מנהלים ויזמים לרוב לא שואלים שאלות טיפשיות – לפחות לא בכוונה.
אבל מדי פעם, כולנו נופלים בפח: אנחנו שואלים את השאלה הלא נכונה לאדם הלא נכון – רק כדי לשמוע את מה שאנחנו רוצים לשמוע.
וזו בדיוק הנפילה של בלעם בפרשת בלק.
אדם חכם, עם כוחות רוחניים נדירים, שכרו את שירותיו של בלעם לקלל עם שלא עשה חטא או פגע ולפני שהוא מקלל ביקש אישור מאלוקים:
"הַאֵלֵךְ עִמָּהֶם?"
בלעם מתייעץ עם לא פחות ולא יותר א-לוהים בכבודו ובעצמו האם מותר לו להפוך לשכיר חרב ולעשות משהו רע בשביל כסף.
נשמע מופרך?
גם רבי יצחק עראמה פילוסוף מתקופת גירוש ספרד חושב כך.
כששאלה חושפת את האדם – לא את התשובה
שום אדם בעל שכל לא ישאל שאלה כזו – אם לא שהיצר כבר השחית אותו, עד שאפילו העברה נראית לו כמעשה הגיוני ומותר.
בלעם לא שואל שאלה מעשית. הוא שואל שאלה מוסרית מתוך מקום שכבר עיוור לו את המוסר. הוא לא מבקש עצה – הוא מבקש "תעודת הכשר" לשרץ שהוא רוצה לאכול.
במילים אחרות: כשהתאווה מדברת – ההיגיון מתבלבל.
בעולם הניהול – זה קורה כל הזמן. יזם שיודע שהמיזם תקוע, אבל שואל את היועץ איך להמשיך להשקיע.
מנהל שחש שעובד מסוכן לארגון, אבל מתייעץ "האם כדאי לתת לו עוד צ'אנס?" – כשהלב כבר אומר כן מהפחד להתמודד.
דירקטוריון שבטוח שצריך פיטורים, אבל שואל חברת ייעוץ כדי ש"יאשרו" את המהלך.
זו לא התייעצות.
זו הונאה עצמית.
והיא מסוכנת פי כמה מכל טעות ניהולית אחרת – כי היא נארזת ב"עצה חכמה", "עבודת מטה", או "בדיקה יסודית", כשבעצם הכול התחיל בשאלה לא כנה.
הטעות הכי יקרה בניהול היא לשאול שאלות מבלי לרצות באמת לשמוע ולקבל את התשובה. רבי יצחק עראמה מציב לנו מראה לא מחמיאה – אבל אמיצה. הבעיה היא לא המעשה, הבעיה היא צורת השאלה, או הפוזיציה שלה.
כשאנחנו שואלים לא ממקום של בירור האמת אלא ממקום של הצדקה, אנחנו כבר בתוך הבוץ.
במובן הזה, בלעם הוא אבטיפוס של מנהל שנפל בפח של עצמו.
יש לו כישרון. יש לו ידע. יש לו השפעה.
אבל הוא לא יודע לברר מול עצמו את המניעים שלו.
ולכן הוא מבקש רשות לדבר אבל כשבלב שלו כבר נפלה הכרעה.
חווינו את זה בשוק ההון ממש עכשיו. ההתחזקות של השקל מול הדולר בתקופה האחרונה, וביתר שאת בחודש האחרון, העלו שאלות רבות בנוגע להתערבות אפשרית עתידית של בנק ישראל בשוק במט"ח, במטרה למנוע ייסוף נוסף של השקל, כפי שנעשה בעבר. עם זאת, כעת מתברר כי באופן מעט מפתיע, במהלך החודש החולף מכר הבנק דולרים בהיקף של 300 מיליון דולר, לראשונה מאז חודשי המלחמה הראשונים.
אפשר היה לנהל דיונים, עבודת מטה ולשאול שאלות נוספות הנובעות מתוך חוסר בטחון, אבל בנק ישראל בחר לבצע מהלך אמיץ, וכפי שנראה כרגע לאור התחזיות: מהלך חכם.
הפילוסוף מארק טולסטוי אמר פעם כי לעיתים התשובה לשאלה כבר קיימת בתוך האדם, אלא שצריך אומץ כדי להכיר בה ולפעול לפיה. בהקשר של מנהיגות וניהול, זה מדגיש את העובדה שלא תמיד צריך לחפש אחר פתרונות חדשים או היוועצות מתמשכת; לפעמים הפתרון ברור. מה שחסר הוא האומץ לקבל את ההחלטה הנכונה ולפעול על פיה.
מנהיג אמיתי יודע לזהות את התשובה הפנימית ויודע שעליו לעמוד מאחוריה בביטחון, גם אם היא דורשת תעוזה וקבלת אחריות. כך, הפילוסופיה מלמדת אותנו שלעיתים הכוח האמיתי במנהיגות הוא באומץ להכיר במקומות הפשוטים והברורים, ולפעול על פיהם ללא חשש.
העולם זקוק למנהלים שלא שואלים "האם זה מותר?" אלא: "האם זה נכון? האם זה מוסרי? האם זה בונה את הארגון ולא רק מציל אותי מהחלטה לא נוחה?"
היצר, מסביר רבי יצחק עראמה, הוא לא רק הפיתוי – הוא גם זה שכותב את השאלות.
חייבים לשים מול היצר מראה אחרת גם אנחנו ניפול באותה טעות בדיוק. לפעמים צריך להחליט גם בלי לשאול שאלות, צריך רק אומץ.
זיו אלול הוא מנכ"ל חברת פארי, חברת טכנולוגיות בעולם הרפואה הדיגיטלית, משקיע וחבר דירקטוריון במספר סטארטאפים וקרנות. יזם סדרתי ,ייסד וניהל את חברת אינראקטיב והוביל אותה לרכישה על ידי חברה גרמנית בשם פייבר שגם בה הוא מונה למנכ"ל והוביל את החברה לרכישה נוספת וגבוהה יותר על ידי חברה ציבורית אמריקאית. זיו חיבר ספר שמכר אלפי עותקים בישראל ״אבות הניהול״ הוצאת ״ידיעות ספרים״ ובאנגלית הספר הפך לרב מכר באמזון בתוך חודשיים.
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
פורסם לראשונה: 11:42, 10.07.25
