ניסים ונפלאות במצדה
רגע לפני שהקור המדברי הופך לבלתי נסבל אפשר לברוח מהבית ומהסופגניות, להדליק בצוותא לפידים, להתפלש במערת הקמח ולהרביץ לטף שיעור מולדת במצדה
בינינו, כמה תוכלו להתעלק על חברים כדי לא להדליק נרות לבד ולזייף בצוותא את "אז אגמור בשיר מזמור"? הרי יום אחד זה יחזור אליכם כמו בומרנג ותמצאו את עצמכם מטגנים 100 לביבות (רק בלי קישואים) ומארחים את כל המשפחה. ובסוף הערב, כשכל האורחים הולכים ומשאירים אתכם עם הכלים, והילדים סופרים את דמי החנוכה (כאילו שהם עבדו קשה כל הערב), לא נותר לכם אלא להטביע את יגונכם בשאריות הסופגניות.
אז תראו כמה מצוות בטיול אחד: גם בורחים מהבית ומהסופגניות, גם מדליקים בצוותא - לפידים במקום נרות - גם שורפים קלוריות בהליכה (האמת, לא מספיק) וגם מרביצים בטף קצת שיעור מולדת. לא משתלם? אחול משתלם.
הטיול הזה נולד במיוחד לחנוכה, גם בגלל ההליכה הלילית עם לפידים וגם בגלל שזו בדיוק העונה, רגע לפני שהקור המדברי הופך לבלתי נסבל באמת. בשלב ראשון מפנים יומיים, מצטיידים בבגדים חמים, בחבר'ה ובלפידים, ומפליגים דרומה בשעות הצהריים לכיוון באר שבע עד לצות להבים ומשם בכביש מספר 31 לערד ולכביש מספר 90 הנמצא לאורך ים המלח.
ד"ש ללוט ובנותיו הפוחזות
כ-200 מטר צפונית למפעלי ים המלח פונים מערבה לכיוון מישור עמיעז, הר סדום ומערת הקמח, בדרך עפר המסומנת בסימון שבילים אדום. במזלג השבילים ממשיכים ישר (צפונה) עם הסימן הכחול ומתייצבים רגע לפני השקיעה במרפסת התצפית של הר סדום - "פקק של מלח" - ובמילים אחרות: גוש של מלח שיצא מהקרקע בצורת הר עם גבישי מלח נוצצים עליו.
המרפסת מספקת תצפית מרהיבה על אגן ים המלח, ואפשר לנצל את הנוף כדי לספר קצת לילדים על המפעל הציוני המרשים לעשיית כסף ממלח או את הסיפורים השערורייתיים על לוט ובנותיו הפוחזות.
לבחירתכם. לוקחים שלוק של אוויר פסגות וממשיכים הלאה, לכיוון נחל פרצים (חוזרים בדרך בה הגענו עד למזלג השבילים ושם ממשיכים עם השילוט והסימון האדום לכיוון נחל פרצים ומערת הקמח).
אז ככה, אם אתם ממש מופרעים, כמונו, ויש לכם בחבר'ה לפחות רכב שטח אחד שיכול להקפיץ ציוד (אם לא, זה הזמן להצטייד בחברים עם כזה, זה תמיד משתלם), לפני הצעידה ובחסות החשיכה אתם יכולים להפיק ארוחת ערב מרשימה בפתח הנחל.
לנו יש מפיקה משוגעת בחבר'ה, שבלי פשטידות ופסטות באמצע המדבר, זה לא נחשב בעיניה טיול.
שבוע לפני שיוצאים מהבית היא מחלקת משימות מורכבות (נכון שאת יכולה להביא פטוצ'יני ברוטב ארבע גבינות וסלט עגבניות שרי עם רוטב פסטו?) ומצליחה להרגיז את כולם, אבל אחר כך, כשאנחנו מגיעים לשטח ומצליחים לתקתק ארוחת גורמה באמצע שום-מקום וללקק את האצבעות, אנחנו מוכנים להודות שבעצם אנחנו נורא אוהבים אותה.
ואחרי שאכלנו (תמיד זה רק אחרי שאכלנו), מדליקים את הלפידים (רק מבוגרים) ויוצאים למסע לילי על אדמת חואר הלשון של הנחל העקלקל והיפהפה. האדמה, זכר למשקע ימי שהיה שם קודם, לבנה, בוהקת ואבקתית (לי היא מזכירה יותר מהכל את הציפוי המבוקע של בראוני'ס, אבל זו לא חוכמה - כל דבר מזכיר לי עוגות). הקירות לאורך הנחל מזכירים חלבה בצבעי שוקולד-וניל והמראה מרהיב במיוחד בלילה. עולים ויורדים בנחל לאור הלפידים (זה המקום לפצוח בשירה אדירה, "אנו נושאים" וכו'), עד שמגיעים למערת הקמח ומכבים את כל האורות.
ילדים מלוכלכים, מסריחים ושיכורים מעונג
שם, בתוך המערה החשוכה, זה בדיוק המקום הנכון להפחיד את הילדים עם צ'יזבטים, בזהירות המתבקשת. מערת הקמח, אגב, היא מקום שחובה לבקר בו ולהתפלש באבק הקמחי גם באור יום. גם כשהם יאפסנו אתכם בבית אבות, הילדים יזכרו לכם את החוויה הזאת.
באישון לילה, מלוכלכים ומסריחים עם ילדים שיכורים מעונג שלא זוכרים איך קוראים להם, אתם זקוקים למקום טוב להניח את הראש. אנחנו, שההחלטה להפוך את הטיולים לחלק בלתי-נפרד מחיינו בלי להסתבך בחובות היא לפיד לרגלינו, אוהבים לישון באזור הזה באכסניית הנוער ערד, מקום סימפטי להפליא למשפחות. זה זול, נקי, המים תמיד חמים וארוחת הבוקר סבירה (אפשרויות לינה נוספות באזור במחירים סבירים: אכסניית הנוער במצדה ומלון ענבר בערד). אם אתם באמת אוהבים את הילדים שלכם, ותרו להם ותנו להם להמשיך לישון עם כל לכלוך הנחל והמערה עליהם. ממילא לא אתם מכבסים את המצעים.
בבוקר, אחרי המקלחת (יש גבול), נוסעים לכיוון מצדה, שזה עתה הוכתרה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. ללנים באזור מצדה מומלץ לטפס ברכבל, ולמגיעים מאזור ערד - ניתן לאמץ מעט את הרגליים בטיפוס דרך הסוללה (ואפשר גם לשלב בין שתי האופציות, אבל אז צריך להקפיץ רכבים).
למעלה, על ההר, אחרי הסיבוב בין המבנים והשרידים העתיקים, אלון המדריך תיאר לילדים בדרמטיות מצמררת את ההתלבטות שעמדה בפני כאלף המורדים שהיו על ההר, אחרי חודשים של מצור, כש-10 אלפים חיילים רומאים מבקיעים את החומה ואין להם, בעצם, כל תקווה. מה עושים?
הילדים היו אובדי עצות. הבחירה האכזרית של המורדים בהחלט לא נראתה להם. היו להם רעיונות משלהם, יצירתיים הרבה יותר, וגם אם הם לא עמדו במבחן המציאות, אנחנו הרווחנו שיעור על מיתוס, גבורה, הקרבה ומה שביניהם, וגם נסיעה שקטה הביתה, כשהילדים מאחור מנסים לעכל את מוסר ההשכל. זה כבר היה שווה.
שימו לב: ביציאה מהמערה יש להקפיד שלא לעבור את מעקה הברזל המגן מפני נפילות.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
