היעד העיקרי טרם הושג

יש אמנם סימנים מבטיחים לשינוי, אבל האופטימיות עוד עלולה להתחלף באכזבה. בין הקרבות שבפתח: שיקום עזה

ראש הממשלה ושר הביטחון מיהרו אמש לסכם את המערכה בעזה, כך גם התקשורת הבוקר. זה מוקדם מדי וגם לא רצוי. מוקדם - מפני שהלחימה עדיין נמשכת; לא רצוי - מפני שהסיכומים האופטימיים ברובם יצרו בציבור הישראלי ציפיות, שחלקן לפחות כבר התבדו הבוקר - כשחמאס שיגר רקטות לנגב המערבי. אם תימשך הלחימה ותעמיק, עלולה האופטימיות שהשתררה בציבור להתחלף באכזבה, שתפגע במורל ותאפשר לחמאס להתהדר בהישג.

 

צריך לומר ביושר: נכון לעכשיו, היעד העיקרי שלשמו יצאה ישראל למערכה בעזה עדיין לא הושג; התנאים הביטחוניים בדרום עדיין לא השתנו מיסודם. יש סימנים מבטיחים לשינוי המיוחל, אבל כרגע - אלה לא יותר מסימנים. בחינה עניינית של המצב בזירה הצבאית והמדינית מעלה את העובדות הבאות:

 

• אפקט ההרתעה שהשיגו צה"ל, השב"כ ונחישות הממשלה אינו מספיק עדיין כדי לגרום לחמאס ושאר הארגונים החמושים להפסיק את האש. הם עדיין מתנים זאת בנסיגת כוחות צה"ל מהרצועה ובפתיחת המעברים ללא הגבלות. סביר להניח שגם בימים הקרובים ינסו להפגין כושר עמידה ולגבות מישראל מחיר, שיאפשר להם לטעון לניצחון. כל עוד צה"ל נמצא בשטח הרצועה, הם ינסו לבצע מה שמכונה בלשונם "פיגועי איכות" - חטיפת חיילים, פיגועי התאבדות, ירי מרגמות וצליפות.

 

• אין שום דרך לדעת אם ההסדרים העקרוניים, שסיכמה ישראל עם מצרים, ארצות-הברית והאירופים למניעת התעצמות-מחדש של חמאס, יהיו אפקטיביים. יעברו שבועות ואולי אף חדשים עד שהסדרים אלה יתורגמו - אם בכלל - לתוכניות פעולה ולמעשים בשטח. רק כשזה יקרה, אפשר יהיה להעריך אם יש להם סיכוי למנוע את הפיכת עזה לבסיס רקטות וטילים חמאסי-איראני קדמי.

 

• קשה להעריך כרגע מה תהיינה התוצאות ארוכות הטווח של הנזק, שנגרם לישראל בדעת הקהל העולמית כתוצאה מההרס והרג האזרחים ברצועה במהלך המערכה. מותר להניח שהערבים ובני בריתם בזירה הדיפלומטית והתקשורתית ינסו לגרום לכך, שישראל תואשם רשמית בפשעי מלחמה. אם יצליחו, יצטמצמו חופש הפעולה והלגיטימציה של ישראל להפעיל בעתיד את "דוקטרינת הדאחייה" (על שם ההפצצות המאסיביות בביירות), מה שיכרסם בכושר ההרתעה שלנו.

 

• הקרב על שיקום עזה רק החל. תוצאות מאבק אזרחי זה יקבעו אם חמאס ואיראן יצליחו לחזק ולהעמיק את שליטתם ברצועה, ובאיזו מידה יוכלו לזכות בתמיכה פוליטית בקרב הציבור הפלסטיני להמשך המאבק בישראל. כוונות אלו של "ציר הרשע" יסוכלו אם מצרים, בשיתוף עם ישראל ואבו-מאזן ובסיוע כלכלי מאסיבי של סעודיה והמערב, יצליחו להשתלט על תהליך שיקום עזה. הירייה הראשונה בקרב הזה תהיה היום בפסגה, שמכנס הנשיא מובארק בשארם א-שייח.

 

גם אם מצרים תנזוף

כל עוד איומים וסימני שאלה אלה מרחפים מעל הזירה הדרומית לא ניתן לקבוע שישראל שהשיגה את יעדי "עופרת יצוקה". אבל גם אין פירושו של דבר שהיא ניצבת כעת חסרת מנופים להשפיע על המציאות העתידית. סביר להעריך כי מדיניות של "אפס סובלנות" על הפרות של הפסקת האש החד-צדדית מצד חמאס, תעמיק את כושר ההרתעה. היא כנראה גם תביא את חמאס בתוך כמה ימים לנצור את האש מצידו, ותקבע כללי משחק חדשים.

 

כדי למנוע הישגים תעמולתיים לחמאס, נערך צה"ל כעת במהירות בתוך הרצועה במתחמי מגננה בשטחים שולטים. הכוחות הונחו שלא לתקוף - אבל בה במידה שלא להתפשר על ביטחונם ולהגיב ללא היסוס במקרה שתסתמן כוונה לפגע בהם. במצב כזה עומדת למבחן גם המשמעת המבצעית של החיילים - זו שנוטה להתרופף ולהתחלף בשאננות כאשר משתררת הפוגה בלחימה או בזמן הפסקת אש. זהו מבחן לא פשוט ליכולתם של המפקדים לשמר ערנות וכוננות. כדי להימנע מאיומים אלה אפשר כמובן לנתק מגע מחמאס ולהסיג את כוחות צה"ל מהרצועה - אבל אז יאבד מנוף הלחץ העיקרי על חמאס: היכולת להסלים מחדש את הלחימה, אם יתברר סופית שהארגון אינו מוכן להגיע להפסקת אש בתנאים שמקובלים על ישראל.

 

בתחום המדיני צריכה ישראל להמשיך ולהתעקש על הסכמות מפורטות עם מצרים - גם במחיר רטינות ונזיפות מצידה - שימנעו הברחות מסיני לרצועה. רק דבר אחד אסור לעשות: אסור לפגוע בכבודם הלאומי של קהיר ומנהיגיה. חשוב לא פחות שישראל תפתח עכשיו במאמץ הומניטרי גדול מימדים ומתוקשר, כדי לרכך ולמתן את הרושם שהותירה הלחימה בדעת הקהל הבינלאומית. צריך להפעיל מיד את בית-החולים הארעי במעבר ארז ולנקוט יוזמות נוספות מסוג זה.

 

לפי כל הסימנים, נדרשת ישראל לעוד כמה ימים של מאמץ צבאי, מדיני ואזרחי מרוכז. אם תעמוד בו ולא תרפה, יש סיכויים שיעדי המערכה בעזה יושגו ברובם.