פעמים שהאתגר הניהולי איננו מה לומר, אלא איך לומר. מנהלים שמבינים שהאמת חייבת לעבור דרך אוזן קשובה — ולא דרך פטיש — בונים אמון, מצמיחים ארגונים ויוצרים שותפויות שמחזיקות שנים
המציאות לפעמים מורכבת ומה שנראה ״חוסר הוגנות״ הוא לעיתים מנהיגות הגיונית. אני יודע, זה נשמע לתת לגיטימציה למרמה, אבל לא זו הכוונה.
בעולם הניהול יש רגעים שבהם ההיגיון הפשוט - לומר הכול, מיד, ובצורה ישירה - פשוט לא עובד. לא בגלל חוסר יושר, אלא מפני שבני אדם אינם עומדים בפני אמת חדה כשהיא נוחתת עליהם בבת אחת. הם זקוקים לבשלות, לתזמון, ולא אחת גם למעטפת שמאפשרת להם להכיל שינוי. בכל ארגון גדול יש רגעים שבהם מנהלים נדרשים לבצע מהלכים מורכבים: ארגון מחדש, סגירת פעילות, מעבר שוק, שינויי אסטרטגיה או פרידה מאנשים טובים. האתגר אינו רק מה אומרים — אלא איך אומרים, כמה אומרים ומתי אומרים. זו מלאכה עדינה שמאזנת בין שקיפות לבין הגנה על המערכת.
הפילוסוף גרמני גיאורג זימל טען שהחברה האנושית אינה מסוגלת להתקיים ללא "מרחב של דיסקרטיות"; לא שקר, אלא מרחב שבו מנהלים שוקלים מתי אמת מלאה תשרת את המטרה ומתי היא תיצור פיצוץ מיותר. אריסטו עצמו, בדיונו על המזג הנכון, טען שלא די באמת — צריך גם את המידה. כלומר, לא רק מה נכון אלא איך נכון. זו חכמה של מידה, לא של מניפולציה.
וזה בדיוק המקום שבו נכנס רבי יצחק עראמה בפרשת תולדות. הוא שואל את השאלה שהתורה והפרשנים לדורותיהם התחבטו בה: האם יעקב רימה את עשיו? מבחינה טכנית, ברור שכן. מבחינה מוסרית - רבי יצחק עראמה קובע שלא. לא רק שלא, אלא שזה היה הדבר המתבקש. יעקב, לפי עראמה, פעל מתוך הכרה שהבכורה והברכה נועדו לזה שמסוגל לשאת אותן. הצדק העמוק דורש לפעמים מהלך מתוחכם, כזה שנראה מבחוץ כתחבולה, אבל בתוכו יש סדר, אחריות וראייה של התמונה המלאה. כשאתה יודע שהמטרה גדולה ממה שהעין רואה, לפעמים הדרך מחייבת תכסיס. לא כדי לפגוע, אלא כדי לשמור על האמת הרחבה יותר.
הפילוסופים הגדולים ידעו את זה היטב. מקיאוולי, שלעתים מתויג בטעות כמי שעוסק בציניות, טען שהתפקיד של המנהיג הוא להחזיק שתי אמתות ברגע אחד: את המוסר ואת המציאות. לא לבטל אף אחת מהן. היידגר, מצדו, טען שהאדם לא יכול לראות את כל האמת בבת אחת - הוא מגיע אליה בשכבות, בהדרגה, בהתאם לבשלותו הקיומית. מנהיג שמצפה מהעובדים שלו לראות הכול בבת אחת - נכשל.
וזו הנקודה: ניהול הוא יותר מאמירת אמת. הוא אמנות של תזמון ושל שכל ישר. הוא ההבנה שלא כל אמירה ישירה היא מוסרית, ולא כל דיפלומטיה היא שקרית. שלפעמים דווקא החכמה לשנות ניסוח, לתווך, לעדן או לבנות את הסיפור באופן שהצד השני יוכל לקבל — היא המעשה הכי ישר שאפשר לעשות.
כל חברה כמעט מקיימת שיחות מסודרות של עדכון למנהלים ולעובדים אם בתקשורת מילולית או בכתב, ויש כאלו שגם בוידיאו. כל זה נעשה כדי לייצר תקשורת רציפה ושקופה. בתקופה של אי ודאות כמו הקורונה עוד יותר נדרש הצורך לזה וגם בעבודה מרחוק או מהבית שיותר פופולרית ושם תהליך בניית האמון יותר מאתגר.
ביום שני הקרוב צפויה החלטת ריבית של בנק ישראל, וגורמים בשוק כבר מניחים שהנגיד יוריד את הריבית ברבע אחוז, זאת לאחר 14 החלטות ריבית רצופות שבהן הוחלט להותיר את הריבית ללא שינוי. זו רק הערכה, ולא תמיד המציאות היתה תואמת ויש סיכוי לא קטן שהמידע מסייע ב״עיכול״ לציבור כבר לא מעט זמן ולתאום ציפיות, מה שכבר העלה ביקושים והעלאת שווי חברות נדל״ן. זו ללא ספק דוגמה לתקשור מוקדם ולפעמים מודלף במקרים אחרים כדי לאפשר ״הכשרת הלבבות״.
מנהלים גדולים יודעים זאת: השקיפות היא אינה רק חשיפה - היא אחריות. היא אמנות של בניית אמון, לא של זריקת עובדות לאוויר. וכמו שיעקב לא חיפש ״לגנוב״ את בכורת עישו אלא לממש ייעוד גדול יותר, כך גם מנהיגות עסקית אמיתית אינה ״מטייחת״ את האמת, אלא מובילה אותה בדרך שבה היא תוכל להתקבל.
כי בסופו של דבר, בעולם של תקשורת ישירה מדי, לפעמים החכמה הגדולה ביותר היא זו שמצליחה לומר אמת שלמה — בצורתה המדויקת ובעיתוי הנכון.
כי בסופו של דבר, מנהיגות ודיפלומטיה איננה מה שאתם אומרים – אלא מה שהצד השני מסוגל לשמוע.
זיו אלול הוא מנכ"ל חברת פארי, חברת טכנולוגיות בעולם הרפואה הדיגיטלית, משקיע וחבר דירקטוריון במספר סטארטאפים וקרנות. יזם סדרתי ,ייסד וניהל את חברת אינראקטיב והוביל אותה לרכישה על ידי חברה גרמנית בשם פייבר שגם בה הוא מונה למנכ"ל והוביל את החברה לרכישה נוספת וגבוהה יותר על ידי חברה ציבורית אמריקאית. זיו חיבר ספר שמכר אלפי עותקים בישראל ״אבות הניהול״ הוצאת ״ידיעות ספרים״ ובאנגלית הספר הפך לרב מכר באמזון בתוך חודשיים.
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
