שיאה של פרשת בראשית הוא לדעת רבים היצור האחרון בבריאה שנברא: האדם.
האדם, מגלה הפרשה, הוא הכלאה בין נפש לגוף. יש הרואים בנפש האדם – פונקציה של הגוף בלבד. יחד עם זאת, רבי יצחק עראמה , פילוסוף יהודי מאחרוני הראשונים לפני כ-600 שנים ראה את הדברים קצת אחרת.
בפרשת בריאת האדם הוא מעלה שאלה עמוקה: אם השכל והמוח הם חלק בלתי נפרד מהגוף, כיצד ייתכן שכאשר הגוף נחלש עם השנים – דווקא אז החכמה מתפתחת ומתעצמת? הרי היינו מצפים שהקשר יהיה ישיר: הגוף נחלש, והחכמה יחד איתו. אך בפועל מתרחש ההפך. הגוף נסוג, אך התבונה מתקדמת.
תשובתו היא נחרצת: על אף יחסי הגומלין ההדוקים בין הגוף לנפש, לנפש יש קיום עצמאי. החכמה אינה תלויה לחלוטין במערכת הפיזית, אלא עומדת לעצמה, ואף יכולה לפרוח דווקא כשהגוף כבר אינו בשיא כוחו.
להבדיל, גם אריסטו הזכיר את ההכרחיות של התאמת המידות והיכולות באמצעות תרגול מתמיד וסביבה שמעודדת התנסות. בהקשר של התפתחות המוח, ניתן להבין זאת כך: למרות הזדקנות התפוקות הביולוגיות, תפקודי מוח מרכזיים כמו קשב, תכנון וויסות רגשי יכולים להשתפר או להשתמר באמצעות אימון מנטלי מתמשך, תכנון אסטרטגי ולמידה חברתית-ארגונית.
מתוך נקודה זו נלמד שגם מערך ארגוני מתפתח כאשר הוא יוצר תרבות למידה, שקיפות תקשורת, ופיתוח יכולות תכנון וזיכרון עבודה בקרב העובדים.
מדהים שגם מחקרים עדכניים בתחום חקר המוח מראים כי תהליך ההתבגרות אינו מביא בהכרח לפגיעה באינטליגנציה, אלא לשינויים באופייה. בעוד שהאינטליגנציה – הקשורה ליכולת פתרון בעיות חדשות ולחשיבה מהירה – עשויה לרדת בהדרגה עם השנים, האינטליגנציה הגבישית – המבוססת על ידע, ניסיון חיים והבנה לשונית וחברתית – נותרת יציבה ואף נוטה להשתפר בגיל המבוגר. משמעות הדבר היא כי גם בגיל מתקדם, אנשים ממשיכים לפתח דרכי חשיבה מעמיקות, שיפוט מוסרי ובינה רגשית, המעידים על חכמה מסוג שונה אך לא פחותה.
לפי מחקר שפורסם ב־National Library of Medicine (Hartshorne & Germine, 2022), “יכולות מסוימות נוטות לרדת לאורך החיים הבוגרים, בעוד שיכולות גבישיות ממשיכות להשתפר עד לגיל מבוגר מאוד”, דבר המחזק את ההבנה שהתבגרות איננה שקולה לירידה באינטליגנציה הכוללת.
התמונה הזו מציבה מראה גם לעולם הניהול. ארגון, כמו אדם, בנוי מגוף ונפש. הגוף הוא המשאבים הפיזיים: הון, טכנולוגיה, תשתיות. הנפש היא החזון, התרבות, הערכים והידע המצטבר. יש נטייה לחשוב שכשהמשאבים נשחקים – כשהתקציב מצטמצם, כשהשוק קשה יותר, כשהכוחות הפיזיים של הארגון מדולדלים – גם היכולת להוביל תפחת. אך לא אחת קורה ההפך: דווקא ברגעי קושי, כשה"גוף הארגוני" נמצא בלחץ, מתפתחת החכמה הארגונית. נוצרים רעיונות חדשים, מתחדדת יצירתיות, מתרחבת נקודת המבט.
החכמה הארגונית, אם כן, היא הנפש שממשיכה להתפתח גם כאשר הגוף מוגבל. חברות רבות שנאלצו לפעול תחת מגבלות תקציב או משבר שוק סיפקו את החדשנות המרשימה ביותר שלהן דווקא אז. העובדים מצאו פתרונות יצירתיים, המנהיגים גילו עומק שלא נדרש קודם, והארגון כולו יצא מחוזק.
בתקופת משבר קשה בפייבר, כשהכנסות ירדו, שעובדים פוטרו, שם היתה נקודת המפנה של חשיבה יצירתית ואסטרטגית שהביאה לצמיחה לאחריה.
מנהיגות נכונה יודעת לשים לב לנקודה הזו: לא להזדהות רק עם "הגוף", אלא להבין שהנפש הארגונית – התרבות, החזון, הערכים – יכולה להמשיך לצמוח ולהעניק השראה גם כשהכוחות הפיזיים מוגבלים. למעשה, זו אחת מתכונות היסוד של ארגון בר־קיימא: היכולת להזדקן מבחוץ אך להחכים מבפנים.
כלומר, כמו שהמוח ממשיך להתפתח בכל שלב כשמוחזק בסביבה תומכת ומתורגלת, כך גם ארגון המשקף תשתית איתנה אך גמישה. מוביל שינוי מתמיד על ידי מוליך תהליכי למידה צוותיים, וויסות רגשי מערכתיים ותמיכה בהתפתחות מנהיגותית וחברתית לאורך זמן.
מנהלים צריכים להשקיע לא רק ב"חיזוק הגוף" – משאבים, מבנים, תשתיות – אלא גם בהזנת הנפש הארגונית. כי בסופו של דבר, כשהגוף נחלש, מה שיישאר ויוביל קדימה הוא החכמה, הערכים והידע המצטבר של העובדים והמנהלים, של דור ההמשך.
זיו אלול הוא מנכ"ל חברת פארי, חברת טכנולוגיות בעולם הרפואה הדיגיטלית, משקיע וחבר דירקטוריון במספר סטארטאפים וקרנות. יזם סדרתי ,ייסד וניהל את חברת אינראקטיב והוביל אותה לרכישה על ידי חברה גרמנית בשם פייבר שגם בה הוא מונה למנכ"ל והוביל את החברה לרכישה נוספת וגבוהה יותר על ידי חברה ציבורית אמריקאית. זיו חיבר ספר שמכר אלפי עותקים בישראל ״אבות הניהול״ הוצאת ״ידיעות ספרים״ ובאנגלית הספר הפך לרב מכר באמזון בתוך חודשיים.
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
