צרות בהייטק: משבר היחסים בין הנהלת גוגל לעובדים
ענקית הטכנולוגיה נחשבת למקום עבודה נחשק, אבל מאחורי המשכורות השמנות, מסעדות השף ועמדות המסאז' מסתתרות טענות קשות של העובדים על טיוח הטרדות מיניות, קשרים מפוקפקים עם סין ואפילו ריגול במשרדים. האמון בין הצדדים מתדרדר מרגע לרגע והשבוע הוכרז על ביטול המפגש השבועי של המנכ"ל עם העובדים - מסורת של 20 שנה בחברה
השבוע הודיע סונדר פיצ'אי, מנכ"ל ענקית הטכנולוגיה גוגל, על ביטול מסורת פנים-ארגונית בת שני עשורים: מאז שנת 1999, עובדי גוגל הוזמנו בימי חמישי לשיחה פתוחה עם ההנהלה, בה יכלו לשאול שאלות, להביע תהיות ולערער על תוכניות עבודה, שירותים ומוצרים שנמצאים בפיתוח. קראו לזה TGIF (קיצור של "תודה לאל שזה יום שישי").
הסיבה הרשמית לשינוי - ניסיון לייעל את השיח השבועי באמצעות הפרדה לתתי-קבוצות לפי נושאי דיון, ולהפוך את המפגש לחודשי - כתוצאה מחוסר היענות של העובדים עצמם. מתחת לפני השטח לעומת זאת, נטען כי שורה של הדלפות, בהן הקלטה של פיצ'אי עצמו שפורסמה בחודש שעבר על-ידי הוושינגטון פוסט וחשפה את ההתמודדות המורכבת של גוגל עם בעיית אמון העובדים, הן שהובילו להחלטה המהפכנית.
גוגל נחשבה במשך שנים לגביע הקדוש של מקומות עבודה, בשני מישורים עיקריים: הראשון והברור יותר הוא זה של תנאי ההעסקה. גוגל היא אחת מחמש ענקיות הטכנולוגיה המובילות והרווחיות בעולם, וככזו היא מספקת לעובדיה שכר תחרותי, הטבות שונות, ומשרדים שיש בהם הכל - החל ממסעדות שף, דרך עמדות מסאז' וטיפוח, וכלה במאמנים אישיים, חדרי אמנות ויצירה ועמדות עבודה מעוצבות.
המישור השני, לפחות למראית עין, קשור בתרבות ארגונית שבה לכל עובד יש קול, ולראייה מסורת TGIF, שאיפשרה לכולם לשמוע ולהישמע באופן שווה; סיסמת העובדים שגרסה "Don't Be Evil" (אל תעשו רע), שהוטמעה בקוד ההתנהגות הארגוני משנת 2000 ושונתה בשנה שעברה; ושורה של מחאות עובדים ומכתבים פתוחים מתוקשרים - כולם יצרו מצג אופטימי למדי, שבו נראה כי עובדי גוגל חופשיים לבטא את עמדותיהם לא רק בענייני עבודה.
בשנתיים האחרונות, משהו בתדמית הזו נסדק. בזמן שפרצה שערוריית קיימברידג' אנליטיקה - והציבה לראשונה זרקור עולמי ורגולטורי על המתחרה המשמעותית פייסבוק ועל ההתנהלות שלה, נראה היה שבגוגל לא דבק רבב. אלא שבזמן שפייסבוק עסקה בהצלת התדמית הציבורית שלה, בהתגוננות, בקשות סליחה מתוקשרות והופעות בקונגרס - גוגל מצאה עצמה במאבקים פנימיים, מול עובדי החברה.
תחילה היה זה פרויקט Dragonfly שעורר מחאה פנימית, כשנודע כי גוגל חותרת לחזור לשוק הסיני ועובדת על פיתוח מנוע חיפוש מצונזר. בתקשורת האמריקאית פורסם אז כי פיצ'אי ערך פגישות חשאיות עם גורמים בממשל הסיני, ולאחר מכן הודלף כי בגוגל הורו להשמיד מסמכים הקשורים לפרויקט. מעל במת הקונגרס התנער פיצ'אי מההאשמות וטען כי למיטב ידיעתו, לא מתנהל פרויקט שכזה. בינתיים, העובדים שיגרו מכתב פתוח ובו כתבו כי הם כבר לא מאמינים שגוגל מתעדפת ערכים על פני רווחים.
מחאה דומה נרשמה גם ביחס לחוזה JEDI המדובר, עליו התמודדה גוגל קלאוד מול ספקיות שירותי מחשוב הענן הגדולות - בהן AWS של אמזון, ואז'ור של מיקרוסופט שזכתה בו בסופו של דבר. החוזה המוערך בשווי של 10 מיליארד דולר מול משרד ההגנה האמריקאי, עורר חשש בקרב עובדי גוגל באשר להתנגשות מוסרית אפשרית בהכלת כלים של בינה מלאכותית לצרכים צבאיים. גוגל הודיעה על פרישתה מהמכרז בשנה שעברה, לכאורה בעקבות מחאת העובדים, אלא שפרשנות צינית קצת יותר הציעה שהפרישה קשורה דווקא לסיכויי הזכייה הנמוכים של גוגל - בימים שבהם טראמפ הכריז עליה מלחמה וטען כי מדובר במפעל מקוון להפצת "פייק ניוז" נגדו.
כל אלו היו מחאות קטנות. מעשה המחאה המדובר והמתוקשר ביותר של עובדות ועובדי גוגל, אירע לפני שנה בדיוק: גוגל Walkout נרשם בהיסטוריה כאירוע מחאה עולמי, במהלכו עובדי ועובדות גוגל יצאו ממשרדי החברה בכל העולם. הטענות העיקריות היו בנוגע להתנהלות החברה בנושא של הטרדות מיניות ואם נהיה ספציפיים יותר, ביחסה של ענקית הטכנולוגיה לאנדי רובין, מייסד מערכת ההפעלה אנדרואיד. רובין הואשם בתקיפה מינית של קולגה והסנקציה היחידה שהופעלה עליו הייתה ההזדמנות לפרוש בשקט, עם סל פיצויים בגובה 90 מיליון דולר. בסך הכל השתתפו כ-20 אלף עובדי ועובדות גוגל במחאה ההיא, ואף שזכו אז לתמיכה ישירה של ההנהלה - השלכות המחאה על המארגנות לא איחרו להגיע.
מחאת גוגל Walkout כללה שורה של דרישות מטעם העובדות והעובדים - כולן קשורות לתרבות ארגונית בעייתית. בין היתר, דרשו לשים קץ לנוהל הבוררות הפנימית במקרים של טענות להטרדה או תקיפה מינית בתוך הארגון - שהונהג גם כלפי עובדי החברה וגם כלפי עובדי קבלן ונותני שירותים. המוחים ביקשו דו"חות שקיפות הנוגעים למקרים של הטרדות מיניות, וכן מתן הזדמנויות שוות לכלל המועסקים בחברה, עידוד גיוון דמוגרפי והשוואת תנאים.
חצי שנה אחרי, כ-200 עובדות ועובדי גוגל ישבו במשמרת מחאה מול משרדי החברה בניו-יורק, והביעו חשש מפני פעולת נקם של החברה בהם. ביולי האחרון נודע כי מרדית' וויתאקר, שנטלה חלק במחאות סביב פיתוחים מבוססי בינה מלאכותית בשיתופי פעולה צבאיים ואף הובילה את מחאת ה-Walkout, עוזבת את גוגל. בפוסט מפורט כתבה: "הסיבות לעזיבה שלי אינן מסתוריות. אני מחוייבת לכללי האתיקה בפיתוח בינה מלאכותית, ולבנייה של תעשייה טכנולוגית אחראית - וברור שגוגל היא כבר לא מקום בו אני יכולה להמשיך את העבודה הזו". באותו החודש, ארבע מתוך שבע הנשים שהנהיגו את המחאה ההיא בחרו לעזוב את גוגל. בספטמבר האחרון נחשף מסמך ובו 45 עובדות גוגל חשפו פעולות נקם שהונהגו נגדן בחברה, לאחר שהעזו לדווח על הטרדה מינית.
וזה לא נגמר שם. בחודש שעבר דווח בבלומברג כי עובדי גוגל מאשימים את החברה ביצירת תוסף ייעודי שכל מטרתו היא לרגל אחר העובדים ולמנוע נסיונות התארגנות ומחאות סביב תנאי העסקה. לפי הדיווח, התוסף מנטר אירועים ביומן העובדים שאליהם מוזמנים יותר מ-100 קולגות, או שהוזמנו עבור 10 חדרים. בגוגל טענו בתגובה כי מדובר בהאשמה מגוחכת: "זו הודעה קופצת שנועדה להסב את תשומת הלב של עובדים ששולחים זימון לכמות גדולה של אנשים".
בחודש מאי האחרון חשף הניו-יורק טיימס כי רק 45 אחוזים מכוח העבודה העולמי של גוגל (102 אלף איש ואישה) מועסקים על-ידי החברה בהעסקה ישירה, ואילו היתר הם עובדי קבלן, ממלאי מקום ונותני שירותים. תמונת המצב הבעייתית הזו אמורה להדאיג את כולנו - לא רק בגלל שהיא משקפת תנאי העסקה לא שוויוניים
אלא מפני שהיא חושפת משהו מהתפיסה של גוגל את האנשים שעובדים בשבילה. כשלוקחים בחשבון שגוגל מספקת היום, לציבור משתמשים חסר תקדים בגודלו, שורה של שירותים יום-יומיים (דואר אלקטרוני, חיפוש ברשת, מפות, תמונות, יוטיוב, אנדרואיד ושירותי ענן) - ושהיא נמצאת, הלכה למעשה, בכיס הקטן של כולנו כל הזמן, כדאי לזכור שהצד השני מורכב ברובו (55 אחוזים) מאנשים שקל ופשוט להתנער מהם.
