בדרך כלל עיצוב של בית חדש נעשה על ידי משולש – שני בני זוג והמעצבת או האדריכלית שאיתה הם עובדים. אבל במקרה של הבית החדש של בלוגר האוכל המצליח רון יוחננוב, ההרכב המעצב היה שונה. קודם כול, אשתו אלה נעדרה בנסיבות משמחות. "מיד אחרי שחתמנו על החוזה לקניית הבית, אחי ובן הזוג שלו נסעו למקסיקו לקראת לידת התינוק שהם עשו בפונדקאות", הוא מספר. "אשתי נסעה להיות איתם ולעזור, ובסוף הם נתקעו שם שלושה חודשים. בזמן הזה עשיתי בלעדיה את כל הבחירות, אמנם עם המעצבת שלנו עדנה פסקוביץ', ובכל זאת אני מרגיש שמגיעים לי תעודת הצטיינות, מדליה ופרס נובל", הוא צוחק.
אבל המשולש החסר של יוחננוב היה בעצם מרובע שכלל מעורבות אינטנסיבית של העוקבות והעוקבים הרבים שלו. "נעזרתי בהם כמעט בכל בחירה שעשיתי", מספר יוחננוב. "הצבעים, השיש, הפרקט – העוקבים שלי ראו הכול והשתתפו בתהליך. אני מרגיש שהם ממש בנו ביחד איתי. אין לי ניסיון בבנייה, זאת פעם ראשונה שלי, אבל בזכות העוקבים והעצות שלהם באתי לאנשי מקצוע ממקום של ניסיון וידע. באמת קיבלתי טיפים שחסכו לי הון תועפות, וכמובן העברתי את זה הלאה. לא ידעתי שכל כך הרבה אנשים אוהבים לעקוב אחרי שיפוצים ובנייה. סטורי אחד בנושא הגיע ל-180 אלף צפיות".
בריכה מפנקת וצרות של עשירים
אם הפרסום והמעמד של יוחננוב, בן 46, עזרו לו בשלב השיפוץ, בשלב מציאת הבית הם דווקא הקשו עליו, משום שבעבר היה במצב של פשיטת רגל. "התחלנו לחפש בית לקנייה אחרי שנכנסנו לרשימה הארוכה של אנשים שגרים בשכירות ומעלים להם את שכר הדירה", הוא משתף. "אמרנו, בואו ננסה להגשים את החלום, אבל בגלל פשיטת הרגל אפשר לומר שהבנקים לא היו מאוד מאירי פנים. לקח זמן, אבל בסוף מצאנו את הבנק האחד שהסכים ואישר לנו לחפש למרות העבר הבעייתי, ועכשיו ברוך השם יש לנו משכנתה חולנית ובית משלנו".
את הבית באבן יהודה שתוכנן על ידי משרד האדריכלות ARKA מצאו כשהיה בשלב השלד. הם ערכו במבנה שינויים קטנים מהתוכנית המקורית של הקבלן ועסקו בעיקר בבחירת הריצוף, הגימורים, הריהוט והאקססוריז עם המעצבת ועם הקבלן המבצע דן אלעד. הבית דומה במידותיו לבית הקודם שבו גרו בשכירות, באותו יישוב – 250 מ"ר בשלושה מפלסים – אך עם תוספת מפנקת של בריכה. "זה משדרג ונותן איכות חיים", אומר יוחננוב, "אבל השבוע נכנסנו לבית וגילינו כמה זה עולה בחודש וכמה התעסקות יש איתה, ועכשיו בא לי לרוקן אותה. בכלל, בית חדש מביא איתו הרבה הוצאות וחרדות, אבל אומרים שזה צרות של עשירים ואסור לבכות עליהן".
באופן לא מפתיע, העיצוב והאבזור נעשו דרך שיתופי פעולה עם מותגים שונים שזכו בתורם לחשיפה ברשתות החברתיות של יוחננוב. "בסוף זה העסק, זאת העבודה שלי", הוא מסביר. "גם ככה החיים שלי מצטלמים ואני משתף ומייצר עניין ומבקשים ממני המלצות, אז היום יש הבנה שאני לוקח את זה לכיוון מסחרי. אבל הכול מתחיל מזה שאני יוצא לחנויות, מחפש ומוצא דברים שאני אוהב ורוצה. אני לא יכול לקדם משהו שהוא לא הטעם שלי".
עיצוב שנע בין שמנת לקפה ואלפי כלים
בניגוד לאישיות התוססת והצבעונית של יוחננוב, הדבר הראשון שבולט כשנכנסים לבית של בני הזוג ושתי בנותיהם, בנות 23 ו-19 (סטודנטית למשפטים וחיילת בחיל הים), הוא סקאלת הצבעים הרגועה שנעה בין שמנת לקפה עם נגיעות של חום. "החיים שלי דינמיים ומלאים באקשן, וכשאני חוזר הביתה חשוב לי להירגע", הוא מסביר את הבחירה. "כל הזמן אמרתי שאני רוצה בבית גוני קפה, ואחרי שאכלתי על זה את הראש לכל הספקים, יצא שזה צבע השנה של פנטון. מה הסיכוי שאני מקדים טרנדים בעיצוב?", הוא אומר בחיוך.
סמוך לכניסה נמצא שולחן האוכל של חברת רוזטו – שלא במפתיע הוא גדול במיוחד, עם רגל מפוסלת ומשטח שקוף – ומעליו תלויים זוג גופי תאורה שיוחננוב אוהב במיוחד. "כתבו לי שרואים עליהם שאני בלוגר אוכל כי הם מזכירים צנצנות של חמוצים וקערה", הוא צוחק. פינת האוכל מוקפת בווילונות ארוכים בהירים. "כולם עושים וילונות לבנים, ולי היה חשוב לנסות לחשוב איך אני יוצר נראוּת קצת אחרת. במקום לבן בחרתי בגוון חול סהרה שממש משדרג. זה לוקח את החלל ממקום של אולמי בונבון למראה של לאונג' מאוד fine", הוא אומר.
"החיים שלי דינמיים ומלאים באקשן, וכשאני חוזר הביתה חשוב לי להירגע"
מול פינת האוכל נמצא הסלון שהריהוט שבו נבחר אף הוא בחברת רוזטו. "הריקליינרים האלה היו החלום שלי", אומר יוחננוב. "רציתי משהו יפה אבל לא מאיים. בלי ריהוט אוונגרדי, ספות מעופפות ודברים שרואים רק באולמות תצוגה. בחירות בגובה העיניים, שמי שרואה אותן יגיד, 'אני יכול לקנות את הספה במותג שרון בחר בו או למצוא משהו דומה בחנות רהיטים ליד הבית'". מול הספות יש קיר אחד מכוסה בארון טלוויזיה גדול במיוחד. "יש לי כמות חולנית של כלים לאירוח", מסביר יוחננוב, "סטים שונים לסגנונות ולמצבי רוח שונים. זאת האהבה שלי, והיה לנו חשוב שיהיה להם מספיק מקום אחסון כאן". האבזור של חפצי הנוי הגיע מרשתות נגישות ופופולריות. "הכול במחירים נגישים מאוד", חשוב לו להדגיש. "מעצבים שיוצרים פיסים, כבודם במקומם מונח, אבל אני מאמין שבסוף גם ברשתות אפשר למצוא פריטים שייתנו לבית תחושה יוקרתית בלי להוציא עליהם אלפי שקלים".
גולת הכותרת – המטבח הפוטוגני
עם כל הכבוד לסלון ולחצר, החלק המשמעותי ביותר בבית הוא ללא ספק המטבח, עם פס של ארונות נמוכים, פס ניצב לו של ארונות גבוהים ואי מקביל. "בחרתי לעבוד עם 'רגבה' כי הם עשו גם את המטבח המקצועי שלי בסטודיו שבו אני מצלם ומעביר סדנאות ואני מאוד מרוצה מהם בכל המדדים", אומר יוחננוב. "הארונות בצבע סהרה שהוא מצד אחד טרנדי ומצד שני על-זמני, וחיפשתי משהו שיוסיף להם גלאם. כמו איפור בסיסי שנותנים לו בסוף נגיעה של גלוס, אז בחרתי בשיש עוצר נשימה של 'למינם' שאני קורא לו משטח דובאי. הוא נותן תחושה של אוקיינוס, אפשר לעמוד ולבהות בו שעות. אמרתי שאני מבקש שאחרי שאגיע לגיל 120 יעשו לי ממנו מצבה. ברור שהוא גם מאוד פרקטי וחזק ולא צריך לפחד להניח עליו סירים ותבניות חמות, כי ללכת על ביצים במטבח שלך זה מביא עצבים. במטבח הקודם היה לי משטח אחר והייתי צריך תמיד לחשוב עשר פעמים איפה להניח תבנית חמה.
"עוד דבר שאני אוהב במיוחד במטבח זה שאין בר מים אלא פשוט ברז עם מערכת למים חמים וקרים. פעם זה היה משהו של מיליונרים, והיום זה במחיר נגיש יותר ויוצר תחושה נקייה שאנחנו הישראלים אוהבים, בלי הגוש השחור שהיה צריך לקחת בחשבון בעיצוב של השיש. וכמובן, חשבנו המון על העניין המעשי והשימושי גם בסידור של המטבח. יש לי מגירת בוקר שבה אני מחזיק את כל מה שצריך כדי להכין כוס קפה – כוסות, כפיות, קפה – והכול ליד ברז המים החמים. בבוקר צריך רק להביא את החלב ולחסוך את הסיבובים במטבח, שעד שאתה לוקח ומחזיר הכול כבר יצא לך החשק לקפה".
בקומת הכניסה נמצאים גם שירותי האורחים הבהירים. יש בהם ארון כיור גדול שבו בני המשפחה מאחסנים מגבות ועוד פריטים נחוצים לבריכה. "חיפשתי איך ליצור כאן קצת יוקרה בעלות נמוכה, מתוך המבחר שמציע הקבלן, בלי אריחים מיוחדים שבאים עם עלויות גבוהות והתקנה מטורפת", מסביר יוחננוב. "היה לי חשוב שהחדר הזה יהיה בהיר – שירותים כהים תמיד גורמים לי להרגיש כאילו מסתירים את הסירחון – וגם ככה אנחנו קצת חולי ניקיון בבית, אז תמיד הכול פה נקי".
חדר שינה לסינדרלה ולאשתו
אחרי עלייה במדרגות עם מעקה הזכוכית השקוף אנחנו מגיעים לחדר השינה של בני הזוג. הוא הוגדל על ידי ביטול החדר הצמוד ואיחוד של שני החדרים לחלל מפנק אחד שעוצב בהשראת סוויטה במלון. "אני סיפור סינדרלה", אומר יוחננוב, "הדבר הזה של לפתוח מצלמה ולשתף את החיים פתח לי המון חוויות חדשות, ובשנים האחרונות, תודה לאל, אני מוצא את עצמי נוסע במסגרת העבודה לבתי מלון וחווה דברים שלא חוויתי בעבר. כאן רציתי לשחזר את החוויה הזאת עם פרקט, וילונות בהירים, ארונות קיר, מראת גוף גדולה מאוד ומיטה מתכווננת שכששוכבים עליה מרגישים כאילו נמצאים בתוך בצק".
את הביקור בבית מסיימים בחצר שיוחננוב מכנה "הביץ' קלאב". "בבית הקודם היו לנו שכנים שגידלו עשרות חתולים, ומצאנו את עצמנו במצב שכמעט לא יצאנו לחצר כי הכול היה מלא בבוץ ושערות ולכלוך של בעלי חיים", הוא מספר. "אז היה לנו חלום על חצר כיפית ומזמינה שנוכל לארח בה, ובאמת הפכנו את הגינה הקטנטנה למיני ריזורט. הגנן צחי כהן הפך לנו חלק ממנה לגן עדן טרופי, תלינו מסך מטורף בגודל שלושה מטרים, ובחרנו ריהוט גן מעלף – שתי מיטות שיזוף שממש משדרגות את החוויה, פינת ישיבה ופינת אוכל גדולה ונפתחת שכבר חנכנו בשבת האחרונה. רק עברנו ומיד כולם התנחלו אצלנו", הוא צוחק. בקומה השנייה נמצאים גם את שני חדרי הבנות שלא צולמו בשלב זה.
מה העצה הכי טובה שלך למשפצים?
"העצה הכי טובה שלי למי שמשפץ היא כל הזמן לעשות סקרי שוק, להשקיע, לבדוק, להיכנס לקבוצות, להתעניין ולברר ולא למהר. היום בגלל המצב במדינה כולם מנסים לשרוד. יש אלפי אנשי מקצוע, וליפול על אחד מהם שהוא אמין וישר זה באמת נס, ואני לא מגזים. כל כך הרבה אנשים נופלים ונכווים בזה, ואנחנו בדקנו וחקרנו וזכינו באנשי מקצוע מעולים שחשוב לי לפרגן להם. ואם יש אנשי מקצוע שקוראים את הכתבה – תהיו טובים, ישרים, אמינים, תנו לשם שלכם להיות טוב יותר משמן. בסוף אם תשאירו טעם רע אצל הלקוחות, זה יתנקם בכם".
