האם נתינה ותרומה לחברה מחלישה אותנו כלכלית?
על הפסוק המפורסם בפרשת השבוע "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה." חז"ל הבינו שיש משמעות פנימית סמויה בפסוק, מעין הבטחה: "עשר בשביל שתתעשר". אבל מה בעצם עומד מאחורי ההיגיון הזה? הרי מי שמעשר מוציא כסף מכיסו – ובחישוב מתמטי קר ממש, נשאר עם פחות.
נכון, אולי שווה לנו להקריב חלק מההכנסות שלנו למען ערכים. אבל מכאן ועד להניח שזה משתלם כלכלית - הדרך ארוכה.
רבי יצחק עראמה, בחיבורו הפילוסופי "עקדת יצחק", מתמודד בדיוק עם השאלה הזו: מדוע להפריש כספים למעשר נחשב מתכון לעושר, בעוד שבפועל הוא מחליש כלכלית את התורם?
התשובה שלו מפתיעה בפשטותה: אדם שמתנהל ביושר, שמקפיד על ההתחייבויות שלו ויודע לשים גבולות מוסריים בכסף, יוצר סביבו אמון. וכשאדם נתפס כישר, מהימן ושקוף – שותפים ירצו לעשות איתו עסקים, לקוחות יבחרו בו שוב, ומשקיעים יעדיפו להכניס אליו את כספם. בסופו של דבר, דווקא ההקפדה על הנתינה ועל הגבולות היא שמביאה עושר מתמשך.
היושר כמטבע החזק ביותר
המסר הזה נכון לא רק לחיים האישיים, אלא גם לעולם העסקים ושוק ההון. המשק יודע להעניש במהירות חברות שמתנהלות בחוסר שקיפות או בחמדנות יתר. די להיזכר בפרשות כמו אנרון בארה"ב או קריסת פירמידות בישראל – חוסר יושר חשבונאי אולי סיפק רווח קצר טווח, אבל גרם לנפילה כואבת ולמחיקת ערך אדירה.
לעומתן, חברות שמציבות שקיפות, אתיקה ואחריות כערך מרכזי, נהנות מביטחון המשקיעים ומהון אנושי איכותי. מדדים בינלאומיים של ESG (סביבה, חברה וממשל תאגידי) מוכיחים פעם אחר פעם שחברות שמציבות יושר ואתיקה לפני רווח קצר – מצליחות לאורך זמן, ולעיתים אף מנצחות את המדדים המסורתיים.
השוק זוכר מי אתה
יזמים ומשקיעים צעירים לפעמים נמשכים למהלך "זריז": עיגול פינות, שיווק אגרסיבי מדי, או מהלך פיננסי שמחביא סיכון. זה אולי נראה כמו חיסכון רגעי – אבל השוק זוכר. מוניטין שנבנה לאורך שנים יכול להתרסק בשנייה כשמתברר שהנתונים הוצגו אחרת מהמציאות. בדיוק כאן נכנסת תובנתו של רבי יצחק עראמה: מי שמוותר על "הכנסה מיידית" – כמו אותו מעשר שמקטין לכאורה את הקופה – מגלה שבטווח הארוך דווקא האמון שהוא בונה הופך להון החזק ביותר.
ובשפה של שוק ההון: ערך השוק של חברה לא נקבע רק על פי המאזן הכספי שלה, אלא גם על פי האמון שמעניקים לה המשקיעים, הרגולטורים והציבור. אמון, כך מתברר, מתורגם לרווח.
כמנכ"ל בחברה ציבורית נדרשתי להציג תחזית מידי רבעון. על מנת שלא לתרגם את הנתונים לחיוב ומספרים שעשויים להיתפס כלא אמינים, ניסינו לשים טווח של הכנסות וכך לאפשר מרווח לטעויות, ועדיין לייצר ערך של שקיפות לכולם.
השבוע המשיכה סערת אינטל. לפי הדיווח בבלומברג, ממשל טראמפ שוקל המרה של המענקים המגיעים לחברה מכוח חוק השבבים לניירות ערך, כשרק לפני שבועיים הנשיא האמריקני קרא למנכ"ל אינטל להתפטר. אולם בסוף השבוע האחרון דווח כי הממשל שוקל לקנות מניות של יצרנית השבבים, יש למניה היסטוריה, ורק בימים האחרונים עלתה בכ12%.
ניכר כי למרות עליות וירידות בהכנסות ולמרות אתגרים שונים, ישנו ערך אסטרטגי לרגולטור ואמון של שנים שחברה שמייצרת ערך תדע להתמודד גם עם המשבר הזה וזו הסיבה שחוזים למניה צמיחה נוספת השנה.
כדי להבין למה נתינה אמיצה ואמינות ארוכת-טווח הן השקעות חכמות בעסקים, אפשר להעמיק בדברי פילוסופים רבים על מוסרו של האדם והקשר בין טוב אישי לרווח כולל. אריסטו מדגיש את המידות הטובות כדרך לחיים מזוקקים: לא די בהצלחה זמנית, אלא יש לבנות אופי שיאפשר שותפות, צדק ותמיכה הדדית שמייצרות יציבות וצמיחה לאורך זמן.
השורה התחתונה
רבי יצחק עראמה לימד אותנו שמי שנראה "מפסיד" כשהוא נותן מעשר – בעצם זוכה לרווח האמיתי: שותפות, אמון ויציבות. בעולם שבו הדוחות רבעוניים והפיתוי להציג "תמונה חיובית או ורודה מידיי " עצום, המסר הזה רלוונטי יותר מאי פעם.
לא על כל שקל מרוויחים מיד, ולא כל "ויתור" הוא הפסד. לפעמים, דווקא הנתינה והיושר הם ההשקעה המשתלמת ביותר בעסקים וגם בחיים.
זיו אלול הוא מנכ"ל חברת פארי, חברת טכנולוגיות בעולם הרפואה הדיגיטלית, משקיע וחבר דירקטוריון במספר סטארטאפים וקרנות. יזם סדרתי ,ייסד וניהל את חברת אינראקטיב והוביל אותה לרכישה על ידי חברה גרמנית בשם פייבר שגם בה הוא מונה למנכ"ל והוביל את החברה לרכישה נוספת וגבוהה יותר על ידי חברה ציבורית אמריקאית. זיו חיבר ספר שמכר אלפי עותקים בישראל ״אבות הניהול״ הוצאת ״ידיעות ספרים״ ובאנגלית הספר הפך לרב מכר באמזון בתוך חודשיים.
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
