכרת כרגע רק באתר הבינלאומי שלהן, ב-390 אירו (כ-1,500 שקל), רהיטים גדולים יותר מהקולציה הזו נמכרים מ-600 אירו ועד כמה אלפי אירו.
משחק עדין וסימפוניה באבן
במרכז הקולקציה העכשווית של אלפסי ומימוני ניצבת האוניקס - אבן טבעית מלאת קסם שמגיעה בכמה גוונים (לרוב ירוק, ורוד, חום ולבן; שוהם בעברית). המראה השקוף למחצה שלה, לצד התכונות הייחודיות שלה, מאפשרים לאור לחדור דרכה ולרקוד על פניה, וכך נחשפים לפאלטה משתנה של צבעים ושל דוגמאות. "זהו משחק עדין של מנגן, תחמוצת ברזל, נחושת ואלומיניום שיוצרים בתוך השוהם סימפוניה חיה של גוונים", מתארת אלפסי בעיניים נוצצות את חומר הגלם.
זה נשמע מתוחכם ואמנותי אבל לדברי היוצרות, מדובר בסך הכול באמנות שימושית. "הפריטים שלנו כוללים מקופסאות טישו ועד פריטים דקורטיביים כמו אגרטלים וחפצי נוי אחרים לבית. זו מעין נגיעה של עידון לחיי היומיום. אנחנו שואפות להוסיף על ידי הפריטים שלנו נגיעה אמנותית לחלל שבו הם מוצבים, ובמקביל, לגרום לכך שהבעלים שלהם יחושו סיפוק ורוגע כשהם מביטים בהם - אם זה שולחן צד או אגרטל או כל דבר אחר", מוסיפות השתיים בריאיון.
המותג שלכן עדיין צעיר. איך את מתמודדת עם האתגר של חיים בישראל בזמן שליזה נשארת בפריז? איך אתן מנהלות את השותפות ממרחק?
"החלק המאתגר ביותר הולך להיות המפגשים היצירתיים שלנו, כי אנחנו מעצבות את כל הדגמים יחד - ארבע ידיים על כל פריט. לליזה ולי יש כימיה מיוחדת ביצירה, ואנחנו תמיד מגיעות להסכמה. מעכשיו נעשה זאת בשיחות וידיאו, ואני מתכננת לטוס לפריז כמה פעמים בשנה. מעבר לכך, ליזה תנהל את כל מה שדורש נוכחות בפריז: אולם התצוגה, הסטודיו, הלקוחות המקומיים והתקשורת ברשתות. אני, מהצד שלי, מטפלת בהפקות מרחוק, במשלוחים, בלוגיסטיקה ובחשבונאות. כך או כך, אנחנו בקשר כל הזמן ומקבלות את כל ההחלטות יחד. בנוסף, אני מקווה להתחיל בקרוב אולפן כדי ללמוד עברית מהר, ולפתח את Studio Gaïa גם בשוק הישראלי".
מה מושך אותך לעבוד דווקא עם חומרים כמו שוהם ושיש, ואיך את מתייחסת לתכונותיהם הטבעיות בתהליך העיצוב?
"אבנים טבעיות מרתקות אותי. הן מוצקות ונצחיות, ובו בזמן - בעלות עידון שאין שני לו. כשאני מביטה בחתך של שיש, זה כמו להתבונן בציור שמשתנה עם האור ועם הסביבה. בסטודיו שלנו אנחנו אוהבות לבחור אבנים עם צבע או עם עורקים ייחודיים. כל לוח שוהם הוא יחיד במינו, מה שמעניק לכל פריט אופי ייחודי".
איך את מאזנת בין יצירת פריט שימושי ובין יצירת אמנות?
"עבורי, כל פריט חייב לשלב בין שימושיות ליופי. אנחנו תמיד מתחילות בהגדרת הייעוד והמגבלות הפרקטיות, ואז נותנות ליצירתיות ולעיצוב להעניק לו אופי אמנותי. ב־Studio Gaïa אנחנו מאמינות שחפץ יכול להיות גם שימושי וגם יצירת אמנות, וכל החלטת עיצוב מונחית על ידי האיזון הזה".
מה בעבודות גורם לאדריכלים ולאספנים לזהות את הסגנון שלכן?
"החתימה שלנו ניכרת בשילוב בין סוגי אבנים שונים בתוך קווים נקיים וגיאומטריים, שמדגישים את יופייה של האבן. הדגמים המוכרים ביותר שלנו הם בצורת מתומן או פסים, וכל פריט נושא חריטת חתימה".
עולם האבן והקרמיקה נחשב שמרני – איך מכניסים לזה חדשנות?
"החדשנות היא בכך שאנחנו לא חוששות לשלב חומרים שונים באותו פריט. למשל, אנחנו אוהבות לשלב שוהם עם עץ אגוז, ולא מדובר במשטחי מטבח, אלא בפריט עיצוב שמעז לשלב צבעים ואבנים - כמו קוורציט ורוד עם שוהם ירוק ועץ חם".
לאיזו מגמת עיצוב עכשווית את מתחברת במיוחד?
"אני מתחברת במיוחד להשפעת שנות ה־70 על העיצוב העכשווי. אני אוהבת את הצבעים הנועזים, הצורות הפיסוליות והיצירתיות המשחקית של התקופה. מעצבים כמו פייר פאולין, עם Ribbon Chairs, ג'ו קולומבו עם Tube Chair הפיוטי שלו או Tulip Table של אירו סארינן - כולם מעוררים בי השראה. אני נהנית להביא את תחושת החום, הזרימה והחדשנות הזאת ליצירות שלי, תוך שילוב עם חומרים וטכניקות מודרניות. בתחילת הדרך שאבתי השראה בעיקר מהחומרים עצמם - מהמרקמים, הצבעים והצורות של הקרמיקה והאבן. היום אני שואבת השראה מכל מה שסביבי: תכשיט, עץ או מבנה אדריכלי. אני מושפעת גם מהמורשת התרבותית וגם מעיצוב עכשווי, וכן מעבודותיהם של מעצבים אחרים. לא פחות מזה, השותפות היצירתית עם ליזה מעשירה אותי מאוד. ההשראה שלי ממשיכה להתפתח תוך שילוב של מסורת, חומריות ויצירתיות מודרנית ביצירות של הסטודיו שלנו".
התחלת בקרמיקה ועברת לאבן - איך המעבר השפיע על החזון היצירתי שלך?
"העבודה בקרמיקה בתחילת הדרך לימדה אותי את החשיבות של תשומת לב לפרטים ואת יופייה של עבודת היד. המעבר לאבן פתח בפניי אפשרויות חדשות - חקירת צורות גדולות ופיסוליות יותר ותבניות ייחודיות לכל חומר".
מה הפרופיל של הלקוח שלכן?
"אין כזה. המכנה המשותף היחיד של הלקוחות שלנו הוא אהבה ליופי. רובם חובבי אמנות שנהנים לשוטט בגלריות, אבל אנחנו פונות גם לאוהבי חפצים יפים שמעוניינים לרכוש פריט קטן, גם אם אין להם תקציב לשולחן או לקונסולה".
האם לדעתך המעבר מפריז לישראל ישנה את שפת העיצוב שלך?
"עוד לא הייתי מספיק זמן בארץ כדי לקבוע, אבל ברור שמקורות ההשראה שלי ישתנו. הסביבה שלי אחרת לגמרי, ואני נרגשת לראות לאן זה יוביל אותי".
איך החיים בישראל לעומת צרפת? האם את נתקלת בפערים תרבותיים, בהתחשב בכך שישראלים ידועים בישירות שלהם?
"אני אוהבת את פריז ואת התרבות הצרפתית, אבל תמיד הרגשתי חיבור מיוחד לישראל. אני מרגישה כאן טוב. זו לא אותה תרבות, ואנשים לא מתנהגים באותו אופן, אבל סגנון החיים הישראלי מתאים לי מאוד. זה פחות מנומס ומעונב, אבל הרבה יותר אמיתי. הישראלים קשוחים מבחוץ אבל רכים מבפנים. בצרפת, אם יש לך בעיה ברחוב, נדיר שמישהו יעצור לעזור לך, גם אם כולם אומרים 'שלום' ו'תודה'. בישראל זה בדיוק ההפך".
לאלפסי יש זיכרון טרי מהימים הראשונים שלה כעולה חדשה. "יש לי אנקדוטה שממש מייצגת את הישראלים. נסעתי לראשונה ברכב בארץ, ועדיין לא הבנתי את כל מה שכתוב בשלטים. ניסיתי לחנות ולא שמתי לב שחלקית חניתי על חניית מוניות. פתאום הגיעה מונית, והנהג התחיל לצעוק עליי שאני לא אמורה להיות שם. זה היה רגע לפני שבת, ופשוט אמרתי לו: 'סליחה, אני לא מבינה, שבת שלום'. ברגע אחד הוא השתנה לגמרי - נהיה נחמד, התנצל ואפילו עזר לי למצוא חנייה אחרת. אני חושבת שהתשובה שלי ריככה אותו והוציאה ממנו את הצד הטוב", היא מספרת.
את מרגישה גאווה לראות את עבודותייך נמכרות לראשונה בארץ?
"בהחלט. לראות את יצירותיי מוצגות בארץ ישראל זו ממש הגשמת חלום. אני אוהבת את הארץ הזאת בכל לבי, וזה כבוד גדול עבורי, זמן קצר כל כך לאחר העלייה, לשתף פעולה עם חברה יוקרתית כמו טולמנ'ס. הידיעה שהעבודות שלנו מהדהדות כאן ממלאת אותי גאווה ומעודדת אותי להמשיך ליצור יצירות שחוגגות גם יופי וגם אמנות".
מה את רואה כפרק הבא מבחינת קולקציות או שיתופי פעולה?
"אני רוצה ליצור גם כמה פריטים בלעדיים לישראל. מאז שעליתי, הזהות היהודית שלי התחזקה, ואני רוצה לפתח ליין יודאיקה באופי אמנותי מאוד. לא בהכרח מסיבות דתיות, אלא יותר מתוך תחושת זהות יהודית. אחותי גרה בירושלים - עיר שמעניקה לי השראה עצומה - ואני רוצה להביא מגע של מודרניות ועיצוב לחפצים שגיליתי תוך כדי שיטוט בסמטאות שלה. אני מאמינה שעלינו להיות גאים בזהות היהודית שלנו. התפילה שלי באשר לעסק היא שנצליח לשגשג בצרפת, בישראל ובעולם כולו. אני מקווה שליזה תצטרף אליי בקרוב - אני בטוחה שזה לא ייקח זמן רב".
בימים אלה עובדות אלפסי ומימוני על עיצוב חלונות ראווה עבור מותג צרפתי גדול בפריז. "אנחנו מקוות שהפרויקט יתממש, מכיוון שזה יהיה עבורנו סמלי במיוחד. להציג את עבודותינו בהקשר יוקרתי כזה יהיה ציון דרך משמעותי ל־Studio Gaïa והכרה אמיתית בחזון היצירתי שלנו".
