
הלב שניצח את הראש / על הניצחון של אנדיוני
אחרי המערכה הראשונה הסיפור נראה גמור, אבל אז הווינריות האנדיונית פרצה החוצה. פדרר? אין כבוד. הריגוש בעיצומו
- לונדון 2012 -
העמוד האולימפי המיוחד של ynet ספורט
שלל תקצירים אולימפיים ב-ynet ספורט:
חייכתי לעצמי. "אם אתה משחק כמו ווינר ואתה נראה על המגרש כמו ווינר - אתה ווינר". אתמול (ד') קמתי לבוקר חופשי מג'ודו. החברים הישראלים שלי שהגיעו ללונדון הציעו לי להצטרף אליהם לווימבלדון, לראות את אנדיוני משחקים מול פדרר.
ווימבלדון - המקדש של הטניס העולמי, אנדיוני - הלב הפועם של הטניס הישראלי. התלבטתי. מנגד עמד גמר הקרב רב של שטילוב. "לשטילוב בגמר הקרקע
אני הולכת ביום ראשון עם ליאור והילדים, נלך לווימבלדון".
אני מסתכלת על אנדי ויוני. על לוח התוצאות 6:1 במערכה הראשונה לשווייצרים. הראש נלחם עם הלב. הלב רוצה כל כך שהם יתחברו, שיצאו מהלם המערכה הראשונה. הרי אנחנו מכירים אותם, לא יכול להיות שכך זה ייגמר. הראש אומר "יעל, זה פדרר, תרפי. אי אפשר להסתכל על הספורט ההישגי תמיד דרך המשקפיים שלך, דרך פילוסופיית החיים שלך. את מחמירה איתם". אבל הלב לא מרפה.
בחלק השני של המערכה השנייה התעוררנו לחיים. הייתה תחושה של מהפך אפשרי באוויר. זה לא קרה ברגע כמו איפון מפתיע בג'ודו בשניות הסיום, אלא בשקט נפשי. בחברות ובסבלנות הם חזרו למשחק. פתאום אפשר היה לראות
את הברק בעיניהם, פתאום התנועות נהיו חדות יותר. שפת הגוף שלהם אמרה הכל, הם הצליחו לייצר מומנטום אמיתי, הם התחילו להאמין שזה אפשרי.
הווינריות האנדיונית הכל כך מפורסמת פרצה החוצה, לא יראה ולא כבוד. הם לא רוצים לתת הופעה מכובדת, הם לא מתנחמים בלגנוב לו מערכה, הם רוצים לנצח את פדרר!
אבל מנגד עמד פדרר, שחקן הטניס הטוב בכל הזמנים. הוא תמיד חוזר למשחק, הוא אף פעם לא מוותר. פדרר אולי לא ויתר אבל הוא לא היה לבד על המגרש. מי שקבע את זהות המנצח היה מי שרצה יותר. והמישהו הזה היו טניסאים ישראלים, חברי המשלחת האולימפית ללונדון, אנדי ויוני.
הערב המוצלח של הישראלים:
- רם וארליך גברו על פדרר ו-ואוורניקה
- אלכס שטילוב דורג 12 בגמר הקרב-רב
- קורזיץ מדורגת במקום השני אחרי ארבעה שיוטים
- ובכדורגל: קריית שמונה מתקרבת לליגת האלופות
כשהמשחק הסתיים ניצלתי את האקרדיטציה שלי המקנה לי אפשרות ללכת למיקס זון, אזור המפגש לספורטאים ועיתונאים, ויחד עם העיתונאים הישראלים חיכיתי להם. פדרר חלף על פנינו נבוך ועצבני, אנדיוני הגיעו ובצניעות מדהימה ובסבלנות ענו לעיתונאים ממדינות שונות בעולם.
כשסיימו להתראיין ביקשתי להצטלם איתם, גם לי מותר פעם אחת לבקש. כשיצאנו מווימבלדון צילצלו חברים לספר ששטילוב נתן הופעה נפלאה ושטומרקין עלה לגמר. החיים הם בנק של חוויות והתנסויות. אתמול הפקדתי בחשבון הפרטי שלי חוויה ייחודית נוספת ויוצאת דופן של התעלות אנושית ספורטיבית.
לתגובות: www.yaelarad.co.il

