ערב שבת בלב היער באפריקה
מי אמר שקשה להיות תייר יהודי-דתי בחו"ל? מסע מלכת המדבר לנשים מסורתיות מוכיח שלפעמים השמירה על מצוות היהדות בתנאים הקשים של טיול במדינה זרה - יכולה דווקא להיות חוויה מיוחדת במינה
לא רק האוכל דרש היערכות מוקדמת. מה עם בדיקה מדוקדקת של כל לוחות הזמנים: מתי נכנסת שבת, האם נספיק לנחות בזמן, מה יהיה אם רכבת תאחר, איפה נמצא בית הכנסת הקרוב, מה קיים בטווח הליכה מהמלון כדי שאפשר יהיה לטייל רגלית וכדומה. לא פשוטה מלאכת הרכבת הנסיעה לחו"ל ליהודי שומר מצוות.
לי אישית זכורות כמה חופשות בחו"ל שהיו מאד מסובכות מבחינת השמירה על מצוות הדת. דמיינו לכם זוג נוסע לתאילנד עם מזוודת ענק מלאה באוכל מהבית, עד לרמה של ככרות לחם פרוס וקופסאות חלב עמיד. לתאילנד, כן? לארץ תענוגות האוכל. כשכולם אכלו ברחובות שיפודי עוף, פאד-תאי או תאי לוטי נוטף חמאה ושוקולד וקוקוס, אני חיממתי על פלטה חשמלית בחדר במלון מים חמים בסיר שהבאתי מהבית, ובישלתי בו מג'דרה.
בחופשה נפלאה בניו יורק, קיבלנו חדר מקסים במלון רב קומות. הנוף המדהים שנשקף מהחדר כנראה השכיח מאתנו את העובדה שבמהלך השהיה יש גם שבת, ואנחנו בקומה 32...
להפוך את הקושי ליתרון
אם כך, המסקנה המתבקשת היא שקשה להיות תייר יהודי בחו"ל? לא בהכרח.
ב"מלכת המדבר" השכילו להפוך את הקושי ליתרון, ומסעות "מלכת המדבר לשומרות מסורת" הם שם דבר לטיולים בחברותא נשית ובצביון מסורתי. המשתתפות מעידות כי לא רק שלא היה להן קשה, אלא שחווית המסע אפילו הוכפלה מעצם ההתגברות על המכשולים. שמירת השבת כהלכתה במעבה הבוש האפריקאי או חמין אמיתי לכל פרטיו ודקדוקיו לחופי הים השחור, חלות שבת וקידוש חגיגי בהרי הפירינאים – כל אלה הוכיחו שאפשר לצאת למסע שטח אתגרי וגם לשמור על כל כללי הדת והמצוות.
2009 היא השנה ה–11 למסעות מלכת המדבר. כשהתחילו המסעות לצבור תאוצה ופופולריות, עלתה דרישה לפתוח פתח גם לנשים שומרות מסורת להצטרף למסעות. הנהלת "מלכת המדבר" נענתה לקריאה ואיפשרה לנשים שומרות מסורת להשתתף, תוך שמירה על כל כללי הדת. מדי שנה מתקיים מסע אחד ייחודי לשומרות מסורת.
זהירות, נר אחד יכול להצית את כל היער. צילום: שירה פורת
המסע הפנימי
ענת פוגל היא מדריכה במסעות מלכת המדבר לשומרות מסורת והיא מלכה בעצמה. ביקשתי מענת לספר לנו קצת על המסעות המיוחדים האלה.
מה ההבדל בין מסע רגיל למסע שומרות מסורת?
"המסעות זהים לחלוטין, למעט שני דברים: האוכל הכשר ושמירת השבת. המועמדות נדרשות לעמוד בכל הקריטריונים של "מלכת המדבר". אחרי מיון ראשוני של כלל הפניות שהתקבלו, נשלח לבנות המתאימות זימון ליום מיונים, במהלכו הן עוברות סדרה של הפעלות שבודקות את כישוריהן הפיזיים והחברתיים, בדיוק כמו למסעות הרגילים. ההבדל היחיד הוא שאין להן אפשרות בחירה של תאריך, כיון שתאריך המסע לשומרות מסורת הוא אחד ויחיד ונקבע מראש".
מי הנשים המגיעות למסע כזה?
"נשים מכל הקשת המסורתית, על כל גווניה. החל מנשים דתיות למהדרין ועד לבנות לא ממש דתיות, אבל כאלו שחשוב להן האוכל הכשר ושמירת השבת. כל הנשים הן מאוד ערכיות, מבצעות קשת רחבה של תפקידים בחיי היום יום שלהן, ולמסע הן יוצאות לא רק בגלל היעד המרתק שאחרת אולי לא היו מגיעות אליו, אלא גם בגלל המסע הפנימי והצמיחה האישית שכל מלכת מדבר עוברת עם עצמה".
ענת, ספרי קצת על השבת האפריקאית שלכן במסע של שנה שעברה.
"יום שישי היה יום מיוחד מאוד. המחנה לשישי-שבת היה "בוש-קאמפ": קרחת יער בלב הבוש האפריקאי, בתוך סבך העצים, בחיק הטבע, ללא חשמל. הלינה היתה בביתני עץ גדולים בנויים לגובה על כלונסאות, כדי שחיות הבר לא תבואנה לרחרח את המלכות בשנתן... משהו הזוי לחלוטין שהבנות לא ציפו לו בכלל. לזכותן ייאמר שלמרות התדהמה, הן לא בזבזו זמן, וכמו נמלים עמלניות הרימו בצ'יק צ'ק ארוחת שבת לתפארת, כולל 200 יחידות סושי שגולגלו במקום!
"את הנרות לשבת הדליקו בדחילו ורחימו, ועמדו לשמור עליהם. הרי כל רוח קלה יכלה להבעיר את כל היער. את הקידוש והתפילות עשינו מסביב למדורה הבוערת, וזמירות השבת הדהדו בין העצים והביאו את כולנו לריגוש עד סף דמעות".
"מדהים איך בלי טיפת חשמל, הנשים החרוצות האלו, בשלווה סטואית, התהלכו לאור המדורה וקיבלו שבת ממש 'לפי הספר'. לא נתנו לנסיבות להקשות או לקלקל. לא ויתרו אפילו על התגנדרות קטנה לכבוד שבת – כיסוי ראש חגיגי, תכשיט או צעיף יפה, להרגיש שבת".
מקבלים את השבת "לפי הספר". צילום: יעל לב
משפחה אחת גדולה
"במסע לפירינאים", מספרת מלכה אחרת, תמר הר שושנים. "היתה אתנו מבשלת צמודה. את רוב הפרודוקטים היא הביאה איתה מהארץ, כמו גם את רוב כלי הבישול. חלק מהכלים נקנו חדשים שם במקום. צלחות, כוסות וסכו"ם היו מהזן החד פעמי. הבנות סחבו איתן הכל בג'יפים. לפעמים קיבלנו סנדוויצ'ים שהוכנו על ידי קייטרינג יהודי כשר, שמספק גם ארוחות כשרות לחברות תעופה".
תמר, שהצוות שלה היה הצוות הזוכה במסע לפירנאים, יצאה בשנה שלאחר מכן כפרס למסע לדרום אפריקה, ושם היא מספרת, הוזמן בשר כשר מהקהילה היהודית ביוהנסבורג, והצטרף למסע צוות קייטרינג ספארי שבישל להן לאורך הדרך.
"האוכל ממש לא מהווה בעיה, והוא גם לא הענין המרכזי", אומרת תמר. "דווקא ההימצאות בחברת נשים כמוך, עם אותה חשיבה ערכית, אותה התנהלות דומה לכולן, דווקא זה היה החלק המהנה כל כך. העובדה שבמשך יום וחצי של השבת היינו מושבתות מכל פעילות, והקדשנו את כל הזמן לבילוי משותף, להיכרות ולהתחברות, תרמה לגיבוש של הקבוצה והפכה אותנו למשפחה אחת גדולה".
תמר מספרת שלא מזמן אירחה אצלה בבית לסוף שבוע 7 חברות מהמסע, עם כל משפחותיהן, (ומדובר בלא מעט נפשות). החיבור חזק עד כדי כך. או למשל בזמן מבצע 'עופרת יצוקה', התגייסו כל בנות המסע שלה לבשל ולשלוח אוכל לחברות שגרות בקו האש, שלא תצטרכנה בין אזעקה לנפילה לדאוג גם לבישולים.
"הקשרים שנוצרו במסע הם עמוקים מאוד. זו חברות של אחווה, של שיתוף, של חוויות שרק מי שעברה אותן יחד יכולה להידבק בדבק המחבר הזה".
הדבק המחבר הזה גורם להן לארגן טיולי משפחות, בעיקר בחופשות, ואפילו סוף שבוע מרוכז של כולם יחד בבית הארחה במרכז הארץ ועוד היד נטויה. העובדה שהמסע הוא לנשים בלבד, מפילה מחיצות. הנשים נפתחות, אינן צריכות להעמיד פנים, אינן צריכות להסתתר מאחורי חזות רצינית או צנועה. השבוע הזה הוא שלהן, והן חוגגות אותו בגדול.
שאלתי את ענת, כמדריכה, מה היא תעשה אם דווקא להכעיס, בערב שבת, כשהיא כל כך ממהרת להגיע עם הקבוצה למחנה ולהספיק הכל לפני שבת, דווקא אז ג'יפ נתקע. אי אפשר להתקדם. מה עושים? "מה זאת אומרת מה עושים", עונה ענת. "מוציאים אוהלים ושמיכות ומתמקמים במקום בו אנו נמצאות.
"למזלי הטוב זה עוד לא קרה. היו כמה מקרים בהם כמעט נתקענו, אבל אני סומכת על אלוהים. אני עולה על גבעה קטנה, מרימה פנים לשמיים ופונה לאלוהים: ריבונו של עולם, הפקידו בידי את הנשים האלו ואני צריכה להביא אותן למקום מבטחים לפני השבת! עזור לי! עד היום הוא תמיד עזר".
לפנייה לכתב/ת 
