הביתה בכאב / טור
עטר קיבל את הזדמנות חייו, אבל היא התרסקה לו בפנים. מבחינה ספורטיבית נטו, זה בסך הכל מקרה נוסף של מאמן שלא מתפקד תחת לחץ ולא מתחבר לשחקנים. הבעיה של חיפה מתחילה ונגמרת בראש, הרגליים הן רק הסימפטום. שורה תחתונה: רובן צריך להחזיר את המפתחות
מבחינה אנושית, ההתרסקות של ראובן עטר היא טרגדיה. עשור וקצת בתוך המאה ה-21, בעידן בו המילה סמל מתרוקנת מתוכן כאילו הייתה מנדטים של קדימה בסקר של מינה צמח, הקאמבק של הנסיך המתולתל למכבי חיפה, היה סוף מושלם לאגדה רומנטית. אבל גם אגדות, אתם יודעים, לא תמיד מסתיימות באושר ובעושר.
התקצירים של ynet ספורט:
- הדרמה בטדי, החגיגה בנתניה, אלירן עטר מוכן לדרבי / תקצירי ליגת העל
- ואן פרסי לא ריחם על ארסנל / תקצירי הפרמייר-ליג
- ראשל"צ התרסקה, נתניה מושלמת / תקצירי ליגת העל בכדורסל
ומבחינה ספורטיבית נטו, ההתרסקות של ראובן עטר היא בסך הכל מקרה נוסף של מאמן שלא מצליח בתפקידו. לא טרגדיה ולא סינדרלה. פשוט עוד מאמן כדורגל שלא מתפקד תחת לחץ, שלא מתחבר לשחקנים ושלא מוציא מהכוח אל הפועל את תכניותיו שלו עבור הקבוצה שבנה. פסיכולוגיה בגרוש אם תרצו, אבל בסופו של דבר, במצב הנוכחי הבעיה של מכבי חיפה מתחילה ונגמרת בראש. הרגליים הן רק הסימפטום.
וכאן מגיע המלכוד. כשעטר התראיין אמש אחרי המשחק, הוא הצהיר כי בחר באופציה הראשונה. "אני לא נכנע" אמרו שפתיו, אבל כל מה שראיתי בעיניו היה ייאוש. באותם רגעים חזרתי אל דמותו המיוסרת של אורי מלמיליאן, שלפני שנתיים בדיוק עמד בטדי ודיקלם סיסמאות דומות על עבודה קשה ועל אמונה ביכולתו להוציא את הקבוצה מהבוץ.
עוד ב-ynet ספורט:
- סרינה וויליאמס בישראל, צפו בתמונות הבלעדיות
- הניקס מושלמים, כספי מחמם את הספסל
- ובמי בחר רונאלדו לכדורגלן השנה בעולם?
מלמיליאן, הסמל הבית"רי הגדול מכולם, חזר סוף סוף הביתה, אבל החלומות התנפצו לו ולאוהדים בפנים. הנסיבות מעט שונות, אבל הדמיון מדהים. אלא שאורי עשה לזה סוף, הלך הביתה ושמר על הכבוד.
ועטר? הוא נקרע מבפנים. הוא קיבל את הזדמנות חייו, וכעת הוא נאלץ לראות אותה נוזלת
והמשחק אתמול היה מיקרוקוסמוס דרכו ניתן להביט על הבעיות המנטליות של חיפה. פתיחה חלומית עם שער יתרון מוקדם. הלחץ השתחרר, הקהל נרגע, יאללה מלחמה. אבל אז, בדקות בהן בני-יהודה עדיין תקועה מאחור, במקום ללחוץ ולסגור עניין, שחקני חיפה הפסיקו לשחק. כאילו משקולות בלתי נראות מונחות על רגליהם.
ג'ואל דמאו, שעלה למעלה ממיליון שקל, פשוט ליווה את איבסקביצ'יוס לאורך 40 מטר ופינה לו את הדרך לשער. ומה יגיד עטר? דווקא אחרי שהקשיב לביקורות ועלה עם שני קשרים אחוריים (דמאו וידין), מרכז השדה שלו נראה כמו טיילת.
נו, אז הייתה פה טעות טקטית או אדישות מרגיזה של שחקנים? התשובה, לצערו של ראובן עטר, לא באמת חשובה. כי גם טעות טקטית וגם אדישות הן בעיות שנופלות היישר לטריטוריה הבלעדית של המאמן.
השורה התחתונה קשה, אך מתבקשת. ראובן עטר צריך ללכת הביתה. ולא בגלל שהוא לא מבין בכדורגל, אלא למרות שהוא מבין.
לפנייה לכתב/ת 
