פנימיות בעידן של שינוי

בשנים האחרונות אנו מזועזעים מההסלמה בהתעללות של הורים בילדיהם, כולל הכנסת ילדים לכתות וילדים שנרצחו בידי הוריהם. לאחרונה נחשפו בתקשורת אנשים שבגרו וגוללו את מסכת ההתעללות שעברו בילדותם. הם מפנים אצבע מאשימה אל גורמי הטיפול ואל החברה כולה, שלא השכילו להבין את מצוקתם, ונקטו, לתחושתם, עמדה פשרנית וותרנית כלפי סבלם.

במקביל, אנו עדים למתקפות על פנימיות שיקומיות וטיפוליות. ביקורת זו נשענת בדרך כלל על חצאי אמיתות, שמועות או מניפולציה על נתונים, מהן מגיעים למסקנות שלא תואמות את המציאות בפנימיות בישראל. מתקפה זו מופנית בדרך כלל על-ידי אנשים שלא נושאים באחריות לגורלם של ילדים בסיכון. השתתפתי במאות ועדות לתכנון טיפול, ובלא מעט דיונים בבית המשפט, ואני יכול לשלול בוודאות את האמירה שמוציאים ילדים מחיק הוריהם בקלות וללא מחשבה מעמיקה. ההיפך הוא הנכון.

ההחלטה על הוצאת ילדים מביתם היא אקט קשה ומורכב מאוד לעוסקים במלאכה. היא עשויה להיתפש כ"פלישה" לתא המשפחתי והרחקה של ילדים מסביבתם הטבעית ומהוריהם. אבל הדילמה מייסרת: השארת ילד בסביבתו עלולה לסכן אותו. יש חשש כי הילד יוזנח וייחשף להתעללות מתמשכת, נטוש וחסר הגנה.

להחלטה על העברה לפנימייה חוברים כלל השותפים - הורים, קהילה ופנימייה - לבניית מערך התערבות נרחב. כזה שיביא להתקדמות בתפקודו של הילד וייאפשר לו השתלבות נורמטיבית בחברה הרגילה. זה המנדט שניתן לפנימיות, וזו משימתן.

בשנים האחרונות פעל משרד הרווחה והפנה תקציבים ומשאבים רבים ליישום מדיניות "עם הפנים לקהילה". מדיניות זו הובילה למצב שבו המקרים הפחות מורכבים נותרים בקהילה, ואילו המקרים המורכבים יותר מופנים לפנימיות. מצב זה מחייב את הפנימיות ומשרד הרווחה לחשוב מחדש על שדרוג הפנימיות למצב אופטימלי.

נדרשת התאמה למציאות המשתנה, החל מעיצוב מחודש של המדיניות והתרבות הארגונית, התמקצעות של צוותים, תגבור הכלים הטיפולים והחינוכיים, עיבוי מערך כוח האדם והמטפלים, מעקב צמוד יותר אחר הילד והתפתחותו והתמודדות עם ילדים שהגיעו ללא עורף משפחתי ועם יותר משפחות שפוטנציאל השיקום שלהן נמוך.

שיקום הקשר עם ההורים

בהרבה פנימיות השתנה המבנה הפיזי של מגורי החניכים, כיום פועלים יותר "משפחתונים" הדומים פיזית לבית, בהם עבודת הצוות הישיר מתקרבת לפעילות של משפחה. נפתחו מרכזי למידה והפעלה, הוכנסו יותר טיפולים רגשיים השלכתיים (בעלי חיים, אמנות, תנועה). בחלק מהפנימיות הוקמו פנימיות יום ומועדוניות, על מנת לסייע לילדים בסיכון להשתקם בקהילה.

הילדים זקוקים להגנה, למזון, ביגוד, טיפול רפואי וציוד לימודי, לסביבה נעימה ואסתטית, לטיפוח כישורי חיים ומיומנויות חברתיות (הרגלים בסיסיים, הכנה לצה"ל), חיי תרבות ופנאי עשירים, סיוע לימודי אינטנסיבי, וכמובן תמיכה וטיפול רגשי בילדים שעם חלקם יש לעבד חוויות קשות ופוסט טראומטיות.

לכל ילד נבנית תוכנית אישית המקיפה את רוב התחומים שנסקרו, תוכנית זו נבחנת אחת לשנה מול הפיקוח ובוועדות לתכנון טיפול במקום מגורי הילד. בחלק גדול מהפנימיות מתפתחות תוכניות לטיפוח ושיקום הקשר עם ההורים: ביקורים בפיקוח, עיבוד לפני ואחרי חופשות, הדרכה הורית, קבוצות הורים.

הסיפוק בהצלחת הילדים אדיר. בתום המחצית הראשונה זכו 45 ילדים מהפנימייה שלי בתעודות הצטיינות מבתי הספר השונים. י. נער שבעבר שוטט ולא למד באופן סדיר אמר בהתרגשות כאשר זכה לתעודת ההצטיינות: "זו הפעם הראשונה שאומרים שאני טוב במשהו, אני לא מאמין, אני חייב להראות את התעודה לאמא שלי".

יישום המדיניות "עם הפנים לקהילה" יצר עבור הפנימיות אתגר חינוכי-טיפולי, אך במקביל להשקעה בקהילה, על משרד הרווחה "לקרוא את המפה" ולהשקיע רבות בפנימיות, כדי לאפשר להן להתאים את עצמן לתמורות שחלו. יש להקצות משאבים באופן מיידי, משום שהכלים הקודמים נוכח המציאות הנוכחית הם בבחינת "מפתחות ישנים למנעולים חדשים".

גבי קונפינו, מנהל פנימיית "בית אפל"