האדריכל הסיני ליו ג'יאקון (Liu Jiakun) הוא הזוכה בפרס פריצקר לאדריכלות לשנת 2025. בהכרזה שנערכה היום (ג') בשיקגו נבחר האדריכל בן ה-69 לקבל את אות הכבוד הגבוה ביותר בעולם האדריכלות הנחשב לפרס החשוב ביותר בעולם האדריכלות.
ג'יאקון הוא הזוכה ה-54 בפרס היוקרתי והאדריכל הסיני השלישי בהיסטוריה שזוכה בפרס הנחשק. בנוסף לעיטור הכבוד הוא יקבל גם מדליית הוקרה וסכום של כ-100 אלף דולר. במהלך הקריירה שלו התמקד ג'יאקון באדריכלות שחוגגת את חיי היומיום של אנשים כמו גם את זהותם הקהילתית והרוחנית. "באמצעות גוף עבודה יוצא דופן של קוהרנטיות עמוקה ואיכות מתמדת, ליו ג'יאקון מדמיין ובונה עולמות חדשים, חופשיים מכל מגבלה אסתטית או סגנונית", הצהירו חבר השופטים של הפרס.
בילה את ילדותו במסדרונות בית חולים
ג'יאקון נולד בשנת 1956 בעיר צ'נגדו בסין. הוא בילה חלק ניכר מילדותו במסדרונות בית החולים בעיר, בשל העובדה שאמו הייתה רופאה במחלקה פנימית. בעוד רוב בני משפחתו צעדו בנתיב הרפואה, הוא מצא עצמו נמשך לעולמות אחרים. האמנות, הספרות והרישום היו עבורו חלון להבנת העולם, אמצעי להביע מחשבות ורגשות שהתקשו למצוא מילים. למרות אהבתו לאמנויות, דרכו לאדריכלות לא הייתה מובנת מאליה. בשנת 1978, כשהתקבל ללימודים במכון לאדריכלות והנדסה בעיר צ'ונגצ'ינג, הוא עדיין לא היה בטוח לחלוטין מה זה אומר להיות אדריכל. אך אז, ברגע של תובנה עמוקה, הבין שזה המקום שבו הוא אמור להיות. "כמו חלום", הוא מתאר, "פתאום הבנתי שהחיים שלי חשובים".
לאחר שסיים את לימודיו בתחילת שנות ה-80, היה ג'יאקון חלק מדור הבוגרים הראשון שהופקדו על בנייתה מחדש של סין - מדינה שעברה באותן שנים תקופה של שינוי עמוק. באותן שנים, הוא עבד במשרדי אדריכלים אבל לא ויתר על אהבתו לכתיבה והיה ממשיך לכתוב בלילות יצירות ספרותיות. בשנת 1999 הקים את משרדו Jiakun Architects בעיר הולדתו צ'נגדו, כשהוא מונחה על ידי שלושה עקרונות מרכזיים: קהילה, רוחניות ומסורת. עבורו, אדריכלות לא הייתה רק תכנון מבנים, אלא אמצעי לביטוי זהות אישית וקולקטיבית גם יחד. "זוהי אדריכלות שאינה מבקשת לחקות את העבר מתוך נוסטלגיה אלא משתמשת בו כקרש קפיצה לחדשנות", נכתב על עבודתו בנימוקי ועדת הפרס. "הוא יוצר מבנים שהם בו-זמנית תיעוד היסטורי, פיסות תשתית, נוף עירוני ומרחבים ציבוריים יוצאי דופן".
8 צפייה בגלריה
טביעת ידו הייחודית - חיבור בין פונקציונליות לאסתטיקה יוצאת דופן. פרויקט West Village
(צילום: Chen Chen)
במהלך הקריירה שלו תכנן ג'יאקון יותר מ-30 פרויקטים ברחבי סין, ממוסדות אקדמיים ותרבותיים ועד למבנים מסחריים ואזרחיים. בכל אחד מהם ניתן לזהות את טביעת ידו הייחודית - חיבור בין פונקציונליות לאסתטיקה יוצאת דופן. אחד הפרויקטים המרשימים ביותר שלו הוא ווסט וילג' (West Village) משנת 2015 - מתחם ענק בן חמש קומות המשלב ספורט, פנאי ומסחר, ומשתרע על פני גוש עירוני שלם. העיצוב הלא-שגרתי של המתחם יוצר חוויית מרחב דינמית: במרכזו שטח פתוח רחב הכולל פארק עירוני ומגרשי ספורט, ומסביבו מבנים גדולים המאכלסים חנויות, משרדים ומרכז תרבות. מה שמייחד את הפרויקט הוא רשת של שבילים משופעים, שנועדו לרוכבי אופניים ולהולכי רגל, ומאפשרים תנועה זורמת בין חלקי המתחם השונים. השילוב בין האלמנטים העירוניים לבין החללים הציבוריים הפתוחים הופך את ווסט וילג' למרחב חדשני ומזמין, שבו הגבולות בין מסחר, תרבות ופנאי מיטשטשים.
8 צפייה בגלריה
בחר בפתרון אדריכלי חכם להתמודדות עם מגבלת שטח. פרויקט Sichuan Fine Arts Institute
(צילום: Arch-Exist)
הרבה לתכנן בעיר מולדתו
פרויקט נוסף, המשקף את גישתו היצירתית לניצול חללים, הוא מבנה המחלקה לפיסול במכון לאמנויות יפות של סצ'ואן (Department of Sculpture, Sichuan Fine Arts Institute), שתוכנן בשנת 2004. כאן בחר ג'יאקון בפתרון אדריכלי חכם להתמודדות עם מגבלת שטח: המבנה מתנשא כלפי מעלה, כאשר המפלסים העליונים בולטים החוצה מעבר לבסיס הצר, ובכך מגדילים את השטח השימושי מבלי להכביד על הקרקע. העיצוב הזה מאפשר לא רק פתרון פרקטי אלא גם תחושת איזון בין מסה לחלל, משחק בין כוח הכבידה ליצירתיות אדריכלית.
8 צפייה בגלריה
המוזיאון שוכן באתר נטוש בלב המסחרי השוקק של העיר. פרויקט Museum of Clocks
(צילום: Arch-Exist)
אחד הפרויקטים האמנותיים והייחודיים ביותר בקריירה שלו הוא תכנון מוזיאון השעונים (Clock Museum of the Cultural Revolution) בעיר צ'נגדו. המוזיאון שוכן באתר נטוש בלב המסחרי השוקק של העיר, ונבנה מתוך מחשבה על הקשר העמוק בין תרבות לכלכלה - שני כוחות שמעצבים את פניה של החברה. ההמולה הכאוטית של הרחובות הסואנים המקיפים את המוזיאון הופכת את המעבר פנימה לחוויה כמעט מדיטטיבית. השקט העוטף את חללי התצוגה הפנימיים יוצר ניגוד חד לאווירה הרועשת שבחוץ, בדומה לתחושה שחווה אדם הנכנס אל מקדש מתוך הרחוב העירוני הרוגש. המבנה עצמו בנוי מלבנים אדומות תוך שימוש בטכניקות בנייה מסורתיות, בעוד הפתחים המתוכננים בקפידה מאפשרים כניסת אור טבעי, המטיל צללים דינמיים לאורך שעות היום. המשחק בין חומר, אור וזמן הופך את המוזיאון לא רק למקום תצוגה אלא למרחב שמעורר מחשבה על משמעות הזמן, השינוי והזיכרון התרבותי.
תרומה משמעותית
פרס פריצקר מוענק מדי שנה מאז שנת 1979 לאדריכלים או זוג אדריכלים פורצי דרך מכל רחבי העולם. הוא נחשב לפרס הגבוה והיוקרתי ביותר בתחום האדריכלות, מעין "פרס נובל" של עולם האדריכלות. הפרס מוענק לאדריכלים חיים ופעילים, שתרומתם למרחב הבנוי חרגה מעבר לאסתטיקה והפכה להשפעה משמעותית, עמוקה ומתמשכת על החברה. מטרתו אינה רק להוקיר את כישרונם של אדריכלים פורצי דרך אלא גם לשים דגש על חזון חברתי והשפעה על האנושות באמצעות הכוח של מקצוע האדריכלות לשנות מציאות – כזה שמעצים קהילות, משפר אורח חיים ומשפיע על התרבות והחברה.
הפרס נקרא על שמם של ג'יי ארתור וסידני פריצקר, בני זוג יהודים-אמריקאים ממשפחת פריצקר – אחת המשפחות העשירות בעולם, עם הון המוערך בכ-37 מיליארד דולר. משפחת פריצקר, שבבעלותה בין היתר רשת בתי המלון Hyatt, ראתה בתחום האדריכלות לא רק מקצוע אלא כלי לשינוי ולשיפור פני החברה, מה שהוביל אותה לייסד את הפרס כאות הוקרה ליצירתיות ולחדשנות בתחום. הזוכה הראשון בפרס היה האדריכל האמריקאי פיליפ ג'ונסון, שתכנן כמה מהמבנים האייקונים בהיסטוריה, בין היתר, את מגדל סיגראם (Seagram Building) בשדרה הרביעית במנהטן, בשיתוף פעולה עם האדריכל הגרמני לודוויג מיס ון דר רוהה.
במהלך ההיסטוריה זכו בפרס פריצקר בעיקר גברים, כשמחצית מהזוכים הם ממוצא אירופאי, בעוד שהיתר מארצות הברית ואסיה – עם יפן כמובילה ביבשת, לאחר ששבעה אדריכלים יפנים זכו כבר בפרס. שש נשים בלבד זכו בפרס מאז היווסדו. הראשונה שבהן הייתה זאהה חדיד, האדריכלית הבריטית-עיראקית פורצת הדרך, שזכתה בפרס בשנת 2004 והפכה לדמות מעוררת השראה לדור שלם של נשים אדריכלות. נקודת ציון נוספת בהיסטוריה של הפרס נרשמה בשנת 2022, אז הפך פרנסיס קרה (Francis Kéré) לאדריכל האפריקאי ולגבר השחור הראשון שזכה בפרס היוקרתי.
בשנה שעברה זכה בפרס האדריכל היפני ריקן ימאמוטו (Riken Yamamoto) בן ה-80. במהלך הקריירה שלו התמקד ימאמוטו באדריכלות חברתית וקהילתית והאמין שיש לחבר ולמסמס עד כמה שאפשר בין מרחבים פרטים וציבוריים למען שמירה על חיי הקהילה. צוות השופטים כתב על ימאמוטו כי ״על ידי טשטוש קפדני של הגבול בין ציבורי לפרטי, ימאמוטו תרם בצורה יוצאת דופן לגישה הזאת שמאפשרת יצירה של קהילות גם בערים הגדולות. ימאמוטו פיתח שפה אדריכלית חדשה שלא רק יוצרת חללים למשפחות לחיות בה, אלא יוצרת קהילות למשפחות לחיות ביחד. הוא אדריכל שמביא כבוד לחיי היומיום״.
אחד הפרויקטים שמסמלים בצורה הטובה ביותר את הפילוסופיה החברתית והקהילתית של ימאמוטו הוא פרויקט מגורים שתוכנן בשנת 2010 בעיר סונגנאם שבדרום קוריאה. מדובר בקומפלקס של תשעה בלוקים של מגורים נמוכים יחסית עם קומות קרקע פתוחה המחברת בין כל מבני המגורים. התכנון המיוחד של הפרויקט מעודד למעשה אינטרקציה בין הדיירים וכולל, בין היתר, חללים משותפים להתכנסות, מגרשי משחקים, גנים וגשרים המחברים בין כל המבנים.
