כשזלאטן היה צעיר: מפגש עם יובה

מני מזרחי זכה לסדרה של צילומי סלפי עם גיבוריו, שחקני יובנטוס, לפני יותר מעשור. עכשיו הוא מזמין אתכם לראות את השמות הגדולים, כשעוד היו ממש ילדים

ב-1996 התאהבתי בגברת הזקנה. הייתי אז בן 19, וזה קרה בפעם האחרונה בה יובנטוס זכתה באליפות אירופה. זו גם הייתה הפעם הראשונה בה ראיתי משחק שלה (גמר בשידור חי). אני זוכר שלא יכולתי לחכות לעונה הבאה - בה יובה הגיעה שוב לגמר, והפסידה לדורטמונד... אבל אז כבר הייתי מאוהב בקבוצה, ובעיקר בנסיך, אלסנדרו דל פיירו.

 

ב-2004 זו כבר הייתה קבוצה אחרת, אבל כנראה הכי טובה בהיסטוריה של יובנטוס: בופון, נדבד, איברהימוביץ', קנבארו, זמברוטה, טרזגה וכמובן דל פיירו. וכן, הקבוצה המושלמת הזאת הוגרלה לשחק מול מכבי ת"א בשלב הבתים של ליגת האלופות! אני זוכר שהאזנתי להגרלה ברדיו, ומהרגע שהכריזו על כך, התחלתי לתכנן איך אני פוגש אותם. עבדתי אז בביטחון בנתב"ג, מה שאומר שיכולתי להגיע למטוס. החברה שלי (שגם היא עבדה בנתב"ג) גויסה בתור צלמת.

 

הקבוצה ירדה מהמטוס לאוטובוס לטרמינל, והתלווינו אליה. כולם עמדו, ורק דל פיירו ישב. שאלתי אותו אם אני יכול להתיישב לידו. הוא חייך והרים את התיק שהיה על הכיסא. דיברנו קצת באנגלית. לא הזדהיתי כאוהד אלא יותר כמלווה. ואז החברה שלי שאלה האם אפשר לצלם.... שנייה לפני שהגענו לטרמינל הלכנו לדלת האחורית של האוטובוס, ופאבל נדבד עמד שם. שאלתי אותו איך הייתה הטיסה. הוא ענה ברצינות "קצרה". בכניסה לטרמינל ג'יג'י בופון נעמד לידי. סימנתי לחברה שלי, והשגנו עוד תמונה. בהליכה מהטרמינל לביקורת הדרכונים, המאמן פאביו קאפלו חייך אלינו. גם הוא הסכים לתמונה.

 

 

 

לפני הכניסה לטרמינל התברר שמחכים בחוץ 1,000 אוהדים של הקבוצה! לא היה שיטור ולא סדרנים, והתעכבנו כדי לראות איך אפשר לעבור את זה בשלום.

משום מקום שמעתי "מני, מני?" וקלטתי את דל פיירו קורא לי ושואל אותי למה אנחנו מתעכבים. ג'אנלוקה זמברוטה, זלאטן ופאביו קנבארו הצטרפו בינתיים. 

 

 

שנייה לפני שיצאנו לאוהדים שאלתי את אחד מאנשי הקבוצה אם יש לו סיכה של יובנטוס לתת לי למזכרת. זה לא יצא לפועל, אבל האמת היא שהתמונות הספיקו לי. שנה וחצי אח"כ האיטלקים מביניהם זכו במונדיאל 2006.