כשמעצבת הפנים שני אוסישקין החליטה לשפץ את בית סבא וסבתא שלה, שכבר הלכו לעולמם, היא לא תיארה לעצמה עד כמה התהליך יהיה רגשי. "זה היה הבית שאבא שלי גדל בו במושב כפר הס שבאזור השרון", היא משתפת. "הוא גם נרצח כששמר על המושב, אז לבית הזה יש משמעות גדולה עבורי".
ארל'ה (אהרון) אוסישקין ז"ל, אביה של שני, נרצח בפיגוע בכפר הס לפני 20 שנה, בזמן ששימש כרכז הביטחון במושב. מחבל חדר אל המושב, וארל'ה, שהיה אז בן 50, נפגע מירי מטווח אפס בזמן שהגן על התושבים. לצידו אדם נוסף מהיישוב נפצע באורח בינוני. היום, כיכר מרכזית במקום קרויה על שמו – כיכר ארל'ה. "אבא שלי היה החבר הכי טוב שלי, העוגן שלי", אומרת שני. "הייתי אז בת 20, חיילת משוחררת, והקרקע נשמטה לי מתחת לרגליים. אמא שלי עד היום לא חזרה לעצמה. לקח לי הרבה שנים לבנות את עצמי מחדש אחרי מה שקרה".
הבית הישן בכפר הס עבר מהפך מרגש
(צילום: שני אוסישקין, אורית ארנון)
דווקא מהמקום הזה צמח באוסישקין הרצון לייצר יציבות דרך עיצוב פנים. היא למדה עיצוב פנים והתחילה לעצב עבור אחרים את מה שהיא כל כך חיפשה לעצמה – בית: "רציתי להעביר לאנשים תחושת משפחתיות דרך העיצוב. אני תמיד אומרת ללקוחות שלי שבית הוא לא רק מקום לגור בו. הוא צריך לעורר חוויות".
זה מה שסבתא וסבא היו רוצים
אחרי הטראומה שעברה בגיל 20, התמודדה אוסישקין עם משבר נוסף כשהתגרשה מבעלה וכשהבית שהקימו יחד התפרק. "לפני חמש שנים התגרשתי וזה היה מפתיע וכואב", היא מספרת, "לקח לי זמן להתרומם על הרגליים. גרתי במושב בית יצחק ומצאתי את עצמי פתאום ללא בית עם שתי בנות קטנות (כיום אריאל בת 12 והילי בת שבע). הבנתי שאני צריכה להקים בית חדש ולייצר עבור הבנות שלי מקום בטוח".
בעקבות הגירושין והתמודדות עם פרק חדש בחייה, בחרה אוסישקין לחזור למושב שגדלה בו ולעבור אל הבית של סבא וסבתא ושבו גדל אביה ז"ל. "סבא וסבתא שלי הלכו לעולמם לפני שנים, והבית שלהם הושכר מאז לדיירים שונים. כשנוצרה ההזדמנות, החלטתי לעבור לשם ולשפץ את הבית לחלוטין. לא היה פשוט להיכנס לבית הזה, שמלא בזיכרונות ילדות - משחקים של דג מלוח במרפסת ופינוקים של סבתא, ופתאום להרוס אותו ולבנות מחדש. אבל הרגשתי שזה מה שסבא וסבתא היו רוצים".
21 צפייה בגלריה
בשלב הראשון של השיפוץ גויס מהנדס, וביחד איתו בוצעו שינויים מהותיים
(צילום: אורית ארנון)
לדבריה, השיפוץ היה מקיף ויסודי. "הבית ממש לא היה ראוי למגורים. הריצוף שקע, הצנרת הייתה בת 50 שנה, והמקלחות היו ישנות מאוד. כל המבנה נטה להתפרק", מתארת אוסישקין, "אנשים לא מבינים את זה, אבל לשפץ בית של סבתא שונה מכל שיפוץ אחר. אלה בתים שנבנו בשלבים – קירות פנימיים שבעבר היו חיצוניים, תקרות רביץ והמון אלמנטים קונסטרוקטיביים מורכבים. אי אפשר פשוט לשבור קיר, כל תזוזה משנה הכול". בשלב הראשון של השיפוץ גויס מהנדס, וביחד איתו בוצעו שינויים מהותיים: "הרמנו את כל הרצפה, חפרנו יסודות חדשים, החלפנו את הגג ועשינו שינויים פנימיים. מה שהיה המטבח הפך לחדר שינה, המקלחת שופצה לגמרי, חדר שינה נוסף הפך להיות חדר רחצה ושירותי אורחים, את המרפסת סגרנו והיא נהפכה למטבח גדול והוספנו חדר ממ"ד שלא היה כמובן קודם".
הקו העיצובי שבחרה הוא שילוב בין מודרני ובין כפרי. "רציתי קווים נקיים, אבל היה חשוב לי החיבור בין פנים לחוץ. מה שרואים מהחלון, איך מתנהלת זרימת האור. לא רציתי כפרי כבד, אלא מודרני, נקי וצעיר", מסבירה המעצבת. הבית, הכולל ארבעה חדרים ושטחו 110 מ"ר, הוא בית קרקע המתפרס על פני קומה אחת והוא חלק ממשק. בלב התכנון של אוסישקין עמדה החצר ובעיקר עץ המנגו הוותיק שבמרכזה. "שתלו את העץ ביום שאבא שלי נולד, אז יש לו ערך סנטימנטלי עבורי. בתור ילדה טיפסתי עליו, היה לי בית עץ שם. היה לי חשוב לשמור על הסביבה הזאת במהלך השיפוץ", היא מסבירה.
רהיט מחברה שנרצחה
אוסישקין תכננה שביל גישה חדש לבית העובר דרך עצי תפוזים, ומכניס מיד לאווירה הקסומה של המושב. דלת הכניסה הותקנה במקום חלון ישן והיא מובילה לסלון רחב ומואר. "בסלון בחרתי שולחן קפה המשלב בין ברזל ועץ. מעל לספה בגוון אפור כהה תליתי יצירות אמנות של האמנית הישראלית אורית כלב שאני מאוד אוהבת", היא אומרת. בחלל הציבורי היא תכננה תקרת גלריה עשויה קורות עץ משופעות הצבועה בלבן, כדי לייצר מרחב גדול יותר.
מהסלון יש ויטרינה עם יציאה למרפסת המשקיפה אל עץ המנגו. "הריצוף במרפסת ממשיך את הריצוף שבפנים הבית כדי לתת תחושה של חלל אחד גדול המחבר בין הפנים לחוץ", מסבירה אוסישקין. המטבח, שבעבר היה המרפסת של הבית, כולל כעת דלפק גדול מעץ עם מרחב גדול לעבודה. החלונות הגדולים, שהיו בעבר הפתחים של המרפסת, מכניסים אור טבעי. בכניסה למטבח נבנתה נישה מיוחדת שהפכה לאחד האלמנטים הבולטים בבית – ארון בגוון ירוק בקבוק, שמשלב שטחי אחסון סגורים לצד מדפים פתוחים לבקבוקי יין. הנישה כוללת תאורה המאירה את הארון ואת המטבח.
21 צפייה בגלריה
החדר של הבכורה בממ"ד. משולב בו רהיט של עיונה שנרצחה בבארי ב-7/10
(צילום: אורית ארנון)
אחד האתגרים הגדולים בשיפוץ היה הפיכת המטבח הקטן לחדר השינה של אוסישקין. "יש לי הרבה ניסיון בתחום העיצוב, אבל זה היה מאוד מורכב. לבסוף מצאתי פתרון - את הארון בחדר השינה הצבתי ממש לצד המיטה, עם מעבר דרכו לחדר הרחצה וכך חסכתי מקום. במקום לייצר מעבר מיותר בין המיטה לארון, השתמשתי בכל ס"מ בקיר בצורה הכי חכמה שיש. הארון עצמו, בעומק 40 ס"מ, מיועד רק לבגדים מקופלים. בארון השני בחדר, שהוא בעומק 60 ס"מ עם דלתות מראה, תכננתי את התלייה. חוץ מהאחסון, הוא גם פותח את החלל ונותן תחושת מרחב. כשאין הרבה מקום וכל סנטימטר קובע זה פתרון שמאפשר לנצל את השטח בצורה מיטבית, בלי לוותר על נוחות או אסתטיקה."
אתגר נוסף שעמו התמודדה המעצבת־בעלת הבית היה שעון החשמל שממוקם בחדר. "זאת הייתה פרוצדורה גדולה להזיז אותו, וזה היה כרוך בעלויות גבוהות. בסוף החלטתי להשאיר אותו ולהסתיר אותו עם נגרות. מעליו הנחתי עציץ ומתחתיו יש שידת לילה", היא מספרת. הקיר מצד ימין של השעון נצבע בחלקו בגוון ירוק פיסטוק ומעל הותקנה תאורה היורדת מהתקרה.
הצבע הירוק חוזר גם בשידה שממול המיטה, שאותה עיצבה יונת אור ז"ל, הבעלים והמייסדת של מותג הריהוט "עיונה". יונת, תושבת קיבוץ בארי, נרצחה ב־7 באוקטובר יחד עם בעלה דרור ז"ל, כששני ילדיהם – עלמה ונעם נחטפו לעזה. הילדים שוחררו בעסקת החטופים הראשונה, בעוד שגופתו של דרור עדיין מוחזקת בעזה. "יונת הייתה חברה שלי, וכשהיא הקימה את 'עיונה' עבדנו הרבה ביחד", מספרת אוסישקין. "את השידה הזאת היא הכינה לי בהתאמה אישית. השידה הזאת נמצאת איתי שנים ועוברת איתי הרבה מקומות. זה רהיט שאני לא אוותר עליו. אני מרגישה שזאת מתנה שהיא השאירה לי".
דרך דלתות זכוכית עוברים מחדר השינה לחדר הרחצה. "הגודל של חדר הרחצה המקורי נשאר, אבל הוא עבר שינוי מטורף. החלטתי להרחיב את החלון כך שיגיע עד הרצפה ויכניס הרבה אור לחדר. בחרתי בארון אמבטיה בגוון ירוק כי אני מאוד אוהבת את הצבע הזה", היא אומרת.
אווירה טרופית והעצמה נשית
המעבר לשני חדרי השינה של הילדות הוא דרך שתי משרביות גדולות מברזל. "המטרה הייתה ליצור חציצה ופרטיות בין החדרים ובין המסדרון ושיהיה פתח כניסה מעניין", אומרת אוסישקין. חדרי השינה רוצפו בפרקט, והעיצוב בשניהם הוא בסגנון נקי, קלאסי ועל־זמני - כזה שלא נמאס ממנו גם אחרי שנים.
חדר הרחצה לבנות כולל את שירותי האורחים, והיה בעבר חדר שינה. "הייתה חשובה לי מאוד האסתטיות. בחרתי שידת כיור גדולה מעץ טבעי ובמקלחת הגשמתי לעצמי חלום – תמיד חלמתי להתקלח במקלחת שהיא כמו בתוך ג'ונגל. אז בחרתי למקלחת אריח טרופי עם עלים, שיוצר תחושה טבעית", היא מוסיפה.
החדר של הילדה הגדולה ממוקם בממ"ד, שאותו הוסיפו לבית שבועיים לפני 7 באוקטובר: "הוספנו את הממ"ד בהליך מהיר, והוא חדר של מתבגרת טיפוסית. תלינו לה ערסל מהתקרה ושילבנו צמחייה המתכתבת גם עם הצמחייה שמעל המיטה. השידה בסגנון וינטג' שליד המיטה עוצבה גם היא על ידי יונת אור ז"ל.
"אני שמחה שחזרתי למושב שגדלתי בו. כל עץ שיש כאן הוא סיפור שלם. אני מרגישה שזה הפך להיות הבית שלי, ואני חושבת שסבא וסבתא וגם אבא שלי היו מאוד מרוצים שהיום אני גרה כאן יחד עם הבנות שלי, ושזה המקום הבטוח שלי. עשיתי את השיפוץ הזה לבד, וכאישה זה יכול להיות מפחיד, אבל אני חושבת שהעברתי כאן מסר עוצמתי לבנות שלי – שאם הן רוצות הן יכולות לעשות הכול".
