סקי בחרמון? יוק!
כולנו רוצים חוויה לבנה ומתקנת, אבל מה לעשות, גם בשנה ברוכה מדובר בהר מאכזב עם קצת שלג. לפקקים כבר התרגלנו, אבל איך זה שאתר לאומי נסגר בגלל מותו של חבר נווה אטי"ב?
נדמה לנו שיש בארץ אתר סקי. משהו אירופי כזה, בין שאמוני לקורטינה דאמפצו. הבעיה היא שעם החרמון
קצת קשה לספור אותנו בין יעדי הסקי. זה לא שלא היינו רוצים. עשרות אלפי ישראלים רכשו בשנים האחרונות ציוד מתאים, הם מחדשים בכל שנה את אופנת הלבוש ההכרחית, הם עוקבים אחר החידושים בתחום המחליקיים והתזונה אבל זה לא זה. אתר החרמון
הוא מקום יפה, שמורת טבע מעניינת ובשנים האחרונות הושקעו לא מעט כסף ומאמץ בפיתוח ובטיפוח שלו, אבל בין זה לבין אתר סקי, המרחק לא קטן. לא תמיד יש אשמים.
כל שנה אנחנו מקווים ומתאכזבים. אם כבר בסוף חודש פברואר, בשנה שמנהלי האתר מגדירים כ"לא רעה", אין תנאי גלישה, אין שלג ממשי לא בתחנת הרכבל העליונה וודאי שלא בתחנה האחרונה, קשה קצת לדבר על אתר סקי. יש הר עם קצת שלג שמיליונים, תושבי מדינה שלמה, עורגים אליו בגעגועים. כולנו רוצים חוויית חורף לבנה ומתקנת.
השנה, אולי צירוף מקרים, אולי עצבנות מזרח תיכונית, צצו גם לכמה מקרים לא מחמיאים ולא בדיוק ברורים הנוגעים לאתר החרמון. לתורים כבר התרגלנו. מה לעשות, כדי להגיע אל חוויית השלג הלאומית צריך לעמוד בתור, אבל ביום שישי האחרון התברר לעומדים שעות בתור שפשוט אין טעם להמתנה –האתר נסגר לכל היום בשל מותו של אחד מתושבי נווה אטי"ב, היישוב המפעיל את אתר החרמון.
בשיחת טלפון הסביר זאב גרינפלד, מנכ"ל האתר: "סגרנו את החרמון כי היתה לנו לוויה של אחד ממקימי המושב אחר הצהריים. לא היתה ברירה אחרת". גרינפלד נשמע עצוב ובשיחה היו לא מעט שתיקות, אבל ההסבר בכל זאת קצת מוזר. מדובר, כמובן באירוע מצער מאוד, אבל האתר אינו מקום פרטי. מדובר באתר לאומי, שתקופת הביקור בו במהלך החורף כוללת בערך עשרה סופי שבוע בלבד. אחר כך אפשר לבוא לחרמון בעיקר כדי להתרשם מן הפריחה המדהימה. האם מותו של חבר המושב חייב את סגירת האתר כולו והשבתם של האלפים שהגיעו לביתם? האם אין דרך אחרת לנהל מקום פופולרי כל כך?
לדברי גרינפלד לא היתה אפשרות אחרת. זו היתה ההחלטה והיתה לגביה הסכמה כללית.
במקרה קודם, שאירע לפני כמה שבועות, התפתחה קטטה בין עובדים באתר לבין מבקרים שדרשו משהו. הרוחות התלהטו, עפו מכות. אחדים ממשתתפי הקטטה סיימו את הבילוי בבית החולים ולדברי המנכ"ל גרינפלד אחד מעובדי האתר פוטר. כל הנושא נמצא עדיין בחקירת משטרה.
גם כאן אפשר להבין שהעצבים שהתפרצו נבעו אולי מן ההמתנה הממושכת בכביש המתפתל, או בתורים ליד הקופות. לא זוכר שקראתי על מקרים רבים כאלה באתרי הסקי הצפופים סביב גרנובל בצרפת, או בלילהאמר בנורבגיה. לגלישת סקי במזרח התיכון יש חוקים קצת אחרים.
אז מי אחראי על הפשלות
ניסיון של מערכת ynet לברר איזה גוף ציבורי נושא באחריות על האתר העלה מערכת סבוכה של התקשרויות, שמאפשרת לכאורה לאנשי נווה אטי"ב לפעול במקום ככל העולה על רוחם. האתר רשום תחת חברת "הר חרמון" שחלק ממניותיה מוחזקות על ידי חברי הישוב, אבל האדמה שייכת למנהל מקרקעי ישראל.
על פי אחת הפרשנויות לחוק הקיים, לחברי נווה אטי"ב אסור בכלל לגבות כספים עבור השימוש במתקנים, אבל נמצאה בו פרצה, זאת מפני שהדרך המובילה לאתר, נמצאה עד לא מכבר בתחומו ובסמכותו של הישוב. בשנים האחרונות הדרך עברה לרשויות מע"צ.
מושון גבאי, מנהל מחוז הצפון של רשות הטבע הגנים: "המקרה חמור מאוד בעיני אבל צריך להבין, שאתר הסקי אינו שייך לשמורת החרמון, הוא רק מוקף בה. אנחנו לא אחראים עליו ואין לנו שום אפשרות לפקח עליו."
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
