מאז כניסתו לתוקף של צו ההרחבה לפנסיית חובה ב-2008, כל עובד בישראל זכאי לביטוח פנסיוני מקיף – ובלתי ניתן לוויתור. מעסיקים מחויבים להפריש כספים עבור הפקדות פנסיוניות של עובדיהם. אבל מה קורה כשהמעסיק לא עומד בחובתו? ומה תפקידה של קרן הפנסיה או חברת הביטוח כשאין הפקדות? התשובות מורכבות יותר משנדמה.
המעסיק לא הפריש? זו לא רק טעות טכנית – זו הפרה מהותית
על פי צו ההרחבה לפנסיה חובה והוראות הדין, על המעסיק להפקיד מדי חודש את חלקו ואת חלק העובד (שמנוכה מהשכר) למוצר פנסיוני. איחור בהפקדה מעבר ל-15 לחודש שאחרי מועד התשלום מהווה הפרה, והחל מהיום ה-16 חלה על הסכום ריבית פיגורים. בנוסף, אם התשואה שהייתה מתקבלת על כספים אלה אילו הופקדו במועד הייתה גבוהה מריבית הפיגורים, על המעסיק תחול חובה להשלים גם את הפער – כך שהעובד לא ייפגע מהפסד תשואה. אם עברו 30 ימים וההפקדה לא בוצעה – מדובר ב"שכר מולן", עם כל המשתמע מכך. מעסיק שניכה כספים משכר העובד אך לא העבירם לקרן, מסתכן גם באחריות פלילית לפי חוק הגנת השכר.
בתי הדין לעבודה רואים בחומרה מעסיקים שמפרים את חובת ההפקדה, ופוסקים נגדם פיצויים משמעותיים – לעיתים גם בגין אובדן כיסוי ביטוחי לעובד וקצבאות שארים במקרה פטירה.
מקרה בולט מהשנים האחרונות ממחיש את המחיר של ההפרה: עוזרת בית שהועסקה שלוש שעות שבועיות בגינן המעסיקה לא הפקידה הפקדות לפנסיה. העוזרת חלתה ונפטרה ממחלה קשה. משפחתה נותרה ללא קצבת שארים, משום שלא היה לה כיסוי ביטוחי פעיל. בית הדין לעבודה חייב את המעסיקה לשלם לשאיריה של המנוחה פיצוי בגובה הקצבה שהיו אמורים לקבל – כ-100 אלף ש"ח – תוך שהוא מדגיש את החומרה שבאי-ההפקדה גם כלפי עובדת חלקית.
דוגמאות מהשטח – כך נראית הפקרת פנסיה
מעבר למקרה של עוזרת הבית, פסקי הדין בתחום מציירים מציאות עגומה בה עובדים ניזוקים קשות מהיעדר הפקדות פנסיוניות. כך למשל, עובד מפעל שנפצע בתאונת עבודה גילה כי אין לו כיסוי לאובדן כושר עבודה, משום שהמעסיק לא הפריש בעבורו לקרן במשך חודשים. בית הדין פסק לטובתו פיצויים בגובה קצבת הנכות החודשית שהייתה משולמת לו – סכום של עשרות אלפי שקלים.
שימו לב גם למקרה הבא: ביולי 2022 בית הדין פסק פיצויים לעובדת שעתית שהועסקה כפקידה בחברת כוח אדם: העובדת החלה את עבודתה במאי 2011. בהתאם לדין, היה על המעסיק לצרפה להסדר פנסיוני עד לחודש נובמבר 2011 אולם הוא לא עשה זאת. כעבור חודשיים בלבד, בינואר 2012, העובדת לקתה בטרשת נפוצה ואיבדה את כושר עבודתה. משום שלא היה לה קרן פנסיה, היא לא היתה זכאית לקצבת נכות. בית הדין קבע שהמעסיק התרשל באופן חמור והפר את צו ההרחבה לפנסיה חובה, ולכן אחראי לפצות את העובדת עבור כל הקצבאות והתגמולים שהייתה זכאית להם. בפסק הדין חויבה החברה לשלם לעובדת סכום של כ-570 אלף ₪ בגין הפסק קצבאות נכות (שהייתה מקבלת אילו היתה מבוטחת בקרן פנסיה ועוד כ-45 אלף ₪ כפיצויי על הפסד פנסיית זקנה בשל אי ההפרשות.
לצד אחריותו של המעסיק, גם לחברה המנהלת – בין אם מדובר בקרן פנסיה או חברת ביטוח (במקרה של ביטוח מנהלים) – יש אחריות. החברה אינה רק "מקבלת הכספים"; עליה לזהות מקרים של הפסקת הפקדות, להתריע בפני העובד, ולפעול לגביית חוב מהמעסיק. אם אינה עושה כן – היא עלולה לשאת באחריות כלפי העובד.
בתי הדין כבר קבעו בפסיקה כי קרן שלא התריעה, או שידעה על ההפסקה ולא עשתה דבר – במיוחד כשנגרם נזק ביטוחי – עשויה להיות מחויבת לשלם לעובד או לשאיריו את הקצבאות שנשללו מהם, ולאחר מכן לתבוע את המעסיק לשיפוי.
לסיכום, פנסיה היא זכות יסוד של כל עובד באשר הוא. בתי הדין אינם מהססים להטיל אחריות אישית על מעסיקים וגם על חברות מנהלות במקרה הצורך. המעסיק מחויב בהפקדה שוטפת ובתשלום פיצוי במקרה של איחור, והקרן – בחובת דיווח, התרעה ולעיתים גם בפיצוי.
אילנה רישרד היא ראש תחום מקצועי בחברת קאבר (Cover)
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
